יום רביעי, 26 בפברואר 2020, א' אדר ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 050-5552559

חדשות בשוהם

חדשות

אחרי עשור מאיה ביבלה נפרדת משוהם

מאיה ביבלה מסכמת עשור צמוד צמוד לנוער שלנו, מספרת על חינוך וגבולות בגיל ההתבגרות, מנערה שקופה למנהלת החינוך החברתי קהילתי בשוהם.

פורסם בתאריך:


איך את מציגה את עצמך ?

אשת חינוך, יועצת ארגונית ומנחת קבוצות, אמא בתחילת דרכה שלראשונה מזדהה עם תחושת "חוסר האונים" ההורית. אוהבת אנשים, חוויות חדשות, ידע, חרוצה ומסורה. בזמני הפנוי מכינה קינוחים ומחפשת את האתגר המקצועי הבא.

ספרי קצת על העשור האחרון.

הספקתי די הרבה והכרתי את בני הנוער על כל הרצף. התחלתי את דרכי כרכזת שבט הצופים-עמית, לאחר מכן נכנסתי למועצה,  תחילה כרכזת נוער במחלקת הנוער-הבית הסגול. הנחתי את מועצת הנוער, קבוצות מנהיגות, מד"צים ותנועות הנוער. לאחר מכן עם סיום התואר הראשון בפסיכולוגיה, פניתי לכיוון אחר והתחלתי ללוות את בני נוער המדהימים בקידום נוער, הובלתי את סיירת ההורים ואת הקפה לאוזן. המשכתי בדרכי במועצה והכשרתי את מדריכי המוגנות של עיר ללא אלימות בבתי הספר. בתפקידי האחרון ניהלתי את מחלקת הנוער (הבית הסגול) והצעירים (המטרו).

מה הצלחת להגשים בתפקיד?

עם כניסתי לתפקיד סימנתי מספר יעדים, עם הרבה תמיכה ואמונה של הסביבה את רובם הצלחתי להגשים. החשובים בהם: הכנסה של תחום ההכנה הצה"ל ורכז שיוביל ויסייע למלש"בים ביישוב ובבתי הספר. הובלתי את אירועי הגאווה היישובים, חיזוק וחיבור תנועות וארגוני הנוער. הקמתי את מרכז הצעירים-"מטרו" אומנם לא חינוך, אך ברמה האישית כבוגרת היישוב, הניתוק עם הגיוס לצבא צבט לי תמיד. יחד עם התבגרות האוכלוסייה, הקשר האישי עם צעירי היישוב ומענה לצרכיהם הפכה למטרה חשובה. כך הוקם המטרו שנותן מענה לחיילים משוחררים, סטודנטים (שחורשים את המקום מהבוקר ועד הלילה כולל סופי שבוע) ובתקווה שבעתיד גם להורים צעירים. ותקן נוסף של עובד קידום נוער במשרה מלאה- בתקווה שיאושר במשרד החינוך.

מה את יכולה לספר לנו על הבדלי הדורות הנוער של היום לעומת הנוער שלפני 10 שנים?

החברה שלנו הפכה אינדיבידואלית ואגואיסטית-כל אדם עסוק בהצלחה האישית שלו, מה יעשה לו טוב, מה יעזור לו להגשים את עצמו-שיח רב סביב הגשמה עצמית. לצערי זה על חשבון החינוך לסובלנות וקבלת האחר. החברה שלנו איבדה מהקהילתיות והדאגה לאחר. את המגמות האלו קל לראות אצל בני הנוער, הם בגיל הכי מבלבל והכי זמין לתנודות. הם מראה לחברה שלנו. יש לכך השלכות רבות וגם קשות מאוד. דוגמא קטנה, בתחום המוזיקה. אין היום להקות, כל אחד פותח קריירה סולו, דוגמא אחרת היא הירידה במספר בני הנוער היוצאים לשנת שירות ועליה ביציאה למכינות. אנחנו פוגשים זאת עקב הצורך העולה של בני הנוער באוזן קשבת. דוגמא כואבת יותר היא הירידה הדורית באינטליגנציה הרגשית (הרשתות החברתית והעיסוק בעצמי).    

 

"החלום שלי שכל ילד ישתייך לקבוצה חברתית.

אחד הדברים הכואבים ביותר בדור "המסכים" היא הבדידות החברתית."

 

פספוס מה לא הספקתי להגשים? אם היית נשארת שנה נוספת מה היית מקדמת?

החלום שלי שכל ילד ישתייך לקבוצה חברתית. אחד הדברים הכואבים ביותר בדור "המסכים" היא הבדידות החברתית. עם השנים יש יותר ילדים בודדים, חרדים ודיכאוניים- אלו מובילים לא אחת לעלייה במקרי האובדנות (סיבה שניה למוות אחרי תאונות דרכים). מצב זה מדליק נורה אדומה ומחייב את כולנו לעשות הכל על מנת למנוע את האסון הבא. מאוד רציתי להוביל תכנית לצמצם זאת בישוב. התחלתי עם סקר שבוחן האם הילדים נמצאים במסגרת חברתית בשעות אחר הצהריים מתוך הבנה שכל עוד ילד נמצא בכמה שיותר מסגרות חברתיות (לא כל חוג נחשב מסגרת חברתית) כך הסיכון שלו נמוך יותר. קיוויתי שעם התוצאות נצליח להגיע לילדים שאינם נמצאים במסגרת ונסייע להם לאתר מסגרת שמתאימה להם. לצערי, יצאתי לחופשת לידה והתהליך נקטע.

בהזדמנות זו, תחינה גדולה להורים- האחראים לחינוך ושמירה על הילדים- כשאתם נתקלים בשיח פוגעני ברשת גם אם לא מדובר על ילדכם הפרטי, הדרך הקלה היא להתעלם ולהציע לילד לא להגיב מחשש שהחרם הבא יהיה עליו. זה מובן שאתם רוצים להגן עליו, אך מה עם הילד האחר? לא הייתם רוצים כהורים שיגנו על הילד שלכם? גם הדוגמא האישית כאן חשובה, למידה חשובה לילדכם- לפעול ולא לנוח, להתערב למען האחר.   

איך היה לגדול בשוהם?

גדלתי בחוויה של נערה "שקופה", מהתלמידים הטובים והמרצים. אלה שבאסיפת הורים מחמיאים להורים שצריך לשכפל אותם. נשמע מחמיא? זו הסיבה לחוויית השקיפות. הצפייה שלי ממערכת החינוך לראות אותי, את הייחודיות שלי, לאתגר אותי, להכשיל אותי ולתת יד בדרך למעלה, להעצים אותי על תכונותיי המגוונות ולא רק הלימודיות, לשאול על התחושות והחוויות שלי, לדעת מה אני אוהבת, על החלומות, מה המצב בבית והיכן אני נמצאת בשעות אחר הצהריים. בכיתה של 30 או 40 ילדים, זה כמעט בלתי אפשרי- עם זאת, כבר נחשפתי דרך בני הנוער למחנכים ומחנכות "פלא" שתפיסת עולמם היא שכל ילד עולם ומלואו.

 

"לצערי, מערכת החינוך איבדה את דרכה ואינה מותאמת דורית."

מה דעתך על מערכת החינוך שלנו?

וואו, יש לי הרבה מאוד מה לומר. בגדול תפיסת החינוך שלי מסתכמת במשפט אחד "חנוך לנער על פי דרכו". לצערי, מערכת החינוך איבדה את דרכה ואינה מותאמת דורית. האם תפקידה לחנך, לשמש כבייביסיטר או רכישת השכלה? ציפיות משרד החינוך מנותקות מהשטח, אין תקציבים ומסלול הכשרת מורים אינו תואם בעיני את חשיבות החינוך של ילדינו. כל עוד בית ספר יימדד על ציוני בגרות (גם על המבחנים המיושנים יש לי מה להגיד) גם התלמידים ימדדו על פי יכולתם הלימודית ותו לא. הייתי מוותרת על קידוש הציונים הלימודיים ושמחה לראות על המאזניים מקום מכובד לעשייה חברתית.

לסיכום, עם כל המורכבות אני חושבת שבשוהם יש בתי ספר מצוינים, מנהלות פייטריות שעושות הכל על מנת להעשיר את התלמידים כולל אגף חינוך שמוביל לחדשנות וידו בכל.

היכן היית רואה את ילדייך לומדים?

וואו, שאלה קשה. מבחינה חינוכית כנראה שבשחף-בית חינוך דמוקרטי שמנהיגה גלית אידלמן המדהימה.

עם מה לא הסכמת/ מה היה קשה לך לקבל ..... ?

השיח על מסיבות יער. היוזמה הגיעה מההורים, לאחר שנחשפו לסיכונים במסיבות אלו. חשוב להם שילדיהם ימשיכו לחגוג ולקיים את המסיבות האלה אך שמשהו ייקח אחריות. ניסיון להפעיל את המערכת שתיקח אחריות על ההתנהגות הסיכונית של בני הנוער. שמישהו במועצה ידאג לארגן את המסיבות ויפקח עין על הילדים ששותים במהלך המסיבה. שמעתי אמירות קשות מאוד מההורים שנכחו בפגישות. באחת מהן הורה סיפר שמעשן גראס עם הילד ובאחרת הורה הסביר כמה חשוב לו שהבן שלו ייהנה ואם הבילוי המהנה שלו זה מסיבת יער עלינו לדאוג שזה יקרה. הזוי קצת לא? כמובן ששמחתי שיש הורים שמזהים את הסכנות ופועלים לצמצם אותם, הדברים שנאמרו זעזעו אותי.   

זה הטריף אותי, אין עוד דברים מהנים שהילדים יכולים לעשות? גם "לילה לבן" במגמת רובוטיקה או בתנועת הנוער זו אחלה חוויה חברתית מהנה, לא? הבעיה העיקרית שעולה מסוגיה זו- מסתכמת במילה גבולות וחלוקת תפקידים. הדבר שבעיני הכי חשוב עבור בני הנוער זו סביבה מוגדרת. אני אסביר, הילדים צריכים גבולות, מותר-אסור, שחור-לבן, בעד-נגד. אלו מאפשרים לנער בסיס בטוח (ושפוי). כשהילד יודע מה התפקיד של כל דמות בחייו, אז העוצמות של הבלבול בגילאים אלו נמוכות יותר. לצערי, אנחנו בתקופה של היטשטשות גבולות-המשטרה שתפקידה לאכוף את החוק, עוסקת בחינוך, מתן הזדמנות שניה לבני נוער שטעו-עברו על החוק, לא פלא שבני הנוער לא חוששים (סופרים) את השוטרים, כי הרי הם לא יכולים לעשות לי כלום", מצב זה גורם לחוקים להיות נזילים. הורים שמנסים להתחבב על הילדים, לרכוש אופניים חשמליים לנער בן 13 (החוק תייחס לגיל 16) כשבפועל אותם הורים עוברים על החוק, בעצם, מלמדים את הילד שהחוק הוא אפור. מקבלים בהבנה שילד שותה ומעשן כל עוד הוא מספר לי, או גרוע מכך- לקנות את האלכוהול לבני הנוער ולארח מסיבות שתייה בבתים בידיעה ונוכחות וזאת במקום להציב גבולות, ללמד מה מותר ומה אסור. הורים לא אמורים להיות חברים של הילדים שלהם, לא כל דבר על הילדים לדעת ולהורים התפקיד הכי חשוב בחינוך ילדיהם. (חשוב להבין, בגיל ההתבגרות מתנסים, זה חלק מההתפתחות והלמידה, ההורמונים בשמיים ותחושת "החיים על הקצה" מוקצנת יותר, עם אלו גם ההתנהגויות הסיכון השונות –זה קיים, התפקיד של הסביבה ללמד את הנער מצפון, מוסר ואחריות- אם לא נגדיר את המותר והאסור, אלו לא יתפתחו די) בנוסף לאלו, מערכת חינוך שמצד אחד רוב שעות היום הילד נמצא שם ומקדשים את הציונים והלימודים ומצד שני הורים רבים מזלזלים בה ובמורים גם מול הילדים, אינם בר סמכות מול הילד. מציאות מבלבלת זו, מטלטלת את חייו של המתבגר.

 חשוב לי לומר שאני מנסה להאיר נקודות מסויימות ולכן אני מציגה רק צד אחד. יש הורים רבים דוגמא ומופת ששמחתי ללמוד מהם לאורך הדרך.            

 

"במהלך השנה השלישית שלי כרזת בוגרת בצופים התפרצה אצלי מחלה אוטואימונית נדירה מאוד והייתי בסכנת חיים, טיפול נמרץ כחודש וחצי. בחרתי בחיים שוחקים ואינטנסיביים והגוף והנפש זעקו והייתי עיוורת להם. שמחה שזה קרה לי בגיל צעיר, הניעור הזה שינה לי את החיים."

היה חווית לאורך הדרך משבר, רגע שבירה בדרך?

במהלך השנה השלישית שלי כרזת בוגרת בצופים התפרצה אצלי מחלה אוטואימונית נדירה מאוד והייתי בסכנת חיים, טיפול נמרץ כחודש וחצי. בחרתי בחיים שוחקים ואינטנסיביים והגוף והנפש זעקו והייתי עיוורת להם. שמחה שזה קרה לי בגיל צעיר, הניעור הזה שינה לי את החיים. הבנתי שרק אני יכולה לרפא את עצמי והעבודה על עצמי היא אינסופית. עשיתי שינויים גדולים בחיי, בעיקר תודעתיים למדתי הכרת תודה, פרופורציות, משמעות המשפחה והחשוב ביותר אהבה עצמית.

לאחר הנפילה, תובנה חשובה ומהותית היא פיצול שבט הצופים. העומס המטורף יחד עם הציפיות הגבוהות מעצמי לראות כל נער ונער כשאנחנו מדברים על 1000 זה פשוט משימה בלתי אפשרית. אני בטוחה שגם המתנגדים לפיצול יסכימו שמסגרת חינוכית שבה כל ילד צריך להתפתח, ליפול ולקום, לקבל הזדמנות להוביל, להנהיג ולגלות עצמו, שלא נדבר עם הבטיחות וביטחונם של הילדים וכל זה באחריות שני חיילים משוחררים לא יכול לקרות. זו הביקורת והכעס הגדול לתנועת הצופים. איבדה מבסיס תפיסתה את העשייה החינוכית (עקרונות החינוך הבלתי פורמלי).   

לקראת סיום, טיפ מניסיונך להורים של מתבגרים.

הכי חשוב- דברו עם הילדים- המתבגרים שלכם. אתם כל כך חשובים להם, הם מעריכים מאד את מה שיש לכם להגיד ואת דעתכם בנושאים שונים  גם אם טורקים את הדלת ומהנהנים בראש, העיקר שתפסיקו לחפור). אני ארגיע ואומר שגם אם הילד משתנה מקצה לקצה בתקופה זו, נשמו עמוק, תאמינו בו ותתמכו בו ללא תנאי. הוא מתנסה ומגבש לעצמו את זהותו. זכרו- כי החינוך מבית, בעיקר, הדוגמא האישית (גם הפיננסית) שהילד ספג מגיל צעיר אלו יתוו את דרכו הבוגרת.

מה אני לוקחת איתי....

הסוד להצלחה בגידול הילדים-שותפות ערכית. על מנת לחנך ולגדל ילדים מאושרים על כל המעגלים שבהם הילד מקיים מערכת יחסים לדבר בשפה משותפת. דוגמא טובה היא בחינוך הממלכתי דתי-יש מספר ערכים משותפים שעומדים בבסיס החינוך באים לידי ביטוי בבית הספר- בתנועת הנוער ובבית- אלו, עוטפים את הילדים ונותנים ביטחון, דבר מהותי בגיל ההתבגרות המטלטל. מאחלת לשוהם, לחרוט על דגלה ערכים משותפים- זו קהילה מוגנת עבור הילדים שלנו.    

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה:
4
כתבה מעולה
אריה | 08:23   11.02.20
3
מאיה ביבלה
רינה גיל | 21:59   10.02.20
2
פשוט מדהים
ניצן | 13:44   09.02.20
1
תודה תודה תודה
הורה גאה | 12:47   09.02.20