יום שישי, 22 בפברואר 2019, י"ז אדר א' ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 050-5552559

טורים אישיים בשוהם

מרס טורקי

מאת מוקי הדר

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

מוקי הדר

זה עולה לי בבריאות, אבל הפעם אני רוצה לשבח את בנימין נתניהו על הצלחתו להעביר בממשלה את הסכם הפיוס עם תורכיה. הדיונים שנמשכו 6 שנים הבשילו כאשר גם ארדואן, שאינו נמנה על חובבי ציון וגם ביבי, שמתקשה להחליט בדרך כלל, הבינו שהאינטרסים המשותפים של שתי המדינות הנלחמות בטרור, חשובים יותר מאשר רגשות כמו כבוד לאומי, אגו ולחצים רגשיים של משפחות שכולות (גם בתורכיה משפחות ההרוגים התורכים התנגדו להסכם). בנושא האחרון אני רוצה להרחיב.
הדרישה של המשפחות השכולות לעצור את חתימת הסכם הפיוס עד שתורכיה תלחץ על החמאס בעזה להחזיר את גופות החיילים זכתה ברוח גבית מהתקשורת ללא שום פרופורציה. מצלמות הטלוויזיה ליוו מקרוב את הקמת אוהל המחאה והמשפחות של הדר גולדין ז”ל ואורון שאול ז”ל רואיינו ללא הרף. המפגשים הטעונים עם השרים בדרך לישיבת הממשלה סוקרו בהרחבה, כי הטלוויזיה אוהבת מעמדים דרמטיים כאלו, הרבה יותר מאשר דיון מעמיק מסעיפים משפטיים יבשים שבהסכמים. אמו של אורון פנתה בדמעות לשר השיכון גאלנט, “החזר את בני לישראל”, כאילו מדובר בבנה החי. היא לא אמרה, “החזירו את גופתו כדי להביאו לקבר ישראל”. הייתה זו מניפולציה רגשית, כדי לרכב על הקמפיין המוצלח שהביא לשחרורו של גלעד שליט משבי החמאס, במחיר שחרור מאות רבות של מחבלים.
אם משפחת גולדין ומשפחת שאול נחושים להחזיר את גופות בניהם הם צריכים ללחוץ על הממשלה להסכים לשחרר תמורתם אסירים ביטחוניים. עסקאות כאלו כבר נעשו בעבר והאחרונה הייתה החזרת גופות החיילים אלעד רגב ואהוד גולדווסר תמורת החזרתו של הרוצח האכזרי סמיר קונטר וארבע לבנונים נוספים לחיזבאללה. עסקת חילופין דומה לא מעיזות המשפחות לדרוש מהממשלה בגלוי. קל יותר לדרוש את החזרת הגופות מהתורכים ואף לדרוש שמדינת ישראל תקריב אינטרסים חיוניים, מאשר להפנים את האמת המרה, שרק חילופי אסירים חיים תמורת גופות חיילנו הם המטבע היחידי שבו משלמים כאשר מנהלים משא ומתן רציני עם החמאס ונותר רק להתמקח על המחיר. וכאן בדיוק טמון הפרדוקס - ככל שיגבר הלחץ הציבורי בתוך ישראל להחזיר את הגופות, יעלה החמאס את המחיר וידרוש שחרור מספר גדול יותר של מחבלים וכך תקשה על כל ממשלה לבצע עסקת חילופין. מוטב לכן שהמשפחות לא ישעו לעצות של משפחת שליט להתמיד בקמפיין ציבורי, אלא יורידו את פרופיל המחאה הציבורית. מה שעבד במקרה של שליט לא בהכרח יעבוד גם הפעם. לא מדובר בשבוי חי שעלול למות בשבי ולכן אלמנט הזמן הוא קריטי, אלא בחיילים שמותם נקבע סופית בחלטה של הרב הצבאי הראשי, החלטה שלה הסכימו המשפחות כבר לפני שנתיים ואף ישבו שבעה. והסיבה השנייה, שהתגלתה רק לאחרונה מפי אחד היועצים של ראש הממשלה היא שנתניהו שהתלבט זמן רב, קיבל את החלטה להסכים לעסקת חילופין תמורת גלעד שליט רק בהשפעת המחאה החברתית וההפגנות ההמוניות. הוא העריך ששחרור שליט מהשבי תהיה זריקת עצם שתביא להרגעת המחאה החברתית ותחזק את מעמדו הציבורי שהיה בשפל ולכן הסכים לעסקה. היום, כשמעמדו של נתניהו איתן וממשלתו יציבה, הוא יכול לשקול באופן רציונאלי את האינטרסים של המדינה ולעשות את הדבר הנכון, לחתום על הסכם פיוס עם תורכיה על אף הלחצים מבית.
התשלום של 20 מליון דולר פיצויים לקרן שתומכת במשפחות תשעת ההרוגים על סיפון המרמרה, גם היא עוררה ביקורת. “מה פתאום אנחנו מפצים טרוריסטים?”, שואלים המתנגדים להסכם. אבל הסיפור כאן אחר:  אנחנו משלמים על השגיאות של מפקד חיל הים והרמטכ”ל אשכנזי שאישרו תוכנית גרועה להשתלטות על המרמרה. במקום להיצמד למעבורת המרמרה הקטנה עם אוניה גדולה יותר ולשטוף את הסיפונים במים וקצף ואז להוריד בבת אחת עשרות לוחמים אל הסיפון הריק, בחרו בחיל הים להוריד בחבל לוחמי שייטת אחד אחד ממסוק, כאשר הם נופלים כפרי בשל לידי עשרות הפעילים התורכים שעל הסיפון שגברו עליהם בקלות, עד שלוחמי השייטת נאלצו להפעיל כח אש ולהרוג. מטרת הפעולה כידוע, הייתה להשתלט על המרמרה ללא נפגעים. אלוף פיקוד הדרום ומפקד השייטת לשעבר גאלנט צפה והתריע מראש בפני אשכנזי ששיטת פעולה שנבחרה תביא לכישלון חרוץ, אבל איש לא שעה לאזהרותיו.
כאשר אתה עושה שגיאה אתה משלם עליה. משט המרמרה הייתה הפגנה של ארגון קיצוני של שונאי ישראל ולישראל הייתה את כל ההצדקה המשפטית לעצור אותם מלהגיע לעזה. אך אם בגלל טעות בתכנון ובביצוע פעולות שנועדו לעצור את ההפגנה הרגנו תשעה מפגינים תורכים, ישראל צריכה לשלם. פיצוי כספי הוא הדרך המקובלת להודות בטעות. ולכן כבר לפני שלוש שנים הודה נתניהו בטעות והתנצל בפני ארדואן. נשאר רק להתווכח על כמה מילוני דולרים תעלה הטעות ויתכן שדווקא יצאנו בזול.
במשחק השש-בש הפופולארי, גם בתורכיה וגם בישראל, קיים המושג של ניצחון ב”מרס תורכי”. המנצח מוציא את כל דיסקיות המשחק מהלוח עד האחרון שבהם, כאשר השחקן השני לא מספיק להוציא אפילו דיסקית אחת. המושג “מרס תורכי” המבטא ניצחון מוחץ שמשפיל את היריב. במשחק השש-בש הדיפלומטי בין ישראל לתורכיה אף צד לא השיג “מרס תורכי”. שני השחקנים הוציאו את הדיסקיות ביחד ועכשיו הלוח ריק ואפשר להתחיל במשחק חדש.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: