יום שישי, 19 ביולי 2019, ט"ז תמוז ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 050-5552559

טורים אישיים בשוהם

טיפול פסיכולוגי בהורה בגיל השלישי

להזדקנות בעולם המודרני יש משמעויות מרחיקות לכת המחייבות חשיבה מחדש.

פורסם בתאריך:


לפני מספר שנים פנתה אלי בטלפון תמי (שם בדוי, כמו כל שאר השמות ברשימה) והציגה עצמה כבת מודאגת לעדנה, בת 80, אלמנה, המתגוררת בגפה. תמי שמה לב לירידה במצבה של אמה, דכדוך, עצב, ירידה בפעילות, ושיכחה של פרטים שעלו בשיחות קודמות שקיימה עם אמה. תמי, בת מסורה, מדברת עם אמה מדי יום, משתדלת לבקר או להזמין את עדנה אליה לפחות פעם-פעמיים בשבוע, ומעודכנת במצבה הבריאותי. בתקופה האחרונה חשה תמי שהעומס עליה גדל, והיא חוששת שמצבה של אמה מתדרדר. בשיחה משפחתית עם אחיה, עלתה האופציה של דיור מוגן, אך עדנה התנגדה בתוקף לרעיון שתעזוב את ביתה, וכעסה על ילדיה שמנסים "להיפטר ממנה".

התיאור הקצר הזה של הרקע לפניה של תמי ועדנה מוכר לרבים מאיתנו, אלה שהוריהם האריכו ימים, ומתמודדים עם השינויים והקשיים שהגיל השלישי מביא עימו. ברשימה זו אנסה להתבונן על התמונה המורכבת והמשתנה של ההורה המזדקן ומשפחתו, ולהתמקד במקצת הסוגיות הטיפוליות העולות ממנה.

בריאות פיזית ונפשית

בריאותה של עדנה היתה טובה בסך הכל. היא סבלה מיתר לחץ דם, ובהמלצת רופאיה נטלה תרופות לאיזונו, וכמו כן אובחנה כסובלת מבריחת סידן וחוסר גמישות במפרקים, שטופלו גם הם, בהצלחה חלקית. תמי ושני אחיה דאגו ללכת עימה לביקורי הרופא, ולוודא שהיא מקבלת את הטיפול הטוב והמתאים.

מטבע הדברים מופנית מרבית תשומת הלב למצבו הגופני של ההורה המזדקן, לתופעות גופניות שהגיל מביא עימו ולטיפול בהן. מצב נפשי ירוד של ההורה עשוי להיות מורכב יותר לאבחנה. בעיות גופניות רבות קשורות קשר הדוק עם סימפטומים נפשיים, בכללם תופעות של חרדה, דיכאון, תוקפנות – לא כתגובה של החולה למחלתו ולמגבלות שהיא מטילה עליו, אלא כהשפעה ישירה של המחלה.

בטיפול בעדנה הקשבתי למצוקות שתיארה בהתמודדות היומיומית עם מצבי חיים, ובד בבד חתרתי להבין את מקורם של הסימפטומים. למשל, בהמשך לתלונה של תמי על שיכחה של אמה, ערכתי לעדנה מבחן של היכולת המנטלית. במבחן התגלו סימנים ראשונים לירידה ביכולת הקוגניטיבית. הפנייה לנוירולוג איששה את האבחנה, ועדנה המשיכה במעקב נוירולוגי של מצבה.

לצערנו, לא תמיד נמצא מרפא לבעיות פיזיות או נפשיות, אך עצם ההתייחסות והמעקב עשויים להקל על המצוקה של ההורה ובני המשפחה, לאפשר הבנה של הסימפטומים, ולהפחית את התסכול ותחושת חוסר האונים.

אובדנים

עדנה התאלמנה מספר שנים לפני שהגיעה לקליניקה. הזוגיות שלה ושל בעלה ידעה עליות ומורדות, אך תוארה כטובה ומספקת. בעלה של עדנה, שהיה מבוגר ממנה ב-15 שנים ועו"ד מצליח, דאג למרבית ההכנסה הכספית ולמגע עם גורמים שונים כמו בנקים, עיריה וכד'. עדנה התרכזה בעבודתה בתחום הרווחה, בגידול הילדים, ובטיפוח הקשר עם חוג חברים רחב. פטירתו של בעלה, אחרי התדרדרות ממושכת ומכאיבה במצבו, היתה אירוע מורכב שכרוכים בו צער וכאב, אך גם הקלה. הגבר המרשים שהכירה עדנה משך שנים רבות, הפך בשנותיו האחרונות לסיעודי, תלותי ותוקפני. קשריה עם המעגל החברתי הרחב שטיפחה הצטמצמו, ובשנים האחרונות לחייו של בעלה היתה בקשר בעיקר עם ילדיה ועם המטפלת של בעלה.

אובדן הוא תימה מרכזית וחוזרת בטיפול בגיל השלישי. האובדן עשוי להיות של בן זוג, של חברים, של יכולת פיזית וקוגניטיבית, של מעמד כלכלי ושל התחושה של משמעות וחיבור לחברה. הסביבה מצפה מהמטופל שישכיל להבין ולקבל את המצב כחלק מהזדקנות רגילה.
"בראש אני בת 25 או 40," אמרה לי עדנה באחת הפגישות. "אני לא מסוגלת לקבל את זה שאני לא יכולה לצאת לטייל בכל שביל שארצה, כמו שעשיתי פעם. הברכיים כבר לא מחזיקות".

בטיפול מתאפשר מקום להבנה ולעיבוד של האבל על מה שהיה ואבד לעולם, ומתוך זה צומחת נחמה ויכולת לראות את הטוב שעדיין נותר בעולמו של המטופל ובו עצמו. משהשתפר בהדרגה מצבה של עדנה, היא יכלה לשאוב סיפוק של ממש מחידוש קשר עם חברות, ובילוי בבית קפה סמוך לביתה. היכולת להמשיך ולדבר על האובדנים מבלי לחשוש ש"יקלקלו" את הטוב בחייה, אפשר נטרול של מטען הכאב שנשאה בתוכה, ושניסתה להסתיר מילדיה.

התמודדות המשפחה הקרובה

"אין לי כוח כבר. יש לי שלושה ילדים, מוניתי עכשיו למנהלת במכון, אני אחרי שש שנים קשות של הטיפול באבא עד שנפטר, ואני פשוט מותשת." במילים אלה תיארה תמי את מצבה בפגישה הראשונה בינינו, אחרי מספר פגישות שהיו לי עם אמה. בירור העלה שעיקר הקושי של תמי נגע להתדרדרותה הקוגניטיבית של עדנה. תמי התקשתה להבין ולקבל את השינוי של אמה מאשה חדה וממוקדת, שזכרה כל פרט קטן, שהיתה מלאת חיים ופעילה, לזקנה שכחנית, חרדה ומלאה בטענות ותלונות. תמי עשתה כמיטב יכולתה, אך לעתים מצאה עצמה מתפרצת על אמה בכעס, ולאחר מכן אכולת אשמה וצער.

חלק בנפשנו נותר תמיד ילד לאביו ולאמו. גם כאשר המציאות משתנה, ואנו נדרשים לתמוך בהורה המתבגר ולטפל בו, יש בנו חלק המתקומם על היפוך התפקידים ומסרב לקבל את המציאות. אנו אבלים על אובדן ההורה החזק והמנחם, שיכולנו להשען עליו ולהיות "הילד של". המשאלה הלא מודעת להורה שהיה פעם, מתנגשת במציאות במפגש עם הדמות השבירה, החרדה והנזקקת, ומעוררת בנו כעס ותסכול.

בטיפול בהורה בגיל השלישי חשוב לי לשלב גם את סביבתו הקרובה, בן/בת הזוג והילדים. שילוב הילדים בתהליך מאפשר לי לתמוך ולעודד מי שנושא על כתפיו את עול הטיפול והדאגה, כמו גם לסייע בהבנה של התהליכים העוברים על ההורה, והשפעתם על תפקודו, מצב רוחו, ותפיסת העולם שלו. ראייה מציאותית יותר של ההורה, יכולותיו וצרכיו, מפחיתה אשמה ותסכול מילדיו, ומאפשרת החזרה של חלקים מיטיבים ואוהבים לקשר.

הטיפול הפסיכולוגי ואיכות החיים

מציאות חייו של המטופל בגיל השלישי מורכבת, ומטרה עיקרית של הטיפול היא מתן מרחב לחשיבה של המטופלים, בני המשפחה, ושלי. הדבר משמעותי במיוחד במצבים של משבר, אז מציפה החרדה את המטופל וסביבתו ואינה מאפשרת חשיבה, אלא דוחפת לבצע עוד ועוד פעולות, שתרומתן להטבה עשויה להיות שולית.

הפגישות הטיפוליות מאפשרות עיסוק בתכנים משמעותיים והחלטות הנוגעות לאיכות החיים ולרווחה נפשית – שהרי לנושאים אלה בחיינו אין מגבלת גיל.

דוד הלר הינו פסיכולוג קליני מומחה, מטפל בקליניקה בשוהם במתבגרים, מבוגרים ובני הגיל השלישי. עוסק בטיפול בדיכאון, מתח וחרדה, מצבי משבר, ופסיכוגריאטריה. 052-3808233

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: