יום שלישי, 19 בינואר 2021, ו' שבט ה' תשפ"א
לפרסום חייגו: 050-5552559
כל המבזקים >>
17/01 16:12, קורונה בשוהם: 104 מאומתים פעילים, 426 מבודדים
17/01 16:12, קורונה בשוהם: 104 מאומתים פעילים, 426 מבודדים
17/01 16:12, קורונה בשוהם: 104 מאומתים פעילים, 426 מבודדים
17/01 16:12, קורונה בשוהם: 104 מאומתים פעילים, 426 מבודדים
17/01 16:12, קורונה בשוהם: 104 מאומתים פעילים, 426 מבודדים
17/01 16:12, קורונה בשוהם: 104 מאומתים פעילים, 426 מבודדים
17/01 16:12, קורונה בשוהם: 104 מאומתים פעילים, 426 מבודדים
17/01 16:12, קורונה בשוהם: 104 מאומתים פעילים, 426 מבודדים
17/01 16:12, קורונה בשוהם: 104 מאומתים פעילים, 426 מבודדים
17/01 16:12, קורונה בשוהם: 104 מאומתים פעילים, 426 מבודדים

כתבות מגזין בשוהם

כתבות בשוהם,אנשים בשוהם,מסיפורי שוהם,עסקים בשוהם,

לראות מעבר

לילך רובינשטיין משוהם, היא לקוית ראייה שחולמת על האחד שיראה אותה באמת ועל עבודה שתעצים אותה. לאו דווקא בסדר הזה

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

אפרת רוזנצוייג

בשמיני לאוגוסט השנה העלתה לילך רובינשטיין, צעירה בת 28 משוהם, את הפוסט הבא:

 "הימים עוברים, השעות, חודשים, השנים ואנחנו לא נעשים צעירים יותר,

והלבד לא נעלם.

לא טוב היות אדם לבדו עשה לו עזר כנגדו.

לא קל לי ,

אבל אני יודעת שצריך לצאת מאזור הנוחות כדי לקבל דברים.

אז אני לילך, ואני מחפשת את החבר הכי טוב שלי, אדם בעל לב טוב, רגיש, יציב, שרואה מעבר ..

זה שאני קצת לא רואה טוב עושה לי את החיים קשים בלמצוא מישהו, אבל חוץ מלנהוג באוטו אני הכל יכולה, ואני בנאדם מדהים ולא פחות שווה מאף אחד, ופשוט לא יוצא לי להכיר. אז אם אתם מכירים מישהו שניראה לכם יכול להתאים לי, אשמח מאוד לעזרה.

אני בת 28, גרה בשוהם, אוהבת להיות בחברת אנשים ולבלות, ויודעת שהיופי האמיתי בא מבפנים.

לכולנו יש מגבלות נראות או לא נראות, מי ששם איקס על אנשים עם מגבלה רק חוסם לעצמו את האפשרויות ואת מרחב הראיה.

אשמח לשיתופים".

הפוסט הנוגע ללב הזה הובא לידיעתי מספר חודשים לאחר שפורסם. תהיתי, האם בעקבות הקריאה המרגשת שלה ו - 2000 הלייקים שהפוסט גרף, לילך הצליחה למצוא את החבר הכי טוב שלה, אבל יותר מכל הסתקרנתי להכיר את העלמה האמיצה שמיטיבה כל כך לתאר את מושא התשוקה שלה וכמה חוכמה ורגישות שזורות במילותיה כשהיא קוראת לנו, "נטולי המגבלות", להגדיל את מרחב הראייה.

לילך מגיעה לראיון עם אמה, חני. אם עוברת לכם עכשיו בראש תמונה נוגה של אם מיוסרת המלווה בת מוגבלת ומיוסרת לא פחות – אתם לא בכיוון. שתי נשים חייכניות ומאירות פנים עמדו בפתח הדלת שלי. שתי דקות במחיצתה של לילך והיא כובשת אותי לחלוטין. צחקנית, דברנית גדולה, דעתנית. מאוד. ומודעת. לעצמה ולמה שעלולים לחשוב עליה. פעמים רבות במהלך הראיון היא מהסה את אמה כשהיא מתערבת ומנסה לעזור. עם זאת, היא מאוד מקפידה לא לייפות את המציאות, לא לעגל פינות ולשים את הדברים כמו שהם.

רובינשטיין (28) מתמודדת מלידה עם השלכות וירוס הציטומגלו ((cmv  שנדבקה בו עוד כשהייתה ברחם אימה. אמה חני, מיילדת במקצועה, מספרת שכשהייתה בהריון עם לילך, היא נחשפה לווירוס שבאותם ימים, לא אותר בקרב  נשים בהריון וגורם לפגיעה בעובר, בעיקר בראייה. לילך נפגעה בעיניה ובעקבות כך היא גם סובלת מלקויות למידה.

 כשהייתה בת שנתיים למדה רובינשטיין ב"גן עליה" בפתח תקווה, גן מיוחד לליקוי ראיה אותו היא זוכרת בחיבה רבה, לאחר מכן שובצה בגן משולב. היא למדה בבית ספר יסודי  "רבין" ביישוב, בכיתה רגילה, ורק כשהגיעה לחטיבת הביניים, היא עברה ללמוד בבי"ס א.ד גורדון בתל אביב. סיימה 3 שנות תיכון עם בגרות מלאה ב"בית אקשטיין", בי"ס שנתן מענה גם ללקות הראייה וגם ללקויות הלמידה שלה.

 בסיום התיכון, התנדבה לשנת שירות לאומי במוקד העירוני במועצת שוהם ובשנה השנייה עברה לגור בדירת הכשרה לעיוורים בירושלים, שם המשיכה שנת שירות שנייה וחייתה באופן עצמאי לגמרי.

 על הלקות שלה היא מדברת בחופשיות ובפתיחות:  "אני לא יודעת מה זה לראות טוב. ככה נולדתי. עד כיתה ו' קצת צחקו עליי וקראו לי משקפופרית, אבל עם הזמן כשהתבגרתי, לא ממש סבלתי מהסביבה. רוב האנשים הם טובים, עוזרים כשצריך".

 היא מצוידת אמנם בתעודת עיוור, אבל היא רואה. יש לה מגבלה בשדה הראיה והגלאוקומה שהתפתחה עם הזמן כתופעת לוואי של מחלת הקטרקט שנולדה איתה, אבל למרבה הפלא, גם מצד רופאיה, לילך רואה וקוראת טקסטים שאנשים "רגילים" נעזרים במשקפיים כדי לקרוא אותם.

" בחושך קשה לי מאוד, אבל אני מסתדרת. אני משתמשת בראייה שלי בצורה מעולה", היא משוויצה.  

רובינשטיין מתגוררת בשוהם עם ההורים. יש לה אח מבוגר ממנה בשנתיים, רופא במקצועו, אחות קצינה שהשתחררה לא מזמן מהצבא ואחות נוספת, חיילת. "כולם נורא מוצלחים ואני מאוד גאה בהם", היא אומרת בחיוך גדול. אני ממהרת לברר איתה אם היא חושבת שגם היא מוצלחת והיא עונה בחיוך: "כן, בטח, כל אחד והיכולות שלו".

אני מקשה ומבקשת ממנה למנות שלוש תכונות שהיא אוהבת בעצמה והיא נענית לאתגר בלי להסס: "אני מאוד מאוד חברותית, אני אוהבת לעזור לכל מי שרק צריך, אנשים בכלל הם הדבר הכי אהוב עליי בעולם, יש לי חוש הומור מפותח ושתדעי שאני חיית רשתות חברתיות". היא צוחקת.  

רובינשטיין יודעת גם לשים את האצבע על התכונות שהלקות העניקה לה: "אני מרגישה שאני הרבה יותר טובת לב, מטבע הדברים יש לי רגישות גבוהה לאנשים ולצרכים שלהם. בגלל הלקות שלי אני לוחמנית יותר ובעלת מוטיבציה גבוהה. אני חושבת שאני אדם הרבה יותר טוב, בהשוואה לאחרים", היא אומרת בלי אף שמץ של שחצנות. "אין מה לעשות, אני חווה את הקשיים על בשרי ומתוקף כך גם פיתחתי רגישות ואינטואיציה טובה לצרכים של אנשים".

היא סיימה לימודי מזכירות ומינהל במכללת רופין ועבדה במשך כשנה במוקד העירוני במועצת שוהם. ביוני השנה סיימה לעבוד במוקד הלקוחות של הביטוח הלאומי לאחר שזה נסגר. בימים אלו היא מחפשת עבודה שתעצים אותה ותנצל את הכישורים הבינאישיים בהם התברכה.  "אני מאוד טובה עם אנשים, אני חרוצה ואמינה, אני רק צריכה למצוא עבודה עם משימות ברורות ואני אעשה אותן על הצד הטוב ביותר."

 אם מבררים עם לילך מה היא השאיפה הכי גדולה שלה, היא עונה בחיוך ובנחישות: "אני מחפשת בן זוג לחיים. מישהו לבנות איתו משפחה. לאו דווקא בעל לקות. אני חלילה לא פוסלת, אבל לא רוצה להיות מקוטלגת. לא צריך למהר ולשדך לי אדם עם מוגבלות כאילו שזה מה שמגיע לי. הכי חשוב לי שיהיה אדם עם לב רחב וטוב שיש לו אופק ושיראה מעבר למוגבלות שלי. כמו שכתבתי שבפוסט".

את השיחה אנחנו מקנחות בסיפורים פיקנטיים על דייטים מוצלחים יותר ומוצלחים פחות. הרבה צחוקים.

רגע לפני שאנחנו נפרדות היא אומרת לי בהומור: " רק על דבר אחד אני לא מתפשרת. בן הזוג  שלי חייב לראות טוב. אי אפשר ששניים יסבלו מאותה הלקות". 

אז אם עולה על דעתכם שידוך מתאים או הצעת עבודה, אתם מוזמנים לכתוב ללילך במייל:

Lilachrubin511@gmail.com

 

 

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: