יום שישי, 14 בדצמבר 2018, ו' טבת ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 050-5552559

מוקי הדר בשוהם

סלע קיומי - מוקי הדר בטור אישי

בבוקר שאחרי ראש השנה אני מוצא עצמי צועד בשדרות דוד המלך בתל אביב לכיוון בית החולים איכילוב. התקופה מראש השנה עד יום הכיפורים נקראת עשרת ימי תשובה, ימים בהם אלוהים “בוחן כליות ולב” ככתוב בספר ירמיהו.

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

מוקי הדר

סלע קיומי

בבוקר שאחרי ראש השנה אני מוצא עצמי צועד בשדרות דוד המלך בתל אביב לכיוון בית החולים איכילוב. התקופה מראש השנה עד יום הכיפורים נקראת עשרת ימי תשובה, ימים בהם אלוהים “בוחן כליות ולב” ככתוב בספר ירמיהו.

אלא שבשבילי זה לא סתם פסוק, אני בדרכי למחלקה אורולוגית שם יבחנו את הכליה השמאלית שלי שבה הצטברה לה במשך השנים אבן גדולה יחסית שרצוי שתסולק לפני שתגרום לנזק.

הכניסה היפה לבית החולים נקראת על שם שרי אריסון, משם אני ממשיך דרך הלובי המפואר לקומה ה-11 במגדל האשפוז על שם טד אריסון, אביה של שרי. צמוד אליו עוד מגדל מודרני, הפעם על שם משפחת עופר. אפשר לבוז ולשנוא טייקונים כל השנה אבל כשאתה מתאשפז בעצמך בחדר זוגי מרווח ונוח, ולא כמו “הזקנה במסדרון” אתה נוטה לסלוח לאותם תורמים נדיבים בייחוד בימים אלו של סליחות.

האחות טלי מקדמת את פניך במאור פנים, תבדוק לחץ דם ודופק, ותשאל המון שאלות על עברך הרפואי והאם ואיזה תרופות אתה לוקח. כל התהליך הזה של לחץ דם דופק יחזור שוב ושוב רק השמות של האחיות ישתנו, תהיה זו אולגה או לינה או סופיה. את מקצוע האחות כבשו העולות מרוסיה כמו שהרוקחים הם ערבים ישראלים ברובם והאתיופים הם כוח עזר ואלונקאים. קיבוץ גליות אינטנסיבי כזה אתה לא מוצא בשום מקום עבודה אחר.

הרופא, מומחה לכליות בא לבדוק. הוא מסתכל בצילום ה-C.T ואומר “רואים בצילום ממש סלע בכליה, חייבים להוציא אותו בניתוח מחר בבוקר”. האסוציאציה הקופצת לי לראש היא הסיסמא “סלע קיומנו” שאמר ביבי להצדקת פתיחת מנהרות הכותל ב-1996 שגרמה למותם של 17 חיילי צה”ל ו-100 פלסטינאים במהומות הקשות שפרצו עם פתיחת המנהרה ללא הסכמה מוקדמת עם הפלסטינאים שעל הר הבית. הלקח הוא שכשאתה נכנס למנהרה צרה אתה לא באמת יודע איך תצא ממנה. לקח שגם אני אלמד בקרוב...

הניתוח נקבע למחרת ב-7:00 בבוקר, עד אז אני מנצל את הזמן לשוטט בבית החולים. אלפי אנשים מתרוצצים ממקום למקום. ממחלקות האשפוז וממרפאות לכל סוגי ה”מרעין בישין” שגוף האדם סובל מהם, חדרי רנטגן, חדרי ניתוח, מעבדות ומשרדים. יש כנראה שיטה בשיגעון אבל אני עדיין לא מזהה אותה. מרכז מסחרי מפואר ובו חנויות רבות, צמוד לבית החולים ואם אתה מעדיף שלא להסתפק באוכל חסר התבלינים והמלח שיוצא ממטבח בית החולים אתה יכול לבחור באוכל סיני, בשווארמה, בחומוס אבו גוש, וכמובן מקדונלד.

חוזרים לחדר 62 במחלקה האורולוגית. יש עוד משימה אחת לפני הניתוח מחר. לרחוץ טוב טוב את כל הגוף בנוזל אדום שהביאה האחות. זה בהחלט חידוש בשבילי. מתברר שבית החולים שורץ חיידקים עמידים שעלולים לגרום להידבקות של המאושפזים התמימים לכן מקפידים כאן לרחוץ ידיים בכל טיפול ולכל מיטה ולכל דלת, כולל המעלית מוצמד תרסיס קוטל חיידקים, שאתה מצופה להשתמש בו.

למחרת בחמש וחצי בבוקר והאחות מעירה אותי, “מה בוער?“ אני שואל “הניתוח יתחיל רק בשמונה, אי אפשר לתת לבן אדם לישון עוד קצת?” אבל אין עם מי לדבר, כולם במחלקה צריכים לעבור בשעה זו את הטכס הקבוע של בדיקות לחץ דם, דופק, וחום וכך זה כנראה בכל בתי החולים בעולם.

בשבע מופיע מלוקו האלונקאי האתיופי שתפקידו לגלגל אותי עם המיטה לחדר הניתוח. הוא מספר שכל בוקר הוא קם ב-5.00 בנתניה כדי להגיע למשמרת באיכילוב, ועד השעה 15.00 אחרי הצהריים הוא מגלגל מיטות במעליות, במסדרונות ובמרתפים החשוכים. הוא מתייעץ איתי האם כדאי להחליף מקצוע ולהפוך לנהג אוטובוס. אני מונה את היתרונות - לפחות יש בנהיגה הזדמנות לראות אור שמש. חיזוק להמלצה להחליף מקצוע אני מגלה כאשר מלוקו מתמרן בזריזות את המיטה שלי בפקק התנועה הענק של מיטות עליהן חולים שמיועדים לניתוח באותה שעת בוקר, בפתח הכניסה ל-18 חדרי הניתוח. עם הניסיון שרכש באיכילוב הוא גם יסתדר מצוין בפקקי התנועה בתל אביב כשינהג באוטובוס.

נכנסים לחדר הניתוח והצוות המיומן מתחיל להכין את הציוד. אני כבר רגיל ולא מתרגש או מפחד מרגעים אלו שלפני ההרדמה הכללית. כשנפצעתי במלחמת יום הכיפורים, לפני 45 שנים, עברתי 14 ניתוחים אורטופדים בבית החולים תל השומר. שם היו מתלוצצים שלאור הפעמים הרבות שבהם אני עושה שימוש בחדר הניתוח כדאי לחייב אותי בתשלום שכר דירה עליו.

הניתוח נעשה בשיטת לפרוסקופיה. מחדירים חוט דק אל שלפוחית השתן ומשם לצינור הדק שמחבר את השלפוחית לכליה. בקצה החוט ישנה קרן לייזר שתפורר את האבן לרסיסים קטנים שייצאו עם השתן. אבל כמו שאמרתי קודם, בנושא “סלע קיומנו” אתה יודע איך אתה נכנס למנהרה אבל לא יודע איך תצא ממנה. אצלי המנהרה בין שלפוחית השתן לכליה היתה צרה מדי, חוט הלייזר לא הצליח להיכנס והרופא החליט להפסיק את הניתוח ולהתקין בצינור סטנט בצורת סליל שירחיב את המנהרה, ולנסות שוב לחדור לכליה עוד 3 שבועות.

כשהתעוררתי מהניתוח והתבשרתי שאצטרך לחזור שוב לתיקונים כמובן שהתבאסתי. חשבתי שאלוהים “בוחן הכליות והלב” אולי בחן הפעם גם את הכליה שלי ורוצה להגיד לי משהו, מה בדיוק? אצטרך לברר ביום הכיפורים.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: