יום שישי, 06 בדצמבר 2019, ח' כסלו ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 050-5552559

טורים אישיים בשוהם

אותות מלחמה

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

מוקי הדר


כאשר יש יום חג כמו יום חגיגת הניצחון של רוסיה על הנאצים במלחמת העולם השנייה, עונדים הוטרנים בישראל, אלו ששרתו בצבא האדום, את המדליות ואותות הגבורה על חזם  ויוצאים לחגוג ברחובות כדי לראות ובעיקר להראות לנו, הישראלים. 

המראה של קשיש עטור מדליות מעורר לעיתים גיחוך כי האתוס הישראלי הוא שאין  צורך להתגאות  בהשתתפות במלחמות, ומדליות ואותות עדיף שיישארו במגירה ולא יעטרו חזה נפוח מגאווה.

לקראת יום החג הקרב ובא, יום החג לדמוקרטיה, הוא יום הבחירות, החלטתי לענוד את כל אותות המלחמה שזכיתי בהם ביושר כחפ"ש (חייל פשוט) ולצעוד אתם לקלפי.

נתחיל באות ששת הימים, מלבן קטן ומשני קצותיו פס בצבע אדום, אולי כדי לסמל כי נשפך רק דם מועט, באמצע פס כחול על רקע תכלת, אולי כדי לסמל את התקווה לשמיים כחולים ללא עננה שנזכה בהם בעקבות הניצחון הגדול. אלא שבעקבותיה הגיעה מלחמת ההתשה.כאן צבע האות השולט הוא צהוב, לזכר החולות הנודדים בין המוצבים על תעלת סואץ, בהן שקענו במשך שלוש שנים מיותרות ושילמנו במאות הרוגים.

אות מלחמת יום הכיפורים הוא כבר רציני, והצבע האדום הוא דומיננטי. כנראה בא לסמל את הדם הרב שנשפך, יותר מ-3000 הרוגים ו- 20,000 אלף פצועים (וגם אני ביניהם).

במלחמת שלום הגליל  גויסתי ככתב טלוויזיה והתרוצצתי עם המצלמה בין פאתי מחנות הפליטים  סברה ושתילה  שבביירות והרי השוף, מסכן את חיי כדי לתאר מלחמה שאת מניעיה לא בדיוק הבנו.  אולי בגלל זה האות אף הוא קצת מבולבל. על המלבן הקטן מופעים פסים דקים בשלל צבעים, לבן, כחול, ושוב לבן, חום,ירוק,ואדום.

במלחמת לבנון השנייה שוב רואים שלל צבעים ופסים, כי גם כאן הגרפיקאי לא ידע בעצם על מה בדיוק נלחמנו. שוב נכנסתי עם מצלמה ללבנון, לכפר "עייט אל שעב" עם דחפורים כדי להרוס אותו עד היסוד, מה שלא צלח, כי בתי האבן בלבנון חזקים, ולא נכנעים בקלות כמו הבתים הבנויים מבלוקים במחנות הפליטים שאותם התרגלנו להרוס בקלות עם הדחפור המשוריין.

האות השישי לכבוד מלחמת צוק איתן, הוא בצורת מלבן בצבעים עליזים עם הרבה כתום (הכלל הוא שככל שהמלחמה ותוצאותיה מצויים יותר במחלוקת, הצבעים באות יותר הם עליזים ובולטים), קצת התלבטתי אם אני זכאי לו. לא נכנסתי לעזה, אבל הבן שלי, ליאור, נכנס. כאבא שלו חוויתי פחדים הרבה יותר קשים מאשר במלחמות הקודמות בהן השתתפתי, פיזית, בשדה הקרב. אז אפשר לומר שגם כאן השתתפתי בקרב. סיכנתי את בריאותי הנפשית ב-30  ימים של מתח וחרדה.

אז עם 5 אותות מלחמה על החזה, אצעד לקלפי ואתלבט מאחורי הפרגוד למי להצביע. תעמולת הבחירות הזו וגם הקודמת, באפריל, התחמקה מהשאלה המרכזית:האם המדינה צריכה לצעוד בדרך השלום או למסלול המבטיח עוד אותות מלחמה. תעמולת הבחירות הנוכחיות עוסקת בשאלת המצלמות בקלפי, בציוצים של יאיר נתניהו ובשפם של אמיר פרץ, ולא בשאלות של חיים ומוות העומדות לפתחנו.  

האם  הממשלה שתיבחר הפעם, תנפיק את אות מלחמת לבנון השלישית? אות צוק איתן השני? או אות המלחמה באירן שבה יזכו כנראה לא רק המגויסים, אלא גם כול האזרחים בעורף שיעמדו תחת מטר טילים. שתי המפלגות הגדולות שירכיבו את הממשלה הבאה, ביחד או לחוד, מדברות רק על האיומים מדרום, מצפון, או מהמזרח, מול האיומים הן מציעות רק דרך אחת כוח ועוד כוח. כאילו לא למדנו כלום מהעבר.

כל המחקרים ההיסטוריים מעידים כי לא כל המלחמות היו מחויבות המציאות. מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים, מלחמת לבנון הראשונה והשנייה היו יכולות להימנע אם הממשלות ישראל היו בוחנות בנפש חפצה יוזמות דיפלומטיות שהועלו לרוב על ידי מתווכים הוגנים, אך נדחקו הצידה כי התרגלנו שרק בכוח  צבאי אפשר לפתור איומים.

הדוגמא העכשווית הטובה ביותר היא "אוי וי טראמפ עומד להיפגש עם רוחאני ואולי יחד הם ימצאו פתרון של שלום לקונפליקט", זועקים גוועלד מבית ראש הממשלה בירושלים.

גם מהמפלגה היריבה, "כחול לבן", לא שומעים מילה של תמיכה במהלך שיכול לחסוך בעתיד מלחמה עקובה מדם. מדוע אין דיון רציני בשאלה מה בעצם עדיף למדינת ישראל, שיח של שלום או שיח של מלחמה? הרי אין הזדמנות טובה יותר מאשר מערכת בחירות, כדי לשתף את האזרח הישראלי שקולו יכול באמת הפעם להשפיע על עצם חייו. אבל כאמור זה לא קורה. וכשיעמוד האזרח הישראלי מאחורי הפרגוד, הוא יחליט כנראה איזה פתק להכניס לתיבת הקלפי, לפי השפם של אמיר פרץ או לפי הציוצים של יאיר נתניהו.

יש לי כאמור הזכות לענוד על חזי חמש אותות מלחמה, וזה באמת שלל מוגזם עבור אדם אחד. בישראל ישנם מאות אלפים שעברו מלחמה אחת או יותר וזכאים לאותות. אני מציע שיפשפשו במגירה, יוציאו את האותות ויענדו אותו בדרך לקלפי על מנת שיזכירו לעצמם, ולשאר העומדים בתור, על מה בעצם הם מצביעים. ולמי שאיבדו את האות, תמיד אפשר להזמין באינטרנט ב-30  ש"ח לאות. ויש גם הנחה!!!  אם תזמין, כמוני 5 אותות, תשלם רק 80 ₪. מי אמר שמלחמות זה לא  מציאה בישראל?

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: