לעזור לילדים לפרוח
ראיון אביבי ומרענן עם מאמנת מיוחדת לילדים ובני נוער שמאמינה, שכמו בטבע - הניצנים, הנבטים והעצים הצעירים זקוקים להגנה, טיפול וטיפוח מיוחדים
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
מיכל פיקרסקי
זוהר יעקב אישה של טבע, מרחבים, נוף – ואמון בטבע האדם, שבחייה ובעיקר במקצועה, מצליחה לשלב את כל אלו. כמו שפעילי האקולוגיה מכונים מחבקי עצים, ככה זוהר בוחרת להיות מחבקת עצים ואנשים.
“טבע האדם”, משחק שהמציאה שגם הוא נוגע בשני העולמות, זכה לאחרונה להיבחר כאחד מעשרת המשחקים המשפחתיים המומלצים.
זוהר יעקב (36), מאמנת אישית ומנחת סדנאות לילדים ונוער, אם לשלושה - יהל בת ה- 10, אלה בת ה 8.5 ואיילון-שלום בן השנתיים, הגיעה לשוהם לפני כחמש שנים מקיבוץ דגניה, אחרי שבילדותה גדלה בבית שאן אשר בעמק המעיינות, אחד האזורים היפים בארץ. לשוהם הגיעה המשפחה הצעירה בעקבות נועם, קצין בקבע.
את חייה המקצועיים והאישיים החלה זוהר כקצינת ת”ש בקבע, במהלכן אף הכירה את בן זוגה נועם, ממש כאן, מעבר לפינה ב”מתקן אדם”. לאחר השחרור למדה לוגיסטיקה וכלכלה ובמקביל עבדה בשיבא כמנהלת תוכן באתרי אינטרנט “לא בדיוק קשור, אבל מתישהו הכל מתחבר”, היא מחייכת. לצפון הארץ חזרה כשבתה הבכורה הייתה כשנה וחצי ושם נולדה גם אלה.
לאחר חופשת לידה קצרה מצאה עבודה ב”רשות ניקוז ונחלים” – עבודה ששילבה עבודת משרדית מול גופים ציבוריים גדולים וגם עבודת שטח ורגליים בטבע הפועם של הצפון. “שם נחשפתי לעולם מדהים מבחינתי. הסיורים בשטח, הנחלים שמוחזרים למופעם הטבעי, הצמחייה, הטבע. ממש פרחתי”, היא מספרת. ועם חזרתה למרכז היא המשיכה לתפעל את אתר האינטרנט של הרשות במשך מספר שנים.
החזרה למגורים במרכז הארץ, אמא לשתי בנות צעירות (בן הזקונים, איילון, נולד כאן בשוהם) זימנה לה את האפשרות ל”תכנן מסלול מחדש”. לצורך כך היא פנתה למאמנת אישית כדי לברר לעצמה לאן לבה לוקח אותה במקום ובזמן החדשים שהחיים מזמנים לה. כבר במהלך הפגישה הראשונה התבהר לה לאן מועדות פניה. “במעבר למרכז החלטתי ש’עכשיו תורי’, אחרי שנים בהן פיניתי את עצמי יותר למשפחה. פניתי למאמנת אישית ברעננה, עוד מדגניה, ובתום הפגישה הראשונה החלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות, אבל עם ילדים. כבר באותו לילה כתבתי לעצמי חזון לחמש שנים. השלב הראשון בו הייתה יציאה לעצמאות. ברגע שהבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות הייתי צריכה להכין את הקרקע וזה אומר גם לבחור איפה ללמוד וגם להכין את נועם והמשפחה ליציאה לעצמאות וגם להתכונן נפשית בעצמי.”
במהלך כל המעברים, השינויים, ההחלטות והלימודים המשיכה המאמנת האישית של זוהר ללוות אותה “היא עזרה לי לעשות סדר בדברים, כי בחיים יש לי קרנבל בראש ובמקביל אני מתעסקת עם 80,000 דברים במקביל. את רובם אינני בכלל מצליחה להגשים. היה לי צורך להתמקד”.
חשיבות יד תומכת
בצמתים מרכזיים
והשלב הראשון בתוכניתה של זוהר, היה למצוא מקום לימודים שיתאים לתפיסת עולמה: “חיפשתי מקום שמלמד אימון שהוא אחר - גם רציונלי וגם הוליסטי, שמשלב כלים נוספים ואחרים. לילדים חייבים לפנות בדרכים לא קונבנציונליות.
ובאופן מקרי עוד באותו שבוע קיבלתי מייל בנושא קורס מאמני ילדים ונוער שנפתח ביהוד. “הרגשתי מאוד חסרת בטחון כי הקורס היה מיועד לאנשי מקצוע- אנשי חינוך ומאמנים, אבל הם עודדו אותי שהוותק שלי כקצינת ת”ש לגמרי מספיק.”
הקושי האמתי, היא משתפת, הגיע בסיום הלימודים - לצבור בטחון מספיק כדי לפרסם ולשווק את עצמה. “זה היה אתגר גדול ותקופת למידה מאוד משמעותיים- למצוא את האני מאמין שלי ולהתחבר אליו”. הביטחון נבנה עם המאומנים הראשונים, ואלו שהגיעו לאחריהם “מפה לאוזן”.
למה דווקא ילדים ונוער?
“זו התשוקה הכי גדולה שלי, עוד משירותי הצבאי כקצינת ת”ש, שהיום כבר מבינה שחיילים הם למעשה מתבגרים לכל דבר. אחת הסיבות לכך שהשתחררתי מהצבא היא העובדה שהתפקידים הצבאיים שלי בעיקר העתידיים, הרחיקו אותי מהשטח ובעבודה עם החיילים. מכאן נשאר הרצון. ובאופן אישי אני יודעת שאם בצמתים משמעותיים בחיי הייתה לי יד מכוונת שיודעת גם לתת לי כלים פרקטיים, זה היה משנה לי המון.”
ואכן זוהר מגדירה את עצמה כמאמנת לילדים ונוער בדגש על בעיות חברתיות ושיפור מיומנויות חברתיות. מלבד מפגשים אישיים היא גם מנחה סדנאות למתבגרים העוסקות בהעצמה ומוטיבציה אישית. ועבורה נוער הם צעירים עד גיל 25.
ב’אני מאמין’ שלה כותבת זוהר “אני מאמינה שלכל ילד יש פוטנציאל אינסופי, ורק צריך להסיר כמה מחסומים שצבר עם השנים כדי לתת לפוטנציאל הזה לפרוץ... כדי לשנות מצב חיצוני בחיינו אנו חייבים להביט פנימה לתוכנו, כי משם יבוא השינוי האמתי. הסביבה החיצונית רק משקפת לנו מה שקורה לנו בפנים. אני מאמינה שאתם צריכים להיות “בעלי הבית” של המחשבות שלכם ועל ידי כך ליצור את העולם שסביבכם... המושכות בידיים שלכם וגם הבחירה”.
מה ההבדל בין אימון לטיפול פסיכולוגי?
“אימון וטיפול פסיכולוגי הם שני דברים שונים. באימון המבט קדימה בתהליך יחסית קצר ותחום במספר מפגשים. כבר במפגש הראשון הילד מגדיר לעצמו מה המטרה שלו ומה הוא רוצה לשפר בחייו ולשם אנחנו צועדים. כל מפגש מתרכז בנושא אחר: הרגש, המחשבה, תקשורת, העשייה (Doing) הרוח והאנרגיה ובמקביל הוא מקבל כלים פרקטיים. את התהליך מלווים במחברת ובה הילד מתעד את התהליך ואת המעשים. טיפול פסיכולוגי מטפל יותר בפתולוגיות, מצבי משבר, דיכאון, חרדות ועוד. אימון לא נוגע בתחומים הללו”.
ילד שמגיע לאימון בגלל מצוקה חברתית– איך את יודעת שלא מדובר במשהו שדורש טיפול פסיכולוגי ולא אימון?
“אני לא מאבחנת ואם אני חושדת שיש בעיה בשיחה המקדמית או במפגש הראשון, אני אפנה את ההורים לבדיקה. בטח במהלך המפגשים. באופן אישי אני מסיימת עוד מעט תואר שני בייעוץ משפחתי ושם אני לומדת ומקבלת את כל הכלים לזהות ולהבחין מתי מדובר בבעיה מהסוג שדורש התערבות אחרת. בכל מקרה של ספק הכי קטן אני מפנה הורים לאבחון, עדיף תמיד לבדוק”.
האימון כתחום פרוץ מול קולו הייחודי של המאמן
אבל לא כולם הם אחראים כמו זוהר. יחד עם הפופולריות שצובר תחום האימון בשנים האחרונות והעליה במספר האנשים הפונים למאמנים אישיים (ובתחום הזה ישראל נחשבת למעצמת קאוצ’ינג הן מבחינת מספר הפונים והן מבחינת מספר המאמנים), זה המקום להזכיר שתחום האימון (הקאוצ’ינג), נכון להיום, הוא תחום פתוח שלא לומר פרוץ. בהיעדר חוק פיקוח ורגולציה כל אחד היום יכול להכריז על עצמו כמאמן, עם ובלי קורס. גם הלימודים עצמם אינם מוגדרים ויכולים להמשך בין כמה חודשים לכמה שנים. גם חוקי אתיקה מקצועית וסודיות לא ממש חלים על המאמנים. אבל ישראל אינה יוצאת דופן, מתברר שמקצוע האימון אינו מעוגן בחוק בשום מקום בעולם.
בהעדר חוק ורגולציה שמסדירים את התחום, בסופו של דבר הצלחתו של המאמן תלויה בכישוריו האישיים, לא פחות מאשר ביושרו האישי ויושרתו המקצועית. וגם בערך המוסף או הייחודיות שהוא מביא עמו לאימון. ובעניין הזה זוהר יעקב מביאה איתה לתחום קול ורעיונות ייחודיים.
החיבור בין הטבע לטבע האדם
כאמור שתי האהבות הגדולות של זוהר הן אנשים וטבע. על הקשר בין השניים, בעיקר בגילים הצעירים, כבר כתב שאול טשרניחובסקי בשירו המכונן “הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא... “:
הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא קַרְקַע אֶרֶץ קְטַנָּה,
הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית נוֹף־מוֹלַדְתּוֹ,
רַק מַה־שֶּׁסָּפְגָה אָזְנוֹ עוֹדָהּ רַעֲנַנָּה,
רַק מַה־שֶּׁסָּפְגָה עֵינוֹ טֶרֶם שָׂבְעָה לִרְאוֹת,
כָּל אֲשֶׁר פָּגַע בְּמִשְׁעוֹלֵי־טְלָלִים יֶלֶד
מִתְלַבֵּט, נִכְשָׁל עַל כָּל גּוּשׁ וְעִי־אֲדָמָה,
בְּעוֹד בְּסֵתֶר נַפְשׁוֹ וּלְבֹא־דֵעַ עָרוּךְ
משחק קופסא משפחתי שנולד מתוך הרצון לשלב בין שני עולמות הללו, זכה לאחרונה להמלצה כאחד מ-10 משחקי הקופסא המשפחתיים המומלצים (“הארץ” 12.2.18), לצד הרמיקוב והטריוויה הוותיקים והמוכרים.
הרעיון המקורי הגיע עוד בהיותה עובדת ברשות הכנרת (ואכן הכנרת, שצורתה צורת לב, מככבת על לוח המשחק) ומאוחר יותר בא הרעיון לשלב גם את איכות הסביבה וגם עולם האימון.
מספרת זוהר “המטרה במשחק הייתה לעשות קורלציה ולקשר בין הטבע לטבע האדם. תהליכים שקורים בטבע וקורים גם בנפש האדם ויש מקבילות נהדרת. למשל כשיש סערה וגשם וברקים ורעמים והכל אפור ומפחיד ורטוב, יומיים לאחר מכן זורחת השמש והכל פורח ויפה. גם אצלנו אחרי סערה וקושי יש צמיחה והתפתחות. לא תמיד אנחנו מודעים לתובנות המתרחשות בנו”.
המשחק, שהלוח שלו מזכיר בצורתו קצת את משחק סולמות ונחשים, מיועד לגילאי 6 ומעלה ומקשר בין מודעות לנושא איכות הסביבה, הטבע ותופעות אקולוגיות וגיאוגרפיות לבין העולם הרגשי - הפנימי והמשפחתי של המשתתפים, ילדים ומבוגרים כאחת.
כל המשתתפים מתחילים באותה נקודה אך קובעים לעצמם את היעד אליו הם רוצים להגיע ואמורים להסביר את הבחירה ביעד הזה. גם את הדרך ליעד הוא בוחר. במהלך הדרך נפגשים המשתתפים בקלפי משחק מארבעה סוגים: קלפי אינפו-טריוויה – שאלות טריוויה הקשורות לסביבה, טבע ואיכות הסביבה, קלפי הסחות דעת - סביבתיות דעת נטו - קלפים מעכבים; קלפי הוונטילציה– אוורור הנוגעים בצד הרגשי. אלו קלפים המיועדים “להרים להנחתה”, כל אחד מהם הוא פתח לשיחה בנושא; קלפי “צידה לדרך” – משאבים הקיימים בכל אחד מאתנו העוזרים לנו להגיע ליעד. אמון, אומץ, בטחון, הכרת הטוב. כל קלף כזה נותן בונוס. הייחוד במשחק שהוא נגמר כשאחרון המשתתפים מגיע ליעד. “מהסיבה הפשוטה שאם את מגיעה ליעד, זה לא אומר שהאחר לא יכול וצריך להגיע ליעד שלו. משתתף שמגיע לייעדו בוחר משתתף אחר לסייע לו. וכמו בחיים- אין מנצח במשחק”, היא מסבירה.
באתר האינטרנט המקושר למשחק קיימות שתי דמויות- בן ואלה - המלוות את המשחק ויש להן בלוג שעושה את הקישור בין תהליכים חברתיים לטיולים בטבע. ובמוחה הקודח של זוהר שוכנים רעיונות כבר לשני משחקים נוספים, לאו דווקא הקשורים לאימון, אחד קשור להכרות עם ארץ ישראל (גיאוגרפיה, מקורות ואישים בציונות) והשני עוסק בילדים המשנים את העולם - מכונת הזמן.
קבלה וחמלה עצמית
זוהר עובדת, לומדת, מאמנת, כותבת, מנחה, מפיקה ומשווקת ובין לבין מטפחת בית, משפחה, בעל וילדים.
“אני מג’אנגלרת ללא ספק, אבל אין ספק שמדובר על סדרי עדיפויות, שמשתנה לפי הצורך. יש ‘פיקים’ של עשייה שבהם המחיר הוא הזמן עם הילדים. אחריהם אני מקפידה על זמנים יותר מאווררים. התובנה החשובה ביותר שקיבלתי היא שהדברים קורים פעמים רבות בקצב איטי יותר ממה שחשבתי ונמשכים זמן ארוך יותר. היום יש בי הרבה יותר הבנה וקבלה וחמלה לעצמי”. וכמו שהיא עצמה מזכירה לעצמה ולמאומניה– בראש ובראשונה לא לשכוח להיות בהודיה ובהכרת הטוב “ככל שנודה על מה שיש לנו, כך יהיה לנו יותר”.
דני | 12:40 27.07.22