יום ראשון, 24 במרץ 2019, י"ז אדר ב' ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 050-5552559

טורים אישיים בשוהם

אוי, האושר הזה

חלק שלישי ואחרון בטרילוגיות הרגשות. ואחרי שכתבתי על בדידות וחמלה עכשיו הגיע תורו של האושר

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

מיכל פיקרסקי

חלק שלישי ואחרון בטרילוגיות הרגשות. ואחרי שכתבתי על בדידות וחמלה עכשיו הגיע תורו של האושר.

“נשבע לך, הוא אומר לי בזעם, אם עוד מישהו יגיד לי משפט כמו ‘לראות את הצד החיובי, ליהנות ממה שיש, להתבונן בחצי הכוס המלאה, להודות על מה שיש, ועוד כל מני קלישאות ניו אייג’יות שמבוססות על שקר כלשהו שיצא מבית מדרשם של נזירים שמכרו את הפרארי (וקנו לבמבורג’יני במקום), אני פשוט יורה בו ועושה את זה ממש באושר.”

האמת, הבנתי אותו. האיש יצא חבול ממערכת גירושין מפרכת, הילדים מתנכרים לו וגם פקידת הבנק, העבודה לא סבבה ובכלל החיים שלו לא נראים, לא מתנהלים ולא מרגישים כמו שהוא התכוון. ועם הכל הוא אולי היה יכול היה להתמודד, רק לא עם כל ‘שוחרי טובתו’ שמנסים לשכנע אותו לא להתחפר במקום הקשה, ולטובת העניין הזה מגייסים כל קלישאה שיש להם בלקסיקון כדי להסביר לו, שמצבו לא כזה קטסטרופלי ולמה הוא לא מצליח לראות את חצי הכוס המלאה (כמו למשל שהוא לא חולה במחלה הסופנית?), שתכל’ס הדברים יכולים להיות הרבה יותר גרועים. ובראש מצעד משפטי העידוד עומד המשפט האולטימיטיבי “הרי היית כל כך אומלל אתה, ואתה רצית להתגרש והצלחת, אז למה אתה לא יכול להיות מאושר?”

אז פלא שמה שיעשה אותו הכי מאושר זה לירות במישהו?

אז מה זה בכלל האושר הזה שכולם מדברים עליו בלי סוף בשנים האחרונות ולמה הוא לא בא גם אצלי?

יא-ווארדי, לאיזה שדה מוקשים אני נכנסת פה. שדה מוקשים של 7,810,000 תוצאות חיפוש של המילה אושר בגוגל, ועוד 400,000 תוצאות בחיפוש הביטוי “פסיכולוגיה חיובית”, שלא לדבר על המושג הפופולרי “חשיבה חיובית” שהניב 793,000 תוצאות. ואני מדברת רק על חיפוש בעברית.

אז לא, אין לי כוונה להיכנס לשדה הכל כך עמוס הזה, במאמרים, דעות, הרצאות, סרטונים, ספרים ועוד תופינים – כולם מדויקים, ממוקדים וחכמים יותר ממני. לכו תגלשו לכם בעולם הווירטואלי, צפויות לכם שעות של אושר (או שלא). גילוי נאות ומלא גאווה, יש לי אחות, קוראים אותה שירלי יובל-יאיר, והיא מתפרנסת ממדע האושר וגם עושה את זה נפלא.

אבל המציאות שלי דרשה ממני בשנים האחרונות לעצור כמה פעמים ולבדוק אם עדיין יש אושר בחיי, אפילו בקטנה. האם בתוך כל הכאוס והאומללות והכאב והמיאוס- יש בכלל מקום לחשוב על אושר, או שזו פריבילגיה ששמורה רק לאנשים שטוב להם? ובכלל האושר הזה הוא דבר חמקמק ומתעתע כזה, כמה שאנחנו דוחקים אותו ולוחצים עליו ודורשים ממנו להתייצב בחיינו, ככה הוא יותר נעלם ונאלם לנו. ולמה לעזאזל החיים שלי לא יכולים להיראות קצת יותר כמו החיים המומצאים שלי בפיד הפייסבוק.

אז זהו, שמתברר שיש מקום לאושר גם ברגעים הכי לא מאושרים בחיינו.

ומדובר על סוג של אוקסימורון.

אז מה זה בכלל האושר הזה?

קודם כל אני אגיד לכם מה זה לא. זה לא הג’וי וה happiness והפאן-פאן, ולא החיוכים והקיפצוצים של הדוגמניות בפרסומות לטמפונים (שאלו אגב, אליבא חברות הפרסום, הימים הכי מאושרים שלנו בחודש).

אז מה כן? גוגל מציע 1,920,000 תוצאות. בקטנה. בעיניי הנוסחה הפשוטה והקולעת ביותר היא של ד”ר טל בן שחר: אושר = הנאה פלוס משמעות.

החלק הכי טוב בנוסחה הזאת - שאין בה קביעה כמה הנאה וכמה משמעות צריכים להיות כדי להגיע אל האושר. אז לפעמים מספיקים רק 10% הנאה לעומת 90% משמעות. יש תקופות כאלה שה”הנאה” היומית שלנו מסתכמת בכוס קפה של בוקר באוויר הצלול והקריר יחסית, אבל משמעות לכל הדברים האחרים שאנחנו נעשה באותו היום - לגמרי תלויה בנו. לי כפולניה זה קל, כי באמת בבסיס “לא באתי ליהנות”, אבל להיות חשובה ומשמעותית בחיים - זה ממש ממש כן.

פרופסור מרטין סליגמן, אבי הפסיכולוגיה החיובית, לשעבר נשיא האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה, מסביר את ההבדל בין הפסיכולוגיה הקלאסית לפסיכולוגיה החיובית. במשפט אחד- בעוד הפסיכולוגיה עוסקת בהפיכת אנשים אומללים לפחות אומללים הפסיכולוגיה החיובית עוסקת בהפיכת החיים לכאלו הראויים לחיות אותם. איך? על ידי גילוי החוזקות של האדם והעצמתם. (תעשו לעצמכם טובה גדולה וחפשו את הרצאת TED שלו ביוטיוב). וזה משהו שכל אחד מאתנו יכול, צריך ובאופן טבעי גם שואף לעשות. גם ואולי בעיקר ברגעים שיש לנו תחושה ששום דבר לא מסתדר ובטח גם לא יסתדר בעתיד.

ואגב, הפסיכולוגיה החיובית היא ענף של הפסיכולוגיה המסורתית ולא איזה תורת ניו-אייג’, אז אל תתבלבלו.

הכי מרחיק אושר הוא לבדוק כל הזמן אם אני מאושרת. כמו המשפט הזה של הילדים האמריקאים בנסיעות המשפחתיות ““Are we there yet?. בתרגום חופשי - אנחנו כבר שם? תיכף שם? ובתרגום לחיפושי האושר- אני כבר מאושרת? כמעט מאושרת? תיכף אהיה מאושרת?

אז כן, אני מאושרת. לא כל הזמן ולא תמיד באותה העוצמה ולא תמיד בווליום שאני רוצה או באופן או בצורה שאני מבקשת את האושר שלי.

אני מאושרת כי אני עושה ועוסקת במה שאני אוהבת.

אני מאושרת כי יש לי משפחה וחברים ואנשים בחיי.

אני מאושרת כי אני אוהבת ונאהבת.

אני מאושרת כי אני מחפשת ומוצאת משמעות לחיי ולמעשיי.

אני מאושרת כי למדתי לעצור ולראות מה שבכל זאת טוב בחיי ולהודות על כך.

אני מאושרת כי אני לא אוחזת במה שלא עושה לי טוב ולומדת לשחרר מחיי את מה שלא נכון לי.

אני מאושרת כי אני מבינה שהעצב הוא כורח והאושר הוא בחירה.

אני מאושרת כי אני יודעת ומצליחה להתמודד גם עם רגעים, ימים ותקופות קשות ובעיקר יודעת שגם להם יש סוף.

אני מאושרת עכשיו כי אני מצליחה לכתוב את הטור הזה ואני מאושרת כי אני יודעת שיש אנשים שיקראו אותו.

גיל, מהסיפור בתחילת הטור, מאושר שהצליח לא להרוג היום אף אחד. גם זה סוג של הישג.

 

וממה אתם מאושרים היום?

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: