יום שני, 16 בספטמבר 2019, ט"ז אלול ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 050-5552559

טורים אישיים בשוהם

נפלנו בסטטיסטיקה

חמישה מכל שישה אנשים המשתתפים במשחק רולטה רוסית, מעידים שמדובר במשחק בטוח.

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

איתי רז

 "יש שלושה סוגים של שקרים: שקרים, שקרים מתועבים וסטטיסטיקה". מרק טווין
 

סטטיסטיקאים אוהבים לצחוק על עצמם, כנראה כי זה מפיח קצת רוח חיים במקצוע המשעמם שלהם. לדוגמה, למשתתפים במשחק הרולטה הרוסית יש 83% סיכוי לצאת מהמשחק בחיים כשהוא רק מתחיל. אלא שלגבי האחד מתוך השישה, שבעוד מספר דקות יהיה בר-מינן, ממש לא תשנה העובדה שרק דקות קודם לכן הייתה לו סבירות מצוינת להישאר בחיים. יגידו עליו "נפל קורבן לסטטיסטיקה". הביטוי הזה, אגב, לא מתאים ברוב המקרים שבהן מעורבת סטטיסטיקה. מישהו שגרם לתאונת דרכים בכביש הערבה עם עקיפה מסוכנת, לא "נפל קורבן לסטטיסטיקה", אלא הסטטיסטיקה נפלה קורבן לרגליו. בשביל להבהיר את העניין, מספרים על סטטיסטיקאי שנכנס לניתוח עם 50 סיכויי הצלחה, ובשביל להגדיל את הסיכויים שלו, התעקש לעשות את זה אצל מנתח שעד אותו יום ביצע 10 ניתוחים ונכשל בכולם. אני מניח שלרובנו ברור שאם מנתח נכשל 10 פעמים בניתוח שבו סיכויי ההצלחה הם 50%, זה לא אומר ש-10 הפעמים הבאות שלו יהיו מוצלחות.

 

מייחסים לפרדריק מוסטלר, סטטיסטיקאי ידוע מהמאה ה-20, את המשפט: "קל לשקר בעזרת נתונים סטטיסטיים, אבל הרבה יותר קל לשקר בלעדיהם". הוא לא בדיוק אמר את זה ככה, אבל זו דרך הומוריסטית להצביע על העובדה שמסקנות מסטטיסטיקה הן דבר גמיש. מתברר גם שבדיחות הן דרך לא רעה להבין את מגבלות הסטטיסטיקה. לדוגמא, סטטיסטיקאי שעומד יחף בשלג ונשרפות לו השערות, מרגיש בממוצע מעולה.

ועכשיו בדיחה מהחיים שלנו כאן. על פי נתוני משרד החינוך, 64% מהניגשים לבגרות בשוהם קיבלו הקלות כתוצאה מאבחון בעיית קשב (נרגיע את הקהל שהסטטיסטיקה בשוהם לא חורגת מזאת של מקומות אחרים דומים). אם אין לך הפרעת קשב, אתה במיעוט כאן. אמנם כמאובחן הפרעת קשב וותיק, אני מאוד שמח לדעת שלמעשה אני הוא הנורמאלי, אבל נראה לי שאפשר להסכים שהסטטיסטיקה כאן לא הגיונית. אם לרוב יש הפרעת קשב, בואו נזיז רגע את רף האבחון, בשביל שהחריגים יפסיקו להיות הרוב.
 

את הנתון המשעשע לגבי אחוז הנהנים מהקלות בבגרות קיבלתי במערכת מידע פתוחה של משרד החינוך. בכל שנה מפרסם משרד החינוך שלל נתונים לגבי מדדי חינוך שונים במדינה, בחיתוכים מחיתוכים שונים. הנתונים מתפרסמים באתר אינטרנט יפה ומושקע שנקרא "שקיפות בחינוך". מעטים הם האנשים שגולשים לאותו אתר, אבל כל אחד מהעיתונים היומיים במדינה מושיב כתב על הנתונים, והכותרות המפוצצות לא מאחרות לבוא: "רשימת התיכונים הטובים בישראל", "מי בראש?" ואפילו "מקום ראשון בבגרויות: שוהם" (אליבא ד'ישראל היום, 2012). לוקחים נתון בשם "אחוזי זכאות לבגרות", ומפרסמים רשימה של עשרת היישובים הטובים במדינה. בשנת 2017, ירדה שוהם לראשונה מזה שנים למקום ה-19, עם 90.9% זכאות לבגרות. עולמנו חרב עלינו, והתחושה הייתה שלא ירחק היום שבו נהפוך מיישוב אליטיסטי, לסתם מקום שנמצא ליד בית עריף.
 

אין פלא אם כך, שלפני כשבועיים אפשר היה לשמוע את אנחת הרווחה ברחובות היישוב. עם פרסום הסטטיסטיקות של שנת 2018 באתר משרד החינוך, ותרגומו לעיתונים היומיים, חזרנו אל מקומנו הטבעי בצמרת העיתונים, עם המקום השביעי המכובד, 93.7% זכאות לבגרות (על פי הנתונים, אגב, הגענו למקום התשיעי, אבל העיתונים החליטו למחוק רשויות מקומיות אזוטריות כגון כאוכב אבו אל-היג'א. (נשבע לכם שיש מקום כזה). 
 

התהייה הראשונה שלי הייתה האם יש תלמידים גרועים שנזרקו מתיכון שוהם מבעוד מועד בכדי לעזור לסטטיסטיקה לעלות. התשובה הקצרה והמשמחת שגיליתי היא שזה לא המצב. שני נתונים מראים שאנחנו לא מרמים: הראשון הוא שללא ילדי החינוך המיוחד, אחוז הזכאות עולה ל-95%. אם מישהו היה מתעקש לעקם את הסטטיסטיקה לכיוון מעלה, לא היה טורח לשלב את ילדי החינוך המיוחד בחינוך הרגיל. הנתון השני הוא אחוז ההצטיינות בבגרות בשוהם, שאינו גבוה (מקום 73), ומצביע בעיניי על כך שאין כאן מרדף אינסופי אחרי ציונים.
 

נדבר רגע על הפרמטר המופלא "אחוז זכאות לבגרות". 

זכאי לתעודת בגרות כל מי שנבחן ב-21 יחידות לימוד וקיבל ציון גבוה מ - 55 בכולן. לא הישג שמישהו מייחל לו. ב-2007 הורחב חוק חינוך חובה עד כיתה י"ב, משמע לא ניתנת לתלמיד הבחירה לצאת לעבוד בגיל 16. לכן, לפני 20 שנה היה מעניין לברר כמה תלמידים בחרו להמשיך ללמוד בתיכון ולהוציא בגרות. כיום בכדי לא להיות זכאי לבגרות ביישוב שבו הנורמה היא ללכת לבית הספר עד גיל 18, התלמיד צריך לבוא עם מוטיבציה מיוחדת לא ללמוד. 
 

מה אנחנו למדים, אם כן? שעל פי חוק, כל תלמידי שוהם חייבים לנכוח בתיכון, ושבשוהם רק 6.3% מהם התעקשו שלא לנצל את הזמן הזה, המושקע ממילא. מדובר בכ-25 תלמידים מתוך 400 שמסיימים כל שנה, ואני מנחש שבתוך ה-25  הללו אפשר למצוא גם כאלו שבמקום בגרות השלימו תואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה, או שעוד כמה שנים נשמע עליהם בתור אנשי עסקים מצטיינים, שפים מעולים, ספרי צמרת, ועוד. שלא יבינו אותי לא נכון - אני חושב ששוהם יישוב מוצלח מאוד, אבל הנתון של זכאות לבגרות פשוט לא מעניין בהשוואה ליישובים אחרים. שוהם הייתה במקום הראשון באחוזי זכאות לבגרות בשנת 2011, עם 86% זכאות. מישהו מעוניין לחזור על ההישג הזה ולרדת באחוזי הזכאות? תלמיד אחד נוסף בשוהם שמסיים בגרות, מוסיף לנו רבע אחוז בסטטיסטיקה, ויגרום לכך שנעקוף את גבעתיים. למי אכפת? הרי מערכת החינוך כאן לא קרסה ב-2017 והתאוששה ב-2018, ואחוזי הזכאות לבגרות המינימאלית לא מעידים על רמת הלימודים הגבוהה.
 

אגב, אם מישהו מתעניין ברמה לימודית, יש כאמור את הנתון של "אחוז זכאות לבגרות מצטיינת", שם נמצאת שוהם במקום ה-73. יכול להיות שזה מפריע למישהו, אבל אני אישית לא דוגל בהצטיינות בלימודים כדרך חיים, כי זה הופך את הלימוד למטרה במקום לאמצעי.
 

ואיך כל זה באמת משפיע עלי כהורה לתלמידי תיכון?

בשנה הבאה הגדול שלי מסיים י"ב. עם התקרב ילדינו לגיל בגרות, הולכת ומתבהרת לנו העובדה שסטטיסטיקה כבר לא רלוונטית עבורנו. אפשר לטעון שהילד שלי יהיה "קורבן הסטטיסטיקה" של 2019. אבל נראה לי שאני מבין שאם לא תהיה לו בגרות, לא יעזור לו של-96% מחבריו יש. כהורים, נשקיע אם כן, פחות אנרגיה בקריאת סטטיסטיקות, ויותר אנרגיה בלוודא שהמקרה הפרטי שלנו מתקיים בצורה שאנחנו מוצאים מתאימה לדרך החיים שלנו. הסטטיסטיקה כבר תסתדר מעצמה.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: