יום ראשון, 24 במרץ 2019, י"ז אדר ב' ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 050-5552559

טורים אישיים בשוהם

“עכשיו אני כי ההוא הלך” טור לוקלי לבחירות

בעוד בדיוק 75 יום, ביום שלישי 30.10.18 יתקיימו בארץ הבחירות לרשויות המקומיות. אז אחרי שבועות של שמועות וספקולציות, הודיע גיל ליבנה שהפעם, אחרי 15 שנה, הוא לא. ושערי ראשות המועצה נפתחו לכל.

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

מיכל פיקרסקי

“עכשיו אני כי ההוא הלך”  טור לוקלי לבחירות

בעוד בדיוק 75 יום, ביום שלישי 30.10.18 יתקיימו בארץ הבחירות לרשויות המקומיות. אז אחרי שבועות של שמועות וספקולציות, הודיע גיל ליבנה שהפעם, אחרי 15 שנה, הוא לא. ושערי ראשות המועצה נפתחו לכל.

“עכשיו אני כי ההוא הלך// עכשיו אני כי הייתי מוכרח// לתפוס מעלית מלמטה למעלה,/ זה כמו חללית למעלה והלאה.” שר ארכדי דוכין את מילותיו של מיכה שיטרית.

אם אתם בני 17 עד22- הפסקה הבאה מיועדת לכם (האחרים מוזמנים לדלג לפסקה הבאה). כשירות לציבור הנה כמה משפטי הסבר למצביעים בפעם הראשונה לרשות המקומית: בחירות מקומיות מתקיימות פעם ב-5 שנים ובניגוד לכנסת, מעטות ונדירות הפעמים בהן המועצה מתפזרת לפני הזמן. בבחירות המקומית, בניגוד לבחירות לכנסת, מצביעים בשני פתקים נפרדים - צהוב לראשות המועצה ולבן לרשימה למועצה. כמובן שהאינטרס של ראש עיר/ מועצה נבחר הוא להכניס כמה שיותר חברים למועצה, שיקולי קואליציה וחשש ממועצה לעומתית וכאלה, אבל עליכם זה לא צריך להשפיע. ובדומה למה שקורה סביב ראשות הממשלה, מאוד קשה להחליף ראש עיר מכהן.

תודה שחזרתם -

ובחירות זה נפלא, כי דמוקרטיה, היא מה שאמר עליה וינסטון צ’רצ’יל: “דמוקרטיה היא שיטת המשטר הגרועה בעולם, מלבד כל יתר השיטות שנוסו עד כה”. 

ופתאום, אחרי 10 שנים של מערכת בחירות מנומנמות בהן מתמודדים ראש מועצה מכהן ומולו מועמד אחד ותיק ועִקְבִי, שהדיונים הכי לוהטים בהם היו בכמה אחוזים יבחר (שוב) ראש המועצה (88% למי שמתעניין), כמה אחוזי הצבעה (59% גבוה יותר מהממוצע הארצי) וכמה חברי מועצה תכניס כל רשימה, פתאום יש עניין ובאז. עכשיו יש לנו 6 מועמדים - 5 גברים ואישה אחת, נכון לשעת כתיבת טור זה. חלקם ותיקים ומוכרים, חלקם מוכרים למחצה וחלקם כמעט אלמוניים לגמרי - גם לפוליטיקה המקומית וגם לתושבים. באופן די מוזר, אף אחד מהם אינו קשור באופן גלוי ומוצהר למפלגה גדולה. ויש לנו גם 9 רשימות למועצה, כמעט רשימה לכל תושב. אה כן, כמעט אצל כולן מופיעה המילה “שוהם” בשמה.

והנה עוד נתון מעניין -  על פי נתוני משרד הפנים יש בשוהם 15,900 בעלי זכות בחירה, נכון לחודש יוני. בהתבסס על 60-70 אחוזי השתתפות בבחירות, כל מועמד זקוק ל-750 עד 860 איש שיצביעו עבורו כדי להיכנס למועצה. נכון שסטטיסטיקה זה דבר מרתק? 

אז אחרי שסיימתי עם הנתונים וההסברים אני מנסה להיכנס, בזהירות ובעדינות, לתוך שדה המקושים הפוליטי שנזרע פה. ואני באמת בהתלבטות ובהתחבטות, כי מצד אחד אני אדם דעתן, מעורב ומאוד פוליטי ומצד שני אני עובדת בעיתון מקומי, ועיתונות מקומית מתפרנסת בתקופה כזאת מהמועמדים ואמורה לשמור על סוג של אובייקטיביות. מצד שלישי עיתונות תפקידה לגלות לחשוף ולכתוב על מעשים ומחדלים. מין דילמה שכזאת שמאפיינת את המקומונים בכל הארץ, בעיקר ביישובים קטנים. 

אבל את מה שאכתוב פה, הייתי חייבת לכתוב.

בואו נודה באמת, אנחנו יישוב פריבילגי. בהיותנו יישוב כזה, גם הדיונים פה הם על נושאים כאלה: אם אנחנו באשכול סוציואקונומי 8 או 9, אם אנחנו בעשיריה הפותחת בזכאות לבגרות ולמה לא בשלישיה הפותחת? אם כמה ולמה הידרדרנו? האם נשאר מועצה מקומית או נהפוך לעיר ומה זה בכלל אומר? למה צבעו את החנייה במרכז המסחרי בכחול לבן ולמה אין חנייה חינם לתושבי היישוב שם? ולמה השער הצפוני סגור בשעות הלילה? ולמה יש שביל אופניים וכמה הוא עלה (אחרי שנים של דיונים למה אין שביל כזה?) למה יש קקי של כלבים על שביל ההליכה? ולמה יש פה רק קאנטרי אחד ולמה הוא יקר כל כך? ולמה אין פה יותר בתי קפה? ולמה אין פה תחנת רכבת? ולמה אין פה חוף ים? ואם יש או אין פה מספיק מופעי תרבות.

חלק מהבעיות הן אמתיות ואקוטיות כמו מחירי הדירות ביישוב, והתחבורה הציבורית ועומסי התנועה הלא הגיוניים המקיפים אותנו בשעות העומס. אבל בגדול בעיניי מדובר על בעיות של איכות חיים ולא של החיים עצמם.

ובימים אלו מסתובבים המועמדים לראשות המועצה ומפזרים הבטחות ופתרונות קסם לכל מצוקותינו. שזה בסדר גמור, כי זה מה שמועמדים לראשות המועצה אמורים לעשות בתקופה כזאת: להסתובב, לפגוש אנשים, להקשיב, לחייך, ללחוץ ידיים ולחבק ובעיקר להבטיח שהכל יסתדר וייפתר.

מה שלא בסדר זה מה שקורה מסביב ובעיקר במרחב הווירטואלי שדומה ששם, בכיכר העיר המודרנית, מתנהלות המלחמות האמתיות. וכמה קלה היד על המקלדת: הטחת האשמות, “סגירת חשבונות”, השמצות, השחרת אנשים, שיימינג, טרולים ודמויות וירטואליות שמתערבות וזורעות זרעי רעל, הבטחות שאין ולא יהיה להן כיסוי. וברשת, להבדיל מדברים שנאמרים בעל פה בעידנא דריחתא, הכל נרשם ומתועד ונשמר לנצח נצחים. גם ההבטחות אבל גם העלבונות. בעיקר העלבונות.

הבעיה חברים, שהרעל של המרחב הווירטואלי לא נשאר שם. הוא זולג מחוץ למסך המחשב או הסמרטפון ומחלחל אל החיים האמתיים ומזהם את מירקם היחסים הקהילתי שנבנה פה בעמל ובאהבה במשך 25 שנה. 

אני לא נאיבית. אני יודעת שפוליטיקה בכלל ובחירות בפרט ובחירות מקומיות הכי בפרט פרט, מעוררות יצרים, יוצרת מאבקים, מוציאות שדים רדומים מהבקבוק ומחזירה לשיח מאבקים ישנים וחדשים. אני אפילו קצת אוהבת את זה. אני רוצה את המועמדים עם רעל בעיניים וסכין בין השיניים. עם הלהט והתשוקה והאמונה ביכולת לגרום לשינוי ולשיפור.

אבל, בטח שיש אבל...

אנחנו חיים ביישוב קטן, בקהילה שבה כולם מכירים או קשורים בדרך זו אחרת לכל האחרים. כן, אפילו היום כשאנחנו למעלה מ-21,000 איש. ואני יודעת מה אני אומרת, אני פה עוד מהזמנים שהיינו כמה אלפים בודדים. עוד מהזמן שהיה לנו ראש מועצה ממונה ומולו, כאופוזיציה ניצב ועד תושבים קטן, קולני, לוחמני ועקשן. הייתי פה בבחירות הראשונות שבהן נבחר ראש המועצה הצעיר ביותר בארץ (שהיה אז בן 27). גם אז וגם היום - קהילתיות הוא שם המשחק. זו הייחודיות של היישוב.

וב-1.11.2018 (אם לא יהיה סבוב שני) כל נבחרי הציבור, האנשים הצהובים זה לזה יצטרכו לשבת יחד סביב שולחן המועצה ולעבוד בשבילנו. כן, בדיוק לזה אנחנו מצפים מהם ולכן בחרנו בהם, שיעבדו בשבילנו כדי להיטיב את החיים של כולנו פה.

וכדי שנוכל להמשיך לשבת זה לצד זה ולהסתכל זה לזה בעיניים, בעיקר חברי המועצה העתידיים, אבל גם אנחנו פה שנאבקים עבורם בימים אלו, בואו ניקח אוויר ונשקול מילים ואמירות. בואו נזכיר לעצמנו שגם אם ההוא זה הכי לא והמועמד או המועמדת שלי הם הטובים ונפלאים מכולם, כל אחד מהמועמדים הוא אדם שהחליט לצאת ולעשות ולפעול ולנסות לשנות ולשפר. לא חשוב מי הוא ומה האינטרסים שלו - ורק על זה מגיע לו שנכבד אותו, 

ואת עצמינו.

אז בואו נשתתף בחגיגת הדמוקרטיה שאנחנו חלק ממנה ביישוב בשבועות האחרונים וכל הזמן נזכור את היום שאחרי כשתאלם תרועת הפסטיבלים.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: