יום שישי, 18 בינואר 2019, י"ב שבט ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 050-5552559

מוקי הדר בשוהם

“רבותי ההיסטוריה חוזרת”

לפני כמה שבועות התעוררתי ב-5 בבוקר בבהלה, שמעתי את קולי מדבר על מלחמת לבנון, האם אני שומע קולות בתוך חלום? פקחתי את עייני והתעלומה נפתרה. הקול בקע מתוך הטלוויזיה שנשארה פתוחה כל הלילה.

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

מוקי הדר

“רבותי ההיסטוריה חוזרת” - שיר של חיים חפר 1948

לפני כמה שבועות התעוררתי ב-5 בבוקר בבהלה, שמעתי את קולי מדבר על מלחמת לבנון, האם אני שומע קולות בתוך חלום? פקחתי את עייני והתעלומה נפתרה. הקול בקע מתוך הטלוויזיה שנשארה פתוחה כל הלילה. בבוקר שודרה כתבה שלי בשידור חוזר בערוץ 11 מהארכיון על תסכול הצנחנים בהרי השוף במלחמת לבנון הראשונה. הכתבה שודרה בתוכנית היומית “מבט לאחור” של ערוץ “כאן” העושה שימוש בארכיון העשיר של ערוץ 1 בו עבדתי ככתב. השידור הזה הבליט עד כמה עוסקת התקשורת לאחרונה בהתרפקות על העבר.

בעיתון מעריב מוקדש הדף האחורי כולו לכתבות וכותרות מהעיתון כפי שהודפסו לפני שנים ללא שינוי. לדוגמא ראיתי השבוע במעריב כותרת מלפני 11 שנים: “פרס נבחר לנשיא המדינה”. בעיתון “ישראל היום” מופיע בכל יום ריבוע קטן עם סיפור על אישיות מהעבר, ובמוסף סוף השבוע מרחיבים לכפולת עמודים בכותרת “70 שנה אחרי” העוסקות בחזרת עצורי המחתרת שנכלאו באפריקה על ידי הבריטים שחוזרים למולדת. או 50 עורכי הדין הראשונים מקבלים הסמכה מהמדינה הצעירה בטקס מרשים וכמובן שהם היו מאושרים עד הגג, כי בימים הללו לא היו חייבים לעבור בחינות הסמכה קשוחות של לשכת עורכי הדין שמכשילות היום שני שליש מהנבחנים.

בכל ערוצי הטלוויזיה מרבים בזמן האחרון בכתבות וסרטים דוקומנטריים על אירועים ופשעים שקרו לפני עשרות שנים. על הרצח בו השתתפה חווה יערי לפני 33 שנים, על הרצח של השופט עדי עזר, על השוטרים מנהריה שלקחו את החוק לידיהם וניסו לפוצץ את אחד מראשי המאפיה, ועוד הרבה דוגמאות של נבירה אובססיבית בעבר.

אולי אפשר להסביר את התופעה בכך שלהתעסק בעבר זה הרבה יותר זול! עיתון שנמצא במצוקה כלכלית לא צריך להשקיע כישרונות עיתונאים בתחקירים יקרים וממושכים. מספיק גרפיקאי שיערוך מחדש כתבות שכבר הודפסו ולהדפיס אותם שוב. בטלוויזיה מוציאים כתבות מהארכיון, מושיבים מגיש באולפן, מזמינים פאנל של מומחים וממלאים שעת שידור במקום להוציא מאות אלפים על פרק בסדרת דרמה.

אבל להתעסקות המוגזמת בעבר יכול להיות הסבר אחר. אולי הציבור הישראלי הופך לימני ולאומני ואוהב לכן להתרפק על עברה המפואר של המדינה. ולציין את השגייה, לכן עיתונים הנוטים ימינה, כמו “ישראל היום” ו”מעריב”, מספקים את הצורך הזה לקוראיהם.

מעניין שעיתון שמאלני לכאורה כמו “הארץ” שגם לו הייתה במשך שנים רבות פינת נוסטלגיה “היום לפני 50 שנה” הפסיק לפרסמה. אפשר לטעון שהתרפקות על העבר היא מסימני הפשיזם. בניטו מוסוליני, המנהיג הפשיסטי של איטליה הטיף לאיטלקים לחזור לימי גדולתה של האימפריה הרומאית ואימץ את סמליה העתיקים.

אבל עליה וקוץ בה, אם הימניים יתרפקו רק על עברה המפואר של ישראל הם יאלצו להכיר בכך שהאחראים היו בעיקר ממשלות השמאל ומנהיגים כמו בן גוריון, אשכול, ורבין. הכרה כזו אינה מתיישבת עם האג’נדה הנוכחית בה השמאלנים הם בוגדים. גם מנהיג הליכוד ימני כמו בגין לא מקובל על לאומנים בליכוד של היום, והראיה, יחסם לבנו חבר הכנסת בני בגין.

הרגשה סובייקטיבית שההווה הוא “על הפנים” והעתיד הוא חסר תקווה, היא שדוחקת את העם להתרפק ולהתעסק בעבר. קחו לדוגמא את המצב בעזה, התנסינו במבצעים כמו “עמוד ענן”, “עופרת יצוקה” “צוק איתן”, וכלום לא השתנה. ישראל תקועה בדיוק באותו מקום ורק ממתינה למחשב הצה”לי שיבחר שם למבצע הבא.

גם סיפור גלעד שליט והמאבק הציבורי להחזרתו בחיים, התחלף במאבק הציבורי דומה למען גולדין ואורון להחזרת גופותיהם.

חוק הגיוס מגיע לכנסת פעם אחרי פעם, אך אחרי כמה שנים מתבטל וחברי הכנסת עסוקים בניסוח של “אותה גברת בשינוי האדרת” עד למושב הכנסת הבא וחוזר חלילה. יש סבירות גבוהה שגם בעתיד שום דבר לא ישתנה אז מה נשאר לנו מלבד להתעסק בעבר.

הישראלים חשים את תחושת “הדה ז’אוו”, שמה שקורה עכשיו, כבר ראינו בעבר. ואם נחזור לשיר “רבותי ההיסטוריה חוזרת” מכותרת הכתבה. כדאי לצטט גם את השורה הבאה בשיר “כשבסוריה צעד הפלמ”ח” חיים חפר שכתב את מילות השיר לפני 70 שנה לא העלה בדמיונו הפרוע ביותר שיתכן שהנינים של לוחמי הפלמ”ח יצעדו שוב בסוריה גם ב-2018. וזו לצערנו אפשרות לא כל כך רחוקה.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: