יום חמישי, 21 בנובמבר 2019, כ"ג חשון ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 050-5552559

טורים אישיים בשוהם

הצרה עם חינוך היא....

באסיפת ההורים בכיתה של הבן שלי בכיתה י"ב בתיכון שוהם, העלה המורה נקודה מעניינת

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

איתי רז

 

 

יש הרבה מורים בשוהם, אבל המחנך של הבן שלי הוא מיוחד, לפחות מהבחינה הזאת שיש עליו ערך שלם בויקיפדיה. הוא מבוגר ממני בעשור כנראה, כי כשאני הייתי בסדיר, הוא כבר היה מג"ד. האיש התפרסם כשהיה אלוף משנה ששבר את כל העצמות בצניחה צבאית, ולאחר שהחלים והשתחרר מצה"ל, הלך לעשות "איש ברזל", חזר למילואים, ועל הדרך קיבל גם דרגות תא"ל. יתכן שאם תפתחו את מילון אבן-שושן בערך "חדור מטרה", תמצאו שם תמונה שלו. מסיבה שלא תהיה ברורה לרובנו, הוא החליט להיות מחנך בישראל. אבל נסחפתי קצת עם הסיפור הזה, בואו נתקדם. רק מאחל לכולנו שכל אנשי החינוך שאחראים על הילדים שלנו יהיו אנשים ערכיים כאלה.

 

המורה של הבן שלי העלה נקודה מעניינת, כי כנראה שב-35 שנותיו בכוחות הלוחמים של צה"ל, הוא התרגל לא לקחת הכל כמובן מאליו בתוך המערכת, ותמיד להסתכל סביב ולחפש כיצד ניתן להשתפר.

 

מה שהוא אמר זה שבתיכון שוהם לילדים יש מעט מאוד סממנים חיצוניים שגורמים להם להבין את ההבדל בין כיתה י"א לכיתה י"ב. כלומר, הילד יודע שהוא הפך לשמיניסט, אבל חוץ מזה, הכל מסביב נשאר אותו דבר. בתיכון שוהם נערך שינוי לפני כמה שנים: חדרי הלימוד הוצמדו למורים, במקום לכיתות. המשמעות היא שהתלמידים עוברים בין הכיתות של המורים במהלך היום, ולא המורים עוברים בין הכיתות של התלמידים.  זו השיטה האמריקאית, ויש בה יתרונות רבים לדעתי. אבל המורה העלה את הנקודה שהתלמידים למעשה לא מחליפים כיתה או אווירה כאשר הם עוברים לשנתון גבוה יותר. במילותיו: גם בי"א וגם בי"ב הם לומדים עם המחנך שלהם שיעורי חינוך ושיעורי אזרחות בדיוק באותו מקום, ובדיוק באותה צורה.

 

אני חושב לעצמי שהוא צודק מאוד, ושואל את עצמי האם זו לא אחת הסיבות שהשמיניסטים בשוהם להוטים כל כך לייצר חגיגות בתחילת שנת הלימודים, בכדי להדגיש לעצמם ולסביבה את העובדה שהם מתחילים את שנת התיכון האחרונה שלהם, גם אם בפועל הם לומדים עם אותם מורים, באותם חדרים, באותם מקצועות בדיוק.

 

המחשבות נודדות אצלי לכלל מערכת החינוך. זה כבר לא סוד שמערכת החינוך בישראל מאבדת במהירות את הרלוונטיות שלה בתחום הפדגוגי והקוגניטיבי. למתבונן מהצד נדמה שהמערכת השתנתה מעט מאוד ב - 60 השנים האחרונות. אחת הנקודות שבולטת לי עד מאוד מאז שבתי הקטנה עלתה לכיתה א, בזמן שאחיה הגדול כבר עלה לתיכון, היא העובדה ש"שעה אקדמית" מוגדרת כבר שנים באורך אחיד עבור ילדים בגיל 6, תיכוניסטים בני 16, ואפילו סטודנטים באוניברסיטה. מי שפגש פעם ילד בן 6, מבין שיכולת הריכוז שלו נמוכה בד"כ מזאת של סטודנט בן 26. שאלתם את עצמכם פעם, אם כן, איך יכול להיות שבגיל 5 הילד עוד נמצא במסגרת של גן, שם הזמן המוקדש לכל פעילות נתון לשיקול דעתה של הגננת, ומותאם ליכולת הריכוז של הילדים, והחל מגיל 6 הוא נכנס למסגרת נוקשה של 45 דקות לכל שיעור שלא תשתנה גם כשהוא ילמד לדוקטורט? איך יכול להיות שלכל המקצועות מוקדשות אותן יחידות זמן רצופות ללימוד? האם קל לילד (ואפילו למבוגר) להתרכז באותה מידה בנושאי ספורט, מתמטיקה, ציור ודרמה (כדוגמא)? ואם התשובה היא "ברור שלא", מדוע מכריחים את המורים ואת הילדים לערוך שיעורים באורך 45 דקות בדיוק, בכל מקצוע באשר הוא, בכל גיל, בכל מסגרת?

 

וזו רק דוגמא לכך שהמערכת לא מתאימה את עצמה למציאות כבר שנים. לכל מי שלא יצא לו עדיין, כדאי לצפות בהרצאה המאלפת של סר קן רובינסון שכותרתה "האם בתי הספר הורגים את היצירתיות" (חפשו בTED). הטענה של רובינסון היא שביה"ס מחנך את הילדים לפחד מיצירתיות, היות והוא "מעניש" אותם על טעויות (מבחנים הם הדוגמא הקלאסית). הוא טוען שהאווירה בביה"ס לא מעודדת ילדים לניסוי וטעייה, מאחר וכל טעות גוררת איתה הורדת נקודות.

 

ב- 13 שנותינו במערכת החינוך בשוהם, נתקלנו גם אישית בדוגמאות הפוכות לדרך הכללית שבה מערכת החינוך פועלת.

  • הגננת האלמותית מרב לרר, מצליחה כבר שנים לקיים גן מועצה שכל ילד בו הוא מיוחד, ואין אף פעם תחושה של שהייה ב"מערכת".
  • טובה גפני ז"ל עמדה יום יום בכניסה לביה"ס אבן חן עם כוס הקפה של הבוקר, בירכה את כל הילדים לשלום, חילקה להם חיבוקים, וגרמה להם להרגיש על בסיס יומי שהם מגיעים למקום שאוהב ומעריך אותם.
  • אביבית קליין נכנסה לנהל את חטיבת יהל"ום אחרי שנים של הזנחה חינוכית, ולאחר בדיוק שנה בתפקיד, עשתה שינוי "מבהיל" בצוות המחנכים של החטיבה, ויצרה מציאות שכל אחד מהמחנכים אצלה בביה"ס הוא אכן איש חינוך, ולא סתם מחזיק בתעודת הוראה.

 

יש עוד דוגמאות שחלקנו מכירים, אבל בל נתבלבל מהיוצאים מן הכלל. אותם אנשי חינוך כגון אלה הנזכרים בכתבה הזאת, עושים משהו שאינו טבעי לעשייה בתוך המערכת, וכנראה נאבקים במכשלות שמערכת החינוך הארכאית של מדינת ישראל שמה בפניהם מעצם היותה לא ארכאית.

 

יש ימים שאני מתעורר בבוקר ושואל את עצמי האם היום נצטרך להחליט להעביר את הילדים שלנו לחינוך ביתי. בכל פעם שזה קורה, אני מזכיר לעצמי שבסופו של דבר כולנו יצאנו בסדר, למרות מבנה מערכת החינוך, ושיש הרבה אלמנטים חברתיים בבית הספר שלא ניתן יהיה להשיג בחינוך ביתי. בסופו של דבר, כולנו תקווה שמישהו שם למעלה (אחרי הבחירות אולי) יקבל החלטה גורפת להתאים את מערכת החינוך למציאות, ויחזיר אותה להיות המקום שמכין את הילדים שלנו להיות מבוגרים מוצלחים בעולם שבו הם מתעתדים לחיות. אם אפשר רק שזה יקרה, לפני שנרגיש שהגיעו מים עד נפש.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: