יום שלישי, 11 בדצמבר 2018, ג' טבת ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 050-5552559

כתבות מגזין בשוהם

כתבות בשוהם,אנשים בשוהם,מסיפורי שוהם,עסקים בשוהם,

סוס מנצח

חוות סוסים זה ממש לא מקום שאני רגילה להעביר בו בוקר חורפי שטוף שמש, אבל כשהגעתי לחוות תות בבית נחמיה הרגשתי בית!

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

אופירה אזולאי קדוש

חוות סוסים זה ממש לא מקום שאני רגילה להעביר בו בוקר חורפי שטוף שמש, אבל כשהגעתי לחוות תות בבית נחמיה הרגשתי בית!

המקום פשוט, אינטימי ומשפחתי. פינת הקפה, העציצים של צמחי התבלים ממש מתחת לקומקום, רק לקטוף ולהנות מכוס תה חמימה, המעשנת שמוצבת במרכז פינת הישיבה, מוזיקת הרקע הנעימה ובובה, גורת כלבים שחורה ושובבה שמחפשת עם מי להשתולל, הכל ביחד מזמינים אותי להרגיש בבית. חזי יוסף הוא הבעלים של חוות תות בבית נחמיה והמפגש איתו היה מסוג המפגשים היותר מרגשים שנקרו לדרכי בשנים האחרונות, איש מיוחד עם רצון לנתינה אין סופית.

‏חזי נולד בפרדס כץ ובנתיב חייו הוא יכל לבחור להשאר עם החבר׳ה מהשכונה, אך הוא בחר כבר מגיל 10  לנסוע כל יום בשני אוטובוסים לפתח-תקווה לשכונת עמישב אל הדוד שיש לו סוסים ולרכב עם בן הדוד בשדות הסמוכים לשכונה.

‏הייתי ‘ילד ביאפרה’ כמו שנהגו לקרוא בזמנו לילדים צנומים ורזים, מספר חזי, את רוב שנות ילדותי העברתי על  הסוסים אצל הדוד שלי בפתח תקווה עם בן הדוד, הוא היה רוכב על הסוס שלו ואנחנו שני ילדים רוכבים על סוס אחד, הוא היה עוצר מכין קפה, כותב ומנגן שירים בעיראקית.  עד הגיוס הייתי עם הסוסים, לאחר הצבא המשכתי את מסלול החיים כפי שמצופה מאתנו, לרכוש מקצוע שאפשר להתפרנס ממנו בכבוד, ‏אישה ושלושה בנים לתפארת.

‏לפני כשבע שנים התגרשתי והחלטתי לעשות שינוי בחיי, הרגשתי שאני חייב לעסוק בנתינה. כל החיים קיבלתי כל-כך הרבה מכל מיני אנשים והבנתי שעכשיו הגיע תורי לתת ואז הבנתי שדרך הסוסים אני יכול לתת ולהעניק הכי הרבה.

‏זה היה החלום שלך כל החיים?

‏האהבה שלי לסוסים תמיד הייתה בלב, שמורה במגירה, וכשהחלטתי לפתוח את החווה, גיסתי חברים שעזרו לי להקים אותה מאפס. הכל כאן נחפר ונבנה בידיים שלי ושל החברים שלי. כל פינה בחווה, השירותים המטבח, הסככות, הגדרות, הכל עשינו במו ידינו.

‏לא היה לי כסף ולא יכולתי להרשות לעצמי לשכור בעלי מקצוע להקמת החווה. נהנתי מכל רגע וראיתי את החווה צומחת ונבנית לה יום אחרי יום.

‏אז איך בעצם אתה מגשים את הרצון שלך לנתינה?

לחווה שלי מגיעים ילדים בכל מיני צבעים, מהרבה מקומות ובמצבים שונים.

כשילד מתיישב על הסוס הוא מרגיש על גג העולם, הוא כמו מלך, אך עם זאת רכיבה על סוס דורשת רמת ריכוז גבוהה מאוד. במהלך הרכיבה אתה צריך לעשות לפחות חמש פעולות בעת ובעונה אחת, הילד לומד להוביל את הסוס ומצד שני גם להיות קשוב לסוס.

אני מאוד אוהב להביא לחווה נוער בסיכון ולתת להם את ההזדמנות להפגש עם חווית הרכיבה. לפני כמה שנים הגיע אלי נער ממשפחה חד הורית, האמא ספרה שהילד לא לומד, כל היום שוכב במיטה ולא עושה כלום עם עצמו, לאחר מספר מפגשים של הנער בחווה האמא התקשרה אלי נרגשת וסיפרה שהילד הועבר לכיתה אחרת והתחיל לעזור בבית מרצונו, דבר שהוא בכלל לא נהג לעשות.

רק מספר בודד של מפגשים שלי עם הנער ושלו עם הרכיבה שמה אותו במקום אחר לגמרי. מבחינתי זה עולם ומלואו.

עד כמה הילדים שותפים בתחזוקה של החווה?

הילדים הקטנים לא, אך הגדולים יותר החל מגיל 13-14 עוזרים בטיפול בסוסים.

בימים של גשם שאי אפשר לצאת לרכיבה אנחנו נשארים בחווה ועוברים שעורי ממשק, אלה שעורים בהם הילדים לומדים להתנהג ולהתייחס לסוס. הילדים לומדים להתנהג ולהגיב לתגובות של הסוס בסיטואציות מסויימות. בימים כאלה הילדים גם עוזרים בטיפול בסוסים בחיות בפינת החי בחווה.

האם ילדים מתחברים באופן אישי לסוס מסויים?

אני מקפיד לא לתת לילדים להיקשר לסוס אחד, כולם רוכבים על כל הסוסים. לדוגמא, אם מגיע לחווה ילד שהעקשנות היא אחת מהתכונות המובילות אצלו אני אתן לו לרכב גם על סוס עקשן, לא רק על סוס צייתן, מתוך מטרה שהילד ילמד גם להיות קשוב לחיה שיש לה רצונות משלה, הוא ילמד איך להוביל את הסוס גם כשהוא מתעקש לעשות כרצונו ולא בהכרח מציית לרוכב, אך כמובן הוא גם יתנסה ברכיבה על סוסים נוספים בעלי אופי אחר. יש בזה כל-כך הרבה בהתנסות של הילד עם סוגים שונים של צרכים ורצונות של האחר. כשילד לומד להוביל סוס הוא לומד להוביל גם את עצמו, הוא מייצר חשיבה על כל פעולה שהוא צריך לעשות. הרוכב חייב להיות קשוב לסוס, ולכל סוס יש את האופי שלו ולכן אני מקפיד שהילדים יכירו את כל הסוסים. לדוגמא ברכיבה באזור הררי צריך לתת לסוס להוביל עפ”י תוואי הדרך, לתת אמון בסוס על מה שהוא רואה או שומע, ולכל סוס יש את הדרך שלו להוביל את הרוכב, והילדים חייבים לדעת להיות קשובים לכל הסוסים.

עד כמה ההורים הופכים להיות חלק מהחוויה של הילדים?

‏ההורים שמגיעים עם הילדים לחווה לא רוצים ללכת, הם מגיעים חצי שעה לפני השיעור ונשארים שעתים אחרי. נשארים לארוחת ערב משותפת עם הילדים, החווה היא בית של הרוכבים והמשפחה.

הטיפול באמצעות רכיבה על סוס מעצימה את הילד, כשהילד עולה על הסוס הוא כמו מלך. ההורים לא תמיד מבינים את התחושה עד שהם בעצמם עולים על הסוס ואז נוצר החיבור בין ההורים לילדים. לפעמים כחלק מהתהליך אני נותן לילד ללמד את ההורה לרכב.  כשהילד עושה שיעור רכיבה להורה ‏הילד הופך להיות זה שמעניק להורה. הסדר משתנה והילד הוא המוביל, המלמד וההורה חייב לסומך על הילד בשביל לרכב על הסוס, להקשיב לו ולתת בילד אמון מלא. זה עושה קסמים בקשר בין ההורים לילד.

עכשיו כאתה חיי את החלום שלך, יש לך עוד חלומות להגשים?

בוודאי! יש לי הרבה חלומות, כולם קשורים בנתינה ולכמה שיותר אנשים בכל הגילאים. אחד מהחלומות הגדולים שלי הוא לפתוח מפגשים של סבתות וסבים עם הנכדים לרכיבה משותפת. אני רוצה להפגיש אותם חזרה עם השורשים עם האדמה, שהסבתות והסבים יבואו לחווה עם הנכדים/ות ויעסקו ביחד גם ברכיבה וגם בטיפול בפינת החי. יחוו יחד ערב של בילוי מיוחד ומעצים, מפגש אינטימי של סבא או סבתא עם הנכדים, מי שירצה לרכב יוכל להנות מרכיבה משותפת ומי שירצה רק להנות מהאווירה והחוויה של הביחד מוזמן.

זה רק חלום אחד מתוך כל החלומות שחזי עוד רוצה להגשים, אבל את שאר החלומות הוא משאיר אצלו קרוב לחזה, לאט לאט הוא עוד יגשים את כולם. 

כרגע הוא מתאושש מפציעה ונעזר בצוות המיומן והנאמן שלו שממשיך לתחזק את החווה. הילדים הרוכבים ובני משפחותיהם ממשיכים לפקוד את החווה ולהנות מפסק זמן ממרוץ החיים בתוך חווה שהיא בית והזמן בה כאילו עוצר מלכת.

אני נשבתי בקסמו של המקום ושל האיש.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: