יום שישי, 22 בפברואר 2019, י"ז אדר א' ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 050-5552559

טורים אישיים בשוהם

משהו אישי | מיכל פיקרסקי

עד שנהיה בני חורין לבחור את חיינו

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

מיכל פיקרסקי

רגע לפני חג החירות, החג בו אנו מציינים את יציאתנו מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה, בואו נדבר רגע על גזענות ושנאת חינם וגם על שנאה שהיא לא חינמית. נכון ש”שנאת חינם” משויכת ליום אחר, בעוד 4 חודשים לערך, אבל השנאה של עכשיו היא משויכת להיום, לעכשיו ולא יכולה להמתין לציונה במועד אחר.  
בואו נדבר על גזענות ועל שנאה, אותה שנאה שהחריבה את בית המקדש (פעמיים, כי אנחנו לא לומדים בפעם הראשונה), אותו מקום אליו היו היהודים מצווים להעלות לרגל בפסח לציון בוא האביב- ההתחדשות והפריחה.
בואו נדבר על העם שאנחנו הופכים להיות, לא בפעם הראשונה מסתבר. בואו נדבר רגע על העם הנרדף שהיינו, שעבר אלפי שנים של גלות רדיפה והשמדה עד שהגיע הביתה, רק כדי לגלות שההיסטוריה מיקמה את הבית החדש-ישן שלו בשכונה לא משהו, שהשכנים אינם נאים בעיניו והוא לא בעיניהם. ושהעולם לא ממש מבין את האדונות שהעם הנרדף מִפַּעַם מפגין כלפי חלקת הארץ הזו, שהעולם אינו מבין ואינו מקבל את המושג "בני חורין".
בואו נדבר על שנאה, לא קלילה או חינמית, אלא ממוקדת וקשה כשאול, כי שנאה בכלל וגזענות בפרט היא מחלה קשה, טרמינלית ומדבקת.
בואו נדבר רגע על סמוטריץ’ - הסמן הקיצוני ימני של השנאה הגזענית הזו . בצלאל סמוטריץ’ הוא האורן חזן של בנט. זאת אומרת, הוא לא אומר דברים שאחרים (במפלגתו, אבל לא רק) לא אומרים, אבל הוא אומר אותם מהמקפצה ועל הדרך עושה נא בעין לבכירי מפלגתו. ובנט כמו ביבי וכמו כל הורה שילדם נשכב על הרצפה בהתקף זעם כלשהו, נע בתווך התגובות שבין כעס, למבוכה, לחוסר אונים, להחלטיות, להתעלמות ולהתנצלות.
סמוטריץ’ הוא גזען קטן ולא חשוב. אמנם חבר כנסת וכל אלו – אבל חוץ מלהציע הצעות חוק שמטרתן לשפוך כסף על ההתנחלויות ומלהצביע נגד כל חוק חברתי שהוא נתקל בו, בתגובה פבלובית כמעט, ובין לבין לשחרר אמירות גזעניות שטופות שנאה ופחד הוא סוג של “אִסְתְרָא בִלְגינָא קיש קיש קָרְיָא”. אמנם הוא אִסְתְרָא (מטבע רומי) מצויד במיקרופון, מתוחזק ברשתות החברתיות (פייסבוק וטוויטר) ובתפקיד כזה שכל מילה שלו נשמעת למרחקים ועושה גלים, אבל עדיין אסתרא.
ויש כאלה שיאהבו את מה שהוא עושה כי הם יגידו שהוא אומר את “האמת בפנים”- וכבר נתקלתי בתגובות כאלה. בעידן “צבא האמת” של שי חי ודונלד טראמפ- קיבלה ה”אמת” שדרוג מעוות ובלתי נתפס. והאמת, כידוע, שייכת רק לצד אחד והיא מוחלטת וברורה.
סמוטריץ’ בהיר הפנים וכחול העיניים, רהוט ולהוט ובכל זאת מדבר בקול קטן נטול מבטא בשפה תקינה, אבל אלוהים, איזה ג’ורה יוצאת משם ונגד מי? נגד הקהילה הגאה, נגד השמאל, נגד התקשורת, נגד הנשיא ריבלין, נגד האוכלוסייה הערבית בכלל וחברי הכנסת הערבים בפרט, נגד דוח עוני בפרט ותפיסת עולם סוציאליסטית בכלל. נגד כל מי שהוא אינו הוא- ומתברר שרובנו לא הוא.   
אבל גם אם אקטין את סמוטריץ’ לכדי קומתו וחשיבותו האמתית, לא אוכל לעצום את עיניי עוד מול גל השנאה והגזענות ששוטף את המדינה הזאת.
גל עכור וגדול שמאיים להטביע את כולנו בתהומות נשיית השנאה של הקצוות החיים כאן יחד- ימין ושמאל, דתיים וחילוניים, חרדים ודתיים, יהודים וערבים. ואפילו דברים שכבר חשבנו שנעלמו מתרוממים שוב כמו פניקס זועם במיוחד – מזרח ומערב, מרכז ופריפריה.  
שנאה שהולכת ומוקצנת ומקבלת תגבור ולגיטימציה ברשת. כל אותם “אבירי המקלדת” וגיבורי הלייקים שכותבים דברים כל כך איומים ומקללים, ומאיימים, ומחרפים ומגדפים ומאחלים לנשים להיאנס ולאנשים למות בייסורים- וכל זאת רק כי דעתם שונה ומנוגדת.  
ושנאה, כמה מפתיע, נפגשת רק בשנאה. וככה מזהמים את חיינו ה”סמולן” ו”אוהב ערבים” ו”תישרף יחד עם המחבלים” ו”הפשיסט” ו”היודונאצי” (נאצים, אגב, מאוד מככבים בשיח הקללות ומשרתים את שני הצדדים).
ומילים, טיבן לחדור ולחלחל עד שהן הופכות למעשים.
ואנחנו, המכונים “עם הספר” אמורים לדעת כמה חשובות המילים שיש להן תפקיד מרכזי והיסטורי בדברי ימינו: החל מעשרת הדיברות שניתנו לנו מסותתות על אבן, דרך הספר הקדוש (שהוא מעצם טיבו כספר מורכב ממילים) שבו הועלו קורותינו וחוקינו על הכתב וכך לא נעלמו במרוצת ההיסטוריה, ועד אחרוני הפרשנים ומורי הדרך ומחוללי הציונות והמנהיגות בעת המודרנית.  
ואם מילים טיבן להפוך למעשים הרי שמילים רעות טיבן להפוך למעשים רעים ואלימים ומתועבים.
ולא שלא היו כאן חילוקי דעות קודם. כל ההיסטוריה שלנו מורכבת מחילוקי דעות ואי הסכמות ומאבקים ומלחמות. שום דבר לא בא לנו בקלות, בעיקר לא אחדותנו. עם קשה עורף, כבר העדנו על עצמנו. וזה בסדר לא להסכים וזה בסדר להיות חלוקים ומתווכחים ודנים וחושבים. וזה בסדר לחיות על פי אמונתך ודרכך. וזה בסדר להאמין או לחלום ולנסות לסחוף אליך עוד מאמינים (שהרי בדיוק כך קמה מדינת ישראל). וזה בסדר לחיות בקרבת ובסביבת אלו החולקים אתך את אותה הדרך ואותה אמונה. וזה אפילו בסדר לא לאהוב. לא חייבים לאהוב.  
אבל זה לא בסדר לשנוא. זה לא בסדר לשנוא ככה בעוצמות הללו.
שהרי יום אחד, אם גל השנאה לא יטביע את כולנו או יגרום לנו למלחמת אחים או ישלח אותנו לגלות נוספת ארוכת דורות, נאלץ להמשיך את חיינו כאן יחד. זה בצד זה וזה יחד עם זה.
וכבר כתב עלינו יהודה עמיחי בשירו “היהודים”:  
.... הַיְהוּדִים הֵם לֹא עַם הִיסְטוֹרִי
וַאֲפִלּוּ לֹא עַם אַרְכֵיאוֹלוֹגיִ, הַיְהוּדִים
הֵם עַם גּיֵאוֹלוֹגיִ עִם שְׁבָרִים
וְהִתְמוֹטְטֻיּוֹת וּשְׁכָבוֹת וְגעַשׁ לוֹהֵט.
אֶת תּוֹלְדוֹתֵיהֶם צְרִיכִים לִמְדֹּד
בְּסֻלַּם מְדִידָה אַחֶרֶת.
הכל נמדד פה בסולם מדידה אחר - גם האהבה וגם הרעות וגם ההתגייסות והערבות ההדדית כשנדרים להן, וגם השנאה שאנחנו שונאים.
שהרי שיום אחד, וזו תקוותי, נתעורר כולנו מהתקופה הרעה הזאת, ננקה ונחבוש את פצעינו, נבדוק ששום דבר לא נשבר, ננקה את העפר והזוהמה שדבקו בבגדינו ונשמתנו ונמשיך ללכת הלאה.
עד שנהיה בני חורין. לא משועבדים ולא משעבדים. רק בני חורין לחיות את חיינו ולאפשר לאחרים לחיות בדיוק כך, אתנו או לצדינו היכן שיבחרו לחיות.  

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: