יום שישי, 23 בפברואר 2018, ח' אדר ה' תשע"ח
לפרסום חייגו: 050-5552559

רפואה משלימה בשוהם

רפואה, משלימה,בשוהם'שרה,מתוקי

טבע מוּקר - רשימה לט”ו בשבט

“כל הגן לבש לבן תכלת וארגמן יום הולדת לאילן כל צמח רן” מילים ומנגינה שמלוות את כולנו מילדות, כמו המנון ידוע ומוכר שהועבר אלינו מהורינו ואנו מעבירים זאת הלאה לילדינו. המילים פשוטות, אוטמטיות כמעט, מתנגנות מאליהן ולרוב לא עוצרים לחשוב עליהן. אך אם בכל זאת עוצרים לרגע קט ומתבוננים ניתן להבחין שהן מקפלות בתוכן סוד כמוס על קשר וחיבור הדדי בין האדם לבין הטבע – זהו קשר של הוקרה.

פורסם בתאריך:


פעם אחת הטבע מוּקר על ידינו בני האדם המבחינים בחגיגה המתרחשת ופעם שניה הטבע הוא זה שמוֹקיר אותנו בשמחה שעולה בליבנו עת הבחנו בהתחדשות המתפרצת של הטבע בעונה זו של השנה.

פעם בשנה ב-15 בשבט מתרחשת חגיגה קולקטיבי שבה באופן יזום אנו נותנים בקלות רבה יותר תשומת לב לעולם שסביבנו, לעצים, לפרחים, לאדמה ולפירות. זו חגיגה שמלוּוה בפריחת השקדיה ומחוברת למסורת היהודית, למדינה, לקהילה ולקשר המיוחד שבין האדם לבין המקום. פעם בשנה הטבע הופך ליום אחד בלבד מושא לתשומת הלב הקולקטיבית של כולנו – גדולים וקטנים כאחד חוגגים את ראש השנה לאילנות. ביום הזה העצים מתקשטים בשם חגיגי יותר ונקראים אילנות, פירותיהם מוּקרים דרך ברכה ואכילה, והשותלים ביום הזה מרבים בנטיעות עם “רון בלב ואת ביד”.

שורשי החג מחזירים אותנו לבית הילל ובית שמאי, שעסקו בשאלת המועד שבו יש לחוג את החג: האם במולד הלבנה או בליל ירח מלא. והם עוברים דרך חכמי הקבלה אשר ישבו בצפת במאה ה-17 וחיברו עבור הקהילות הפזורות את סדר ט”ו בשבט. הסדר שגובש על ידי המקובלים נועד לשמר את הזיקה לארץ ישראל ואת התקווה לגאולה ולשיבת ציון. בדרך זו הברכות על הפירות שנתברכה בהן הארץ, כמו התאנה, הגפן והתמר, היו כדבק המחבר בין האדם לבין הטבע הארץ ישראלי ולבין הבורא. בחג זה הארץ זכתה להיות מוחשית ונוכחת בכל קהילה וקהילה דרך פירותיה המתוקים. לכן אין זה מקרה שמסורת זו שתוקנה לראשונה בצפת, התפשטה במהירות ואומצה בקרב הקהילות היהודיות השונות.

בהמשך עם התעוררות התנועה הציונית הזיקה לארץ קיבלה ביטוי נוסף שנוגע לקשר העמוק שבין האדם לבין הטבע, ובאופן דומה לקשר שבין האומה שבדרך לבין ארץ ישראל. לדוגמא הסתדרות המורים והגננות הכריזה בשנת 1908 על כך שט”ו בשבט יהפוך לחג הנטיעות ומאז ועד היום בתי ספר רבים נוהגים לקיים מנהג של נטיעת עצים ביום זה. עוד ביטוי יחודי להכרה בחשיבות הקשרים האלה ניתן למצוא בכתביו של א.ד גורדון שהיה בין אלו שנתנו להם ביטוי רעיוני, פילוסופי ומעשי. ברשימותיו על ‘האדם והטבע’ הוא כותב “האדם באשר הוא אדם, צריך להיות תמיד בתוך הטבע; כי הטבע הוא לאדם המרגיש והמכיר ממש מה שהמים הם לדג. כי לא רק להשתקפות בבואתו של הטבע בתוך נפשו זקוק האדם. זקוק הוא לספירה של הטבע, ללחיצה המקפת והמאחדת, שהטבע, שההוויה אין-הסופית לוחצת על כל נקודה מנקודות גופו ונפשו ומכריחה אותו לחיות, להיות אדם ולהיות פרט בפני עצמו; זקוק הוא לקשר בלתי האמצעי והתמידי שבינו ובין הטבע אין-הסופי, ליניקה הנעלמה, שכל אחד מאטומי גופו ונפשו יונק מן הטבע האין-סופי ושכולו יונק מן האין-סוף; זקוק הוא לא רק להכרה ולהרגשה, זקוק הוא לחיי עולם.” 
יש לציין שא.ד גורדון לא רק כתב על הקשר שבין האדם לטבע, אלא אף הרבה לעסוק בכך בחיי היומיום דרך עבודת האדמה כפועל חקלאי במקומות שונים בארץ ישראל. בדרכו היחודית הוא הפך מקור השראה לרבים אחרים. בהבינו שהחיבור לטבע לא נקנה רק במילים והגות יפה ככל שתהיה, אלא גם במעשים, המחיש (ועודנו ממחיש) מהי אהבה לטבע. ניכר היה שעבורו הוקרת הטבע לא הסתכמה ביום חגיגי אחד בשנה, אלא היתה זו הוויה יומיומית נוכחת ועמוקה של הוקרה ושל חיבור מזין עם הטבע אשר עיצבה את חייו, בחירותיו ומעשיו.

כיום בפרספקטיבה של 70 שנות מדינה, בעידן של שינויי אקלים ושיח גובר על ‘מהו העולם שאותו אנו משאירים לדורות הבאים’, נשאלת השאלה מהו חג טו-בשבט עבורנו? האם חג זה מסתכם ביום אחד של אכילת פירות יבשים ופעילות בית ספרית לנטיעת עצים? או האם יש ביכולתנו לזהות את הפוטנציאל המיוחד שבו? זהו פוטנציאל לחיבור מחודש עם מעגל הטבע כאנשים, כקהילות וכחברה – הפוטנציאל לתיקון עולם. בין זה ובין זה מצוי מרחב הבחירה האישי והקולקטיבי שלנו.

זוהי הבחירה להוקיר, להרחיב, להעמיק ולגוון את קשרנו עם הטבע בכל יום ויום. כאן טמונה גם ההזדמנות להזכר, לגלות ולהתחבר מחדש לטבע – זה שבחוץ וזה שבפנים.

אם כך, השנה עת פריחת השקדיה ובוא החג, ישנה הזדמנות נהדרת להתבוננות מחודשת על משמעות החג עבורנו, זוהי הזמנה לתשומת לב הממוקדת בקשר שלנו עם הטבע ועם העולם הסובב: האם הוא קרוב או זר, נוכח או נעלם, מחושי או מופשט. זוהי הזמנה לסקרנות, לחקר ולגילוי בשער זמן מיוחד המתרחש במעגליות מתמשכת פעם בשנה. זהו שער זמן שבו הפרטי והקולקטיבי נפגשים להוקרת הטבע כולו, לכן בכוחו לחבר אותנו לעולם הטבע ולחגיגה האמיתית שמתרחשת בו –  לצאת אל הטבע, לפגוש בו בדרכים שונות ולשוב בחזרה עם שמחה בלב.

מאת: מלי נבו, דוקטורנטית בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב, יועצת ארגונית לקיימות ומנחת טבע תרפיה מוסמכת.

פרטי התקשרות: מייל:   mali.nevo@gmail.com  נייד:  054-4616133

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: