יום שישי, 18 בספטמבר 2020, כ"ט אלול ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 050-5552559

כתבות מגזין בשוהם

כתבות בשוהם,אנשים בשוהם,מסיפורי שוהם,עסקים בשוהם,

החוקר

ראיון עם יצחק (איציק) גטניו

פורסם בתאריך:


זה התחיל במקרה והוביל לקריירה מפוארת. איציק גטניו בסך הכל הלך עם חבר שביקש להתקבל לשירות במשטרה והחליט במקום, שאולי גם הוא. החבר הוצב בתחנת יפו, גטניו בימ”ר תל אביב, “המדור” המיתולוגי, אשר קיבל את שמו הודות לפעילותם של שוטרים נועזים, גטניו ביניהם. לפני חצי שנה, בגיל 58 ואחרי 37 שנות שירות, גטניו פרש מהמשטרה וניאות להעלות איתנו זכרונות מימיו כחוקר, בכמה מהפרשיות הבולטות והמוכרות ביותר במדינה. סיפור רודף סיפור, עלילה רודפת עלילה, כמו מסרט מתח דמיוני. אבל זה לא דמיון, זו המציאות בשוליים הקיימים והפחות מוכרים של החברה הישראלית

’למה לך להיות שוטר?’ אבא היה שואל אותי”, מספר גטניו, “אבא היה קבלן בניין  גדול ומוכר וכמובן שהוא ציפה שאני אלמד מקצוע רלוונטי באוניברסיטה ואצטרף לעסק המשפחתי. הכיוון שתפסתי לא היה מובן לו, מדוע שאלך לעבוד בעבור משכורת כשהוא יכול היה לתת לי דמי כיס גבוהים יותר? אבל באותה התקופה לי היו הרבה חברים ומכרים שעבדו במשטרה והיחידה המרכזית שבה הוצבתי, נחשבה מאוד וראיתי בזה הזדמנות. חוסר הנחת של אבא נמשך שנים רבות, אבל לפני שנפטר הוא אמר לי לא פעם כמה הוא גאה בי ובעשייה שלי”. ככה מתחיל הסיפור של איציק גטניו, שהתחיל כחוקר פשוט ביחידה המרכזית ועשה דרכו מעלה עד לדרגת ניצב משנה בעולם החקירות, כאשר בדרך, הוא עובר דרך חקירות מעניינות ומרתקות, חלקן זעזעו בזמנן את המדינה. 

כשהיה בן 25, נישא לניצה, אשת חינוך והם קבעו את ביתם באלפי מנשה. לפני עשרים שנה, כשהם כבר הורים לשלושה ילדים, בחרו לעבור לשוהם, “רצינו בית גדול יותר ובשוהם זה היה אפשרי. הנדל”ן היום בשוהם כל כך יקר שזה מצחיק, אבל אז המעבר לשוהם היה שדרוג”. באותו זמן, גטניו היה מפקד מחלקה בקורס קצינים במשטרה ואמור היה להיות בעצרת השלום בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, אולם החליף משמרת עם הקצין השני על מנת לחתום על הסכם זכרון הדברים על ביתו בשוהם. באותו לילה, בזמן שרכש את ביתו החדש, נרצח רבין. למחרת כבר היה בתפקיד בהר הרצל, בליווי טקס האשכבה. כשעבר לבית בשוהם, הכיכר כבר החליפה את שמה לכיכר רבין. 

"אחרי שחקרנו אותו, העברנו את התיק לפרקליטות ולקחנו הפסקה. לא עמדנו בזה יותר. האיש היה פסיכופט מהסוג שרואים בסרטים, התיאורים שלו היו מאוד גרפיים וניכר היה שהוא נהנה לחוות מחדש את הרציחות. הוא נשלח להסתכלות ושם חשף עוד שתי רציחות שביצע, של גבר ושל אישה. לפני שהספקנו לגבות ממנו עדות לגבי מקום קבורתם, הוא תלה את עצמו בבית החולים הפסיכיאטרי"

איך אתה מסביר את הכשל שהוביל לרצח?

“ללא ספק היתה שם פאשלה. המקום היה צריך להיות סטרילי, אבל כמובן שיש הרבה מאוד גורמים שקשורים לעניין, עוד לפני המשטרה. בין גן העיר לחניון היציאה היה אמור להיות השטח הסטרילי, באחריות משותפת של המשטרה השב”כ. זה לא קרה וזו עובדה. החשש מבחנתנו היה כמובן מאירוע פח”ע ולא אירוע של מחבל יהודי. המערכת לא העריכה נכון את הסיכויים לאירוע מסוג כזה ולא עיבדה את כל המידע שהגיע אליה בצורה נכונה. זה היה הלם גדול וטלטלה גדולה למדינה ולגופי הביטחון. אני זוכר את התקופה שאחרי הרצח, עם וועדת החקירה והלחץ הציבורי. אנשים הסתובבו עם מכשירי הקלטה. היום, על הרבה פחות מהאירועים שקדמו לרצח – ההסתה, ההפגנות, האמירות הקשות, המערכת יותר עירנית ומגיבה. רצח רבין היה מעשה של אדם בודד, אבל זו עדיין אופציה שהיה צריך לקחת בחשבון”.

האם אתה סבור שזה יכול לקרות שוב בישראל?

“אני חושב שכן. כל איום על הממלכתיות והיסודות הדמוקרטיים של המדינה צריך לקבל התייחסות מקסימלית. הרצח במצעד הגאווה בירושלים הוא עוד דוגמא לאותו סוג אלימות פוליטית. צריך לקחת בחשבון שאדם קיצוני, מכל מחנה, עשוי לעשות מעשה. גם כאן היה כשל בכך שהמשטרה לא הצביעה עליו כסיכון ועצרה או עכבה אותו לפני כן. המערכת מתקנת את עצמה כל הזמן גם במובן הזה. היום, יש הבנה שרצח יכול לבוא גם ממחנה שלא חשבנו שמסוגל לכך וכל ההתייחסות לאלימות כלפי חיילים חרדים, מטופל בצורה רצינית ונעשים כל המאמצים למנוע אפשרות כזו. עם זאת, גם במקרה שהמערכת מגוייסת למניעה, תמיד אדם בודד יכול לעשות מעשה ואי אפשר יהיה למנוע אותו וגם את זה, קשה, אבל צריך להכיל”.

גטניו הצעיר התלהב מהמשטרה וההתלהבות היתה, מסתבר, הדדית. עד מהרה יצא לקורס קצינים ולאחר מכן נשאר לפקד על בית הספר לעיקוב של המשטרה במשך שנתיים. “היחידה המרכזית של תל אביב היא יחידת העיקוב הגדולה בארץ. העבודה בעיקוב מאוד חשאית, מאוד יסודית ומאוד מקצועית גם בהיבט של היכרות עם החוק ודיני הראיות. שוטרי יחידת  העיקוב אינם לובשים מדים ולא פעם גם בני המשפחה הקרובים להם אינם יודעים שהם למעשה שוטרים”.

לאחר שנתיים ביחידה, עבר לשרת כקצין מודיעין ובילוש ביחידה המרכזית בבת ים. במהלך שירותו כחוקר וכראש צוות שם, ליווה גטניו תיקים גדולים שזכו לפרסום רב, כמו הרצח הכפול של שמעיה אנג’ל. “הייתי חלק מצוות החקירה בפרשה הרצח הזו, שסבה סביב עסקת ייבוא סמים. שניים מחייליו של שמעיה אנג’ל, שלחו את אורית ולדמן, נרקומנית בת ימית, להיות בלדרית וזמן קצר לאחר מכן, החלה האינפורמציה להגיע למשטרה. כשהיא נעצרה בשדה התעופה, שמעיה הבין שהמנגנון מתחיל להחשף והרציחות החלו. שני החיילים הללו היו הראשונים להיעלם ונמצאו בפארק הירקון ובנתניה ללא רוח חיים. פתרנו את התיק, שמעיה נכנס למאסר עולם. זה היה אחד מתיקי הדגל של הימ”ר באותה התקופה, כי שמעיה היה דמות מאוד משמעותית בעולם הפשע הישראלי ובתיק הזה היו הרבה מאוד עדים ועדי מדינה שהפעלתם לא היתה פשוטה”. 

משפחת גטניו המורחבת

תיק ידוע נוסף, היה הרצח של נאווה אלימלך. מדובר בפרשה שהסעירה את המדינה ומעולם לא הגיעה אל פתרונה הרשמי. “נערה בת 12, תושבת בת ים, יצאה ביום שבת מביתה, בדרך לבית חברתה ונעלמה כלא היתה. אחרי כמה ימים של חיפושים, שני רצים בחוף תל אביב מצאו שקית על החוף ובה ראש אדם. בהמשך, נמצאו עוד חלקי גופה, אשר לאחר בדיקות זוהו כולם כחלקי גופתה. אנחנו חשדנו בבחור מקומי, שהיה יורד ים וחשוד כפדופיל ועצרנו אותו. בחיפוש בביתו נמצאו תמונות של ילדות צעירות, ביניהן נאווה אלימלך. הרגשנו שזה האיש – היו שם כל האלמנטים שהחשידו אותו – גם העובדה שהיה פדופיל, גם התמונה של נאווה שהוכיחה שהוא הכיר אותה וגם העובדה שהיה ימאי והאמנו שהוא ביצע את המעשה בלב ים וזרק משם את חלקי הגופה. למרות זאת, לא הצלחנו להוכיח את עבירת הרצח. הוא הורשע במעשים מגונים בילדות וישב בכלא על העבירה הזו בלבד.

תיק נאוה אלימלך היה התיק שבו הוקם הצח”מ (צוות חקירה מיוחד) הגדול במשטרה ישראל עד אז. התפקיד שלי היה לעבור בין עברייני המין בבת ים ולחפש את הקשר לנאווה, כי נקודת ההנחה היתה שהמניע לרצח היה עבירת מין וניסיון להסתיר זאת. עם השנים, הצוות צומצם והתיק נותר רשמית פתוח. כשפרצה מלחמת שלום הגליל, גויסתי כחייל מילואים וכשחזרתי, הצוות התפרק כליל  והוא הוקם שוב ביחידה המרכזית בתל אביב. אני בינתיים חזרתי ליחידה המרכזית של תל אביב וחזרתי לצוות הצח”מ של נאווה אלימלך, בגלל היכרותי המקודמת עם התיק. למרות השנים שחלפו, לא נואשנו מלהגיע לסיומו של התיק ופתרונו. המקרה היה קשה וחריג והיינו חייבים תשובות למשפחה ולציבור וגם לעצמינו. בשלב מסוים, תוך כדי עבודה עם מקור כלשהו, הגיע מידע חדש בנוגע לתיק.

מדובר במקור שהוביל לעדים ומקורות נוספים אשר לא כולם הופעלו על ידי המשטרה, כי אם על ידי גוף ממשלתי אחר. בסופו של דבר, התבררה תמונת מצב לפיה הרצח של נאווה אלימלך בוצע על ידי מחבל, כמעיין מבחן כניסה לארגון טרור. רפול (רפאל איתן) חשף בתקשורת כי השירות יודע מי הוא הרוצח, אשר הספיק לברוח לירדן”.

אתה מאמין לתסריט הזה?

“כן. בהיבט הפלילי לא הגענו לממצאים. באותה התקופה מדובר היה במקרה חריג. לא נמצא באותה תקופה עבריין מין שעשה מעשה כזה של ביתור גופות, זה לא עלה בקנה אחד עם אף אחד מהחשודים שלנו”. 

הכרתם מעשה כזה כחלק ממבחן כניסה לארגון טרור?

“לא, אבל היו הרבה מידעים שהגיעו והצביעו על אותו אדם ואותו אירוע. במהלך השנים היו לנו המון חשודים ולא פחות מזה, הודאות שווא. כל פסיכופט הודה ברצח. התיק הזה תמיד יהיה פתוח, אבל במקום מסוים, יש לנו הרגשה שהגענו לפתרון”.

פרשה ידועה נוספת שגטניו היה מעורב בחקירתה, היתה פרשת גיתית יזרעלוב. מדובר בבחורה ישראלית, שנישאה לאדם בשם יוסף, נהג בחברת דן. היא עזבה אותו ונסעה לגור בלונדון ובשלב מסוים, היא הגיעה ארצה עם דרכון מזויף, לקחה את בעלה, סיממה אותו ודירדרה אותו לתוך האגם בפארק הירקון. הכוונה היתה, לביים תאונה כתוצאה משימוש בסמים ואלכוהול.

מה עורר את החשד הראשוני בתיק הזה?

“העובדה שעל אף כל החשיבה מהמוקדמת והתכנון הקפדני, היא עשתה טעות אחת גדולה – היא לא העבירה אותו למושב הנהג בטרם היא דרדרה את הרכב. גיתית הצליחה לחמוק מהארץ באותו הלילה, עם דרכון צרפתי מזויף של גבר”.

"נאוה אלימלך, נערה בת 12, תושבת בת ים, יצאה ביום שבת מביתה, בדרך לבית חברתה ונעלמה כלא היתה. אחרי כמה ימים של חיפושים, שני רצים בחוף תל אביב מצאו שקית על החוף ובה ראש אדם. אנחנו חשדנו בבחור מקומי, שהיה יורד ים וחשוד כפדופיל ועצרנו אותו. בחיפוש בביתו נמצאו תמונות של ילדות צעירות, ביניהן נאווה אלימלך. למרות זאת, לא הצלחנו להוכיח את עבירת הרצח."

איך היא עזבה את הארץ עם דרכון של גבר?

“הבודקת בנתב”ג הבינה שיש בעיה איתה, אבל גיתית הצליחה לשכנע אותה שהיא אישה מוכה והיא נתנה לה לעבור. אלו היו זמנים אחרים. בצרפת היא נעצרה ובחיפוש נמצאו שטרות כסף שהיא הצמידה לגופה. עלילותיה לא הסתיימו, כיוון שהיא הצליחה לברוח מהמעצר הצרפתי והגיעה ללונדון וחברה לבן זוגה האנגלי. היא נעצרה בסופו של דבר בלונדון, הובאה ארצה, נשפטה למאסר עולם וישבה בכלא שנים ארוכות. היום היא חופשיה”.

עוד בטרם ימי האימה של בני סלע, האנס הסדרתי הידוע, היו כמה מקרי אונס בתל אביב, שהצביעו על אפשרות שמדובר באנס סדרתי, הראשון למעשה בארץ. “אחרי רצף של חמישה מעשי אונס בעלי מאפיינים דומים, קראנו לתיק, “האנס מצפון תל אביב”. מדובר באדם שהיה פורץ לדירות בהן חיו בנות בצפון תל אביב ותוך איומי סכין היה מבצע את זממו. הוא היה נערך ל”מבצע” מראש, אחרי שהיה בוחר את הקורבן, בודק את דרכי הגישה לבית ואפילו מנסר מראש את הסורגים. תפסנו אותו על חם כשהוא מנסה לפרוץ לדירה, לאחר שפרסנו תצפיות באיזור הפעולה שלו. באותה התקופה, לא היה ניתן להרשיע על סמך DNA, זו טכנולוגיה מתקדמת יחסית. הרשענו אותו על סמך טביעות אצבע שנאספו מזירות הפשע. שמו היה מחג’נה באסם, הוא קיבל 22 שנות מאסר”.

עוד אנס סדרתי, מפתיע במקצת ועל כן מפורסם בזמנו, היה המקרה של שבי – שחקן כדורסל במכבי תל אביב, שהיה נשוי וחי חיים נורמטיביים לחלוטין.  “הוא עבד בעיקר באיזור רמת אביב והצלחנו לקשור אותו לארבעה מקרי אונס. דרך הפעולה שלו היתה כזו: הוא היה אוסף פתקים ממודעות שהיו מפורסמות באותו הזמן על עצים ועל לוחות מודעות בעיר, שם מורות פרטיות. הוא היה מתחזה בטלפון לאמא של ילד וקובע פגישת היכרות בגינה ציבורית בקרבת בית הספר אליאנס. הוא היה קובע איתן את הפגישה בשעות הערב, תוקף מאחור, בשטח עצמו. אחרי כמה מקרים כאלו, הבנו שמדובר בתוקף סדרתי, אז פרסמנו בעצמינו כמה מודעות, עם טלפונים שלנו. יום אחד הגיעה שיחה עם המאפיינים המוכרים שחיפשנו. השוטרת קבעה איתו את המפגש והשוטרים הגיעו לשטח כשהם לבושים כשחקני כדורסל והתפזרו באיזור המגרש בגינה. הבחור היה מתצפת על האיזור מראש וידענו שהוא מכיר היטב את השטח. נכסנו זמן רב לפני, במסווה, והבאנו את השוטרת שהיתה הפתיון. אחרי זמן קצר הוא הופיע. זיהינו אותו והשוטרים החלו לצמצם אליו, כשהוא תפס את השוטרת מאחור והחל לרוץ כשהוא מחזיק בה. הוא נעצר במקום, הודה ונכנס לכלא לשנים”.

איך גורמים לאדם להודות במעשה שיכניס אותו לכלא לשנים ארוכות?

“בעולם החקירות יש כמה טקטיקות ודרכים, שמתחילות בפרטים הקטנים. למשל, חדרי חקירות עירומים מכל מסיח. לעולם לא תמצאו בחדר חקירות תמונות מכל סוג שהוא. מכיוון שתמונות פותחות את הדימיון ומאפשרות לנחקר לברוח לעולם הדמיון ולהתחיל להיות “יצירתי”. המטרה של החקירה היא לבודד את המחשבות ולהשאיר את האמת. המתח והלחץ, יחד עם העובדה שאין “מוצא” יצירתי, עוזרים מאוד להגעה לאמת. יש עוד טקטיקות חקירתיות שעל אף שהן ידועות, נחקרים ייפלו בהן, פעם אחר פעם. אחת מהן היא הכנסתם למעצר עם מדובבים.

בתחילת דרכי במשטרה, חקרתי את רצח אברהם מולכו. הוא היה מהנדס שחי לבדו ברמת אביב והיה ידוע כהומוסקסואל. בזירת הרצח, שהיתה ביתו, מצאנו טביעת אצבע של הרוצח על כוס שתיה. היה לנו חשוד ועקבנו אחריו ועצרנו אותו על נסיון פריצה אחר. הוא כמובן הכחיש את הקשר לרצח מולכו ודחה את ההאשמה שהוטחה בו בקשר לנסיבות שהייתו בביתו של האיש. לאחר החקירה, הוא הוכנס לתא מעצר עם עציר שהיה ידוע לנו כהומוסקסואל וכל ההכחשה שלו התפוגגה ברגע. השוטרים נכנסו לתא כשהם כבר היו באמצע והוא הואשם ברצח. כמה ימים לאחר מכן, הוא התאבד בתא המעצר. הרקע לרצח של מולכו, כך אנחנו מאמינים, היה דוקא השוד, אני לא יודע עד כמה זה היה קשור למין, כי האיש היה שודד וגנב מקצוע. ההתאבדות הזו טלטלה אותי. באותו היום היתה לי שיחה איתו על החיים והמוות ובערב הוא התאבד. אני חושב שהוא התאבד כי הוא הבין שנחשף כהומוסקסואל ובאותה העת, כשהוא אוחז בתדמית עבריין הגברי האולטימטיבי, הוא לא יכול היה לשאת זאת”.

גם בישראל, כמו בסרטים, פעלו מספר רוצחים סדרתיים. חלקם היו גם אנסים, חלקם שודדים, אבל אנשי השוליים, אלו שרוצחים סתם בשביל לרצוח ושביל הדמים שלהם מלא בקורבנות לא מוכרים, שאיש אינו יודע שנעלמו ולאיש לא אכפת, יכולים לפעול שנים ארוכות מבלי שאיש יתן עליהם את הדעת. כזה היה פנייב. “זה התחיל באירוע רצח בדירה בבת ים. משפחה פרסית שקטה, גיס רצח את גיסו. הרוצח היה ידוע כאדם בעל חזיונות, הוא שלף סכין והרג את גיסו וברח מהבית כשעליו 120 אלף דולר. התפתח מרדף אחר הרוצח, שהוביל לאיזור החוף בבת ים. במהלך החיפושים אחר פתאום התגלתה גופה עם סימני חניקה וריקבון ראשוני. פתחנו במקביל טיפול נפרד בזירה והמשכנו בחיפושים באיתור הרוצח הפרסי הנמלט. לזירת הרצח החדשה שלנו הגיע צוות מז”פ בראשות ד”ר חן קוגל, מי שעומד היום בראש המכון הפתולוגי, שקבע כי לא מדובר בסימני חניקה, אלא בסימני ריקבון ושלל את אפשרות הרצח. אבל אנחנו, שהיינו בזירה, צילמנו תמונות והמשכנו את החקירה כתיק של נעדר, כי האמנו שיש כאן עבירה פלילית. בנתיים, תפסנו את הרוצח הפרסי שלנו, שהודה ברצח בהוראת קולות ששמע ממכשיר הטלויזיה ואשר הורו לו לרצוח את גיסו. התיק הזה נסגר, אבל תיק הרצח/לא רצח בחוף בת ים, נשאר פתוח מבחינתי.

"מבחינה חקירתית, לא היה לנו קל לבסס את המניע של הרצח – האם היה רקע של נקמה אישית, סכסוך עם מישהו ספציפי במקום, רקע רומנטי, רצח שנאה המוני , עניין דתי, תמהוני, גזעני – הנתיבים היו רבים מאוד. הדמות של הרוצח היתה ערטילאית, אף אחד לא ראה את פניו."

הזמן עבר ואנחנו הצלחנו לאתר את זהות האלמוני שנמצא בים, שמו היה וודיסלב, עולה מחבר העמים, שיכור ומוכה גורל, אבל לא היה קצה חוט שיספק את המידע על האירועים שהובילו למותו. יום אחד, במהלך חקירת שודד בת ימי, עלה שמו של וודיסלב. מכיוון שאנחנו הכרנו את השם הזה, המשכנו בתשאול והאיש נפתח וסיפר על בחורה בשם לודמילה שראתה את הרצח של וודיסלב. עליתי מהר לקצין שלי ואמרתי לו, “יש לנו תיק רצח!” הקצין נאחז בחוות הדעת של הפתלוג והתפתח ריב גדול ביחידה ואני השתמשתי בסמכותי כראש משרד חקירות, ושלחתי את החוקרים שלי לחפש את אותה הלודמילה. עברנו בכל הביבים והמאורות שהיו באותו זמן בסביבות הים בבת ים. הצלחנו לאתר אותה והיא הובאה לחקירה, שם סיפרה שוולדימיר רצח את וודיסלב.  וולדימיר פנייב היה ידוע כעבריין מין, הר אדם, מלך ההומלסים באיזור המעברה של בת ים. היתה לו גומחה כזו והוא היה מנהל את ההומלסים ממנה, גובה מהם כספים וקונה להם אלכוהול. הוא ניהל מיני ממלכה משלו, כשהוא משליט טרור בזכות מימידיו הגדולים ואכזריותו. היא סיפרה שודיסלב היה בן זוגה בעבר ולאחר שהיא עברה לפנייב, וודיסלב בא לבקר אותם איזה לילה והשלושה שתו אלכוהול ביחד. בשלב מסוים, פנייב הוציא את שרוך הנעל שלו וללא שום סיבה, חנק את וודיסלב למוות. השניים השאירו את גופתו של וודיסלב על החוף והלכו להם. בדרך, אמר לה פנייב, ‘חבל שלא קברתי אותו, כמו את האחרים’. לשאלתה, אילו אחרים? סיפר לה פנייב על כל מני רציחות שביצע, בכל מני דרכים, כולל עריפת ראש. המידע הזה התחבר לנו לראש שנמצא זמן לא רב לפני כן באיזור. עכשיו שהיה לי תיק ביד, הדבר הראשון שהייתי צריך, זו חוות דעת של המכון הפתלוגי שמאשר שמדובר ברצח ולא מוות טבעי. פחדתי שהמכון הפתלוגי יתבצר בעמדתו והלכתי לפגישה עם מכשיר הקלטה. פרופ’ היס היה אדם מאוד חריף והוא ישר הבין שהוא בבעיה. “יש אופציה לרצח”, הוא אמר וקרא לחן קוגל. השניים התדיינו בעניין והגיעו למסקנה שאם מדובר בחניקה על ידי חוט בצורת פרפר, אז זה אפשרי כרצח. הם הגיעו לזה לבד, לא אמרתי להם שכך לודמילה אמרה שהאיש נרצח. חזרתי עם חוות הדעת החדשה ועכשיו היה לי גיבוי לפתיחת התיק. פתחנו צח”מ חדש והתחלנו ללמוד את החשוד שלנו, וולדימיר פנייב. מסתבר שהוא אחד הפסיכופטים האיומים ביותר בנמצא, שהצליח להסתתר מתחת לרדאר במשך שנים. הוא עלה ארצה עם משפחתו, אשר קיבלה מקלט ממנו, בעקבות אלימות קשה מאוד שהפעיל כלפיהם.  הוא היה מבוקש לחקירה במשטרה במשך שנים על חשדות לעבירות מין, אבל הצליח לחמוק והשתקע במאורה שלו ליד הים. עצרנו אותו וכשהוא הבין שהוא נעול, הוא התחיל להודות ברציחות וגם סיפק תיאורים מאוד מפורטים ותיאטרליים, אבל סירב לחשוף היכן הטמין את הגופות. 

נציגת פייסבוק העולמית בביקור במחוז תל-אביב

הבאנו טרקטור לאיזור המאורה שלו, מתוך הנחה שרוצחים סדרתיים אוהבים להטמין דברים במקומות בהם יש להם שליטה. עם תקיעת הכף הראשונה, נמצאה הגופה הראשונה. אחרי שמצאנו שלוש גופות, היה לנו כבר תיק רצח עם ארבע גופות. בסופו של דבר, המניע לרצח היה פשוט – כל אחד מהנרצחים “עצבן” את פנייב באיזושהי דרך. אחרי שחקרנו אותו, העברנו את התיק לפרקליטות ולקחנו הפסקה. לא עמדנו בזה יותר. האיש היה פסיכופט מהסוג שרואים בסרטים, התיאורים שלו היו מאוד גרפיים וניכר היה שהוא נהנה לחוות מחדש את הרציחות. הוא נשלח להסתכלות ושם חשף עוד שתי רציחות שביצע, של גבר ושל אישה. לפני שהספקנו לגבות ממנו עדות לגבי מקום קבורתם, הוא תלה את עצמו בבית החולים הפסיכיאטרי ואת השניים אלו לא מצאנו עד היום”.

אחרי כל כך הרבה הודאות ברצח, מה אתה חושב גורם לאנשים להודות?

“לאנשים יש צורך טבעי חזק לשתף. הפחד הוא זה שגורם להם לשמור סודות, אבל האתגר שלך כחוקר הוא לגרום לרצון לשתף, להיות הדומיננטי יותר. החוקר צריך למצא את הנקודות שאם לוחצים עליהן, הפחד זז הצידה והשיתוף יכול להתחיל”.

מה המניע העיקרי של אנשים לעבריינות?

“בעולם העברייני, המניע החזק זה כסף ובעולם החברתי הנורמטיבי, נראה אגו ורגש של נקמה או פגיעה באמון. עבריינות מין ואלימות הם תהליכי שרשרת ולא פעם נראה שהרבה מהעבריינים הם חלק ממעגל הפגיעה, כקרבנות ואחר כך כפוגעים”.

את חייו המקצועיים של חוקר המשטרה מעטרים הרבה מאוד הישיגים, אבל גם תעלומות רבות. על כל כמה מאות מקרים שנפתרו, ישנם אותם התיקים המטרידים, שלא הגיעו לישורת האחרונה של הפתרון והם מלווים את החוקרים.

כמה קשה להתמודד עם התעלומות האלו?

“אין ספק שהתעלומות והתיקים הפתוחים נשארים באמת פתוחים ולכל חוקר יש רצון וצורך לסגור אותם. בתיק נאווה אלימלך, שנותר פתוח בעיני הציבור, דוקא הגענו לאיזושהי השלמה של הסיפור מבחינתינו, אבל יש תיקים אחרים שיישארו פתוחים לנצח וזה לא קל בכלל. כאיש משטרה, אתה מרגיש חובה כלפי בני המשפחה להגיע לפתרון וגם כלפי עצמך”.

אחד האירועים המכוננים בחברה הישראלית היה הרצח בבר נוער. לבר הנוער בתל אביב, מקום מפגש לנערים מהקהילה הלהט”בית, הגיע ביום שבת אדם ופתח באש מנשק אוטומטי, כשהוא רוצח שני נערים ופוצע קשה אחרים. התיק הזה הוטל על היחידה המרכזית ובשלב מסויים גטניו התמנה לקצין אגף החקירות והמודיעין של תל אביב והיה ממונה על התיק. “היו הרבה מאוד ישיבות ופעולות על התיק הזה, זה היה תמיד אחד מתיקי הדגל בישראל, ברמת העניין של השר, של המפכ”ל, כולם היו מדווחים באופן שוטף בענייני התיק הזה. ראש הממשלה בעצמו ביטא את החשיבות של התיק והזעזוע במדינה על הרצח הזה של ילדים צעירים, על רקע גזענות ונטייה מינית. מבחינה חקירתית, לא היה לנו קל לבסס את המניע של הרצח – האם היה רקע של נקמה אישית, סכסוך עם מישהו ספציפי במקום, רקע רומנטי, רצח שנאה המוני , עניין דתי, תמהוני, גזעני, הנתיבים היו רבים מאוד. הדמות של הרוצח היתה ערטילאית, אף אחד לא ראה את פניו. באין מניע ברור, מאוד קשה להתחיל לחפש את הפושע”.

התיק הזה הוא החמצה גדולה, משום ששנים לאחר מכן, הגיע מידע שהצביע על האחים פליסיאן וגם נתן מניע למעשה והתיק הזה נפל בסופו של דבר ופליסיאן, לא רק שלא הואשם, גם קיבל פיצויים מהמדינה על המעצר שלו. האם אתה רואה בזה פספוס או פשלה של המשטרה?

“עד המדינה בתיק הזה פנה למשטרה בזמן שהוא ישב בכלא. הוא היה מוכר וידוע כמקור שקרן, פסול הפעלה מבחינתינו. הוא סיפר שהוא יודע מי הרוצחים והעדות שלו נרשמה, אם כי לא נתפסה כאמינה. כמה שבועות לפני שהוא הגיע עם הגרסה הזו, מצאנו את הנשק של הרצח. הנשק נמצא ביער בראש העין, זרוק כאילו בכוונה, כדי להמצא. אנחנו הערכנו שמשהו בסיפור הזה התעורר ומי שהחזיק את הנשק, החליט להפטר ממנו. התיק קם לתחייה שוב ובבדיקות שעשינו לנשק גילינו, כי הוא נגנב בעבר מדירה בראשון לציון.

אותו בחור שסיפק עדות שלא נתפסה כאמינה, עמד כבר להשתחרר מהכלא. בפגישה עם רכז המודיעין של הכלא, הוא חזר על הגרסה שלו. עכשיו הסיפור שלו התקבל אחרת, מאחר וכבר לא היה לו מניע של שחרור מוקדם או הטבת תנאי שירות. המניע היחידי שנשאר הוא מניע הנקמה האישית וזה מניע מצוין עבורינו. הסיפור שלו היה עקבי ואמין מאוד- הוא עצמו הכיר את הדמויות והנפשות הפעולות בשני הצדדים - כצעיר הומו הוא הכיר את כל אנשי הבר נוער ומצד שני, מעולם הפשע הוא הכיר את בני משפחת פליסיאן וידע לקשר את שני החלקים יחד. על פי הגרסה שלו, אחד הבנים של משפחת פליסיאן, בהיותו קטין, הגיע לבר נוער יחד איתו והאחראי במקום קיים איתו יחסי מין. בשלב מסוים, אותו קטין סיפר לאחיו חגי על המעשה והאח ביקש לנקום. על פי גרסתו, חגי פליסיאן התקשר אליו בטלפון לכלא ושאל איך מגיעים לבר נוער. העד אמר, כי הוא ידע שמשהו הולך לקרות והזהיר את חבריו, שלא להגיע לבר נוער באותו הלילה.

הגרסה היתה מעניינת ורצופה במידע. עם זאת, לא הצלחנו לאמת את הגרסה מבחינת הטלפונים ושעות השיחות. מצד שני, אנחנו מכירים את משפחת פליסיאן היטב, יש שם סיפור משפחתי קשה ורקע מכל הסוגים שמתאים לפעילות כזו. חיפשנו ראיות תומכות חיצוניות לרצח, לא האמנו לעד, אבל הסיפור היה חזק.

החקירה נתקעה לתקופה. פתאום הגיעה שיחה, שבה חגי פליסיאן קושר את עצמו לאירוע. אמירה שלו בסגנון, “כמה פעמים אמרתי לך לא לדבר על הבר זין הזה?”. היתה החלטה לבצע מעצר עליו. ההחלטה הזו התקבלה בדרגים הגבוהים, עם מעורבות של הרבה מאוד גורמים. כאשר ביצענו את המעצר, היתה רעידת אדמה, כל צווי האיסור הופרו, הלחץ היה אדיר.

עד המדינה חתם על הסכם עם הפרקליטות ויצאנו לדרך.

מהרגע הזה היתה רק התדרדרות. פליסיאן אמנם הודה בפני המדובבים במעצר, נתן אמירות שמעידות שהוא הרוצח, הצדיק את הרצח ב”ציטוטים” מהתנ”ך לפיהם דין הומואים למות. הפרקליטות הגישה כתב אישום. אנחנו עדיין עם עד מדינה, שמחזיק את התיק והוא בחור מאוד בעייתי. הוא פעיל מאוד באתר איטנרנטי של הומואים ושם הוא הודיע לחברים שלו שהוא עומד לברוח. הוא ברח מדירת המסתור שבה שמנו אותו ובתום מרדף סייבר, הצלחנו לאתר אותו בדירה בתל אביב. כאן הוא כבר היה במצב נפשי בעייתי. נוצר חוסר אמון איתו והפרקליטות היססה בגלל חוסר האמינות וההתנהלות שלו. באחד האתרים שבהם הוא ביקר, הוא שאל האם אפשר לשחזר שיחות וואטסאפ. זה הטריד אותנו, חשבנו שהוא מסתיר משהו. היום ניתן לשחזר תקשורת שנמחקה, אבל אז זה היה עדיין ראשוני ובכל זאת, הצלחנו לעשות זאת. עלינו על שיחה בינו לבין פליסיאן, שבה הם כביכול מתכננים את ההודאה של פילסיאן, כדי להגיש לאחר מכן תביעת פיצויים על מאסר שווא. העד לא סיפר לנו את זה. זה עוד שקר ועוד ספק. הכל נפל ברגע”.

האם נראה לך הגיוני שפליסיאן יחליט להפליל את עצמו ברצח, רק כדי שיוכל לתבוע פיצויים לאחר מכן? זו לא ריזיקה גדולה מאוד לקחת?

“אני ספקן תמיד. לא מאמין לעד המדינה, הוא שקרן אמיתי. מצד שני, לא קונה את המניפולציה כביכול שהם תכננו את המעצר כדי להוציא כסף. יש יותר נסיבות שמצביעות על פליסיאן, כולל מניע, הנשק שנמצא לא רחוק מהבית שלהם, חוסר המניע של העד, שכבר לא היה בכלא. אני לא יודע לומר בוודאות שפליסיאן הוא הרוצח והספק תמיד פועל לטובתו של הנאשם, זה החוק”.

גם כאשר הכל מצביע עליו?

“היה לי פעם תיק של שוד ורצח בחנות באור יהודה. בעל החנות, חלפן כספים, נרצח על רקע שוד. טביעות האצבע היו של חוליה של שודדים, עצרנו אותם על הרצח. הם הכחישו בתוקף את הרצח והודו רק בשוד. בתיק הזה היה גם עד מדינה והם עצמם ברחו לחו”ל. ברגע האחרון התגלה שהם אכן שדדו אותו, אולם עזבו את המקום כשהוא חי. עשר דקות אחרי כן, הגיעה קבוצה אחרת של שודדים והם אלו שרצחו אותו. מה אני לומד מזה? אסור שיהיה ספק, גם אם זה נראה תיק סגור”.

פרשת מהמשטרה לפני פחות משנה, איך אתה מסכם את שנות השירות הארוכות האלו?

“37 שנים במשטרה שווים אלף שנים של חיים מעניינים, מרתקים. קמתי כל בוקר לעבודה, לא לקחתי חופשים, מתחילת הדרך ועד הסוף לא לקחתי ימי מחלה. נחשפתי לכל כך הרבה התרחשויות ואירועים ואהבתי את מה שעשיתי, לא מצטער על כלום”.

התפקיד האחרון שעשה במשטרה היה של קצין אגף חקירות במחוז ש”י בדרגת ניצב משנה. מאז הפרישה, גטניו מוצף פניות מעיתונאים ואנשי תקשורת והוא השתתף בכמה סרטים ותחקירים שנעשו על הפרשיות המפורסמות בישראל. היום הוא מסיים לימודי משפטים, מתמחה במשרד עורכי דין.

עברת לייצג את העבריינים?

“לא, אני חושב שזה יצור אצלי משבר פנימי בין אוכף החוק שבי לסנגור. אני מתמחה בתחום המקרקעין דוקא. עושה את זה לטובת התבוננות על החיים בצורה שונה. אני לא מתכנן להיות עורך דין בפועל, אני מושקע בכמה חברות בתחומים שונים ונהנה מאוד להכנס לעולם העסקי.

אשתי יצאה עכשיו לפנסיה אחרי שנים ארוכות במערכת החינוך, כסגנית מנהלת בית הספר בבני עטרות. יש לנו ארבעה ילדים, כולם בוגרי תיכון שוהם ואני נהנה לחיות את החיים כפנסיונר צעיר של המשטרה”.

לא חסרה לך כל הפעילות וההתרגשות? איך מחליפים את האקשן של המשטרה, באקשן של המרכז המסחרי בשוהם?

“אני שומר על מתח גבוה על ידי רכיבת שטח באופניים עם קבוצה, אנחנו מטיילים הרבה בעולם, החכמה היא לדעת גם להירגע, ליהנות ולקחת את החיים בצורה מאוזנת”.

אחרי כל כך הרבה שנים במשטרה, יש חרטות, עוול שרודף אותך?

“אנחנו אנשים ואנשים טועים. אין מה לעשות. יש טעויות שנעשות בתום לב, אבל ההשלכות שלהן יכולות להרוס חיים של אחרים. יורם וינר, האיש שקיבל אותי למשטרה, נתן לי את העצה החשובה ביותר בקריירה שלי כחוקר - אחד האתגרים הגדולים שלי כחוקר הוא לחשוף שאדם שאנחנו חושדים בו, לא עשה את המעשה. היושר הוא הכי חשוב ומי ששומר על הערכים האלו, יצטער פחות בעתיד על מהלכים שעשה. העצה השניה שנתן לי היתה, אל תפחד אף פעם מעבריינים, שהם יפחדו ממך. אימצתי את העצות האלו והלכתי לאורן כל השנים”.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: