יום ראשון, 21 באוקטובר 2018, י"ב חשון ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 050-5552559

כתבות מגזין בשוהם

כתבות בשוהם,אנשים בשוהם,מסיפורי שוהם,עסקים בשוהם,

צלם לי חלום

פגישה עם פיני חמו, צלם שמצייר במצלמה

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

מיכל פיקרסקי

לסדרות צילומי הנשים שהוא מצלם בשנים האחרונות, קורא פיני חמו “האסתטיקה של הניכור”. לתמונות עצמן הוא מקפיד שלא לתת שמות, כדי שכל אחד יוכל לתת להן את הפרשנות שלו.
והתמונות המצולמות שלו הן מסע באומנות סוּרֵאָלִיסְטִית, כזה שלא תמיד ברור אם מדובר על ציור או על צילום, צילומים שהם נטולי מיקום וזמן אך כאלה שאי אפשר להפסיק להתבונן בהם.
פגישה עם פיני חמו, צלם שמצייר במצלמה


פורטרט תהליך העבודה - החלומות הנכתבים בעט ומוכנסים למגירה.
העננים בתמונה מתכתבים עם העננים של הצייר רֶנֶה מָגְרִיט

פיני חמו חגג השנה יום הולדת 50. מבחינתו סדרות התמונות שהוא מצלם בשנים האחרונות הן מעין סגירת מעגל, למי שהתחיל בנעוריו באשדוד כצייר חובב “מגיל אפס ממש” שאהב לצייר סוראיליזם ואהב גם לצלם במצלמת האגפא פוקט הבסיסית והפשוטה, שקנה לעצמו בגיל 15 בחסכונותיו. “זה לא כמו היום שיש לכל אחד טלפון בנייד והצילום זמין לכולם, אז פחות צילמו. לי אישית למשל אין כמעט תמונות ילדות. קניתי את המצלמה וכל הזמן צילמתי, אבל צילומים אישיים פשוטים- טיולים, חברים.”
פיני, תושב שוהם מזה 20 שנה, גרוש טרי ואב לשלושה: נועה (בת ה-20, חיילת), ניר (תלמיד כתה י”א, בימים אלו מבלה בקרוון הצופים בארצות הברית) ומאיה (בת ה-12, תלמידת כתה ו’). צלם בנשמתו בעל סטודיו לעיצוב גרפי למחייתו.
אחרי שירותו הצבאי כחובש, הבין פיני כי הציור, תחביבו מתמיד, לא יצליח לפרנס אותו בבגרותו ופנה ללימודי עיצוב גרפי. במקביל ללימודיו עבד בטיפול נמרץ בבית החולים קפלן. לפרק זמן קצרצר אפילו התלבט באם להישאר בתחום הרפואה “אבל האומנות ניצחה”, מחייך פיני. בסיום הלימודים מצא את עצמו בעיתון “גלובס”, בתחילה כמעצב גרפי ואז כעורך גרפי ראשי. לאחר כמה שנים במערכת העיתון ובצילומי חדשות ודוקומנטציה, יצא לדרך עצמאית ופתח סטודיו לעיצוב גרפי וצילום.

מה זה עיצוב גרפי?
“עיצוב גרפי הוא עניין של נראות. הנגשה ויזואלית של משהו קיים. זה יכול להיות פרוספקט, עטיפה לספר, לוגו, אתר אינטרנט. כל דבר שבא להראות משהו בשפה ויזואלית.” הסטודיו לא עובד עם אנשים פרטיים, רק עם חברות, משרדי ממשלה, השירות הבולאי, הוצאות ספרים ועוד.
אחד הפרויקטים שהוא אוהב במיוחד הוא פרויקט המיתוג מחדש של חמש. וותיקי שוהם אולי זוכרים ש-חמ”ש (דאז - ראשי תיבות של חינוך משלים שוהם) הייתה שק החבטות של מערכת הבחירות של 2003 בין שחר בן עמי לגיל ליבנה.
מספר פיני: “אחרי הבחירות, בהן זכה גיל, מי שהתמנתה למנכ”ל חמש אז, החליטה למתג את חמש החבוטה מחדש. זכיתי במכרז ויצאנו לדרך. הייתי חייב להרוס משהו קיים, שהיה לגביו אנטגוניזם עצום, ולבנות אותו מהתחלה. חשבתי על האסטרטגיה, הסלוגן והלוגו מאוד אהבתי את השם חמש - אבל מתוך תפיסה אחרת. במקום ראשי תיבות ארכאיים, חמישה תחומי פעילות: חוגים, נוער, תרבות, ספורט ומבוגרים. הלוגו החדש עוצב כפרח בן 5 עלים צבעוניים מתוך מחשבה על ידידותיות ונעימות לתושבים. גם הסלוגן שעליו הוחלט ‘יש לנו פנאי בשבילך’, בא מאותו רעיון - מצד אחד אנחנו פה בשבילך ומצד שני אנחנו מציעים לך תרבות של פנאי.
לעיצובים (ולצילומים שלו) נחשפתם, גם אם בלי לדעת, בעיקר דרך עטיפות הספרים הרבות שהוא מעצב וגם דרך סדרות הבולים בעיצובו או הצילומים שלו שמככבים על עטיפות ספרים בארץ ובעולם.

 

דוגמאות מעבודותיו: עיצוב וצילום סדרות בולים ועטיפות ספרים


האומנות שלי זה אני
פיני מודה שאהבתו הגדולה הייתה ונשארה הצילום. החברה עוסקת גם בצילומים מקצועיים ומסחריים כגון צילומי תדמית, צילומי מוצר, צילומי פורטרטים מקצועיים ופרויקטים מצולמים למשרדים כמו המשרד לאיכות הסביבה. את הידע והאהבה לצילום ולתולדותיו מעביר פיני גם לסטודנטים שהוא מלמד בטכניון ובהרצאות בחו”ל, אליהן הוא מוזמן.
ובמקביל, בשנים האחרונות, עסוק פיני בסדרות הצילומים האומנותיות שלו. “כשאני עושה את האומנות שלי, אני עושה את עצמי. מבטא את עצמי. היום בגילי זה מה שאני הכי אוהב, מה שאני רוצה לעשות”, הוא מספר.
התמונות של פיני מוצגות בתערוכות ברחבי הארץ והעולם וזוכות להערכה גדולה, גם מקצועית וגם מסחרית. הוא גם מוזמן רבות להרצאות באירופה ובעצמו שופט בתערוכות בינלאומיות. הוא מתורגל בעמידה מול קהל, בהסבר האומנות שלו ובראיונות בארץ ובעולם, ולמרות כל זאת דווקא החשיפה בראיון מקומי, במקום שהוא הבית עבורו, קשה לו במיוחד.


סדרת התמונות "חדר משלך" שזכתה במקום ה-2 בתערוכת הצילומים "עדות מקומית" בשנת 2012
 

אז בוא באמת נדבר על הצילומים האומנותיים שלך, בגינם התכנסנו -
“היום אני עוסק בצילומי סוריאיליזם, שהם סגירת מעגל בשבילי. הכל התחיל לפני מספר שנים. אחרי הרבה שנים בהן צילמתי צילומי טבע ודוקומנטרי, רציתי לצלם סדרת פורטרטים של נשים. זה היה בתקופה שבה החלו לדבר ולעסוק בהדרת נשים. התייעצתי עם חברתי הצלמת מיכל חלבין והרעיון היה לתת ביטוי לנשים, לצלם נשים בסביבתן הטבעית בביתם. פגשתי נשים שלא הכרתי קודם ונתתי להם ביטוי להביע את עצמן בסביבתן הטבעית בבגדי הבית שלהן ונטולות איפור. לכל אחת מהמצולמות יש את הסיפור שלה, שאותו הן סיפרו לי בכמה שעות של שיחה על קפה וקרואסון, הסיפור שאותו ניסיתי להביא. מדובר על צילומים דוקומנטריים והתמונות בהן לא עברו ריטוש או שינוי. לסדרה קראתי “חֶדֶר מִשֶּׁלָּךְ”, ואמנם עשיתי את הפרויקט הזה בשבילי, אבל הסדרה זכתה להצלחה עצומה. לאחר שנה, בשנת 2012, היא זכתה במקום השני בקטגוריות דיוקנאות בתערוכת “עדות מקומית” במוזיאון ארץ ישראל.”


סדרת התמונות "הגבירה משאלוט", על פי הבלדה מאת אלפרד לורד טניסון, המתכתבת עם הציור המפורסם של ג'ון ויליאם ווטרהאוס

סדרת התמונות לא הייתה הסדרה הדוקומנטרית הראשונה של פיני, קדמו לה סדרות כמו פרויקט מאה שערים, שצולם לאורך מספר שנים, או פרויקט הפליטים שצולם כבר בשנת 2007 ופרויקט צילומי הנצרות. אבל הצלחת “חדר משלך” גרם לפיני להחליט לצלם עוד סדרות של נשים, להן הוא קורא בשם הכולל “האסתטיקה של הניכור”. מסביר פיני: “זו סדרת שהיא מסע של צילומים הנעים בין נשיות, ניכור, מסתורין ואסתטיקה. הצילומים שואבים מתוך מסורת הציור ויוצרת יחסי גומלין בין צילום לציור. נקודת המוצא לסדרה הייתה התכתבות עם ציוריהם של שני ציירים ריאליסטיים, האמריקאי אדוארד הופר וג’ון ויליאם ווטרהאוס האנגלי. שניהם עסקו בציוריהם בנשיות אך כל אחד מהם מכיוון שונה - הופר מתאר בציוריו את הנשים בתוך הניכור של העולם האורבני, ווטרהאוס לקח אותן אל עולם הפנטזיה, היופי, האגדות והטבע. הסדרה מציגה חיבור של אורבניות, פנטזיה, מציאות ודמיון. התמונות הינן פורטרטים המציגים סצנה סוריאליסטית חידתית הבאה לספר סיפור ולהראות את הניכור מצד אחד ואת האסתטיקה מצד שני. מצד אחד נשים בודדות בסביבה אורבנית בלתי מוגדרת ומצד שני נשים בנוף ובטבע, ובכולם יש סימבוליות, עושר בפרטים, צבעים עזים וקומפוזיציות מורכבות.”
לסדרות הצילומים יש שמות (“אמא אדמה”, “עליסה בארץ הפלאות” “אופליה” ועוד), אבל לתמונות עצמן מקפיד פיני שלא לתת שם כדי שכל אחד יוכל לפרש ולקחת את הצילום למקום שלו.

 

צילום אחד שווה אלף מילות הסבר
ההסבר אולי קצת מורכב, אבל הצילומים מסבירים טוב יותר מכל הסבר מילולי את אופיים הייחודי.
הצילומים של פיני נראים כמו ציורים. “אני באמת מצייר עם מצלמה”, הוא מסביר. כל צילום מתחיל ברעיון שמתורגם לציור סקיצה. “הראש מלא ברעיונות 24 שעות. כל רעיון שמתעורר בי אני מצייר בבלוק הצמוד אליי. קנדינסקי, הצייר הרוסי, אמר שהוא ‘רואה’ את המוסיקה, עבורי כל מקום שאני רואה הוא לוקיישן עתידי”, מספר פיני על הרעיונות הקודמים לצילומים. ואכן התמונות מצולמות בחוץ ובאתרים אמתיים ולא בסטודיו. וכל זה דורש תכנון מדויק ומוקפד של כל פרט – החל מהדוגמניות, שנבחרות לפי המראה המתאים לאופי התמונה, מהלוקשיינים (שאותם הוא בוחר וזוכר, כאמור, במהלך שיטוטיו ומסעותיו בארץ ובעולם ואף מצלם במצלמת הנייד שלו, כאחד האדם), דרך הצבעים, הבגדים (שלפעמים נרכשים און ליין מאתרים שונים או מושאלים מאוספים פרטיים), האביזרים (שנאספים או מושאלים או, במקרה קיצון, מיוצרים על ידי פיני עצמו), האור המדויק (כמו זה שצולם בסנט פיטסבורג, באור האפרורי הקיים רק באירופה הקרירה) ועד הגובה והמרחק מהם מצולמת התמונה.


"להרוג את המלכה" - משחק השחמט. כלי השחמט הגדולים הושאלו מהפארק הציבורי הסמוך

וזה לוקח זמן – לפעמים עוברת שנה ויותר מהרעיון שעולה במוחו ועד ליום הצילומים: “כמו למשל בתצלום מתוך סדרת ‘אמא אדמה’ של הדוגמנית בתוך הקן. אני בונה את הביצה בחצר ביתי במשך חצי שנה, שנה לוקח להבין איך אני מצלם, בונה את הקן מענפים ביער בן שמן ואז משכיב את את הדוגמנית המסכנה למשך 45 דקות על מצע הזרדים המכאיב הזה ועולה על סולם בגובה 5 וחצי מטרים כדי לצלם אותה מהגובה.”
ושום דבר אינו מקרי, גם הטשטוש הוא מכוון - “חשוב לי שתמונות לא תהיינה משויכות לזמן ולמקום מסוימים, מבחינתי התמונות יכולות להיות משוייכות לכל מקום בעולם ולכל זמן שהוא”, מסביר פיני.


מאיה, בתו של פיני, מאחורי דלת ירוקה בתמונה שצולמה בבניין נטוש. תמונה שהתפרסמה במגזין "ווג" האיטלקי

מתי אתה מחליט לסיים את סדרת הצילומים?
“אני אף פעם לא באמת מפסיק סדרה, רק עובר לסדרה אחרת.”


תמונה מתוך סדרת התמונות "אמא אדמה" - אישה שנולדת בתוך הקן. בהיעדר ביצה בגודל הרצוי, יצר פיני את הביצה בחצר ביתו מקלקר וטיח במשך כמה חודשי עבודה.

מהי הצלחה עבורך?
“עבורי הצלחה היא קודם כל הכרה. כשסמנכ”ל מוזיאון קונה תמונה שלי מתוך תערוכה שמוצגת אצלו, זו הצלחה עבורי. הקשר עם אנשים מכל העולם שכותבים לי ומגיבים על התמונות שלי. התחושה שאתה לא מתאמץ לשווא ומהרגע שאני מצלם ומפרסם הייתי רוצה שהתמונות יגיעו לכמה שיותר אנשים.”
והחלום הגדול של פיני הוא לחיות נטול דאגות כלכליות “כדי שאוכל ליצור בלי מגבלות של זמן ושיקולים כלכליים.” ■


אופליה של ויליאם שקספיר, טובעת בנהר יחד עם דפים מתוך ספרו של שקספיר

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: