יום שני, 22 באוקטובר 2018, י"ג חשון ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 050-5552559

כתבות מגזין בשוהם

כתבות בשוהם,אנשים בשוהם,מסיפורי שוהם,עסקים בשוהם,

שני שמיר זיכרונה לברכה - הנעורים שבאו אל סופם...

אלפי בני אדם, בני משפחה חברים מכרים ותושבים המומים וכואבים ליוו ביום שישי 27.4.18 בשעה 13:00 את שני שמיר בת ה-18 בדרכה האחרונה.

פורסם בתאריך:



25 נערים ונערות יצאו לטיול גיבוש של מכינה קדם צבאית “בני ציון”, 10 לא חזרו.
נראה כאילו מרגע זה הזמן עצר מלכת והעצב כמו שיטפון, שוטף בכל פינה.
למכינת “בני ציון” לא קל להתקבל. יש מבחני קבלה והיא נחשבת בין המכינות הקדם צבאיות המובילות בארץ.
אבל ביום חמישי 26.4.2018 זה לא עזר ל-25 חניכים שעברו טראומה ול-10 החניכים שיצאו ולא חזרו. 9 בנות ובן אחד נספו בשיטפון בנחל צפית. ביניהם שני שמיר, תושבת שוהם בת ה-18 ז”ל.

שאלות ותהיות רבות יהיו על כשלון המערכת, ההחלטות שהתקבלו לנוכח מזג האויר וניהול הטיול.
החקירות של משטרת ישראל, עדיין נערכות.
משפחתה וחבריה של שני שמיר ז”ל לא יודעים איך יחיו עם כשלון המערכת, זו שבטחו בה וסמכו על תבונתה.
נראה שדוקא שני חששה כפי שנראה בהודעת הווטסאפ שכתבה לחברותיה: “זה לא הגיוני שנלך למקום שהכל שם שטפונות, זה להתגרות בגורל, אנחנו נמות אני רצינית”.

הסיוט והשמועות החלו להתגלגל ביום ה’ אח"צ סביב השעה 17:00 אז החלו להתקבל הודעות ווטסאפ לקרוא תהילים ביחד לשני בת יעל שנעדרת באסון השיטפון, וככל שהזמן עבר והחושך ירד, ירד גם החושך על כולם. לקראת ערב פורסם הנורא מכל - שני שמיר לא נעדרת, שני נספתה בשיטפון.
שני שמיר, ילדה-נערה בת 18 שלפתע פתאום איננה. תלמידה מצטיינת בתיכון שוהם, רכזת הבוגרים בצופים ששאפה למצויינות, שהתמודדה תמיד גם כשהיה קשה,  כמו במירוץ לזכרה של שרית שניאור שם התקשתה לרוץ אבל זה לא מנע ממנה להוסיף לעצמה עוד יום אימונים. היא ראתה את החשיבות והזכות להשתתף במירוץ לזכרה של שרית שניאור ואכן השתתפה ורצה 6 ק”מ.
שני ילדה אהובה. “הילדה שכל הורה מיחל לה” ספד לה גיל לבנה ראש המועצה.


שני נערה רבת פעלים הן במועצת התלמידים ובמועצת הנוער, הן בשבט הצופים ואף סיימה בהצטיינות יתרה את כיתה יא׳.
מור האחות ספדה בקול רועד ואמיץ על אחות אהובה, אחיה הקטנים אף הם ספדו לה במילות פרידה וגעגוע קורעות לב ואף עין לא נשארה יבשה!


זמן רב לאחר סיום טקס הקבורה התקשו המלווים לעזוב את חלקת הקבר הטרייה.
החברות והחברים, כאובים והמומים תמכו האחד בשניה ושיחזרו את רגעי האימה בקבוצת הווצאפ השכבתית, ההודעות וקטעי המידע שעברו בקבוצה, חוסר הוודאות לגבי שלומה של שני והמידע מרון חכים חברם לשכבה שנפצע בארוע.
בביתה של שני, ברחוב הזוהר, יושבים שבעה. בניין דירות, המוני אנשים מביטים איש בעייני רעהו והעצב עמוק, משפילים מבט וכואבים את אובדן הנעורים והשאלות - הן נשארות תלויות ללא מענה.

 

ראש המועצה גיל לבנה
הספד לזכרה של שני שמיר ז”ל

 
“שם, בעפר ותכלת
חלקת שלום ישנה
נומי פרח, נומי
נומי ילדה קטנה”

שני שמיר, ילדה פרח, נפרדה אתמול מהחיים, והיום אנו מלווים אותה למנוחת עולמים.
אסון כבד נפל על משפחת שמיר האהובה ועל קהילת שוהם כולה.
שני היתה הילדה שכל הורה חולם ומייחל לו – חכמה, חברותית, מנהיגה ומובילה בכל, שילוב מיוחד של מבוגר אחראי ונערה תוססת.
חיוכה המבוייש ושובה הלב הסתיר נפש עצומה ורוח נעורים. שני היתה אהובה על כל סובביה, נערה ערכית ורגישה לסביבה, התנדבה לכל מסגרת, הובילה תהליכים חברתיים בבית הספר ובעיקר – אהבה את החיים.
שני הצליחה לגעת בכולם בשקט ובענווה, ברגישות ותוך כבוד לזולת.
שבט עמית של הצופים היה ביתה השני. היא חיה ונשמה את השבט, כמדריכה בעבר והשנה – כרכזת הפעילים של השבט. היא היתה הרוח החיה מאחורי להקות החניכים, הסיירת הצופית ומועצת החניכים. היא דאגה לתת לחברי השכבה הבוגרת שלא הדריכו תחושה שהשבט עדיין שלהם ודאגה לשמור אותם מעורבים ופעילים.
משפחת שמיר היקרה, אריק ויעל, מור, רן וטל – קהילת שוהם מחבקת אתכם באהבה ומשתתפת בכאבכם העצוב. אין מילים או מעשים שיכולים לתת נחמה ברגעים קשים אלה, ואין מזור לפצע שנפער בלבכם אתמול.
אנו מחנכים את הילדים שלנו למנהיגות, בגרות ואחריות – וכזו היתה שני שלכם. מצער כל כך שבנסיבות האסון הזה, נכשלנו כמבוגרים.
שני היתה תמיד שם בשביל כולם – בבית הספר ובצופים. ועכשיו – כולם כאן בשבילה, מאוחדים בעצב ובכאב.
מבטיהם של הרוגי האסון המביטים בנו מעל דפי העיתון והמסכים: צעירים, אופטימיים וישראליים כל כך - הילדים של כולנו - אינם מניחים לנו. בעוד ימים אחדים התמונות יתחלפו, אך שני שלנו תיצרב בליבנו לעד.
 
“שם, בעפר ותכלת
חלקת שלום ישנה
נומי שני, נומי
נומי ילדה קטנה”

יהי זכרך שני, ברוך.


איריס בויקיס, מנהלת תיכון שוהם
“שני היתה אהובה על המורים והחברים, נערה ערנית, אחראית ומעורבת בכל פעילויות בית הספר הלימודיות והחברתיות. שני תמיד ידעה מה הצעד הבא ותכננה את הזמן כך שתוכל לעמוד בהצלחה במשימות המרובות שלקחה על עצמה.
ללכת למכינה היה המשך ישיר לדרך המחשבה הערכית שכל כך אפיינה אותה ואת הבית בו גדלה.
קהילת בית הספר, מורים, תלמידים, הורים ובוגרים – כולם  כואבים המומים ולא מאמינים ששני אינה איתנו”.


מיד כשהתקבלו ידיעות ראשונות על מעורבותם של תלמידי התיכון בשטפון, אחרי דקות ראשונות של תפילה ותקווה שאולי הכל ייגמר בשלום, התכנס צוות לשעת חרום לתכנון הערכות. צוות המורים נקרא להגיע ונשלחה הודעה לכל התלמידים שבית הספר פתוח למענם. דקות לאחר שליחת ההודעות התקבצו ובאו תלמידים רבים הורים ובוגרים, מדריכי הבית הסגול, רכזים ומדריכי שכבות בצופים כמו גם ראשי השבטים, אגף חינוך וקהילה, שרות פסיכולוגי ומפקחי המשרד.
לאחר התכנסות דמומה בכאב גדול, הצענו לתלמידים להתכנס גם בקבוצות קטנות יותר בתוך בית הספר עם מחנכים, יועצות ופסיכולוגים שהיו פה. בחצות סגרנו את בית הספר. ביום שישי וביום ראשון התכנסנו - צוותי המחנכים והמורים בקבוצות קטנות לשיחה על רגשות. הכאב עצום מלהכיל והדעת מסרבת להאמין. בעצת מומחים הוחלט לחזור לשגרה מתונה.
אנו בתקשורת עם הנהגת הורים, כתבנו להורים מכתבים המתארים את ההערכות עם פרטי התקשרות לקבלת עזרה. הצבנו בבית הספר פינת זיכרון עם נרות, תמונות של שני, ומחברת לכתוב בה.
אנו מבקרים מידי יום את המשפחה של שני, את יעל ואריק הוריה, את אחותה מור בוגרת בית הספר ואחיה הקטנים רן וטל. אנו מצויים כמובן גם בקשר יומיומי עם רון ומשפחתו ומאחלים לו רפואה שלמה, ולא שוכחים שיש לנו גם בוגרי בית הספר שנמצאים כעת במכינת בני ציון עליהם עוברות שעות קשות מאוד”.


ח ב ר י ם   מ ס פ י ד י ם

שני שלנו,
אנחנו יושבים כאן ומנסים לחשוב איך אפשר להתחיל לתאר אותך בצורה הטובה ביותר, ומבינים שמדובר באדם מוצף באישיות, שלא ניתן לתאר אותו במילים בודדות.
רק לפני כמה ימים ישבנו כל החברים ביחד “בהרכב מלא” וצחקנו כשלא הצלחת לשמור בסוד מנדב שהחבאנו את הפופקורן.
רק לפני כמה ימים אמרת לנו כמה שאת מתרגשת לצאת לטיול וכמה שאת מצפה לו ונרגשת כבר להכיר את כל הילדים שתבלי איתם את השנה הקרובה.
אנחנו, שמכירים אותך כל כך טוב, ויודעים שתמיד חששת מהתחלות חדשות ומאתגרים, היינו עדים לכך שאף פעם לא וויתרת לעצמך. יצאת למרוץ של שרית כשלא חשבת שתהיי מסוגלת לרוץ, יצאת לפולין אחרי התלבטויות רבות ולא הצטערת על שום רגע, השקעת בלימודים וקיבלת הצטיינות יתרה, חששת כל כך מתפקיד הריכוז של שבט עמית בצופים וכשהתחילה השנה הבנו שאין אדם יותר מתאים ממך לתפקיד! תמיד הובלת אחרייך את כולם ודאגת לכל הסובבים אותך.

אתמול בבוקר קמנו לעוד יום שגרתי של למידה, עבודה וכל העיסוקים הרגילים וכששמענו על האסון בערבה, כולנו התכחשנו למחשבה על הנורא מכל. מיד התכנסו כל החברים אצל עדי והתחלנו בחיפושים אחרי כל פיסת מידע לשלומך. כל כך רצינו לראות אותך כבר ולספר לך כמה שכולם דאגו לך. לצערנו לאחר מספר שעות שעברו כמו נצח, נודע לנו הנורא מכל וסרבנו להאמין.
אנחנו מקווים שאת כאן איתנו, ושומעת הכל.

שתדעי שאנחנו אוהבים אותך ומודים לך על כל החוויות והזיכרונות הבלתי נשכחים שעברנו איתך ומקווים שתשמרי על כולנו מלמעלה.
אוהבים בלי סוף ומתגעגעים, החברים.

עדי לוי, זיו מיכאלי, שני בן טולילה, גל הראל,    
נדב בן משה, נדב ממן, דולב פרץ

 

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: