יום רביעי, 24 באפריל 2019, י"ט ניסן ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 050-5552559

טורים אישיים בשוהם

ד"ש עם שיר / שמוליק שיר

חג ה”חירות” “עבדים היינו לפרעה במצרים”

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

שמוליק שיר

אז היה לנו את רפי גינת המיתולוגי שהזהיר אותנו במשך שנים רבות, בקול בס עמוק להימנע מאכילת מאכלים מסוימים או להתרחק מרשתות מזון מסוימות בגלל כל מיני מרעין בשי”ן ועד היום אני אוכל כרוב כבוש בחיל ורעדה בגלל התוכנית הזו. כלבוטק מיצתה את עצמה והתוכנית ירדה לפני כשנתיים. אם חשבנו שנוכל מעכשיו להתחיל ולאכול קוליפורמים על בטן ריקה ובהנאה, טעינו בגדול. את מקומו של גינת תפסו תוכניות בנות (תרתי משמע) כמו ‘עושות חשבון’, ‘ברקוד’ ו’המערכת’. אלו שמות לנו מראה מול הצלחת ומזהירות אותנו שעדיף לצום מאשר להכניס את המזון הקלוקל לפינו. מה המזונות הללו כוללים? או, רק סלטים ביתיים ברשתות המזון עמוסי חיידקי אי קולי וסלמונלה, בשר פיגולים שהגיע לצלחת שלנו (או למסעדות היוקרה) בדרך לא דרך עם תאריכי תפוגה וחותמות כשרות מזויפות, עופות (כנראה חולים בדלקת ריאות) עמוסים באנטיביוטיקה, ביצים שעדיף להשליך על פוליטיקאים כושלים ולא להכניס לפינו, ירקות ופירות עמוסי ריסוס מהסוג שנשיא סוריה מרסס את נתיניו,  מזון אורגאני שהוא אורגאני כמו הפטריות שגדלות בבתי הזיקוק בחיפה ועוד ועוד. לפעמים אני חושב, ראבק, סבי ואבי ז”ל נפטרו בגיל 93, אכלו הכל ולא היו בררנים. אז איך הגיעו לשיבה טובה אתם שואלים? הם פשוט לא צפו בתוכניות התחקירים האלו.
לכן הגעתי אני למסקנה שאם אתם באמת רוצים להיות בטוחים שאתם מכניסים רק מזון בריא לפיכם, פשוט תאכלו רק עשב (עדיף חיטה ולא מרוסס, כן?) וזה מזכיר לי את הסיפור הבא - בחור תפרן מסתובב ברחוב ופוגש את חברו התפרן. להפתעתו, הלה לבוש טוב ונראה קצת מדושן עונג. לשאלתו איך החיים, עונה התפרן המדושן שעד לפני כמה חודשים הם לא היו משהו ואז הוא החליט לעשות מעשה. עמד על אחד מאיי התנועה בתל אביב והחל ללחך את הדשא הגדל שם.
פתאום עצרה לידו מכונית פאר, הנהג פתח את החלון הכהה ושאל אותו לפשר מעשיו. עניתי לו, מספר התפרן המדושן, שפשוט אין לי כסף לאוכל אז אני אוכל דשא. ומאז, ממשיך התפרן המדושן, העשיר הזה דואג לכל צרכיי והחיים פשוט דבש. התפרן התפרן מניד בראשו וחושב לעצמו “וואלה, רעיון טוב”. למחרת הוא עולה על אי תנועה במרכז תל אביב ומתחיל לאכול את הדשא. פתאום עוצרת לימוזינה לידו, החלון נפתח והגבר החנוט בחליפה היושב ליד הנהג שואלו לפשר מעשיו.
התפרן התפרן מספר לו בקול בוכים שאין לו גרוש על הנשמה וכדי להתקיים בעולם האכזר הזה הוא פשוט אוכל דשא. על פניו של הגבר בחליפה עולים כמה קמטים של מחשבה, ואז הוא אומר לתפרן התפרן “מחר בדיוק באותה השעה תהיה פה, אבל תביא את כל המשפחה שלך, האשה הילדים  ואם אפשרי אולי גם את אח שלך”. התפרן התפרן מהנהן בראשו, לוחש תודה בקול בוכים וליבו עומד להתפוצץ מרב מחשבות על איך שפר עליו מזלו.
למחרת הוא עומד יחד עם אשתו, שלושת ילדיו ושני אחיו על אי התנועה וממתין. הלימוזינה אכן מגיעה, הדלתות נפתחות וכולם נכנסים פנימה. הנהג (לבדו, החנוט בחליפה לא נמצא בלימוזינה) שואל לשלומם. הם מהנהנין בראשם, כשמבט של ייאוש נסוך על פניהם אך מרפקיהם נתקעים זה בצלעותיו של זה על מזלם שהולך להתהפך. לאחר נסיעה קצרה הנהג שוב פונה אליהם ואומר, “וואי וואי, אתם מה זה תעשו חיים באחוזה של הבוס שלי, גובה הדשא שם כבר הגיע לגובה של 30 סנטימטרים והגנן שלו עדיין בחופשה...”. מוסר השכל (יש כמה) הוא:  1. אף פעם אל תכניסו את המשפחה הקרובה שלכם לעסקים שלכם. 2. תמיד תחשבו על חכמינו זיכרונם לברכה, שכבר לפני כאלפיים שנה אמרו, “איזהו עשיר השמח בחלקו ונוהג בלימוזינה” (משהו כזה, בערך) 3. בליל הסדר הקרב ובא, ספרו לבניכם ובנותיכם את סיפור יציאת מצרים, תאכלו ביצים במי מלח, מיני ירקות, עופות, בשרים, מטעמים וקינוחים ואל תחשבו על תוכניות המערכת שעושות לכם חשבון אבל גם מוציאות לפעמים את החשק להתענג מבשר ברבורים ושליו ודגים. 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: