יום שלישי, 23 באפריל 2019, י"ח ניסן ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 050-5552559

טורים אישיים בשוהם

משהו אישי/ מיכל פיקרסקי האוכל שבא עלינו לכלותינו

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

מיכל פיקרסקי

שתי אזהרות מקדימות חשובות לטור הנוכחי:
הראשונה - יש לקרוא את הדברים בזהירות המתבקשת וניתן לבטלם בגין מידת הציניות בה נכתבו. השנייה - יש לזכור כי הטור נכתב במהלך ימי החנוכה, בזמן שגופינו מנסה לעכל באיטיות את שפע הפחמימות, השמן והסוכרים בהם הואבס. ולכן הכוכבית - כל הכתוב מטה אינו תופס בימי חגי ישראל.
כשהייתי ילדה, פעם מזמן, נפוצו שמועות מדעיות שחלב מסרטן, או משהו דומה. "היה כתוב בעיתון", הייתה אסמכתא מדעית עליונה ומספקת, אליבא דאמא שלי. התוצאה לא איחרה לבוא - במשך זמן ארוך, נצח בחיי בני עשרה, נאלצנו לשתות בבית רק חלב מפוסטר. בקבוקי הזכוכית המעוטרים במדבקה כחולה חזרו אל המקרר הביתי, לאחר שהומרו הבקבוקים בשקיות ניילון שנים קודם לכן. מי שזוכר את טעמו של המפוסטר מבין שמדובר בטראומה בצבע חלב. ומי שחושב עכשיו שאפשר היה לוותר על שתית החלב, אינו יודע מה הוא שח. החלב (ומוצריו), יחד עם הירקות והפֵּרוֹת תוצרת הארץ, היו לבו הפועם של התזונה הבריאה והמיטיבה של ילדי ישראל. בקיצור, "תנובה" משלה חזק בכיפה. אינני זוכרת מה שם קץ לסיוט החלב המפוסטר במקרר, אולי אמא נרגעה ושכחה ואולי אבא הטיל וטו. בכל מקרה, יום אחד נעלמו הבקבוקים ושקיות החלב חזרו אל מקומן הטבעי בתוך כלי המתכת על דלת המקרר ובא לציון גואל.
ולמה נזכרתי בזה? בגלל שנדמה לי שהיום בא האוכל עלינו לְכַלּוֹתֵנוּ. דרך ארוכה עברנו מאז "תחקיר הקוליפורמים" המפורסם של רפי גינת בשנת 88' בעידן הטלוויזיה החד-ערוצית. חודשים נמנעו תושבי המדינה מאכילת חומוס וכל חומוס היה חשוד אז בהרצת קוליפורמים ושומר נפשו ירחק. אבל זה היה פעם. והיום? לפניכם תוצאות התחקיר, הלא מדעי, שערכתי לאחרונה:
פורמט הפרסום - טלוויזיה (כל הערוצים, כולל ערוצי נישה בשפות זרות), עיתונות (כללית ומקצועית), רדיו, אינטרנט, פייסבוק, הודעות ווטסאפ ועוד.
הבודקים - כתבי ותחקירני טלוויזיה שחירפו נפשם, מעבדות, מנהל המזון (בארץ ובחו"ל), טבעונים, טבעוניים וסתם שונאי אוכל ואדם.
ולהלן הממצאים, רשימה חלקית - בדגים ובבשר יש המון מים. הם לא אמורים להיות שם. הבשר המעובד מסרטן. אין לנו מושג מאיפה מגיע הבשר שנמכר בקצביות ומה עבר עליו לפני, אחרי ותוך כדי (ואף מילה על סבלן של החיות שסיימו את מסלול חייהן בצלחת). בשר על המנגל- מסרטן. פסטרמה- מסרטנת. גם גבינה צהובה מסרטנת. בגבינה צהובה יש צבע מאכל.
צבע מאכל מסרטן. בהרבה מאכלים יש צבע מאכל. חלב ומוצריו גורמים להתפתחות תאי סרטן, לליחה מרובה, לדלקות, לסכרת. קמח לבן, שאלוהים ישמור, רע, משמין ומיותר.  קמח מלא הוא קמח לבן צבוע. קמח לבן הוא שם גנרי לכל סוגי הפחמימות הלבנות והפחמימות הן אבי כל חטא ואם כל קילו מיותר. גלוטון מדביק לנו את כל האיברים הפנימיים זה לזה. כלומר, שאם אתה בוחר לאכול טוסט מלחם לבן עם גבינה צהובה, בדוק קודם מה מצב ביטוח החיים שלך וכתוב צוואה עדכנית. הפרות והירקות מרוססים בכל סוגי הרעלים. ועכשיו גם מתברר שאין לנו מושג מי גידל אותם ומה הם עברו בדרך לסופר או לשוק. הפרות והירקות שנראים כאילו עברו שואה רדיו אקטיבית- לא רחוקים מזה. דבש, תחליף הסוכר המומלץ לאורך שנים, הוא רעל שמורכב מגלוקוז ופרוקטוז ומכיל גם בוטליזים, שלא לדבר על תחליפי הדבש הנמכרים כאילו הם הדבר האמתי ובתנאי שהדבורים לא קיבלו אנטיביוטיקה או סבלו ממחלות שונות לא מטופלות. עוד מסקנה: מי ששתה גוגל מוגל (שמורכב מחלב חם, דבש וביצה) סיכן את חייו ביותר מאופן אחד.
נמשיך, סוכר לבן- שאלוהים ישמור. סוכר חום- אותו דבר רק צבוע בחום.
סוכרזית אמרתם? לא באמת אמרתם- מדובר על חומר סינטטי רעיל שיכול לגרום לרעות חולות החל מעייפות ומיגרנה ועד טרשת נפוצה ו...סרטן.
שמן זית- מצוין בתנאי שלא נפלתם על זיוף ו- 60% מהשמנים הנמכרים בארץ הם זיוף. קולה ממיס אסלות ושיניים תמימות שהונחו בתוכו לאורך לילה.
דיאט קולה- זה אותו דבר בתוספת סוכרזית.  משקאות תוססים כוללים גם חומצות מאכל זרחניות וקרבונרית (מה זה בכלל?).
יש עוד אבל החלטתי שדי לי. מוצפת בכל האינפורמציה הזאת, בפרץ של ניסיון להגן על חיי המתכלים, הכנתי לעצמי סלט נבטוטים, חסרי טעם וצורה שהונבטו בגינתי הקטנה ללא חומרים משמרים ורעלי ריסוס, והביטוי "אין טעם לחיי" קיבל משמעות חדשה לגמרי.
ואולי הייתי מחזיקה מעמד אלמלא תכניות הבישול השוטפות את המסך בהן שום דבר מהדברים הכתובים לעיל לא נוגע לחיי העושים במלאכה. בואו נגיד שהתובנה הפרטית שלי מצפייה בן היא, שלא חשוב מה תכינו לאכול, כל עוד תטגנו אותו בשמן עמוק ו/או תציפו אותו בחמאה משובחת או תטביעו אותו ברוטב שמן ועשיר כלשהו- זה יהיה טעים. מאוד טעים.
ואני יודעת שיקומו עכשיו כל שוחרי הבריאות ויסבירו לי שהכל טמון במידתיות. כל עוד אני מודעת ויודעת מה מכילים הדברים הנכנסים לגופי ושומרת על המידה, שום דבר לא יקרה לי. בסדר, אבל למה אתה מבלבלים אותי עם העובדות? הרי העובדות הן אלו שמלכתחילה הביאו אותי לכתוב את הטור המיואש הזה.
ועוד יקומו חברי הטבעוניים, מטיבי הבישול (די בלית ברירה, לעניות דעתי) וישכנעו אותי שכל הדברים שכתבתי כאן הם רק מפני שעוד לא נחשפתי לאוכל טבעוני שהוא גם בריא וגם טעים. ונגד זה אוכל רק לענות באומרי, שאכלתי במסעדת ננוצ'קה בגרסתה הטבעונית והיה טעים, נכון, אבל בגרסתה הגרוזינית הלא טבעונית - היה לי טעים הרבה יותר.
אז במקום להילחם, מזגתי לי ויסקי משובח, הדלקתי סיגריה מלאת רעלים ויצאתי למרפסת לכתוב את הטור הזה.
וכמו שהתחלתי כך גם אסיים, בסיפור ילדות עשוקה נוסף הכולל בתוכו חומץ. מדובר על עוד תקופה קשה בבית הוריי, בה גילתה אמי את יתרונותיו הבריאותיים והבלתי יסולאו של החומץ. לא אלאה אתכם בפרטים צבעוניים (ובעיקר ריחניים) על אותם ימים בהם כיכב החומץ במטבח אחד בבית בגבעתיים. בואו נתספק בכך שאשתף אתכם שעד היום, בכל פעם שאני מנקה את הקומקום מאבנית, בעזרת אותו חומר, אני מרימה כוסית של חומץ (ושופכת לקומקום) לזכר אותם ימים קשים.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: