יום חמישי, 21 בנובמבר 2019, כ"ג חשון ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 050-5552559

טורים אישיים בשוהם

נדודים

חג הפסח מציף אצלי זיכרונות של טעם, ריח וקשת של רגשות

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

דרור שגב

מאחורי הבית שבו גדלתי בשכונה בחדרה היו מרחבים עצומים של שדות חיטה לא מעובדים שהגיעו עד מבוא הפרדסים שחלשו ביופי רב על רחבי השכונה הוותיקה. חדרה היא עיר של פרדסים, בכל אופן ככה היה פעם, לצערי הפרדסים נמוגו עם השנים.
בתחילת האביב מספר שבועות לפני פסח, החלו לצמוח עשבי בר ירוקים גבוהים וקוצים מסוגים שונים שתחמו את שטח השדות עד הפרדסים.
ביום שישי אחרי הצהריים המאוחרות, רגעים לפני סיום הסיבוב של השמש ותחילת בואו של החושך, הייתי מתיישב על כיסא הנוח הישן ומביט לעבר השדות, כבר מאז הייתה לי משיכה לשדות מרחביים אבל אז היה להם טעם ילדות. מחשבותיי היו בליל אינסופי של של ילד שרוצה לעוף. הרוח הקרירה הייתה מצננת את החולצה הקצרה על גופי שהייתה ספוגת זיעה ממשחקי הכדורגל בשכונה.
בבית מאחורי ראו אימי וסבתי סרט יום שישי בערבית המוקרן בטלוויזיה. אבא שלי קרא את עיתון מעריב במטבח כשהוא לוגם נס קפה ואני הייתי מתבונן בשדות ומרכיב לעצמי חלומות.
יום שישי ירד בצלילות לעבר השכונה ויכולתי להקשיב לצלילי התפילה הנישאת מבית כנסת שגבל בבית הספר היסודי מול ביתי. השדות נצצו באורח נהדר של ביטחון עצמי של יופי. וריח הפרדסים הימם את השכונה.
ידעתי שנותרו לי רגעים מעטים לפני העלטה שתרד כשמיכה ועד ארוחת ערב של ערב שישי. לפעמים הייתי קם מהכיסא וצועד לעבר השביל הכתוש המפריד בין השדות, חוצה את הקוצים ואת עשבי הבר ונוגע באצבעותיי בטבע הנושם, מתבונן לעבר החושך המתקרב לפני שיכסה את מרחבי השכונה.
כשהעלטה ירדה ופנסי הרחוב החלו לזרוח הייתי חוזר לביתי, מתקלח וממתין לסיום סרט הערבית. סבא וסבתא שלי היו נשארים אצלנו לשבת ( זה היה אהוב עלי עד מאד).
כול משפחתי הייתה מתכנסת סביב שולחן האוכל הצמוד לחלון המטבח כך שיכולתי עדיין להביט למעמקי החושך הכהה. סבא שלי היה מקיים את קידוש יום שישי וכולנו עמדנו סביב השולחן וטעמנו מהיין, ואז הוא היה מגיש לכל אחד את הלחם הביתי הטבול במלח. סבתא הייתה מספרת לכולם כמה שהשחקן בסרט היה נהדר וברור שהסרטים הלבנונים עולים ברמתם על הקולנוע המצרי. ואז היא הייתה קמה מהשולחן ומגישה את הסלטים הצבעוניים. מטבוחה אדומה, פלפלים ירוקים וגזר כתום. בקערות זכוכית תואמות היא הייתה מוזגת סלק אדום ופולים חומים ועל מגש רחב היה מונח מחמר תפוחי האדמה. הלחם הביתי היה שוכן בטס המיועד לו. וסבא היה מוזג לו ולאבא יין אדום פשוט. אני ואחותי לגמנו מכוס קולה שהייתה מותרת רק ביום שישי.
הדגים החריפים היו מוגשים לצלחות ישר מהסיר ולכל דג היה נלווה רוטב אדום משחתי חריף שחלקיקי שום ופלפל שטו בו. אני הייתי סופג את הרוטב בלחם הטרי ולפעמים הייתי מעביר סיבוב של לחם ישירות לתוך מעמקי הסיר עד שאבא היה מעיר לי. השיחה נעה בעצלתיים. לפעמים היה מבקר אותנו דוד אבי, אח של אימא יחד עם אשתו.
לאחר הדג החריף אימא הייתה מפנה את השולחן וכולם היו משוחחים בליווי הרבה צחוק על מהלך השבוע. למנה העיקרית, סבתא הייתה מגישה בקערה עמוקה שקופה, קוסקוס צהבהב שעשוי בעבודת יד ועובר סינון דרך מסננת. בקערה נפרדת, היו נאספים הירקות הצבעונים, הגזר והדלעת הכתומים החומסים והקישואים ועוד ירקות ומעליהם בשר בקר שהיה מתפרק ונימוח. סבתא הייתה מוזגת לכולם את המנות על הצלחות ומדרבנת בנו לאכול ולטעום כי יש המון קוסקוס. אני כבר שבעתי מהדגים והלחם ורק רציתי לשבת על הכורסא ולהקשיב לצלילים של הלילה.
לאחר הטעמים וכוס תה טבול בנענע המוגש בקומקום כסוף ונמזג לכוסות אורכיות צבעוניות והפיצוחים שהיו על השולחן, הייתי יוצא אל הגינה מהדלת האחורית כדי להביט בשדות שלי המכוסים בשמיכת הלילה, ולהשקיף על הירח הנוצץ מעל. וחלמתי, בחיי שחלמתי. לפעמים סבא שלי היה מצטרף אלי יושב לצדי בשקט ולאחר דקות מספר היה אומר לי בקול רך, "יפה ושקט פה, אה דרורי..."

ימי האביב מציגים את הישראליות שבנו, הפריחה והשדות הירוקים ומפיצים את הריח האביבי שעוטף את העולם. אני אוהב את האביב, אולי כי הוא קצר, מתעתע ומדבר אלי הכי קרוב שיש. יש משהו משכר בערימות הריחניות בשדות והזיכרונות הם ריחנים כחג פסח. אני אדם חילוני מבוהק, ועדיין ימי פסח מציפים את הזיכרונות שלי כילד וכנכד בכור במשפחה מרוקאית והחג הזה הוא החג שמציף את כל בלוטות הטעם שקיימות ואין קשר לחילוניות או דתיות, אלה רק היסטורית נדודים פרטית של כל אדם ואדם.
אני יכול בעיניים עצומות לשחזר איך בקריאת הגדה הייתי ממתין לטס המכוסה בברכות החג לברכה המרוקאית "בבהילות הוציאינו ממצרים", מחכה שהמגש יעבור מעלי וכולם שרים את ברכת החג עבורי. כשטס הברכות היה עובר מעל ראשו של סבא, הייתה נחה על פניו נהרה נפלאה שחרוטה בליבי. אחרי קריאת ההגדה הייתי ממתין שסבתא תניח את הסלטים של החג על השולחן, זה היה מראה מלבב של מניפת צבעים . סלטים מרוקאים בכל צבע וטעם.
מרק הפול היה האירוע של הערב לו המתנתי. פוררתי מצות לתוכו ולגמתי את מרק הפלא. אני לא חושב שאני יכול לשחזר את הטעם בבית הבליעה עד היום. כולם לגמו מהמרק וסבתא הייתה מאושרת מהמחמאות. לאחר זמן מה, היה מגיע דג בשרני המונח בתוך רוטב אדום בשרי. האווירה תמיד הייתה מחויכת ושמחה. וחיכיתי לאפיקומן שבטוח היה שלי. מנה עיקרית הייתה לרוב בשר מבושל ועוף מלא בפירות יבשים ואני אהבתי את תבשיל הסמרטוטים (כך תמיד זה נראה לי), ריאות מבושלות ברוטב סמיך. טעם מטורף.
הארוחה נמשכה זמן רב ולאחר מציאת האפיקומן הייתי יושב על כיסא נוח של סבתא וצופה בחלונות הבתים החוגגים את החג. בדרך הביתה הייתי מניח את הראש על המשענת ומקשיב לים. 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: