יום רביעי, 26 ביוני 2019, כ"ג סיון ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 050-5552559

טורים אישיים בשוהם

בעיות על גלגלים

בעיות עם מכוניות... בעיות עם מוניות...

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

שמוליק שיר

הבעיה עם האוטו

יש לי בעיה באוטו ואני מודע לה. אני יודע שלמוסכניק רגיל יהיה קשה לטפל בבעיה הזאת. הבעיה היא שכל אימת שאני עובר עם הרכב ליד אחד מאותם מתחמי קניות גדולים, האוטו פתאום סוטה סטייה חדה ימינה (או שמאלה, תלוי מאיזה כיוון אני בא) ואני מוצא את עצמי חונה מול פתח הכניסה להום סנטר או אייס. כשספרתי למוסכניק שלי על הבעיה, הוא פתח את מכסה המנוע, החזיק את המכסה בידו האחת - ובתור אחד שמכיר את המוסכניק שלו הרבה זמן זה אומר שאין לך באמת בעיה, אבל אני בכל זאת אבדוק.
לאחר כמה שניות סגר בחבטה את המכסה ואמר, “סע לשלום יא חביבי, זה נראה לי יותר בעיה של מנהל הבנק שלך, או של אשתך...” וכאן הוא גיחך גיחוך שאינו משתמע לשתי פנים. אז השבוע זה קרה לי שוב. הרגשתי שאני מאבד שליטה על האוטו ופתאום מצאתי את עצמי עומד ממש באמצע הום סנטר ולא יודע אם אני בדרכי פנימה או החוצה. טוב, אם כבר קרתה לי שוב הבעיה המעצבנת הזאת באוטו, חשבתי לעצמי, לפחות אנצל את המצב ואראה מה חסר לנו בבית. אז אחרי שבדקתי פותחן אויר לבקבוקי יין, קולפן דו צדדי לבצל שמונע דמעות, מלכודת עכברים עם קפיץ פנאומטי ומלחיה עם 8 חורים שמוציאה את המלח בסיבוב סילוני, החלטתי  לוותר, נכנסתי לרכב ו..הביתה. “לקח לך הרבה זמן לחזור”, אומרת מישל ועיניה תרות אחרי שקיות הקניות שאני בדרך כלל מחזיק בידי. “כן, את יודעת, זה הבעיה עם האוטו...”, עניתי. בטח שהיא יודעת, יש לנו ארון שלם מלא בשמונצעס בגלל הבעיה הזאת עם האוטו...

מונית
חזרנו בשבוע שעבר מחו”ל. בתור למוניות מישל ואני מחליפים מבטים. שנינו חושבים על אותו הדבר. אנחנו מנסים לדמיין את המבטים של הנהג כשישמע שאנחנו צריכים לשוהם. בפעם האחרונה שחזרנו מחו”ל ואמרנו לנהג המונית שוהם, הוא קילל מתחת לשפם ונסע עצבני 120 קמ”ש כל הדרך. הגיע תורנו והסדרן הפנה אותנו למונית. בשעה שהנהג (בחור צעיר ונחמד בשם מאור מרמלה) העמיס את המזוודות, הוא סיפר לנו שהוא התייבש עכשיו כמה שעות בטרמינל 1 בלי נוסעים ואז הגיע לטרמינל 3. החששות גברו ומד הלחץ עלה. התחלתי לדמיין אותו נוהג במהירות מופרזת, ממלמל מילים לא מובנות ואולי אף פותח את הדלת ומוריד אותנו באמצע הנסיעה (טוב הגזמתי קצת, יודע...). מאור סיים להעמיס את המזוודות ואנחנו נכנסנו לתוך המונית. לאחר שהחלה הנסיעה, מאור סובב את ראשו ושאל “לאן?” קריית שמונה רציתי להגיד, אבל האמת המרה יצאה לי מהפה, “לשוהם בבקשה”, סופר את השניות לתחילתו של המסע המפחיד הביתה. מאור הנהן בראשו. שום תגובה, שום מהירות מופרזת. אני ממתין בחרדה ובאמת לאחר כמה שניות הוא פונה אלינו בחצי ראש ואני כבר מוכן לקבל שטיפה רצינית שמכל המקומות המרוחקים בארץ, בחרנו לגור דווקא באזור הכי קרוב לשדה התעופה. “נו, אז איך היה בחו”ל, נהניתם?” נדמה לי שלא הבנתי את השאלה, “סליחה”, אני שואל בתימהון והראש עובד מהר על הנוסח המלא של השאלה שתגיע תיכף, משהו כמו, אז נהניתם בחו”ל והחלטתם לדפוק אותי? “אז איפה הייתם, ואיך היה?”, שואל שוב מאור בנימוס. אנחנו מגלגלים שיחה קלה על וורנה ועל החופים היפים שם ואז אני, “תגיד, אפשר לשאול אותך שאלה אישית?”. “בטח”, עונה מאור, “זה מבאס שאתה מחכה כאן בתור ובסוף אומרים לך שוהם?” “לגמרי”, עונה מאור, “אבל זאת העבודה ואני לא אוריד אתכם באמצע הדרך”, הוא מוסיף בחיוך. נתתי לו טיפ מצ’פר ואמרתי לו שזה בגלל החיוך והיחס החם שלו לתושבי שוהם הקרובה, שיידע.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: