יום שבת, 26 בספטמבר 2020, ח' תשרי ה' תשפ"א
לפרסום חייגו: 050-5552559

כתבות מגזין בשוהם

כתבות בשוהם,אנשים בשוהם,מסיפורי שוהם,עסקים בשוהם,

צעיר חסר מנוח

אל תתנו לתחפושת ולאיפור שלו לבלבל אתכם. יואב בודנר שכבר מגיל צעיר פינטז על גלדיאטורים, לוחמים וחרבות (מספוג) ולימים אף הקים עסק בתחום, לא האמין שדווקא הקורונה והמצב הפוליטי יפנו לו את הזירה לצעוק את הטקסטים הכי מציאותיים שכתב עד היום.

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

אפרת רוזנצוייג

 יואב בודנר גדל והתחנך בשוהם. כבר אז, ההורים וגם המורים בתיכון, הבינו שיש להם עסק עם "נפש חופשית". הוא למד במגמת תיאטרון ובמגמת מדעי המחשב "ההורים שלי לא הסכימו שאלמד גם קולנוע וגם תיאטרון, למרות שהשגתי אישור מהתיכון". החלטה זו לא שינתה את התוצאה ובודנר לא סיים עם תעודת בגרות. הוא כלל לא מתרגש מכך ואולי אפילו נהנה לציין את זה, אבל אם יש משהו שבודנר מתפאר בו ועדיין מתרגש כשהוא מדבר עליו, היא העובדה שהיה חניך ומדריך ב"נוער העובד והלומד". ולימים אף עשה שנת שירות במסגרת תנועת "דרור ישראל", תנועת הבוגרים של "הנוער העובד והלומד" והמשיך כלוחם בגרעין נח"ל.

כנער נחשף בודנר לתחביב מיוחד במינו. קוראים לו "לארפ", שזהו בעצם "עברות" של ראשי התיבות באנגלית – LARP Live Action Role Playing Game  - משחק תפקידים חיים. מדובר במשחק שבו כל שחקן עוטה על עצמו דמות ותחפושת פיזית ונכנס דרך משחק לעולם אחר, עם קווי עלילה ידועים מראש. השחקן נפגש במהלך המשחק בדמויות אחרות שאותם משחקים שחקנים אחרים ומתוודע אליהם. השחקנים מתלבשים בתלבושות שנתפרו על ידם, הם מתחמשים בנשקים ( עשויים מספוג, בדרך כלל) וסוחרים בשיקויים ואביזרי עוצמה מוחשיים מעולם הפנטזיה. סוג של תיאטרון שכל המשתתפים בו הם שחקנים שיוצרים ביחד את סיפור העלילה שנטווית מהפעולות וההחלטות שקבוצות ויחידים עושים במהלך המשחק.

"אני זוכר שבגיל 15 נרשמתי למשחק תפקידים חיים שהתקיים במבצר אנטיפטרוס. הגעתי לשם וראיתי מחנה של 500 אנשים, כולם מחופשים בבגדים מימי הביניים. זה היה מדהים ומטורף לגמרי. גם אני התכוננתי לכך מראש, הייתי חלק מקבוצה. הכנו ביחד מגנים וחרבות והתלבשנו כמו לוחמים. כולנו היינו שם דמויות מעולם אלטרנטיבי".

 כולם בחרו להיות לוחמים כמוך?

" לא, אפשר לבחור להיות קוסמים, זמרי דרכים, שודדים ..."

ואתה בחרת דווקא להיות לוחם?

"כן, תחום אמנויות הלחימה קרוב לליבי. למדתי בחוג כזה ועד היום אני מדריך בתחום".

 מעבר לתחפושת היית צריך ליצור דמות.

" נכון, אני כותב את הדמות, ממציא לעצמי אותה, כמובן תמיד ביחס לקבוצה שאני חלק ממנה"

בפרספקטיבה של מבוגר, בודנר יודע לאבחן ולזהות שהעובדה שהיה חניך בתנועת נוער ומשתתף פעיל בחוג המיוחד הזה, הפכה אותו למי שהוא היום: "להיות חלק מקבוצה מלמד אותך לחשוב על אחרים,להתחשב באחרים, לשתף פעולה. היצירתיות הנדרשת במשחק תפקידים חיים היא אינסופית, אתה מדמיין המון, חושב איך תראה הדמות שלך, הבגדים שלה. יש בזה גם משהו מאוד פילוסופי. הבנתי שהמרחבים האלטרנטיביים שאנשים מייצרים לעצמם, הם בעצם מדרגות של תודעה שאנשים עולים בהם. אתה בונה לך עולם שאתה רוצה לשחק בו, לחיות ולהתנסות בו, עולם שהוא לא העולם שלך ביומיום, מן פרספקטיבה אחרת לחיים".

קצת בריחה מהחיים, הייתי אומרת...

"יש בזה מימד של התנתקות, אבל אני מעולם לא בחרתי להתנתק מהמציאות שאני חי בה. מעולם לא היה לי רע."

ציינת שמשחק התפקידים גורם לעלייה בתודעה האישית. אז בוא נבחן שוב את הבחירה שלך בדמות של לוחם. למה דווקא לוחם?

" אני חושב שסיפור של מאבק, הנהגה, רצון להוביל דרך ולהיות בחזית, אלו נרטיבים שאני מתחבר אליהם".

בכל זאת, יש בזה משהו קשוח, אלים משהו.

"אני חושב שלוחמים הם אנשים שנאבקים. לאו דווקא בצורה אלימה. כשהתפקיד שלך הוא להיות לוחם, אתה באופן טבעי חלק ממאבק. לוחם הוא הרבה מעבר למכות ואלימות. כל מה שקורה לנו בחיים קורה דרך מאבק. אני מסכים שיש בבחירה להיות לוחם משהו שמאלץ להיות בפרונט. זה בונה אותך".

עד לפני כשנה, בגיל 30, שימש בודנר כמדריך בתנועת "דרור ישראל", התגורר ביפו ועבד למחייתו כמנחה קבוצות, לימד תיאטרון והפיק אירועים של משחקי תפקידים חיים לקהילה מאוד מגוונת מכל קשת הגילאים. על מנת להגשים את השאיפה לצאת לדרך עצמאית ולהיות בעל עסק משלו, הוא נאלץ לחזור להתגורר בבית הוריו, כדי לחסוך כסף ולאפשר לעצמו להתמקד בהקמת העסק.

"אספתי את כל היכולות שצברתי בדרך ויחד עם הרבה שותפים ומתנדבים, הקמתי עסק להפקת אירועים של משחקי תפקידים חיים לקהילה של אנשים שחובבים תיאטרון, פנטזיה ומשחקי תפקידים".

ואז הגיע וירוס הקורונה וכמעט באותה נשימה, גם ההפגנות בבלפור. כמו צעירים רבים בגילו, בודנר הרגיש שמקומו עם המפגינים, אבל בשום עלילה שהוא היה כותב, לא דמיין שדמות הלוחם הפנטזיונרית אותה טיפח במהלך שנים, תפציע ותקבל משמעות כל כך סמלית ברחובות ההפגנה. 

באה לך טוב ההפגנה, אבל יש לי הרגשה שלא הגעת לשם מחופש כדי לקדם את העסק שלך. אני צודקת?

"אני רוצה להסביר את סדר השתלשלות הדברים מבחינתי. אני הייתי אחרי חורף די קשה, מבחינת העסק שלי. החורף היה גשום מאוד ואירוע ענק של 150 אנשים, שאני הייתי המפיק שלו, נדחה חמש פעמים בגלל התנאים החיצוניים. וכשכבר פנטזתי על האביב, הגיעה הקורונה והיא הנחיתה עליי מכת מוות. ניסיתי לעשות כל מיני דברים יצירתיים בתחום העסקי, כמו להמשיך ולקיים חוג משחקי תפקידים חיים לילדים דרך הזום, ניצלתי את הזמן לכתוב עלילות יחד עם הצוות שלי, אבל זו הייתה תקופה די מתה.

מה שקרה במדינה מבחינה פוליטית, תפס אותי כשאני כבר מסתובב במשך עשור עם דעות מגובשות על דמותה של המדינה. עם זאת, אני רוצה להבהיר שאני לא איזה שמאלן רדיקלי. בבחירות האחרונות הצבעתי "כחול לבן". יצאתי להפגין, כי אני חושב שהמדינה שלנו מאבדת את עצמה".

לקראת הפגנה גדולה בתל אביב, בודנר שמתחיל להתגבש אצלי כגברבר רגיש מאוד, עם ראש על הכתפיים, נטול פוזות ומניירות, קיבל החלטה שלהפגנה הזאת הוא "הולך להביא את עצמו"

"את צריכה להבין שהחיים שלי זה העסק שלי. העסק שלי נפגע, אני מבין שאני צריך להישאר אצל הוריי הרבה מעבר לזמן שתכננתי, שההתנהלות של מנהיגי המדינה לא לוקחת אותנו למקום טוב, שהתקשורת מחפשת סקופים ולא ממש חוקרת ואין מי שיקדם את המציאות ויוביל לפתרון. ההכרה הזאת מכה בך".

קשה להגיד שהופתעת.

" תראי, ישראל לעולם לא תהיה גרמניה, לצורך העניין. אין כאן שלווה ורוגע. לחיות בישראל זה אומר תמיד להיות בבחירה. אתה תמיד צריך לבחור להיות פה. אנשים שלא מבינים את זה, עוזבים".

 אז איך אתה מוצא את עצמך ברחובות, מפגין מחופש ומאופר כמו לוחם מסרט מלחמה ויקינגי?

"זה לא דבר  קל לעשות. האמת שזה התחיל בצחוק. ישבתי עם חבר שלי וזרקתי לו: 'אולי נלך להפגנה כשאני לבוש כמו רוראן הברברי?'. אמרתי ותוך כדי הבנתי שאני יכול דרך הדמות הזאת להגיד משהו, לצעוק."

דווקא על הטייפ קאסט הברברי הלכת?

"הוא ברברי לא במובן של מטומטם. סיפור הדמות שלו הוא סיפור של לוחם שהציל כפר שנחרב.  בהיסטוריה, אגב, הברברים רחוקים מלהיות טיפשים. יש להם תרבות מפוארת."

בודנר תכנן עם עצמו מה יאמר כשיהיה בהפגנה, חשב שיעמוד עם כולם ומקסימום יצעק בגרון ניחר "מנותקים נמאסתם", אבל תכנון לחוד ומציאות לחוד. הדמות שהיה מחופש בה, השתלטה עליו לגמרי: "צעקתי שחזרנו לימי הביניים ושהממלכה לא מטיבה עם הנתינים שלה, שבני עמי סובלים. טקסטים מימי הביניים.הייתי לגמרי בתוך הדמות" .

 הרגשת כמו גימיק?

 "כן, לגמרי הרגשתי כמו גימיק. נו אז מה? הוצאתי מהלב כל מה שאני מרגיש דרך הדמות שלי".

בודנר גנב את ההצגה. כלי תקשורת מהארץ ומהעולם סיקרו את ההופעה שלו בהפגנה והתמונה של לוחם זועם, מאופר בצבעי מלחמה, עטוי שריון, כיכבה ברשתות החברתיות. "זה העביר מסר שאנחנו כאן, יש לנו מסר, אנחנו כועסים, יש כאן דרמה, שימו לב אלינו.  כל מה שאנחנו רוצים הוא שהפוליטיקאים יראו אותנו".

 אז אתה בן הדור שיחולל את השינוי המיוחל?

"אני מאוד סומך על הדור שלי. אם יש בי איזושהי תקווה היא שדווקא אנשים בני גילי שגדלו על הרבה מאוד שנים בהן המילה שחיתות הייתה באוויר, שנשיא וראש ממשלה נכנסו לכלא, הם אלו שיחוללו את השינוי".

באמצעות הפגנות?

"הפגנות נועדו לשנות תודעה. אני מפגין לא כי אני חושב שזה יגרום לביבי להתפטר. אני מפגין כדי לגרום לאנשים לחשוב, כדי שאנשים ישאלו את עצמם מה הם יעשו בבחירות הבאות. הפגנות הן השקעה לטווח ארוך. אני מאמין גדול בדמוקרטיה ובערכים שהיא מביאה עימה. ברור שאפשר לנפץ חלונות של בתי משפט ולהיות יצירתיים, אבל אני בתוך מסגרת ואני רוצה לשמור עליה, לא לשבור אותה, כי היא תישבר גם עליי. מי ששובר את המסגרת הדמוקרטית הם אלו המושחתים".

כמו שהדברים נראים היום, ההורים שלך מבינים שאתה הולך להישאר אצלם עוד הרבה זמן?

"זה לא דבר ברור מאליו. כשיצאתי מהתנועה, לא חשבתי שאחזור לגור אצל הורי. עשר שנים שלא גרתי איתם וכשהם שמעו על העסק שאני רוצה להקים, ההצעה לגור אצלם הגיעה דווקא מהם. היה על זה ויכוח. לא ממש רציתי. "

אל אחת ההפגנות הגיע בודנר כשהוא לבוש בשריון כמו קיסר שיוצא למלחמה, כשהוא רכוב על כרכרה וצועק להמונים בקול דרמטי: "מחר אני אתן לכם 750 מטבעות זהב". "הייתי לגמרי ביבי", בודנר מסביר, "המענק שהוא הבטיח לתושבים הוא מענק של סתימת פיות, לחם להמונים, הכי רומא וקיסר. הקהל שיתף איתי פעולה באופן מלא ואנשים התנהגו כנתינים, חלקם הריעו לי וחלקם צעקו שאסתלק מחייהם".

 אתה לא חושש שיפגעו בך?

"כשהתמונה שלי לבוש כלוחם הפכה לויראלית ברשת, קראתי תגובות רבות שכינו אותי נאצי, חולה נפש ואיחלו לי למות בסבל. אבל זה לא נראה לי אישי, הם לא יודעים מי אני, הם רואים את התמונה. לצערי יש אנשים שמלאים בשנאה".

 מה התלבושת הבאה שלך?

"אני חושב שאבחר בקיסר רומאי, עם טוגה וכתר ואולי אפתח זירת גלדיאטורים יחד עם החברים שלי ואחלק לחם ושעשועים להמון. זה מעביר מסר ברור של מה הולך כאן במדינה".

אני חייבת להודות שבלי איפור ותחפושת ולאחר שעה של שיחה איתך, אתה הכי רחוק מהדמות הלוחמנית שאתה כל כך מתעקש להיות.

" המצב שהייתי בו הכי מיליטנטי בחיי היה בצבא, כשהייתי לוחם בנח"ל. להיות מיליטנט זה אופי, אתה יכול להיות לוחם ולא חייב להיות "צבאן".כשהייתי חייל לא הייתי מהמורעלים שקראו לכל אחד "אחי"  ולא חיפשתי להרוג את האויב. שירתתי בצבא מתוך בחירה עמוקה בדמוקרטיה, מתוך ערך ההגנה. הויזואליות החיצונית אמנם משדרת לוחמנות, אבל המסרים שלי הם כלל לא אלימים.

לוחם הוא מישהו שנאבק. בימי הביניים נאבקו עם חרבות והיום המאבק הוא חברתי. אני משתמש בסמלים כדי שאנשים יצליחו לעשות את החיבור. שיהיה ברור, אני נגד אלימות, היה איש שהפגין לצידי וצעק שביבי ימות, כמעט הלכנו מכות על זה, עד כמה שזה נשמע מגוחך. אנחנו חיים במציאות שמושפעת מהרצח הפוליטי של רבין. עד היום זה הפחד שלנו וגם היום זה עדיין אפשרי."

 זה לא קצת חוסר אחריות להסתובב עם ההמונים בתקופה שבה כולנו נקראים לשמור מרחק?

"זה עניין של מאזניים. איפה יש יותר חוסר אחריות, במה שקורה כאן לאנשים מבחינה כלכלית או בכך שיהיו חולים שרובם הגדול יחלים? ואני לא מזלזל בקורונה". 

 מה אתה מאחל לעצמך?

 "אני רוצה להיות בריא, אני רוצה שתהיה לי היכולת להתקיים בעולם הזה. יש תוכניות חילוץ, אבל אני נותן לעצמי תקופת ניסיון לעשות מה שאני הכי אוהב. אני רוצה לעשות את זה במדינה שפויה ודמוקרטית".

 ואם לא תצליח, תעזוב את הארץ?

" לא, אני לא אעזוב את הארץ. אני חושב שאם בן אדם רוצה לחיות בדמוקרטיה, הוא צריך להיות דמוקרט, וברור לי שיש כאן מלחמה על כך. אם בסופו של מאבק, ייקחו ממני את החופש ליצור ולחיות כאן, אז אולי לא תהיה לי ברירה, אבל עדיין יש בי אמונה שלא הכל הרוס וגמור".

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה:
1
ישר כוח יואב! (ל"ת)
גילי | 10:07   27.08.20