יום שלישי, 20 באוגוסט 2019, י"ט אב ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 050-5552559

טורים אישיים בשוהם

פארטי פופר

סיפור באווירה פורימית

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

שמוליק שיר

המושג פארטי פופר לקוח מהשפה האנגלית, ומשמעותו “משבית שמחות”. נוסע הביתה, בדרך מזפזפ בין תחנות הרדיו. באחת התחנות פרסומת לדיור מוגן באיזור המרכז, “בית גיל הזהב”. רוצה להעביר תחנה, אבל אז מספרים בפרסומת שהדיור המוגן הזה כל כך משוכנע שאם תבואו לכמה ימים, תשתכנעו שזה המקום בשבילכם, אז הם נותנים לכם שהות של שבוע בחינם. מספרים לי שם על פנסיון מלא ומזין, קפה ועוגה בין הארוחות, השתתפות בטיולים, הופעות, בריכה חוגים ועוד ועוד. הראש הפולני שלי מייד מתחיל לעבוד. פסח מתקרב ואנחנו מתלבטים אם לנסוע למלון לכל החג (הוצאה די יקרה לכיס), או  סדר עם המשפחה בירושלים ואז מלון לכמה ימים בחול המועד או להשאר בבית. אני מתקשר לדיור המוגן. “שלום”, אני מציג את עצמי. “שמעתי עכשיו פרסומת שלכם ואנחנו רוצים להגיע אליכם לשבוע ניסיון, אבל תגידי, איזה רמה הדיור המוגן שלכם, כאילו, כמה כוכבים זה נחשב?”. “מצוין, מצוין”, כך הפקידה, “אתם אכן עושים בחכמה. אבל כדאי להזדרז כי רוב השבועות הקרובים נתפסו כבר ולגבי הכוכבים, תדע לך אדוני שזה נחשב לדיור מוגן מעולה. ואם אתה רוצה דירוג כוכבים כמו בבתי מלון,” וכאן אני יכול לראות בטלפון את החיוך שלה... “אז זה בטח 5 כוכבים...”. “מצוין”, כך אני, “וממילא אני מדבר על סוף אפריל ולא על השבועות הקרובים.” “סוף אפריל זה ממש טוב”, עונה הפקידה. “על איזה תאריך חשבתם?” לוח השנה שלי כבר מוכן עם תאריכי חג הפסח. “אממ”, אני כאילו חוכך בדעתי, “מה לגבי 24 לאפריל עד ה-30 (חול המועד + החג השני)?”. הפקידה רושמת בקול רם, “24 עד ה30 לאפריל. יופי, רשמתי אתכם. תגיעו עם בגדים לשבוע ואתם פשוט תהנו כאן...”. היא לוקחת את השמות שלנו ואומרת שהיא מחכה לנו בכיליון עיניים. אני מגיע הביתה. “מיש”, אני אומר בקול קצת חושש, “סגרתי לנו מלון חמישה כוכבים לכל חול המועד פס...”, אני לא מספיק לסיים ומישל כבר מביטה בי במבט הזה שאני קורא לו “מבט סכיני גילוח”, “רגע, רגע”, כך מישל, “מה זה, סגרתי,  מה עם התייעצות, מה עם שיתוף, מה קורה פה? כל החינוך שלי יורד לטמיון”, “אבל”, אני מנסה להסביר לפני שהעניין מתחיל להתדרדר, אני מתחיל לדבר במהירות, “זה פנסיון מלא, קפה ועוגה בין הארוחות, תוכניות, שיעורים, טיולים בריכה והכל במחיר ממש מציאה, בעצם כמעט חינם. בעצם חינם לגמרי”, אני חצי לוחש. מבט סכיני הגילוח משתנה למבט של, על מה אתה בדיוק מדבר?  “מה פירוש חינם”, היא שואלת בחשדנות. “נו, זה מלון כזה שרוצה שנבוא לשבוע ניסיון כי הוא כנראה חדש או משהו כזה...”, אני מנסה לצאת מהתסבוכת. “איזה מלון זה, איך קוראים לו?”, כך מישל והמבט החשדני עדיין בעיניה. אני מוריד את ראשי לרצפה ואומר בשקט, “מלון בית גיל הזהב... נו,” וכאן קולי הופך ללחישה, “זה כזה דיור מוגן שנותן שבוע ניסיון, אז רשמתי אותנו לחול המועד פסח ולחג השני”. מישל מביטה בי בהפתעה וחיוך קטן עולה על שפתיה, “אתה צוחק איתי, נכון? תגיד לי שאתה צוחק...”, “האמת שלא”, כך אני, “תראי... אנחנו כבר לא צעירים, אז חשבתי שזו תהיה הזדמנות טובה לבדוק דיור מוגן וגם לנסוע לחופשת פסח...”. מישל עושה מין תנועה כזאת בידה שאני כבר יודע שאחרי התנועה הזאת אין טעם להמשיך בהסברים. “די נו, אני לא מאמינה שהזמנת, אבל אם הזמנת, תהנה. אני אצל אחותי כמו שסכמנו”. נו, פארטי פופר, כבר אמרתי לכם.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: