יום שני, 06 ביולי 2020, י"ד תמוז ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 050-5552559

כתבות מגזין בשוהם

כתבות בשוהם,אנשים בשוהם,מסיפורי שוהם,עסקים בשוהם,

קליק עם הטבע

זה לא ממש משנה מה קדם למה - האהבה לצילום או האהבה לטבע. הם יכולים לשבת שעות רבות בהמתנה לבואם של ציפור או פרפר, להתרגש מתנועת העננים בשמיים, משועל סקרן או מדג נדיר שנמצא במצולות. שבעה חובבי טבע וצילום, תושבי שוהם, מעניקים הצצה לתחביב שמזמן הפך לחלק משגרת חייהם. פוטוטבע

פורסם בתאריך:


"הטבע הוא מעל לכל, התמונה פחות חשובה"

 

רוני קינדרמן

תושב שוהם מזה 23 שנה, נשוי ואב לשלושה ילדים. מעצב תקשורת חזותית, רכז איכות הסביבה במועצה וממקימי יחידת נאמני יער שוהם. צלם טבע

"את אהבתי הגדולה לטבע ינקתי מהורי וכילד נלוויתי אליהם בסופי שבוע לטיולים ברחבי הארץ. נהגנו לטייל גם באזור של שוהם הרבה שנים לפני שהיישוב הוקם. בשל האהבה שלי לטבע ולקראת טיול הספארי הראשון שלי לקניה שבאפריקה, קניתי את מצלמת הרפלקס הראשונה שלי לאחר שסיימתי את השירות הצבאי שלי.

מאז שעברתי עם משפחתי להתגורר בשוהם אני נוהג לסייר רגלית בגבעות שמסביב לה וכדי לא להכביד על עצמי אני בדרך כלל מסתפק בנשיאת מצלמה ללא עדשה מקרבת, לכן אני לא נחשב לצלם טבע ״קלאסי״, כזה שיוצא לטבע מתוך כוונה ומטרה לצלם. הצילומים שלי הם לרוב אקראיים ולא מתוכננים, אלא תוצאה של מפגש מקרי והימצאות במקום הנכון ובזמן הנכון. מעולם לא למדתי לצלם וציוד הצילום שלי די פשוט - לא איכותי ולא יקר במיוחד. אפילו מבזק (פלש) נפרד אין ברשותי.

אני אוהב כל דבר הקשור בטבע ואין לי העדפה מסוימת בצילום. הכל יפה מבחינתי - נוף, צומח, בעלי חיים וגם שרידים של מורשת האדם המצויים למכביר בסביבה שלנו. אני מתרגש מנמלה העומלת קשה ונושאת איתה לקן מזון הכבד ממשקל גופה פי כמה וכמה, מאבד את נשימתי מדילוגי צבי ישראלי שדרכנו הצטלבו ללא כוונה, נפעם מקמצוץ ירוק של צמח המתאושש משריפה שכילתה אותו, ואפילו מחתיכת פסיפס בן אלף וחמש מאות שנה ששרד בשטח ומעטים יודעים על קיומו.

היו מקרים שנודע לי על חיית בר שנצפתה במקום מסוים ואכן ישבתי שם ותיצפתתי מרחוק במשך שעות ארוכות, בצפייה לראות ולצלם אותה. גם היכרותי את השטח והיכולת שלי לזהות סימנים, כמו עקבות וגללים, שמשאירות חיות בר באזור המחייה שלהן, עוזרת לי במעקב אחר בעלי החיים ובהבנה את אורחות חייהם.

לפני שנה סיפר לי גיל ליבנה, ראש המועצה הקודם, על משפחת גיריות שניצפתה בסמוך לשביל ההליכה המזרחי. תצפית בגירית מצויה זו אטרקציה לחובבי הטבע, לא כל שכן בתוך שוהם. זו חיה שממעטים לראות כי היא מתחבאת במשך היום במחילות מתחת לקרקע ויוצאת מהן בחשאיות רק בלילה. רוב הדיווחים עליה הם על פגרים שנמצאו לאחר דריסה. הגעתי למקום ערב ערב במשך שבועיים ללא כל תוצאה. ערב אחד, לאחר שכבר אמרתי נואש והתכוונתי לחזור לביתי, הופיעה משפחת הגיריות והצלחתי לצלם אותם פעם אחת בלבד בטרם נעלמו. צילום לא מדהים אבל מספק בשביל התיעוד. שבועיים לאחר מכן דווח לי להפתעתי על גירית בודדת שמבקרת בלילות בגן החבל. גם שם ביליתי מספר ערבים על אחד הספסלים עד שהגירית הופיעה. במשך הזמן רכשתי כנראה את אמונה והיא התקרבה אלי ללא חשש. בכל פעם שהגירית קרבה אלי יותר מדי, קמתי והתרחקתי כי אסור להרגיל חיית בר להתקרב מדי לבני האדם. היום זה חובב טבע אבל מחר היא יכולה להתקרב לילד שייבהל או לאדם שיתנכל לה.

מקרה דומה היה לי עם משפחת שועלים ביער שוהם. ביקרתי במקום במשך מספר ימים, ישבתי בסבלנות ותיצפתתי מרחוק. אחרי שבוע השועלים התרגלו לנוכחותי, שיחקו ונחו לא הרחק ממני. צילום ממפגש זה בחרתי לכתבה זו

תמונות נבחרות שצילמתי ביער שוהם הוצגו בישוב בשתי תערוכות שאורגנו על ידי המועצה והקק״ל, וחלק מהתמונות שלי פורסמו בעיתונים, אבל את רוב הצילומים אני מעלה בדף הפייסבוק שלי בשילוב הסברים. אני נוהג לצלם לא רק טבע יפהפה אלא גם מפגעים אקולוגיים. הכל כדי להעלות את המודעות לנושאים סביבתיים, לתעד ולעזור בשמירה על הטבע והשרידים ההיסטוריים בשוהם וסביבתה.

 חשוב לי להדגיש שצלמי טבע חייבים להיות בעלי רגישות ומודעות רבה לערכי טבע, וכי המטרה אינה מקדשת את האמצעים. תמונה אחת אולי שווה אלף מילים אבל גם יכולה גם לגרום נזק בלתי הפיך. רמיסת צמחים ועקירת אלה ש״מפריעים״ כדי לצלם פרח מזוית מסויימת אינה שווה אף צילום יפה. התקרבות יתרה לקן עלולה לגרום לציפור הדוגרת לנטוש אותו ולגרום להתייבשות הביצים שנחשפות לשמש הקופחת או למות הגוזלים מחום ורעב. צילום ממושך בסביבת מאורת גורים עלול למשוך תשומת לב של עופות דורסים או טורפים שיגיעו ויפגעו בהם. ישנן חיות בר העומלות קשה על מנת לצוד או להגיע לנקודת מים כדי להרוות את צמאונן, וצריך לזכור שכל תזוזה או רעש קטן עלולים להפריע להן ולהבריח אותן מהמקום, רעבות וצמאות. הטבע מעל הכל והתמונה פחות חשובה.

והמלצה שלי לסיום - צאו לטייל בטבע כי אף תמונה, טובה ככל שתהיה, אינה תחליף לטבע האמיתי".

בתמונה: שועל מצוי ביער שוהם

 

 "פרפר היא חיה מרתקת"

 עוז בן יהודה

תושב שוהם מזה 25 שנה, בן 59, נשוי + 2, מרצה וד"ר לאבולוציה ואקולוגיה, חבר באגודת הפרפרים. חבר באקדמיה ללשון עברית למתן שמות לבעלי חיים, אחראי על מתן השמות לפרפרים. מחבר שותף בספר "פרפרי המזרח התיכון".

"אני חובב פרפרים. הצילום הוא לכאורה משני כי אני לא מסתובב עם רשתות ולוכד פרפרים, אבל התיעוד שלהם הוא בלתי נמנע ולכן הצילום הוא הדרך היחידה שלי להנציח אותם.

מגיל ממש צעיר הפרפרים שבו את ליבי. אני זוכר שכבר בגיל 5 נהגתי לחפש אותם בשדות. אין לי שמץ של מושג למה. בעברי נהגתי לחקור גם ציפורים, אבל פרפרים היו תמיד "הג'וק" העיקרי.  בעיניי, פרפר הוא אחת החיות המרתקות שיש. לדוגמא: כנף של פרפר בנויה כך שהיא אוגרת חום. פרפר צריך להשיג כמה שיותר אנרגיית שמש במיוחד אם הוא מתקיים באזור חשוך. בדקו וגילו שלכנף הפרפר יש מבנה מאוד מיוחד שקולט את האור. האדם חיקה את האנטומיה של הפרפר ויצר מכשיר שיוצר פי שלוש אנרגיה של קרני שמש, בעלות אפסית. מדובר בשיטה מהפכנית של לוחות סולאריים שעדיין לא יצאה לשוק. מעבר ליופיו הבלתי מעורער של הפרפר, הוא גם החיה שיש לה את מוטת הכנפיים הכי גדולות בעולם החי, ביחס לגוף.

המקומות שבהם אני נוהג לעקוב אחר פרפרים הם בעיקר בארץ. החרמון הוא האתר שבו ישנם הכי הרבה פרפרים, כמובן שתלוי בעונה. לפני שנתיים חוקר אחד גילה פרפר בחרמון ומצא שהוא ייחודי רק לחרמון והרי הלבנון. ישנם פרפרים רבים שהולכים ונעלמים, מרביתם גם מוגנים. בשנתיים האחרונות הגיעו לישראל ארבעה חמישה מינים של פרפרים שחלקם מעולם לא ביקרו בארץ ופתאום יש לנו באילת אוכלוסיית טבע מדהימה של פרפרים.

התהליך של מעקב וצילום הפרפר הוא לא תהליך פשוט ואפילו מייגע. לפעמים כשאני בשדה ואני רואה פרפר שאני רוצה לצלם, אני מתמקד עליו, עושה פוקוס והופ - הוא עף, אז על כל תמונה מוצלחת יש עשרות כישלונות.

בחורף ובקיץ אין הרבה פרפרים. העונה הכי "עמוסה" היא בין החודשים פברואר עד מאי יוני. בשבוע שיש לי יום חופשי בו אני לא מלמד, אני משתדל לצאת לטבע לעקוב אחר הפרפרים ולצלם אותם.

ישנו פרפר אחד שטענו שהוא לא קיים בארץ. כשהייתי חייל ושירתתי בחרמון, ראיתי את אותו פרפר ואפילו כתבתי על כך למחבר שטען כך. לפני שנה כשביקרתי בחרמון, הוא התגלה בפניי שוב. התקרבתי אליו עם מצלמת מקרו, אבל בגלל שאין לי עדשת טלסקופ מתוחכמת, לא הצלחתי לצלם אותו . קרה גם לא פעם שנפצעתי תוך כדי ניסיון לצלם פרפר, אינספור פעמים נפלתי לבורות.

לא פשוט לצלם פרפרים, זה אפילו מעצבן. יש פרפרים שמשתהים דקות ארוכות וישנם שנשארים רק למשך אלפית השנייה ואם יש לך מזל, אתה מצליח לצלם אותם.

 צילום אידיאלי של פרפר עבורי הוא צילום בו הפרפר הוא מרכז התמונה, כשהרקע נעים לעין ולא משתלט וגונב את ההצגה. בעולם הפרפרים יש שתי אפשרויות מוצלחות לצילום: פרישת כנפיים מלאה או כשהכנפיים סגורות לגמרי .

החלום שלי הוא להיות שותף להקמה של חוות פרפרים בארץ. לפני כ-20 שנה הייתי שותף במיזם כזה שהיה אמור להיבנות באילת, אבל משרד החקלאות הפיל את הפרויקט בגלל שלא אישר ייבוא של פרפרים מחו"ל".

בתמונה: קיסרית הקטלב היא הפרפר הגדול ואחד היפים בישראל. מוטת כנפיה מגיע עד ל 100 מ"מ. בתמונה, קיסרית הקטלב (זכר טריטוריאלי) יושב על עץ הפונדקאי ומחכה לנקבות שיעברו בטריטוריה שלו.

 

"הפרטים מאחורי מה שהעין רואה"

 

עמנואל רוזנצוייג

 תושב שוהם מזה כ- 14 שנים, נשוי ואב לארבעה ילדים. טייס. צלם טבע

"הצילום משך אותי עוד כילד. גדלתי בבית שבו צילומי סטילס וגם צילומי סרטים (אז לא קראו לזה וידאו) היו חלק מהיום יום. מעבר לתיעוד משפחתי במשך השנים, מצאתי את עצמי מעמיק בהדרגה בצילום אוכל. זה הוביל אותי גם לשכלל את הציוד שברשותי, בעיקר עדשות ותאורה וכן ללמוד לעומק את רזי הצילום, השליטה בחשיפה לאור וכן הניצול של התכונות האופטיות במרכיבי ציוד הצילום.

במקביל, לאורך שנים רבות, אני עוסק בצילום והפקת וידאו. לעיתים כמקצוע ולעיתים כתחביב. במהלך עבודת הווידאו קסם לי מאוד צילום  Time Lapse– טכניקה בה מצלמים פריים בהפרשי זמן כל שהם ואז מחברים אותם לסרט אשר התוצאה שלו היא תנועה מהירה של מה שנראה לעין כעומד. למשל עננים בשמים, או צמח שמתפתח. על אף שניתן היום לצלם בקלות סוג כזה של וידאו באמצעות הטלפון, כאשר משתמשים בציוד צילום סטילס מתקדם, אפשר להגיע לתוצאות מופלאות. למשל תנועת גרמי שמיים בלילה ובעיקר שביל החלב, הירח המלא הזורח והזוהר הצפוני. הצלילה הזו לעולם ה-Time Lapse פתחה בפני את מה שציינתי כתחום הצילום האהוב עלי – זה שמגלה את הפרטים שמאחורי מה שהעין רואה במבט ראשון.

המשיכה שלי היא לצלם את מה שהעין רואה, אבל לא מבחינה בפרטים. למשל עצירה של תנועה מהירה, או האצה של תנועה איטית, או צילומי תקריב.

למקצוענות ואפקטיביות בצילום יש כמה תחומים שדורשים ידע וניסיון. כמובן, ההפעלה הטכנית של המצלמה, הבנת האופטיקה ונושא האור, הבנת התאורה הטבעית בכל שעות היממה, הבנה של תנועת גרמי שמים במקרה שלי, או הבנת חיות הבר, למשל. יש בזה קצת חוקיות והרבה אמנות ופרשנות – אבל מה שחשוב זה שיש מודעות. את רוב הצדדים הטכניים אני לומד מצלמים שמשתפים ידע ברשת האינטרנט.

לניסיון בשטח יש את המשקל הרב ביותר בתהליך הלימוד ועל כן אני יוצא באופן שיטתי לשטח, רושם לעצמי את ההתנסות, מתחקר ומנסה לשפר בפעמים הבאות.

מעבר לזה, למדתי עם הזמן שלהשראה, כמו גם לתהליך הזרימה של הצילום, יש חשיבות רבה ואת זה הכי נח ולעיתים נעים יותר ללמוד מצלמים מנוסים, בשטח. על כן, לאחרונה, התחלתי להצטרף לקבוצות מאורגנות אשר פורסות בשטח למספר ימי צילום.

אני חולם על צילומי טיים לאפס וצילומי לילה בגרינלנד או בצפון נורבגיה, כשהניתוק מהציוויליזציה וזיהום האור מעניקים תנאי צילום נהדרים ומצד שני לובן השלג והקרחונים מעניק נופך מאד מיוחד לכל הסצנה. לזה מצטרפים חלומות על צילום באפריקה וכמובן באזורים הרריים מרתקים ברחבי העולם.

למי שעוסק בצילום לשם הצילום ולא "רק" כדי לתעד רגעים, יש בנשמתו מנגנון קצת שונה של הסתכלות על החיים, על מה שסביבו וניתוח של הפרטים. במפגשים האינטימיים עם צלמי טיים לאפס, אשר באופן טבעי יושבים שעות ארוכות באותה נקודה, נוצרת הזדמנות לקבל נקודות מבט, תובנות והשראה מאד מעניינות ומעוררות מחשבה.

ההגעה לנקודות הצילום כרוכה במאמץ פיזי, פעמים רבות טיפוס, סחיבת ציוד רב, שהייה בתנאי קור או חום במשך שעות, התמודדות עם חרקים ולפעמים גם חיות גדולות. בכל הליכה כזו לטובת צילום, מתפתחת בעצם גם חוויה של אתגר ומפגש עם הטבע. חייבים לאהוב את זה כדי לעסוק בסוג צילום שכזה.

צילום אידיאלי מבחינתי הוא צילום בו אני מרגיש שאני "נמשך" לתוך סיטואציה, מקום, רגע – זה הצילום "שעושה לי את זה". זה יכול להיות בגלל הקומפוזיציה, בגלל התאורה, הצבעוניות או ייחודיות התוכן".

בתמונה: נתיב הכוכבים. 150 דקות צילום, חיבור של 200 תמונות. האלפים השוויצרים, צרמט.

 

"לא רודף אחרי ציפורים"

 

טולי מלק

תושב שוהם מזה 25 שנה, בן 54, נשוי ואב ל-3 ילדים, סב ל - 5 נכדים, מנהל תפעול בחברת מולטימדיה. צפר.

"כבר בתור נער אהבתי ציפורים וגיליתי בהם עניין, עד שהתגייסתי לצבא. שנים לאחר מכן, רק בגיל 40, אשתי החליטה להפתיע במתנת יום הולדת - סופשבוע עם שני מדריכי צפרות וזה היה הטריגר שהחזיר אותי לאהבה הישנה שלי. התחלתי לצפר בסביבה, עם הזמן, גם רכשתי מצלמה טובה  ועדשה מקצועית ולימדתי את עצמי לצלם. 

כיוון שאני אדם מסורתי, ימי שישי הם הימים שבהם אני יוצא לצפר. לרוב, באזור שוהם וגם לא רחוק ממנה, בשטח אש, ליד מתקן אדם, אליו מגיעות ציפורים רבות. עד לפני שגיליתי אותו, כמעט אף אחד לא ציפר שם. לאחרונה מגיעים אליו צפרים רבים. איזור שוהם משופע בחיות וצמחים מכל טוב.

מעבר לעניין הרב שאני מגלה בציפורים, גם התיעוד והצילום חשובים לי מאוד. אני מטייל שעות רבות בסביבה, נהנה מהטבע ולפעמים על מנת לזכות בצילום טוב של ציפור, אני חוטא גם באמצעי הסוואה כמו אוהל מסתור. אני מגיע למקום לפנות בוקר, לפני עלות האור, מתמקם עם האוהל ולפעמים ממתין שעות עד שמופיעה ציפור. פעמים רבות אני חוזר כלעומת שבאתי.

יש משהו מופלא בעולם הציפורים. כך לדוגמא, נדידת הציפורים היא תופעה מדהימה. ציפור ששוקלת גרמים ספורים מסוגלת לנדוד מצפון אירופה לאפריקה. זה פלא בעיניי. אורח החיים של הציפורים אף הוא מרתק. הקוקייה, למשל, היא ציפור טפילה, שמטילה ביצים בקן של העורב ונוטשת.  העורב הוא שמגדל את הגוזלים ומאכיל אותם.   

אני חבר בקבוצות פייסבוק של צפרים ובקבוצות של בעלי עניין. מתקבלות שם הודעות על הופעתן של ציפורים נדירות בארץ, עם מיקום היכן אפשר לצפות בהם. יש כאלה שעוזבים הכל ומייד נוסעים לכל מקום בארץ רק כדי לצלם ציפור נדירה. אני לא נמנה על האנשים האלה.

כשאני מצלם ציפור אני שואף שהרקע יהיה מושלם, בלי ענפים ולכלוך מסביב, שהציפור תעשה משהו מיוחד כמו להאכיל את הגוזלים או תפרוש כנפיים ותמריא. חשוב לי מאוד לשמור על אתיקה של צילום. חורה לי כשצלמים פוגעים בקינונים או מטרידים ציפורים, מתקרבים קרוב מידי לקן, מבהילים את הציפור שנוטשת את הקן, רק על מנת לזכות בצילום טוב.

הטבע בגדול מרגש אותי, אני לא רודף אחר הצילום הכי טוב או הציפור הכי נדירה, אני זורם עם הטבע. באחד מסיורי הצפרות שלי מוקדם בבוקר, שמתי לב שצבוע מתקרב אליי, יצאתי מהאוטו לקראתו והוא פשוט המשיך ללכת בסמוך אליי תוך שמירת מרחק של כמה מטרים, "בילינו" מספר שעות ביחד כשהוא שומר על מרחק וכך התנהלה לה מערכת יחסים במשך שבועיים, עד שיום אחד גיליתי את הגוייה שלו מוטלת לצד הכביש". 

בתמונה: תור מצוי

 

" אני כל הזמן מתרגש"

 

אבי אלטלף

תושב שוהם מזה 21 שנה, בן 55, נשוי ואב לארבעה, סב לשישה נכדים. עו"ד. צלם טבע

" האהבה לצילום הייתה בי כבר מילדות. לפני כתשע שנים, באחד הטיולים בחו"ל, כשברשותי היו כל מיני מצלמות חובבניות, גמלה בי ההחלטה לצלם בצורה מקצועית ואיכותית יותר רכשתי מצלמה מקצועית ואפילו נרשמתי לקורס צילום מתקדם.

אני אוהב לצלם את הטבע.הוא מעניין, יפהפה, פלא הבריאה. לאן שלא מסתכלים מגלים דברים מדהימים כמו צמחים בתחילת הפריחה שלהם, פרחים בסוף הפריחה, אפילו ביובש יש יופי.

יש צלמים שמעדיפים לצלם במקרו חרקים קטנים, זה יפה בעיניי, אבל אני אוהב לצלם את הטבע הפתוח, נוף. אין לי סגנון ספציפי. למרות עיסוקיי הרבים, אני משתדל לפחות פעם אחת בשבוע לצאת לטבע ולצלם. עד לאחרונה הייתי חבר בקבוצה של צלמים שהייתה נוהגת לצאת פעם בחודש ליום שלם לצילומים בכל מיני מקומות בארץ.

 ביקרתי לא מזמן באפריקה, במסגרת ספארי צלמים בטנזניה. קיווינו לצלם המלטות, רצינו לצלם טרף. ראינו כמעט המלטות וכמעט טרף. הטבע באפריקה הוא מטורף. הייתי חוזר עכשיו אליה וממשיך לצלם. העוצמה של הטבע שם מרתקת אותי. 

אבל גם בשוהם לא חסר טבע. ראיתי פוסט שכתב רוני קינדרמן על ציפור בשם דאה שחורת כתף, זוהי ציפור לבנה שכשהיא פורשת כנפיים, ניתן להבחין שחלק העליון של הכנף יש לה פס שחור. זוהי ציפור שצלמים מחפשים אותה. ביררתי עם רוני איפה אפשר לראות אותה והוא שלח אותי לפארק שוהם. נסעתי, הסתובבתי במשך שעה וחצי ובסוף גיליתי אותה. יש לי צילום שלה אוכלת טרף. זה צילום שמרגש אותי. סיפוק מלא.

אני לא נוגע בצילומים שלי. לא עושה פוטושופ, לעיתים רק עיבוד מאוד עדין, חותך ומיישר, אבל נשאר מאוד אותנטי למציאות.  גם כשאני הולך בלי מצלמה, אני שם לב לפרטים שאנשים אחרים לא רואים. עם הזמן פיתחתי תשומת לב לפרטים ואני כל הזמן מתרגש מהטבע.

 צילום אידיאלי עבורי הוא שילוב של טכניקה ותוצר. אני מצלם כמעט כל הזמן באופן ידני. אני שולט במצלמה, אבל נדרשת גם הבנה של קומפוזיציה נכונה, לייצר מצב שהוא בתוך קונטקסט ובנוסף צריך גם טיפת נשמה.  צילום זה אומנות, צריך  שתהיה סקרנות, להבין מה מצלמים, לא לחשוב רק על האובייקט, לחשוב מעבר. אני חייב להודות שלפעמים אני מרגיש קצת אי נוחות מול הטבע. יש סיפוק אישי מסוים שהוא מעט בעייתי, להבנתי. קיימת בי תחושה שאני מנכס לעצמי משהו מהטבע, שגנבתי משהו ממנו אליי הביתה, מעין תחושת עליונות מסוכנת. אני משתדל לא להפריע לטבע, לקחת אותו כמו שהוא לא לשנות אותו".

בתמונהאריה בסרגנטי טנזניה, צולם לפני הזריחה.( חודש מרץ)

 

" התמכרתי לשקט ולרוגע"

 

רואי לויזון

תושב שוהם מזה 23 שנה, בן 50 , נשוי ואב לארבעה ילדים.  בעל חברה ליבוא ושיווק כלי בית ומתנות.

"כבר בילדותי אהבתי לצלם ולפתח תמונות בשחור לבן, אהבה נוספת שלי היא לשנרקל בים ולצפות בדגים. כל נסיעה לאילת או לסיני כללו שינרקול במים. בשנת 2012, כשהבן השני חגג בר מצווה החלטתי להגשים חלום ולהירשם עם הבנים לקורס צלילה. זו הייתה התאהבות מיידית. התמכרתי לשקט ולרוגע מתחת למים. לאחר שרכשתי ציוד בסיסי, קניתי גם מצלמת גו פרו פשוטה והתחלתי לתעד את הצלילות, מהר מאוד הבנתי שנפתח אצלי תחום חדש שמשלב שני תחביבים יקרים לליבי: צלילה וצילום.

הצילום התת ימי הוא מיוחד כי במקביל לצילום המאתגר, צריך לשמור על כללי הצלילה כמו זמן ועומק ולוודא שיש מספיק חמצן. להבדיל מהיבשה, הצלילות מוגבלת בזמן.

עם הזמן שדרגתי את ציוד צילום למקצועי יותר ועל מנת להשתפר בצילום, נרשמתי לקבוצות צלילה והתחברתי לצלמים ישראלים שתמיד מוכנים ללמד ולעזור.

צילום ימי שונה מצילום ביבשה כי המים הם מימד נוסף שמשנה את כל כללי הצילום. מתחת למים אני אוהב לשלב בין צילום עדשה רחבה ומקרו ולכן אני מחליף עדשות רטובות תוך כדי הצלילה - התנהלות שדורשת מיומנות רבה. אחת הפתעות שגיליתי כשהתחלתי לצלול היא שלא חייבים לנסוע עד אילת כדי ליהנות מצלילה מרתקת, לים התיכון יש הרבה מה להציע והאתר המועדף עליי לצילום הוא חוף גורדון.

בתקופת הקרונה, הייתי חודש בחל"ת וגיליתי שוב את ההנאה שבצילום הטבע ובעלי החיים על היבשה. שמחתי לפגוש ולהכיר תושבים משוהם שמסתובבים בשבילים ומצלמים."

 בתמונה: דג זהרון שצולם באילת לפני שנה.  על מנת שתמונה תהייה מעניינת, הוא צולם מול השמש כשאני מתחת לדג

 

ביחד ולחוד

יהודית ושלומי אלפסי

יהודית (55) בעלת חברה לתוכנה במיקור חוץ  ושלומי (59) מהנדס תעשייה וניהול,  תושבי שוהם מזה 25 שנה, הורים ל- 3 ילדים. יהודית צפרית מתחילה, מנהלת קבוצת הפייסבוק "שוהם בטבע שלי" , שלומי, צלם טבע

 יהודית: "לפני שנתיים וחצי טיילנו באגמון החולה. פגשתי שם צפר , התלווינו אליו ומאז נדלקתי.   הצפרות היא פשוט כיף אמיתי. לצאת לטבע, לחפש ציפורים, כשבכל עונה יש ציפורים שונות.

הצילום דווקא התחיל אצלי מוקדם יותר, בגיל 50. צילמתי במיוחד אנשים וקצת טבע, אבל לא זה לא ממש עשה לי את זה. צילום ציפורים הוא מדהים בעיניי.  אם מצליחים לתפוס ציפור כשהיא מחזיקה דג בפה, בתנועה מעניינת,  מאכילה גוזלים או באינטראקציה עם ציפור אחרת – זה מופלא בעיניי. אני לומדת לזהות קולות. לפני שנתיים לא  ידעתי להבדיל בין תור ליונת בית,  היום אני מקשיבה לקולות, מזהה ומתרגשת.  החלום שלי הוא להיות צפרית  מקצועית.

הדרך בה אני מעמיקה את הידע היא על ידי יציאה לשטח, כמה שיותר. אני חברה במועדון צפרות ולומדת הרבה בזכות המדריכים המקצועיים שם. צילמתי עד עכשיו רק 200 מינים של ציפורים מתוך מאות נוספים שקיימים.

צילום אידיאלי עבורי הוא צילום של אינטראקציה בין שני ציפורים או ציפור המאמצת גוזלים של ציפור אחרת, זה הטבע האמיתי. פעם צילמתי שלדג שהתקלח לו במים, על פניו נראה היה שמדובר בצילום שגרתי, אבל פתאום קלטתי שיש לי בפריים נחש. היה מאבק עוצר נשימה בין הנחש לשלדג ויש לי צילום של השלדג כשהוא בפה של הנחש. לראות דבר כזה, זה מפעים.

בתמונה יהודית: סבכי שחור כיפה – ציפור שיר. מגיעה לעץ התות לארוחת בוקר. צולם על השביל ההיקפי.

שלומי : "כבר כנער נהגתי לצלם. יש לי במחשב מעל 50.000 תמונות בעיקר צילומי טבע וגם אנשים, אבל לא משפחה או חברים. יש מסביבנו בשוהם טבע מדהים. צריך רק ללמוד להתבונן. כשאני בטבע אני מזהה דברים שאדם רגיל אולי לא רואה או לא שם לב, ממש מתחת לאף.  יהודית ואני נוהגים לצאת ביחד, היא לציפורים שלה ואני מגלה את הטבע כל פעם מחדש.  אני אף פעם לא יודע מה אני הולך לפגוש ומה יצוד את עיניי.הטבע מפתיע כל פעם מחדש וזה מדהים בעיניי. אנשים יכולים לעבור חיים שלמים ולא לראות מה נמצא סביבם".

בתמונה שלומי:  צולם בטלפון נייד בתקופת הסגר כשהיה "מסוכן" בחוץ ומותר לצאת רק  100 מטר מהבית

 

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: