יום שלישי, 13 בנובמבר 2018, ה' כסלו ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 050-5552559

מוקי הדר בשוהם

מנוחה נכונה - מוקי הדר

השמות גולדין ושאול לא יורדות מהכותרות כבר ארבע שנים. מאז מבצע “צוק איתן” פועלות המשפחות השכולות להביא את גופתם לקבר ישראל

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

מוקי הדר

מנוחה נכונה

השמות גולדין ושאול לא יורדות מהכותרות כבר ארבע שנים. מאז מבצע “צוק איתן” פועלות המשפחות השכולות להביא את גופתם לקבר ישראל. לאחרונה המאבק הפוליטי של המשפחות  עלה מדרגה והוא עלול לקבוע אם נזכה לשקט בדרום במסגרת הסכם עם החמאס או שנגרר למלחמה. הנושא הערכי של הבאת חייל לקבר ישראל, חשוב מאד למדינת ישראל ולראשיה, כך לפחות טוענים כולם, אך לא תמיד פעלה המדינה לפי העיקרון הזה. כמו במקרה הטרגי של מרטין דוידוויץ ז”ל. הצנחן הראשון שנפל בחיל הצנחנים הישראלי ונקבר בחשאי בפראג בירת צ’כיה באוגוסט שנת 1948 ומאז טמונות עצמותיו בניכר ולא בבית קברות צבאי בישראל.

מעטים מאד יודעים את נסיבות מותו של מרטין ואת חלקו בהיסטוריה של צה”ל. גם אני, ששירתי בצנחנים לא שמעתי מעולם את שמו, עד שלפני שבועיים, קיבלתי מייל מוזר ומרגש מארה”ב. הכותבת איריס פרידמן, בת אחותו של מרטין דוידוביץ ז”ל, מפצירה בי לפעול לתקן עוול שנמשך כבר 70 שנה. כך היא כותבת: “כבת משפחתו היחידה שנותרה בחיים, אני מתחננת שישראל תכבד את הקרבתו ותעזור לו להשלים את מסעו ולזכות במנוחה נכונה בארץ שחלם להגיע אליה ואין זמן המתאים יותר לכך מהשנה בה חוגגת המדינה 70 שנים להקמתה.”

כדי לספר את סיפרו הטרגי של מרטין צריך לחזור לימיה הראשונים של מלחמת השחרור. צ’כוסלובקיה הייתה המדינה היחידה שהגישה בזמנים הקשים האלו עזרה ניכרת לישראל בנשק תחמושת ובמטוסים. טייסי חיל האוויר הישראלי שרק נולד, התאמנו וקיבלו את רישיון הטייס בצ’כיה.

ביולי 1948 נשלחו מישראל לפראג לוחמים צעירים מההגנה כדי להקים ולאמן את יחידת הצנחנים הראשונה שעתידה לקום בצה”ל. למפקד קורס הצניחה נבחר המשורר חיים גורי. למרבה האירוניה המחנה הצבאי שנבחר היה, מתקן שהוקם על ידי חיל הצנחנים של הצבא הגרמני ושימש אותם עד למפלתם. האימונים התקיימו בסודיות גמורה, נאסר על החיילים לדבר עברית אנגלית או הונגרית כדי שלא יבלטו בשטח לעיני המקומיים. הם לבשו את המדים המנומרים של חיל הצנחנים הצ’כסלובקי נעלו נעלים אדומות וכומתה אדומה (המסורת של נעלים אדומות וכומתה אדומה של הצנחנים בישראל נולדה כנראה כבר אז), המדריכים היו צ’כים ומלבד צניחה ממטוס הם למדו קרב מגע, חבלה, ירי ופעולות קומנדו.

רוב החניכים בקורס הצניחה היו צעירים יהודים ניצולי שואה שחלמו לעלות לארץ שרק נולדה ולהשתתף במלחמת השחרור. לקורס היוקרתי התנדב מרטין דוידוביץ בן 21. בימי מלחמת העולם השניה נכלא מרטין במחנה הריכוז מאונטהאוזן, שם איבד את אביו ואמו, אח נוסף, עוד שתי אחיות נרצחו באושוויץ.

כשלושה שבועות אחרי תחילת הקורס התקיים תרגיל קומנדו “התקפה על יעד והכנתו לפיצוץ” תפקידו של מרטין היה לנטרל את הזקיף, תפקיד שאותו מילא המדריך,  קצין צנחנים צ’כי ותיק. בעוד כל המחלקה המתורגלת שוכבת בחשכה. התרומם מרטין, התגנב אל הקצין הצ’כי וחבק אותו בזרועותיו. בתגובה שלף הקצין את אקדחו הצמיד אותו למצחו של מרטין דוידויץ וירה כדור אחד והרגו במקום. להגנתו, טען לאחר מכן הקצין שחשב שהאקדח לא היה טעון. הקצין הושעה ל-24 שעות.

למחרת היום, הוא הובא לקבורה בחשאי בבית העלמין היהודי בפראג. בלי שום טכס צבאי. בספרו של חיים גורי “עד עלות השחר” הוא כותב במרירות “לא מרפה ממני דמותו של צעיר משלנו מרטין דוידוביץ ז”ל שנהרג מכדורו של אחד המדריכים הצ’כים, מכנים את האסונות הנוראים האלה “תאונות אימונים”.

אומנם מרטין דוידוביץ לא חויל רשמית לצבא ההגנה לישראל, אך הוא נפל בתרגיל אימונים של הצנחנים במסגרת קורס צה”לי. המסמכים שאותרו בארכיון צה”ל מוכיחים כי נפל כחייל צה”ל והוכר ככזה מאז שנת 2001. שמו מונצח באנדרטת הצנחנים סמוך לבסיס חיל האוויר תל נוף.

שני אחיו ואחותו של מרטין שניצלו בשואה עלו לישראל ב-1949 אך בשנת 1955 היגרו לארה”ב ונפטרו שם. במשך השנים פנו ילדיהם למשרד הביטחון בבקשה להעלות את עצמותיו של מרטין, דודם שאותו לא הכירו ולקוברו בטכס צבאי מלא באחד מבתי הקברות הצבאיים כפי שנוהגת המדינה בכל חללי צה”ל. אך לא נענו. בני המשפחה מבקרים מדי כמה שנים פראג ועולים על קברו.

פניתי לאחרונה לראש המדור להנצחת החייל במשרד הביטחון יעקב גבאי ולאלי בן שם יו”ר “יד לבנים” בבקשה לקדם את הבאתו של מרטין ז”ל לקבורה בישראל. משימה שאינה קשה ומסובכת כמו הוצאת גופות מידי החמאס.

טכס קבורה צבאי מכובד שיערך בשנת ה-70 לעצמאות ישראל ויסוקר בכל אמצעי התקשורת, יתרום רבות למודעות הציבור לתרומתם של ניצולי השואה להגנת המדינה בשנותיה הראשונות, וגם יספר על ההיסטוריה של הצנחנים שנולדו ב-1948 בגלות, השתתפו בכל המערכות ועיצבו את רוח הלחימה של צה”ל.

אני מקווה שהשנה החדשה הבאה עלינו לטובה, תהיה שנת של בשורות טובות למשפחות גולדין, שאול, וגם למשפחתו של מרטין דוידוביץ.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: