יום חמישי, 02 בדצמבר 2021, כ"ח כסלו ה' תשפ"ב
לפרסום חייגו: 050-5552559
כל המבזקים >>
07/11 09:06, היום, 7.11.21 בשוהם: מבצע התרמת דם
07/11 09:06, היום, 7.11.21 בשוהם: מבצע התרמת דם
07/11 09:06, היום, 7.11.21 בשוהם: מבצע התרמת דם
07/11 09:06, היום, 7.11.21 בשוהם: מבצע התרמת דם
07/11 09:06, היום, 7.11.21 בשוהם: מבצע התרמת דם
07/11 09:06, היום, 7.11.21 בשוהם: מבצע התרמת דם
07/11 09:06, היום, 7.11.21 בשוהם: מבצע התרמת דם
07/11 09:06, היום, 7.11.21 בשוהם: מבצע התרמת דם
07/11 09:06, היום, 7.11.21 בשוהם: מבצע התרמת דם
07/11 09:06, היום, 7.11.21 בשוהם: מבצע התרמת דם

כתבות מגזין בשוהם

כתבות על דמויות ותושבים בשוהם וחבל מודיען

מחשב מסלול מחדש

עוד כשהיה בן 21, ידע מוטי חזקיה שתהיה לו קריירה שנייה לקראת גיל 50. הוא רק לא שיער בנפשו שאת משרד הפרסום המודרני יחליף אבק דרכים ומפרסומאי מעונב שגלגל תקציבי ענק, הוא יהיה למורה דרך שחולם לגרום למטיילים שלו להתאהב בארץ

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

אפרת רוזנצוייג

התמונה שלו קפצה לי בפייסבוק. האיש שניבט אליי ממנה נראה לי מוכר. 'אני מכירה אותו', הרהרתי עם עצמי. אני מתעכבת על הדמות שבצילום: גיטרה ביד, כאפיה לבנה על הראש ןברקע נוף מדבר. פתאום זה הכה בי: זה הבחור, הפרסומאי והאסטרטג משוהם, שכמעט כל בוקר ישב עם חבר קבוע ב"טאבון", בית הקפה הזכור לטוב של רחל. נהגנו להחליף בינינו הנהוני ראש מנומסים. עם הזמן למדתי שהוא "עובד בפרסום" ואני זוכרת שלא פעם השתעשעתי במחשבה איזה קמפיין הוא מבשל עכשיו והאם הקפה של רחל פותח לו את צ'אקרות ההשראה. אינספור בהיות וכריות אוזן (מודה ומתוודה) לשיחות שלו, הובילו אותי למסקנה המלומדת שהבחור הג'ינג'י המחויך תמיד, מאוד אוהב את מה שהוא עושה וגם כנראה מצליח בכך.

הפער בין האיש שזכרתי לבין הדמות הבלתי מעונבת בלשון המעטה, שניבטה אלי מהתמונה, שלח אותי להציץ אצלו בדף ולגלות שמוטי חזקיה החליף את הנוף המשרדי בנוף מדבר ומעיינות מפכפכים, ואת החולצה המכופתרת בטישרט מיוזע. חזקיה חישב מסלול מחדש ופצח בקריירה של מורה דרך.

עד לפני כשנה וחצי סיפק עולם השיווק הפרסום פרנסה יפה לחזקיה (51). סוכנות הפרסום "כהן חזקיה" בבעלות משותפת שלו עם משה כהן, החזיקה בתקציבי פרסום נאים עבור גופים ציבוריים, חברות מסחריות, רשתות שיווק ואישים פוליטיים.

היה לי הרושם שאתה ועולם הפרסום זה חתונה קתולית...

"אני בעסקים כבר 31 שנה, ואני מציין את זה כי אני בן 51, את יכולה לעשות את החשבון."

עסקים כבר בגיל 20?

"את העסקים שלי התחלתי כשהייתי חייל בחיל המודיעין, פתחתי סטודיו לגרפיקה יחד עם מי שהפך לימים לשותפי, משה כהן, שהשתחרר לפניי. בחרתי שלא לחתום קבע ואיך שסיימתי את השירות הצבאי, צללתי לעבודה. מהר מאוד הפכנו למשרד פרסום והצלחנו לקבל תקציבים גדולים מאוד, לקוחות כמו קניון בת ים, עזריאלי, אשטרום, גזית, ובמקביל גם הענקנו ייעוץ אסטרטגי לכ-49 ראשי רשויות.

עולם הפרסום נהנה אז מתקופה של פרוספריטי ואנחנו הצלחנו למצב את עצמנו במקום טוב באמצע. היינו חברה מחוזרת מאוד, בינונית בגודלה, 22 עובדים וגלגלנו תקציבים של מיליונים. החברה, אגב, עדיין קיימת, לא כחברת אחזקות ועסקים, אבל עדיין מחזיקה במעט פעילות".

לפני כשנה וחצי ובתום ארבע שנות לימודי ארץ ישראל במכון אבשלום, יצא חזקיה לדרך חדשה.

עמוד הפייסבוק שלו התמלא בצילומי נופים ואתרים מכל הארץ, ובאתר האינטרנט המושקע, הנושא את השם "מוטי חזקיה- חוגי סיור וידיעת הארץ", נכתב התיאור הבא: "כשהתלבטתי מה לכתוב כפתיח לאתר, לא יכולתי שלא לחזור בזמן, לימי ילדותי. הטיולים המשפחתיים בחיק הטבע, על שפת הכנרת, על גדות הנחלים הזורמים בצפון ובחופי הים האדום באילת. הלילות בחיק הטבע והלינה לצלילי פכפוך המים ולרשרוש צמרות האיקליפטוסים הנעים ברוח, נצרבו בי לעד. היו אלו רגעים נפלאים שנטעו בי את האהבה לאדמה, לטבע, לצלילים, לריחות ולאנשים של הארץ הזו".  

בלי קשר למהפך התעסוקתי, גם חייו האישיים של חזקיה קיבלו תפנית ולפני כשנתיים הגיעו לסיומן 25 שנות נישואין ללימור, אם שלושת ילדיו.

כל הסימנים מצביעים על משבר גיל החמישים...

"ממש לא משבר. ההפך, זה בא ממקום חזק, מפוכח ומאוד ברור. כבר בגיל 25 בערך ידעתי שלקראת גיל חמישים, אני ארד מהרכבת ואעשה שינוי. היו בי קולות פנימיים שסימנו לי את היעד".

כבר לא נהנית ממה שאתה עושה?

"נהניתי, אבל חשבתי שצריך לחלק את החיים. אתה נכנס לעולם מסוים, עושה בו קדנציה וממשיך הלאה לדבר הבא. כשהייתי צעיר סיקרנו אותי אנשים שבחרו לשנות כיוון ומסלול. הבנתי שהחיים, פחות או יותר, מתחלקים לשניים: החלק הזה שאתה צעיר, מגדל ילדים, עובד, והחלק שמגיע אחריו ובו מה שאתה רוצה זה לממש את עצמך. הבטחתי לעצמי שלחלק הזה אני לא אגיע בגיל 70. ידעתי שמתישהו אני ארד מהרכבת הזאת שנקראת רכבת העסקים".

ולוותר על רווחה כלכלית?

"כסף אף פעם לא עשה אותי מאושר. כשעבדתי בחברה לא משכתי את הכספים, הם תמיד נשארו שם. לא הבאתי את ההון הביתה כדי לחגוג איתו, אני לא הטיפוס. שמרנו על צניעות, הילדים עבדו מגיל 14, ניהלנו אורח חיים מאוד ממוצע. לא היה חסר שום דבר חלילה, חיינו טוב, אבל לא בראוותנות ולא בבזבוז".

ואיפה אפסנת את התחרותיות שמאפיינת כל כך את הענף והייתה חלק ממך?

"אני עדיין מאוד תחרותי ומאוד משימתי, ואני מודה שהתבשמתי מההצלחות. כשלקחתי ראש עיר    שהיה במקום לא טוב והובלתי אותו לניצחון, היה סיפוק מטורף. אני זוכר את הקמפיין הראשון שלי בשנת 97', עם יהושע שגיא, ראש עירית בת ים דאז. הוא היה ראש העיר היחיד במדינת ישראל שהתמודד בסיבוב שני וניצח בסיומו. זו הייתה עבודה סיזיפית של יום ולילה. היו לי הרבה מאוד הצלחות, כמעט בכל מה שעשיתי הצלחתי להביא עסקים למצב אופטימאלי, אבל באיזה שהוא מקום הרגשתי כמו גומי מתוח שמתרופף רק כשהמטרה הושגה. שום דבר לא אתגר אותי יותר."

למרות העבודה התובענית חזקיה מעולם לא זנח את אהבתו לטיולים ברחבי הארץ. הוא נהג להדריך טיולים לחברים, ככה בשביל הכיף. בד בבד עם ההחלטה לעשות שינוי ולצמצם את היקף הפעילות בעסקיו, הוא נרשם ללימודי ארץ ישראל במכון אבשלום, במהלכם חדרה בו ההכרה שזה הדבר הבא שהוא הולך לעשות בחייו.

כבר בעיצומם של לימודים השיק חזקיה את "המרכז לחוגי סיירות וידיעת הארץ" עם מגוון מסלולי טיולים לימודיים, טיולי תוכן, סיורי מורשת וסיפורים היסטוריים בעקבות הדמויות, האירועים והסיפורים המיוחדים בהיסטוריה של ארץ ישראל.

לא קצת יומרני להקים מרכז כשאתה עוד תלמיד?

"אני חייב להתחיל ככה, בדנ"א שלי יש דבר שנקרא E גבוה, איזושהי מטריצה שנהגתי ללמד עליה. E גבוה אומר שאני תמיד רואה קדימה, זו תכונה של יזם.

כשהתחלתי את הלימודים, כבר אחרי שני מפגשים בקורס, עשיתי פעולות לקראת היום שאני אסיים. ידעתי מה אני רוצה לעשות ולכן בניתי פלטפורמה אינטרנטית, וכבר אז קראתי לה המרכז לחוגי סיור וידיעת הארץ. ראיתי את סוף הקורס ואת היום שאחרי, ואכן יום אחרי הקורס כבר חיכו לי מטיילים, יצאתי לדרך וכיום רשומים במרכז שלי כאלף מטיילים".

מה אמרו החברים והמשפחה על הג'וב החדש?

"בואי נגיד שאף אחד לא נפל מהכסא. זה לא שקמתי בוקר אחד, סגרתי את המשרד והפכתי למורה דרך. השינוי המקצועי התרחש יד ביד עם השינוי האישי, ולכן נראה לי שהוא התקבל אצלם באופן טבעי. הילדים שלי, בכל אופן, מאוד תמכו ופרגנו".

כתבת באתר שהקמת את המרכז לחוגי סיור וידיעת הארץ מתוך תחושת שליחות, זה הפרסומאי שבך שהגה את זה?

"אני לגמרי מרגיש בתוך שליחות ואני לגמרי מאוהב בארץ ישראל. אפשר להגיד שאני מטורף על הארץ שלנו. מבחינתי זו הציונות החדשה. פוסט ציונות עבורי היא לא להקים קיבוצים ומושבים, כי אין כבר מקום, זה להביא את ידיעת הארץ לכמה שיותר אנשים, זוהי השליחות וזוהי הציונות החדשה, חד משמעית".

חזקיה מעיד על עצמו שאין יום שהוא לא מקדיש ללימוד ומחקר, לפחות עשר שעות. "אני לא מפסיק ללמוד. ישן מעט מאוד, לומד כל יום כעשר שעות, והזמן שנותר מוקדש לדברים אחרים בחיי. אני לא זוכר שהפסקתי ללמוד ליום אחד בארבע וחצי השנים האחרונות".

סליחה על השאלה, אבל כמה עוד אפשר לחדש?

"אני חושב שבן אדם לא יכול לכסות בחייו את כמות הסיפורים שיש. רק על שוהם, יישוב חדש יחסית, יש כל כך הרבה מה לספר. אני לא יודע אם אני יכול לספור על יד אחת את מי שבאמת יודע כמה היסטוריה יש במקום הזה, מי היה כאן על הגבעות, ומה באמת התרחש פה לאורך השנים. אם רוצים להגדיר אותי, אז אני איש של תוכן ותוכן עמוק. אני לא מדריך טיולים של קטיף דובדבנים ולא משלב ביקורים במימדיון, לא עושה טיולים כאלה. מי שרוצה ללכת בשביל בתבור, אני לא האדם המתאים לו, אבל מי שמחפש להכיר סיפורים, להיחשף לתרבויות מעניינות, ולאנשים מעניינים – אני הכתובת".

העיסוק כמורה דרך מצריך מטבע הדברים, מיומנויות חברתיות מפותחות, קצת מארסנל הכישורים שהיה מצויד בו בימים שהיה פרסומאי, אבל גם בנושא הזה חשוב לחזקיה להסביר את השינוי שעשה בתפיסת עולמו לגבי החברה, בלי ציניות.

"יש לי סידור חדש לעולם. למרות שאני איש ארץ ישראל השלמה, אני לא פוסל אנשים בגלל דתם, מוצאם או השקפת עולמם הפוליטית. אני מחלק את העולם לאנשים טובים ורעים. אפילו המילה רעים לא נכונה פה. אני לא פוסל אף אחד. יש לי חברים בדואים, דרוזים, ערבים, אני מכבד כל אדם שהוא טוב, שרוצה לקדם חיים משותפים, לקרב לבבות ולחיות בשלום. לכולם אני מסתכל בגובה העיניים".

קצת ארכאי המקצוע הזה...  

"עזבי ארכאי, אני רואה את המטיילים שנחשפים לסיפורים על מקומות ועל אנשים שהם לא היו נחשפים אליהם מעולם, ורואה כיצד זה גורם להם להתחבר, להעמיק את השורשים ולהבין שיש הרבה מעבר להכרה שמדינה מסתכמת בחתיכת קרקע שיש כמותה בכל מקום אחר, וזה הכל בשבילי. תראי, יש מורי דרך רבים שבאמת בקיאים מאוד בהיסטוריה, מלאים בידע ושופכים אותו על אנשים, אני משתדל להעביר לאנשים את הידע שלי בצורה נעימה, קלילה, מתומצתת ומאוד ברורה. פה הפרסומאי שבי בא לידי ביטוי, כי תפקידו של פרסומאי הוא להעביר את המסר בצורה הכי מרתקת וכמה שפחות מייגעת. אין טיול שלא מסתיים עם מטיילים שבאים אליי ואומרים: אנחנו סופסוף מבינים".

יש מצב שראיתי צילום שלך מנגן על גיטרה באחד הטיולים, אתה גם המדריך המזמר?

"הנגינה היא חלק מחיי כבר שנים רבות, החלטתי להכניס את הגיטרה לתמהיל הטיולים כי יש משהו אחר וקסום בלשבת ולנגן בכל מיני מקומות. מידי פעם אני מתבל עם קצת שירה. יש לה תפקיד, היא מחברת בין אנשים, וכל מה שמחבר בין בני אדם, אני בעד.

אגב, אנחנו את יכולה לראות אותנו מנגנים בבית עלמין בנהלל ליד הקבר של אילן רמון ואסף רמון ומשה דיין וכל החבר'ה".

מי הקהל שלך?

" לשמחתי מהר מאוד נוצר קהל קבוע, וכל מי שמצטרף הופך להיות גם סוג של קבוע. הקהל שלי מגוון ואיכותי, החל משופטים ועד נהגי אוטובוס. הם מגיעים לטיולים וביחד אנחנו מעמידים נדבך על נדבך והם מתחילים פתאום לראות את הארץ בעיניים אחרות, לגמרי שונות"

מה הכוונה?

"מי שנוסע ברחובות שוהם יראה מן הסתם את הבניינים והכיכרות של שוהם ויש אנשים שיראו גם דברים אחרים. כך לדוגמא, מי שנוסע בשכונה א' רואה אמנם את השכונה, אבל יהיה גם מי שיראה בעיני רוחו את הכפר הערבי שהיה כאן עד שנת 1948 ושלא רבים יודעים על קיומו. עכשיו דמייני את משה דיין יושב מול הבית שלך, בגן הבנים, ונותן הנחיות לפני הכניסה לשחרור רמלה - לוד. אנשים לומדים פשוט לראות את הארץ אחרת".

מה הכי חשוב לך להראות בארץ?

"להראות ולהכיר לכולם את עוגת השכבות הכי מעניינת והכי יפה בעולם – מדינת ישראל,

שכבות של היסטוריה מרתקת. אני עושה לאנשים סדר, את ההתחלה של הבנת ההיסטוריה וזה יכול להיות פשוט ולא כל כך מורכב כמו שחושבים. היסטוריה יכולה להלאות אם היא באה בהקשר לא מסודר, אבל התפקיד שלי הוא להבהיר, להדליק תאורה במקומות שאנשים מאבדים עניין".

איזו תקופה בהיסטוריה של העם היהודי הכי אהובה עלייך?

"אני מאוד מחובר לימים של הקמת המדינה, מההתיישבות הציונית ועד הקמת המדינה, כולל מלחמת העצמאות, תקופה שאני מאוד קשור אליה. אני מכיר כל מחלקה ומחלקה שהשתתפה במלחמה, את האנשים שלקחו בה חלק ואת הסיפורים שלהם".

לאורך כל הראיון, החיוך לא יורד לחזקיה מהפנים. הבחור מאושר. אמיתי. תנו לו הזדמנות לספר על מבצע כלשהו ועשיתם לו את היום. רק בסיומו של הראיון הוא מגלה לי שמכל העסקים שהוא בחר לסגור, על עסק אחד בתחום האומנות, הוא לא ויתר. מזה עשר שנים שחזקיה הוא בעליו של מפעל ביבנה המייצר פסלים סביבתיים המקשטים אתרים רבים בארץ ותכשיטי קיר בטכניקת כיפוף ברזל. כך למדתי, למשל, שפסל הברזל בכניסה הצפונית לשוהם, נוצר אצלו במפעל.

אתה לא קצת מתחרט שגילית את התשוקה האמיתית שלך רק במחצית השנייה לחייך?

"אני לא מצטער על דבר. אני חושב שזה לא היה יכול להיות אחרת. העובדה שהייתי פרסומאי במשך 30 שנה הפכה אותי למי שמסוגל לעמוד היום מול קהל, לקחת חומר שהוא לא פשוט להעביר אותו בצורה מאוד ידידותית, שתגרום לצד השני פשוט להתמכר".

אם מוטי הפרסומי היה צריך לעשות קמפיין למוטי מורה הדרך, מה היה הסלוגן שהוא היה בוחר לו?

"הייתי הולך על משהו בסגנון "ארץ ישראל בהגשת שף". אם מורי הדרך הקונבנציונאליים הם לצורך ההשוואה, מסעדה שבה האוכל מוגש בפס ואתה עובר עם המגש, לוקח לך אורז, לוקח סלט ומרכיב לך מנה, אני מגיש צלחת מיוחדת שהכנתי במיוחד למענך".

לסיכום, אתה ממליץ לכולם לחשב מסלול מחדש?

"כל אחד צריך לזהות אצלו את האהבה והתשוקה שלו, את הדבר שמחזיר אותו לחיים. זה לא תמיד פשוט, לא כל אחד מצליח לגלות את המנוע שלו, אבל מי שמזהה, צריך פשוט לחתור לשם כמה שיותר מהר ובגיל כמה שיותר צעיר, אחרת הוא ימצא את עצמו מפדל כל הזמן ועל מועד ההלוויה תבוא הודעה".

             

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה:
2
נכון
נטלי | 01:07   05.11.21
1
ג׳ינג׳י
דינה | 00:04   05.11.21