יום שישי, 14 בדצמבר 2018, ו' טבת ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 050-5552559

שמוליק שיר בשוהם

שמוליק שיר בטור אישי לזכרו של אלון גרינברג

אם לא למעלה מזה – לזכרו של אלון גרינברג

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

שמוליק שיר

אם לא למעלה מזה – לזכרו של אלון גרינברג

י.ל פרץ בסיפורו המוכר “אם לא למעלה מזה”  מספר על הרבי מנימירוב, שהיה נעלם בשעת הסליחות ומעולם לא ראה אותו איש, לא בחוץ ולא בבית-הכנסת או בבית-המדרש. ואנשי הקהילה סברו שללא ספק הרבי עולה להשתטח לפני כסא הכבוד, להתפלל על עם ישראל. כמובן שאם יש רבי חסיד, אז צריך להיות גם ליטאי מתנגד שמגיע לנימירוב וכששומע שאנשי הקהילה סוברים שהרבי עולה מעלה מעלה, אל כסא הכבוד מחליט לחקור את הדבר. הלה מתחבא מתחת למיטתו של הצדיק וכשכל בני הבית יוצאים באשמורת הבוקר לסליחות, הרבי לובש בגדי איכר פשוטים, לוקח גרזן ותוקע באזורו ויוצא מביתו לכיוון היער כשהליטאי מתגנב בשקט מאחוריו. ביער, הרבי חוטב עצים, קושרם בחבל ואז דופק על בקתה דלה ששם שוכבת אשה זקנה חולה. הרבי מתחזה לואסיל האיכר, מנסה ל”מכור” לה את חבילת העצים במחיר זעום של שש אגורות כדי שתוכל להתחמם בקור העז השורר בבקתה. לבסוף נותן לה את העצים בהקפה, מסיק את תנורה ובשעה שהכניס העצים לתוך התנור, זימר בלחש את הפזמון הראשון מסליחות היום... ובהבעירו את העצים, אמר את הפזמון השני... ואת הפזמון השלישי אמר, כאשר סתם את התנור. ומאז, אותו ליטאי נהפך לתלמידו הנאמן של הרבי מנימירוב, וכשהיה שומע מספרים, שהצדיק עולה בימות הסליחות למעלה, לא צחק עוד והיה אומר: מי יודע אם לא למעלה מזה!

לפני שבוע חל השלושים של אלון גרינברג ז”ל שמצא את מותו בתאונת צלילה. אודה, שאת אלון הכרתי מהקהילה, מבית הכנסת.

אלון היה צעיר ממני בכמה שנים טובות וההכרות שלנו היתה של “שבת שלום” בבית הכנסת או “שלום, שלום” באירועים קהילתיים.

כמו כן אלון היה מקפיד כל שבת להגיע לחמו, ראובן שיושב לידי בבית הכנסת כדי לומר לו שבת שלום, ותמיד החרו אחריו ילדיו החמודים.

כבר בהלוויה, בשעת ההספדים הבנתי שבאמת לא הכרתי את אלון. בשלושים הבנתי שצדיק נסתר חי בתוכנו. אנשים סיפרו על אלון דברים כל כך מופלאים, כל כך נוגעים ללב על בחור שתמיד חיפש לעשות את הטוב. שהיה לו לב ענק שהכיל בתוכו מקום לחברים, למשפחה, לילדיו וכמובן לרעייתו תמי, שהיא חלק מהשלם שנקרא אלון.

יש את הסיפור על אליעזר עבד אברהם, כשהוא פוגש את רבקה בבאר והיא מתחילה להשקות אותו ואת גמליו כתוב “והאיש משתאה לה...” נדהם, מתפלא. ככה הרגשתי כשסיפור רדף סיפור על אלון. במיוחד רגשה חברה קרובה שאבדה את בעלה לפני שנים ואלון אמץ אותה ואת ילדיה.

חלק מהסיפורים על אלון היו אנקטודות פשוטות וחלק לא השאירו עין יבשה, אבל כל הסיפורים נהפכו בסוף לשלם המושלם שנקרא אלון. ואני יושב שם ופשוט משתאה מטוב הלב, מהרצון תמיד לעזור, מהרצון לעשות את הטוב והישר והנכון.

משהי אמרה בשלושים שאם אלון שומע עכשיו את כל מה שאומרים עליו, הוא פשוט היה צוחק ומבקש שנפסיק לבלבל את המוח. כי כזה היה אלון. צנוע, איש חסד אבל לא על מנת לקבל פרס, לא על מנת שיזכירו אותו ויספרו עליו.

ואם אמרו שאלון עכשיו בטח יושב בשמים ומסנגר על עמך ישראל (אני כותב את הטור מיד לאחר ראש השנה, בעשרת ימי תשובה) אני חושב לעצמי “אם לא למעלה מזה”.

יהי זכרו ברוך.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: