יום שבת, 24 באוקטובר 2020, ו' חשון ה' תשפ"א
לפרסום חייגו: 050-5552559

כתבות מגזין בשוהם

כתבות בשוהם,אנשים בשוהם,מסיפורי שוהם,עסקים בשוהם,

ותודה לקורונה שהביאה אותי עד הלום...

כאילו לא תודה, בכל זאת מגיפה עולמית. אין כמעט אדם שלא שילם מחיר אישי וכלכלי בגללה, אבל מסתבר שהקלישאה האומרת כי אין רע בלי טוב, נכונה גם לגבי הקורונה. זהו סיפורם האופטימי של תשעה תושבי שוהם שפסק הזמן הכפוי (חל"ת), הירידה בהכנסה והשהייה בבית, היוו עבורם הזדמנות מבורכת לחשב מסלול מחדש ולעשות שינוי שלא היה מתאפשר רגע לפני הווירוס. # בזכות_הקורונה

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

אפרת רוזנצוייג

ממנהלת צהרון למדריכת פילאטיס

שרון קלימובסקי

בת 50 נשואה + 3

שרון קלימובסקי היא פיגורה די מוכרת בשוהם. במשך 16 שנים היה בבעלותה צהרון שוקק ילדים.  לצד העסק, טיפחה שרון את אהבתה לריצת שטח ועל מנת לחזק את הגוף ולמנוע פציעות, החליטה ללמוד פילאטיס, ב"ג'ימנסיה" להסמכת מאמני ספורט.

" בדיוק לקראת סיום הלימודים, פרצה הקורונה. כולם היו סגורים בבית, וחיפשו מה לעשות עם עצמם ועם הגוף שלהם, אז החלטתי להעביר אימוני פילאטיס בזום לחברים ולמשפחה. ככל שחלף הזמן, הגיעה גם ההבנה שהווירוס הזה הולך להיות סיפור ארוך, עשיתי חושבים והבנתי שלנהל צהרון תחת איום מתמיד, עלול להיות עסק בעייתי. אי אפשר לדעת כיצד תתקיים שנת הלימודים, כמה פעמים אצטרך להיות בבידוד, כמה פעמים נהיה בסגר, ולכן קיבלתי החלטה לסגור את הצהרון ולפתוח אצלי בבית סטודיו לפילאטיס. הפידבק שקיבלתי מהסביבה שאימנתי בזום, היה מפרגן מאוד ונתן לי את הדחיפה לשנות מסלול.

סביר להניח שלולא הקורונה ושיעורי הזום שהעניקו לי ביטחון ביכולות שלי, הייתי ממשיכה להפעיל את הצהרון והפילאטיס היה נשאר כתחביב. הרגשתי שאני רוצה שינוי, אבל לא מעיזה והקורונה הייתה הטריגר המבורך לכך. 

היום אני כל כך נהנית ממה שאני עושה ומהעובדה שאני עוסקת בתחום שעושה טוב לגוף. מגיעות אליי קבוצות קטנות של מתאמנים ואני זוכה מהם להערכה ופרגון רב".

משיער צבוע לאפור ומאוכלת כל לטבעונית

 אורי גנון

בת 51 נשואה+ 3, מעצבת פנים

נדמה שכל מי שפוגש באורי גנון, אישה יפה ומרשימה לכל הדעות, ממש צריך להתאפק כדי לא לשאול אותה: 'מה נסגר עם הצבע בשיער?'. לאורי זה כלל לא מפריע, היא מרגישה משוחררת ושמחה.

" במסגרת עבודתי כמעצבת פנים, אני נפגשת עם אנשים רבים. בגל הקורונה הראשון שפקד אותנו, נכנסתי עם כל עם ישראל לסגר. מטבע הדברים ובגלל שכמעט ולא נפגשתי עם לקוחות, ההשקעה במראה החיצוני המוקפד, לא הייתה בראש סדר העדיפויות. הרגשתי שיש לי סופסוף הזדמנות לעשות "ניסוי" שתמיד רציתי לבצע, אבל לא העזתי, בגלל שהסביבה כל כך התנגדה. החלטתי שאני לא צובעת את השיער שלי ומניחה לשיער השיבה לבצבץ. אמרתי לעצמי שזו הזדמנות נהדרת לבדוק איך אני מרגישה עם זה וככל שעברו הימים, הרגשתי טוב עם עצמי. לא הרגשתי מוזנחת, להיפך, היה מעניין לי ומיוחד. התחושה הזו שאני כבר לא צריכה להסתתר ולהסתיר ולא להיות עסוקה בזה, היא תחושת שחרור נהדרת. באופן די מפתיע, אני זוכה להרבה מחמאות מנשים שאומרות לי שאני מהווה השראה עבורן, מאנשים שאני לא מכירה וגם אפילו מהסביבה הקרובה שחששה מזה, והיום מראה התלהבות. 

את המעבר לטבעונות, לא תכננתי. הרצון כנראה היה חבוי אי שם במעמקי התודעה. ערב אחד צפיתי בסרט ב"נטפליקס" שהשפיע עליי מאוד. למחרת, ממש בין לילה, החלטתי שאני טבעונית. זה הרגיש לי די טבעי ומחובר למה שתמיד הרגשתי והאמנתי - שבשר מן החי מזיק לגוף.

הרגשתי שהזמן הזה שהקורונה כפתה עלינו, העניק לי הזדמנות להקשיב לעצמי. השקט שהתלווה אליו אפשר לתהליכים שהיו צריכים לקרות, להתגשם סוף סוף. אני מרגישה נקייה מבפנים ומבחוץ".

 מטיול בפרו להכנת כנאפה

עומר שלו

 בן 23, רווק

בחלומות הכי פרועים שלו, לא דמיין עומר שלו שבגיל 23 הוא ימצא את עצמו ליד התנור במטבח, אופה כנאפה.

"כשהקורונה התפרצה, היא תפסה אותי מטייל בפרו עם חברים. נאלצתי לחזור ארצה ובהתאם להנחיות, נכנסנו כולנו לבידוד בדירה בתל אביב. באחד הערבים, התחשק לנו משהו מתוק והזמנו משלוח של כנאפה מאחת המסעדות. היה לנו טעים וחשבתי עם עצמי שיש בוודאי הרבה מאוד מבודדים שישמחו לקבל כזה קינוח מתוק.   

 אחרי שיצאתי מהבידוד, התחלתי לבדוק מתכונים של כנאפה ולנסות אותם במטבח. אני חייב להודות שהכנאפה הראשונה שעשיתי הייתה טעימה, אבל טעונה שיפור. הרגשנו שיש עם מה לעבוד ושלקינוח הזה יש פוטנציאל. הסתובבתי בין מחלבות בכל הארץ, עם אבא שלי, כדי למצוא את הגבינה המתאימה. עשינו ממש עבודת חקר. כך גם הגענו לספק שמייבא גלידה טורקית אותנטית מטורקיה.

 אני, שמעולם לא בישלתי או אפיתי, הכנתי למעלה מ- 15 כנאפה, כל פעם עם מקצה שיפורים, עד שיצאה הכנאפה המושלמת. בתור התחלה, עשיתי סבב טעימות בין המשפחה וארגנתי ערב עם חברים. הפידבקים היו טובים.

 אני מתאר לעצמי שכל זה היה קורה, לולא הקורונה. מעבר להכנת הכנאפה, אני מוצא את עצמי נהנה מהדרך, מהלמידה סביב הוצאה לפועל של  מיזם. התקופה הזו לימדה אותי רבות על עצמי, עשיתי היכרות עם היכולות והעוצמות שבי, התפתחתי, וזהו הרווח הכי גדול שאני זוקף לזכותה של התקופה.

נכון, זה לא מה שחשבתי שאני אעשה בגיל הזה, אבל מצד שני - מי חשב שתהיה מגיפה בעולם?"

מניהול פרויקטים להכנת מקרמה

שני בנד בוכולטר

בת 37 נשואה +2, יו"ר ועדת תרבות בשוהם

שני בנד לא שיערה בנפשה שהקשרים שלמדה לקשור בתנועת הצופים, ישמשו לה כהשראה בעיסוקה החדש.

" אני מנהלת פרויקטים ושיווק בחברת AHAVA שמתבססת ברובה על שוק התיירות הנכנסת. במאי האחרון, בעקבות הקורונה, החברה נאלצה להוציא מספר רב של אנשים לחל"ת ואני ביניהם.

אני יכולה להעיד על עצמי שאני בן אדם של עשייה, חברתית ומקצועית. פתאום מצאתי את עצמי סגורה בבית והתחלתי לחפש תחומי עניין שימלאו לי את הנפש. עיצוב ויצירה תמיד היו תחומים שקסמו לי, אז התחלתי לחקור יותר לעומק את הטרנדיים העכשוויים וממש התאהבתי ביצירות המקרמה. צפיתי בסרטוני הדרכה, צעדתי ליער שוהם, ליקטתי ענפים שנשרו מעצי האורן, והתחלתי ליצור מקרמה משל עצמי.

תהליך היצירה של המקרמה לא היה זר לי, אני הרי "צופיפניקית" בנשמה. הייתי חלק ממקימי שבט "עמית" ואף שימשתי כמרכזת מפעלים כשמיניסטית. 

מצאתי את עצמי יושבת ימים ולילות, מגלפת עצים, לומדת את הקשרים ויוצרת עוד ועוד דגמים יפהפיים, ומחלקת אותם כמתנות למשפחה וחברים. לכל דגם יש את הצורה המיוחדת שלו שמתאימה לסוגים שונים של אנשים וחללים שונים. 

בזמן מאוד קצר הביקוש ליצירות נוספות הלך וגדל, הצטרפתי להמון קבוצות מקרמה בארץ ובעולם, קבוצות של אמנים בהם אנחנו משתפים את היצירות שלנו. 

עכשיו אני בשלבי הקמה של חנות בוטיק אינטרנטית ומתחילה בקרוב מאוד גם להעביר סדנאות לקבוצות. 

אין ספק כי מהלימון הצלחתי ליצור לימונה טעימה במיוחד, ואין מאושרת ממני על כך". 

 מאלמונית למאמי היישובית

יערית כליפה

 בת 40, נשואה+ 3

אנחנו מוכנים להמר על כך: אין תושב בשוהם שלא שמע את השם יערית כליפה ולא שמע על סיירת הבידוד. בסדר הזה.

"עד חודש מרץ השנה, הייתי אמא עסוקה שעבדה מהבית ופעילה בעיקר בקרב קהילת בית ספר קשת, בקידום פרויקטים התנדבותיים. כשפרצה הקורונה לחיינו, פנה אלי חבר המועצה, זיו שמע, וגייס אותי לעמוד בראש סיירת שתטפל בצרכי תושבים שנכנסו לבידוד ובהמשך גם בצרכי הקשישים בשוהם.

כשלקחתי על עצמי את המשימה, לא דמיינתי שמסדר יום שפוי ובית שמתנהל על מי מנוחות, אני אעבור למציאות של בית המתנהל כחמ"ל, כמעט 24 שעות ביממה. ניהול הסיירת הפך להיות העיסוק העיקרי שלי. לא שיערתי שהסיירת תתפוס כל כך חזק את הקהילה. כ- 400 מתנדבים היו פעילים בימי שיא הקורונה וההירתמות שלהם מעוררת השראה.

אני בחורה די ביישנית. ניהול הסיירת אילץ אותי לצאת מאזור הנוחות שלי, להיות באינטראקציה עם מאות אנשים, להפעיל גורמים באסרטיביות ולא להתבייש לבקש עזרה. החשיפה הגדולה היא משהו שאני לומדת להתרגל אליו.

"הודות" לקורונה הכרתי את אנשי הקהילה המדהימים של שוהם, גיליתי את רוח החמלה והנתינה והרווחתי חברים רבים. כשראיתי את הבן שלי, נהוראי, בן השמונה, מתקשר לקשישה ולוקח ממנה  רשימת קניות, התרגשתי כל כך והודיתי בליבי על השיעור שהוא עבר.

כשסיפור הקורונה יהיה מאחורינו, אני אמשיך ליזום ולקדם פרויקטים התנדבותיים למען הקהילה, זה הפך להיות חלק משמעותי מחיי".

ממנהל בכיר למעסה רפואי

אלון פינגר

בן 48 נשוי + 3

 רגע לפני שהקורונה פרצה, קיבל אלון פינגר, מסר מהתת מודע לגביי הייעוד שלו

"אני מנהל יחידת לוגיסטיקה וביטחון בחברת "אל על", מזה 25 שנה. כשפרצה הקורונה, הוצאתי לחל"ת כמו רבים וטובים בחברה. בחודש הראשון בבית, הייתי עסוק עם המשפחה וצרכי הבית, אבל החיבור שלי לגוף ולנפש תמיד היה קיים בי, אני אדם שמאוד קשוב למסרים שהגוף משדר לו ומטפל בהתאם. עוד לפני הקורונה למדתי טיפול ברייקי אצל שרה מתוקי. יום אחד, ממש בסמוך להתפרצות של המגיפה, תוך כדי מדיטציה בשיעור, הכתה בי לפתע הבנה, מן הארה, שמה שאני הכי רוצה לעשות, זה לטפל באנשים במגע. לא עשיתי דבר עם הגילוי. רק לאחר חודש בבית ובעקבות מה שהתגלה לי, החלטתי ללמוד עיסוי רפואי מקצועי. התקשרתי למשה מורנו, הבעלים מכללת מורנו ושאלתי אם אפשר להתחיל ללמוד.הוא אמר לי שהוא בדיוק פותח קורס בהנחייתו  - מבחינתי זה היה עוד סוג של מסר שאני נמצא בכיוון הנכון. בתום הלימודים קיבלתי תעודת הסמכה של מעסה בכיר.

משה ראה את הפוטנציאל שקיים בי ושלח אותי לטפל בספורטאים של קבוצות בכירות בליגת העל בכדורגל, ומאז אני מטפל בכל מי שזקוק לשירותיי.  

אני מרגיש שמצאתי את הייעוד שלי. כשאני מטפל במישהו, אני מקבל אנרגיות בחזרה, אני יוצא מטיפול עם אנרגיות יותר גבוהות מאלו שנכנסתי אליהן.

 כיום אני ממתין לראות מתי אוכל לחזור לעבודה ובאיזה פורמט, אבל הטיפול באנשים יהיה תמיד המקום שממלא לי".

מפקידת רכש לגננת

ירדן זוהר

 בת 42,  נשואה + 2

 12 שנים כפקידה בחברת שיווק וסחר לא רמזו על המהפך המקצועי שעמד להתרגש על ירדן זוהר.

"בתקופת הקורונה גם אני הוצאתי לחל"ת. ישבתי עם הילדים בבית וזו הייתה התקופה הכי כייפית איתם. זמן איכות אמיתי שממש עשה לי ממש סוויץ' בראש: הרגשתי מאושרת ומלאה. חודש וחצי אל תוך החל"ת, הבוסית שלי התקשרה וקראה לי לחזור לעבודה. השיחה איתה ערערה אותי. הרגשתי שאני ממש לא רוצה לחזור. במקריות מופלאה, חבר של בעלי שלח לנו פרסום הקורא לאקדמאים לעשות הסבה מקצועית להוראה דרך לשכת עבודה. זה היה מן מסר משמיים, מן קריאה לשינוי. הבנתי מייד שהייעוד שלי הוא לעבוד עם ילדים ובגילאי גן. בעלי עודד אותי ואמר לי ללכת עם החלום. הודעתי בעבודה שאני עוזבת, ולפני 3 חודשים התחלתי ללמוד הוראה במכללת לוינסקי, לימודים אינטנסיביים במשך כל השבוע. במקביל, אני עושה בימים אלו התנסות בגן ילדים של מסלול "קשת" ואני מאושרת עד הגג. החיוך של הילדים שווה הכל.  

אני יכולה להגיד בלב שלם שהקורונה עשתה לי טוב בכל כך הרבה מובנים. זו תקופה של חיבור עם ילדיי והתאהבות במקצוע חדש ומרגש שהחליף עבודה משרדית מול מחשב. כנראה שהייתי צריכה את הקורונה כדי למצוא את התשוקה שלי".

משכירה לעצמאית

 הדרי אללוף

בת 40, נשואה + 4

במשך 6 שנים עבדה הדרי אללוף במחלקת שירות לקוחות בחברת קרמיקה מובילה.

"בתקופת הקורונה הוצאתי לחל"ת. מצאתי את עצמי בבית, עם הבנות, נהנית מכל רגע של משפחתיות. ככל שעבר הזמן ובטיימינג מושלם עם חג הפסח, היחד הזה, הארוחות המשותפות והשעות הרבות שבילינו ביחד, גרמו לי להבין שאני לא נמצאת במקום הנכון עבורי. הרגשתי שנוצרה  לי הזדמנות לצאת מעבדות לחירות אישית.

יחד עם זאת, שמתי לב שעם כל הכיף שיש באינטימיות, השהייה המרובה בבית גורמת לאכילת יתר. כל מי שדיברתי איתה התלוננה על עלייה במשקל. ראיתי איך כולם סביבי וגם אני, אוכלים בצורה לא בריאה, וכשחדרי הכושר סגורים, בכלל קשה יותר לשמור על אורח חיים בריא.

החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולטפל בגוף שלי. הגעתי לחברת "הרבלייף" ושם עברתי הכשרה כמאמנת לאורח חיים בריא. הקורונה ערערה את מסלול החיים וגרמה לרבים לרצות להיות בריאים יותר. כולם מסביבי ראו את השינוי שחל בי וביקשו שאלווה אותם ואייעץ להם. כיום אני מלווה אנשים בזום ובאון ליין, מדריכה אותם וגורמת להם לחיות ולאכול בריא ולאהוב את עצמם.

אני מאמינה שאלמלא הקורונה כל השינוי הזה לא היה קורה, הייתי ממשיכה להישאב אל תוך שגרת החיים, ולכן הקורונה, מהבחינה הזו, מבורכת בעיניי: גם גרמה לי לעשות צעד משמעותי ולפתח קריירה עצמאית וגם לחיות בריא".

ממשבר להזדמנות / יפעת טל

קצת על עצמי..

בתחילת הקורונה הוציאו אותי לחופשה כפויה מהעבודה והחלטתי שזה הזמן לרוץ למרחקים ארוכים ולהפוך את המשבר להזדמנות עבורי. 

לפני הקורונה נרשמתי למרתון הראשון שלי, שהיה צריך להתקיים בריגה בתאריך 17.5. המרתון בריגה בוטל, אולם לא ויתרתי והמשכתי להתאמן. רצתי בסגר לפי מגבלות הקורונה, לבד, למרחקים קצרים, והגעתי ל- 35 ק"מ במרחקים של 400 מטר. את המרתון שלי עשיתי ב14.5 בתל אביב, והייתה חוויה מעצימה. 

נרשמתי לקורס מיתוג אישי ובמהלכו גיבשתי את הזהות המקצועית שלי, הייחודיות והחזקות שלי. 

התחלתי לכתוב על העשייה שלי, על תהליכים שהובלתי במהלך השנים, לייצר תכנים ולתת ערך לאחרים.ות. תוך כדי, עבדתי על הרצאת השראה שלי, "לצחוק מכל הלב", שיצאתי איתה מיד בסוף הסגר. בהרצאה אני מדברת על חובת הבחירה שלנו, לקיחת אחריות על החיים שלנו והשינוי שאפשר וכדאי לעשות בכל גיל ומגדר. 

 איך להסתכל על המשבר ?

מחוץ לארגון : 

פסק הזמן איפשר לי  לחשוב במה אני באמת רוצה לעסוק בחיים. ומתוך המקום השלם הזה, להעמיק את הידע והעשייה בנושאים הקשורים לתחום המומחיות שלי. 

ניצלתי כל רגע בזמן הסגר הראשון. למדתי, השתתפתי בקורסים וריטואלים, קראתי, שמעתי פודקאסטים והרצאות, נפגשתי עם חברות "הקורונה" שלי במרחב הפיזי והווירטואלי, הצטרפתי לפורומים, כתבתי פוסטים שנתנו ערך, יזמתי מפגשי זום לסיעור מוחות ושיתוף ידע בנושאים המעניינים אותי וקיבלתי הזדמנויות חדשות, כמו: הקמת מיזם לתמיכה בעסקים קטנים ובינוניים, מנטורית לקידום תהליכי חדשנות בארגונים.

התהליך שעשיתי הוא ממש כמו אדוות במים, דבר הוביל לדבר, הרחבתי את מעגל ההיכרויות, ההזדמנויות הגיעו אלי וההשפעה שלי הלכה וגדלה. 

 בתוך הארגון – 

חזרתי לארגון ממקום שלם ותשוקה לתפקיד שאני עוסקת בו בבנק.

אני מביאה את הידע שצברתי והחיבורים שיצרתי לתוך הארגון, משתתפת בצוותים חוצי ארגון לקידום תהליכים בתחומי המומחיות של ו יוצרת שיתופי פעולה בין נשים שהכרתי בזמן הקורונה לבין הארגון, לצורך הרצאות וסדנאות הנותנות מענה לצרכי הארגון. 

אני עורכת ושולחת טיפים והמלצות פרקטיות לעובדים ומנהלים בבנק, מתוך למידה שלי וחיבורים שלי עם א.נשים. ומאושרת במקום שבו אני נמצאת. 

יפעת טל, מנהלת בחטיבת הטכנולוגיה בבנק הפועלים, מומחית בתהליכי שינוי אישיים ועסקיים. בעלת ניסיון של 25 שנה בתחום הטכנולוגיה בארגונים גדולים, מארגנת כנסים ואירועים טכנולוגיים מקצועיים בדרך יצירתית וחדשנית

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: