יום חמישי, 24 בספטמבר 2020, ו' תשרי ה' תשפ"א
לפרסום חייגו: 050-5552559

טורים אישיים בשוהם

אמא מבשלת בשבילך

עלילות האם הגנרלית ופרץ המוטיבציה הקולינארי ששטף אותה

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

מירי וגנר-בריל

האמונה הגלובל רוחנית אוחזת כי בואה של הקורונה  נועד כדי להעביר אותנו, בני התמותה, שיעור וכדי שנלמד משהו על העולם הזה, ובמקביל, גם על עצמנו.

בחלוף חודשיים ומחצה, אני בודקת, מה הם הדברים שלמדתי במהלך התקופה הכה מאתגרת הזו ויודעת לשתף בגאווה שלמדתי לבשל.

כן, יש שיאמרו כי הגיע הזמן ואחרים, יעידו שבמילא האוכל בבסיס ה"טכני" של חיל האוויר כה גרוע כך שכל דבר מזון שיוגש לצאצא מס'  2 עת יגיע מהבסיס לבלות עמנו שבת משפחתי, יערב לחיכו.

כל זה יכול היה להיות נכון עד לפני שבועיים, טרם הגיע השיבוץ המרגש של הטוראי האנין לבסיס נחשק במיוחד של החיל הכחול, וכך יוצא שמעת הצבתו באותו בסיס מפואר,  התחרות בין הגנרלית לצ.ה.ל – עלתה כיתה.

הצבא נותן פייט והגנרלית לא מוותרת. הזמן הפנוי מוקדש לקבוצות למידה בפייסבוק, החלפת מתכונים ושינון בלוגים של בישול, והנה, השבח לאלות המטבח, הגנרלית כבר לא שורפת סירי אורז.

חדורת מוטיבציה, החלטתי למנף את הטעים ולשדרגו לרמת טעים, בריא ולא פחמימתי .

ברוח התקופה, עושים את דרכם לביתנו, ירקות בשלל צבעים, מינים וסלסולים, ומוגשים לשולחן בגאווה מרובה על ידי אם המשפחה.

צאצאים 1 ו- 2 מרוצים מהתפנית הקולינארית המשפחתית ואילו צאצאית מס'  3 סיגלה לעצמה פסוק קבוע אותו היא יורה מפיה אחת ליום או יומיים: "אין מה לאכול בבית " שמהווה למעשה את חלופת הקורונה ל "אין לי מה ללבוש" הקלאסי.

הימים חולפים ומפעל ההזנה המשפחתי מאופיין בהתנהלות  חדשה בה לרוב, הכל זורם על מי מנוחות: סירים של ממולאים, דגים מבושלים, מיני דגה אחרים מוקפצים על מחבתות ומאפים בטעמים מפתיעים מוגשים חמים את השולחן.

גם הצעירה מסתגלת ומוצאת מידי פעם תבשיל שהיא מוכנה להסתכן באכילתו. שיגרה חדשה עוטפת את מטבחנו הצנוע ועננה של שביעות רצון קולינארית מרחפת מעליו.  

אין זה סוד כי שביעות רצון ושאננות נישאות על גלי הסכנה ואף עלולות להזיק, וכך יוצא שביום נמהר של זחיחות דעת - תוקף אותי חטא היוהרה אשר בגינו אני סוברת כי הבשילו התנאים לחקות את מקבילותיי המנוסות ולהגיש גם אני את הלהיט החדש, הבריא והכה פופולארי הידוע בשם: דפי אורז.

אני רואה בעיני רוחי בורקסים עשירים בגבינות, מלאווחים עסיסיים, ורולים דחוסיי ירקות במטבלי סויה אסייתיים. בחדווה נמרצת אני מפשילה שרוולים ומגייסת את מיטב האונות בחלקים הרלוונטיים במוח הלא מאומן שלי, למשימת העל הידועה בשם: בואו קחו שקית ניילון ותהפכו אותה לבצק...

בצק עלים, בצק פריך, בצק פילו.... כולם לכאורה ניתנים להחלפה על ידי אותם דפי אורז שקופים ומרובעים. בנחישות ואמונה רבה אני מקפידה לטבול את דפי הפלסטיק בקערית מים חמימים רק כדי לראותם הופכים לנשל של מדוזה גוססת.

אני לא אומרת נואש, ממלאה, דוחסת, עוטפת, מורחת, אופה ואפילו מטגנת, זורה, מתבלת, הופכת, מוסיפה אחד נוסף, מחליפה את המים ומתעקשת. כי הרי ראיתי תמונות מפתות של מאפים מפתים, וקראתי אין ספור המלצות ותשבחות  ואני רוצה גם.

כסטירת לחי טופחים תוצרי האפייה והטיגון על פני. מעולם, בכל שעות הבישול שצברתי, לא מצאתי את עצמי מנסה לקחת מזון אכיל, סביר ואפילו טעים ולהגיש אותו למאן דהוא כשהוא עטוף בסמרטוט.

בנקודת שבר זו - אני מרימה ידיים, יריעות הפלסטיק מאופסנות במטבח עד שימצא להם שימוש הולם יותר דוגמת הכנת מובייל דקורטיבי לחדר ילדים. או ברוח ימים אלו - מסיכת הגנה לפנים כנגד נגיף הקורונה.

ובינתיים שבתי לבישולים המסורתיים ולמטעמים הזכורים לי מבית אמא ואני מנסה לשחזר מתכונים בני עשרות שנים שהוכיחו את עצמם ומעולם לא נס ליחם. כזו למשל הייתה עוגת הביסקוויטים הזכורה לשלושת הצאצאים שלי מימי ילדותם, הם חושקים באותה עוגה שנהגה להכין סבתם האהובה אשר על טעמה העשיר התענגו שנים רבות, ואני נענית לאתגר.

כך יוצא שבעודי מנסה לשחזר את המתכון המדויק, זה שטמונים בו ניחוחות ילדות, זיכרונות ורגעים נוסטלגיים, מתרחש אירוע מכונן בחיי משפחתנו וכנראה גם בחיי האומה כולה, עת מתייצבת רעיית ראש הממשלה ובמחי שמנת נוזלית אחת  והוראות מרושלות, דופקת את הצורה למסורת משפחתית של עשרות שנים ומוחקת באחת כל הבזק של חשק לעוגת ביסקוויטים.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: