יום חמישי, 21 בנובמבר 2019, כ"ג חשון ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 050-5552559

טורים אישיים בשוהם

טיפוס של חג

על הקשר בין פסח לסוכות ואם תרצו, אפילו לפורים

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

רועי לחמנוביץ

roeilach@gmail.com


ארבעת האחים כמשל לעם ישראל (הגדת שיק, לודג' 1934)


בחול המועד סוכות ובחול המועד פסח נפגש עם ישראל, על גווניו ובהמוניו. גם במקורות הספרותיים של שני הרגלים נמצא לכך סימוכין. הבה ונפגיש בין מקורות אלו.
ידוע ומוכר המדרש המדמה את ארבעת המינים לארבעה טיפוסים שונים: האחד, שיש בו תורה ואין בו מעשים טובים, האחר, שיש בו מעשים טובים ואין בו תורה. השלישי, יש בו את שניהם והרביעי - שאין בו אף אחד מן התכונות הללו. במצוות החג אנו נוטלים אותם יחד ומברכים עליהם. יוצאים ידי חובת ארבעת המינים, רק ברגע איגודם.  
ארבעה בנים מוכרים יותר, נוכחים בהגדה של פסח: חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול.  

סרגל האפיון של עם ישראל בסוכות הוא סרגל התנהגותי. האם האדם המסוים צבר ידע בתורה? האם האדם המסוים נוהג לעשות מעשים טובים? גם וגם? או שמא כלום? סרגל האפיון של עם ישראל בחג, הוא גם סרגל האפיון של החג עצמו. מהותו של חג הסוכות הוא שינוי ההתנהגות. עם ישראל עוזב את דירת הקבע שלו ועובר לדירה ארעית. הסוכה שהיא סמל לזמניות, הופכת לבית הקבע. סרגל האפיון של עם ישראל בפסח הוא סרגל אישיותי, ולכן אנחנו מקבלים שמות תואר המתייחסים לפנימיות האדם: חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול. בדיוק כמו בחג הסוכות, גם בחג הפסח, אפיון עם ישראל נמצא בהלימה לאפיון החג. המימד האישיותי הוא מרכזי בחג : עד כמה השקעתי בניקיון הבית, עד כמה אני בקיא בהלכות החג, ומנגד - עד כמה אני בוחר שלא להשקיע בנושאים הללו. עד כמה פסח הוא "חג אישיותי" מדגים הסיפור הבא: העיתונאי וחוקר התרבות, אדם ברוך, מספר בספרו "סדר יום" על חווית ילדות הקשורה לפסח. כך מספר ברוך:" ערב פסח לפני כ - 49 שנה בשכונת מאה שערים ירושלים. חבורה של ינוקות, ואני בתוכם, מבערים את החמץ כאילו היה גילום כוחות הרשע בעולם. עוברים מגירה למגירה, ממדף למדף, מפינה לפינה, מחריץ לחריץ, מחדר לחדר, מהבית למבוא. והנה, משסיימנו לא נחה דעתו של הינוקא המבוגר שבינינו. מדוע? שמא שעברנו מחדר לחדר התגנבה חולדה וחמץ בפיה לאחד החדרים שכבר ביערנו. הוא הציע שנחזור ונבער את החמץ חדר חדר ולאחר הביעור, יתייצב אחד מאיתנו על מפתן כל חדר כשומר מפני חולדה אפשרית שחמץ בפיה. ועוד אנחנו מתכוננים הגיע סבי הרב יצחק יעקב וכטפויגל ומששמע על החשש שלנו, חייך, ליטף את ראשנו והביא את הגמרא. לא אשכח את תמונת סבי מורה לינוקות באצבעו את המשנה שבמסכת פסחים:"אין חוששין שמא גיררה חולדה מבית לבית וממקום למקום, שאין לדבר סוף".
כלומר, גם איסור החמץ החמור כפוף לשכל הישר. בדקת היטב? בערת היטב? אז עשה לזה סוף. אל תכנס להגזמות כי ההלכה מחוברת לחיי המעשה ולמידתם של אנשים רגילים. ואם יורשה לי להוסיף על אדם ברוך, אומר כי בשל המרכיב האישיותי הפנימי, נכון היה להטיל מגבלה חיצונית.

פסח וסוכות אינם נמצאים בסתירה. נהפוך הוא. הם נמצאים בהשלמה. מציגים את עם ישראל ויש שיאמרו, הציבור בישראל, מזוויות שונות.
אנחנו נמצאים בימים בהם עתידה להיות מעוצבת המציאות של מדינת ישראל בשנים הקרובות. התקופה היא תקופה עמוסה. הרבה מאד מניפולציות, הוצאת דברים מהקשרם, הקלטות בסתר ועוד שיטות שונות ומשונות במטרה לזכות באמוננו. חלק יפנו למרכיב ההתנהגותי שלנו ואחרים יפנו למרכיב האישיותי, הכול כדי ללכוד אותנו.
מה המשימה שלנו? להעתיק את מה שאמר הרבי מליובאוויטש על פורים ולהשליך אותו לפסח: כשאתה רואה אדם מחופש בפורים לחיה מפחידה או לליצן, אתה לא מעלה על דעתך להתרגז עליו או לפחד או להתייחס לכך ברצינות. זו הרי רק תחפושת. גם בחיים אנו פוגשים הרבה אנשים 'מחופשים': זה מחופש לחצוף, זה לגס רוח, זה לאדיש – אבל זוהי לא דמותם האמיתית של אותם אנשים. זו אכן רק תחפושת. צריך להתייחס אל הפנימיות הטובה והטהורה שלהם, אולי אפילו לעזור להם בעדינות להסיר את התחפושות ששמו עליהם.
האדמו"ר מחב"ד מתכוון, כמובן, שדרך ראייה זו נלמד זכות על עם ישראל. כוונתי היא שמתוך ראייה ביקורתית, נבחין במסכות ונשכיל לבחור נכון.
חג שמח ו"פתקא טבא".

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: