יום שלישי, 20 באוגוסט 2019, י"ט אב ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 050-5552559

טורים אישיים בשוהם

החופש הגדול- גרסת האם הלא מתגעגעת

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

מיכל פיקרסקי

כשהגיליון הזה ייצא לאור כבר נציין או נספור או נחגוג (תלוי מי אנחנו) שבועיים או שלושה (שוב, תלוי מי אנחנו) עמוק בתוך החופש הגדול.
בשבילי החופש הגדול כבר לא קיים, אבל מראות הילדים ובני הנוער השוטפים את הרחובות בכל שעות היום והלילה מזכירים לי ימים לא מאוד רחוקים. 
מי היה מאמין שאתגעגע לחופש הגדול?
טוב, על מי אני עובדת? אני ממש לא מתגעגעת לחופש הגדול. לא לחופש הגדול עם הילדים הקטנים שצריך להוציא 5000 שקלים לראש כדי להעסיק אותם, כדי שנוכל ללכת לעבודה ולהרוויח פחות ממה שעולה הבייביסיטר הזה- אבל לנוח בשעות שאנחנו במשרד.
לא לחופש הגדול עם רובצי הכורסאות בוהי המסכים מגולגלי העיניים, נובחי ההברות או המילים הקצרות, הטרמיטים מחסלי האוכל במקרר (הם וכל החברים שלהם) ומטנפי הבית והחצר.
לא לחופש הגדול עם המתבגרים- הנוכחים נפקדים. אלו שקמים לא לפני ארבע אחר הצהריים והולכים לישון לא לפני שצפו בזריחה. ובין לבין- מי יודע איפה הם בכלל? לא לשקרים הקטנים והנחמות שניחמתי את עצמי "איזה כיף, לא צריך להעיר- לארגן- להסיע- להכין סנדוויצ'ים לבית הספר. הכל באיזי."
לפני שאתם מתנפלים עליי- לא כולם כאלה, אני יודעת. שלי היו. טוב? סגרנו.
לא מתגעגעת לחופש הגדול של נסיעות יקרות להחריד בארץ או בחו"ל.  תקופה בה כל צימר סוג ד' במושב שכוח אל כלשהו גובה 1000 שקל ללילה, מינימום שני לילות- רק כי אם עומדים על קצות האצבעות ליד הגדר אפשר לראות, ביום בהיר בלבד, את קצה הכינרת. לטיולים בארץ בהם כל שלולית מעופשת ומלאת יבחושים זוכה לשם "בריכת ה...", וכל פלג עלום שיש בו מים זורמים זוכה לשם נהר. לא למלונות הכל כלול באילת או באנטליה (מקום גנרי) לא כולל הטיפול הפסיכולוגי של אחרי מהטראומה. לביקורים או בילויים חד ימיים בכל מיני "פסטיבלים" מומלצים בסגנון- קח כמה תיכוניסטים או סטודנטים למשחק, אם אתה משקיען, הלבש אותם בתחפושות בסגנון הבארוק ותן להם להסתובב בין המבקרים במבצר משופץ מימיי הצלבנים, למד אותם, נניח, לירות בחץ וקשת - והנה לך פסטיבל בארוק. ואל דאגה, לא נבוא בטענות כי החום יהרוג אותנו קודם.  
לא מתגעגעת למחירי כרטיסי הטיסה, המלונות והרכבים לאירופה הקלאסית- רק כדי להגיע ולגלות שנפלנו שוב על גל חום שהגרמנים לא זוכרים כמוהו 40 שנה (בכלל הגרמנים מעדיפים לא לזכור הרבה דברים, אבל זה שייך לטור אחר), או שלא ידענו שצריך להזמין כרטיסים מראש לסיור בוותיקן אחרת דינך לעמוד בתור שנמשך יומיים (ומה אנחנו ברומא, אז לא נראה את הקפלה הסיסטינית בוותיקן? הילדים לא סולחים לי עד היום על ההתעקשות).
ופארקי השעשועים והמים- מי לא יכול לשכוח את הפעם שהילד הקיא אחריי סיבוב ברכבת ההרים הכי מפחידה בעולם שהייתה בפארק אפטלינג בהולנד או שאולי זה היה בפורט אוונטורה בספרד? טוב בקיצור, הבנתם.  את הרכבים הידניים באירופה –נסו לחנות עם אוטו כזה במעלה ההר בכפר ציורי בכרתים.   זינוק בעליה, זוכרים? כדאי להיזכר לפני שנסעתם. רמז- זה יכול לחסוך לכם את רכבת ההרים בפארק כי את מנת היתר של האדרנלין שלכם, על סף התקף לב, כבר קיבלתם.
מודה לאל שרוב החופשים הגדולים של הילדים שלי התקיימו לפני היות הפייסבוק, האינסטגרם ואפילו הווטסאפ, שאחרת עוד הייתם מקבלים תמונה מוטה ומטעה עד כמה הטיול הוא התגשמות פסגת השאיפות, שלא ידעתי שקיימות. או לחילופין,הייתי משתפת את העולם בקיטוריי וטרוניותיי והייתם מקבלים תמונה מוטה ומטעה עד כמה הטיול נוראי.
תודה לאל שיש לי המדור הקטן הזה שנכתב מאז קיץ 2003 ומתעד את יחסי האמביוולנטי לנושא החופש הגדול כל שנה. הילדים שלי היו אז בני 15 -8 ו-7. יציבות זאת אני.   
לא מתגעגעת לקניות הספרים והמחברות לקראת שנת הלימודים. לילדים שלי שתמיד דרשו ספרים חדשים מהניילון, רק בשביל שבסוף השנה נגלה יחד שהספר נשאר חדש כמעט כשהיה. למחברות החדשות הנקיות, לקלמרים המלאים גם בציוד הכי לא נדרש. לא מתגעגעת לריח הניקיון ולהבטחה הטמונה בדפים החלקים לשנה אחרת. לא מתגעגעת לחישובי העלויות של כל הקניות המבאסות הללו.
לא מתגעגעת לספירת הימים, שדומים לספירת העומר, עד שיסתיים החופש הגדול ואז הספירה לאחור, הקצרה עד מאוד, עד לחופשת החגים.
לא מתגעגעת לחום יולי - אוגוסט, אבל זה לא קשור לחופש הגדול רק לאזור בו אנחנו חיים.
לא מתגעגעת לכל אלו.
אבל כן מתגעגעת לשמחה של הילדים, הגם שהם נאלצו לגדול בקרבת משביתת שמחות חופש גדול שאני (אני די בטוחה שבאיזשהו אופן הכנתי אותם לחיים, רק שאני לא בטוחה באיזה אופן).
מתגעגעת לתחושה המרחפת והמדבקת שלהם שמבטלת כל "צריך" ו"חייב" ושקועה בכיף של עכשיו.
מתגעגעת לתכנוני החופשות ולצפייה ולהתרגשות לקראת היציאה.
מתגעגעת לשעות אחר הצהריים העצלות עם חברים בבריכת השחייה שמסתיימות מאוחר, אחרי מקלחת וטוסט וילדים מנומנמים באוטו בדרך הביתה.
מתגעגעת לימים בהם נסיעה עם ולסבתא וסבא, הצעירים והפעילים והמפנקים שהיו להם, היו מלווים בשמחה ובהתרגשות.
מתגעגעת לתקופה שבה החופש הגדול ייצג שגרת חיים של משפחה ובית:  חופש גדול-שנת לימודים- חגי תשרי- חנוכה- פסח ושוב החופש הגדול.  
מתגעגעת לקולות בית המלא בילדים, חברים של הילדים וכל מי שמזדמן.
טוב על מי אני עובדת? מתגעגעת לחופש הגדול, או לפחות לחלקים הנפלאים שבו.
אז הורים (וסבתאים במשרה מלאה), חבקו את הילדים, סעו, תיהנו, תנו להם לנוח בשקט, תספרו עד 100 בלב לפני שאתם נכנסים הביתה ומגלים שהוריקן קתרינה עבר אצלכם בסלון, סיפרו ימים בלב לסיום החופש הגדול
ובעיקר תזכרו שיום אחד, ממש לא עוד המון זמן, השקט של הקיץ עוד עלול יכאיב לאוזניכם ומראה הבית המסודר תמיד עוד יכאיב לעיניכם.   
 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: