יום ראשון, 22 בספטמבר 2019, כ"ב אלול ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 050-5552559

כתבות מגזין בשוהם

כתבות בשוהם,אנשים בשוהם,מסיפורי שוהם,עסקים בשוהם,

הצ’ילו

אתגר משותף וצורך שזוהה במהלך עבודתם כמתנדבים עם בני נוער, חיבר בין ערן דרוקמן ורעות דרור, תושבי שוהם, והוביל להקמתו של סטארט אפ חברתי יחיד במינו בארץ ובעולם • תכירו את Chill, אפליקציית חירום חדשנית וחשאית המופעלת מזה כחצי שנה בקרב בני הנוער בשוהם ומסייעת להם במצבי סיכון בזמן אמת הורים, אפשר להירגע הצ’ילרים בדרך...

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

אפרת רוזנצוייג

לפני כארבעה חודשים התכונן א.ש, נער בן 16 משוהם למסיבה שהוא וחבריו הוזמנו אליה. התקלח, התבשם, התלבש יפה, ישב לסעוד ארוחת ליל שבת עם הוריו ובסיומה שם פעמיו אל עבר יער שוהם, הלוקיישן החם של מסיבות הנוער בקיץ, לא לפני שהרגיע את הוריו שאין סיבה לדאגה, בסך הכל מסיבת קיץ עם החבר’ה. במהלך המסיבה שם לב חברו הטוב של א.ש שמשהו לא כשורה איתו והוא מתלונן שהוא חש ברע. החבר הבין שנדרשת התערבות חיצונית, הפעיל מייד קריאת מצוקה באפליקציית החירום “צ’יל” Chill וביקש עזרה עבור חברו. תוך זמן קצר הגיעו למקום בחור ובחורה, זוג “צ’ילרים” כוננים שקיבלו את הקריאה וטיפלו בנער שבינתיים איבד את ההכרה. הנער אושפז בבית החולים ובמהלך בירור רפואי התברר כי משקה ששתה במסיבה היה מהול בסם. בתום יומיים של אשפוז, התקשר א.ש להודות למפעילי האפליקציה שהצילה את חייו ואף ביקש להצטרף לצוות השיווק של צ’יל.
הסיפור של א.ש התרחש כשבועיים לאחר הפעלת המיזם החברתי בשוהם, במהלכו הושקה אפליקציית חירום חדשנית לנוער באירועים חברתיים ומסיבות הנושאת את השם המרגיע “Chill”. האפליקציה מאפשרת לנער/ה במצוקה לשלוח קריאת מצוקה אנונימית, הקריאה בצירוף המיקום, מתקבלת אצל זוג “צ’ילרים” כוננים היוצאים מיידית לשטח ומטפלים בהתאם במקרה.
מאז המקרה של א.ש סייעה אפליקציית “Chill” המופעלת מזה כחצי שנה בלבד בשוהם, בלמעלה מ-12 פעמים בהן חשו בני נוער כי נדרשת מעורבות של “אח בוגר”, ללא שיתוף הורים וגורמי סיוע רשמיים, כבר בנקודת ההתחלה של תהליך המצוקה, תוך שמירה על אנונימיות וחיסיון המעורבים.
תחילתו של סיפור המיזם החברתי “צ’יל” נרקם לפני 3 שנים במפגש בין שני מתנדבים, תושבי שוהם, ערן דרוקמן ורעות דרור שבמהלך עבודה משותפת עם בני נוער, עלו על צורך ממשי ואקוטי או כפי שהם מעדיפים לכנות “אתגר” שהוגדר דווקא מכיוונם של בני הנוער: חשש ומבוכה לשתף הורים או גורמים רשמיים כשהם נקלעים למצוקה בזמן אירוע חברתי כזה או אחר, לעיתים במחיר סיכון חייהם או חיי חבריהם.
ערן דרוקמן (56) תושב שוהם, אב לשני ילדים ביניהם בת בגיל 18, יזם בתחום ההיי-טק ומתנדב מזה ארבע שנים במסגרות שונות לנוער כגון סיירת גנים/הורים וב”מקפה לאוזן”, בית קפה ייעוצי לנוער הממוקם ב”בית הסגול”, בו מתקיים מפגש של מבוגרים עם בני נוער באווירה נינוחה ולא שיפוטית המאפשרת שיח בלתי אמצעי וישיר תוך שמירה על דיסקרטיות.
המוטיבציה הגדולה של ערן להתנדב בקרב בני נוער התחילה באופן טבעי, כאב לשני מתבגרים: “הרגשתי צורך להיות חלק מעולם הצעירים, מאוד רציתי להבין מה קורה איתם. לפני ארבע שנים ילדיי היו יחסית צעירים והמניע המרכזי היה לנסות לראות איך אני מתחבר לעולם שלהם ואיך אפשר לסייע להם. בעולם העסקי שלי אני עובד על פי יעדים כמותיים, נדרש להגיע להישגים, לסגור עסקאות וכ’ו. בהתנדבות עם בני נוער אני מרגיש בדיוק ההיפך: יש לי אופציה לנתינה חופשית שמביאה לידי ביטוי צדדים נוספים שקיימים בי. הנתינה והעבודה עם הנוער ממלאות אותי”.


ערן דרוקמן            רעות דרור

אולי כי פחדת שאתה מאבד שליטה על מה שקורה עם ילדיך המתבגרים?
“ממש לא פחדתי, אבל ילדיי היו בגיל ההתבגרות ורציתי להיות שותף למה שקורה איתם, להבין מה הוא העולם שאיתו הם מתמודדים. כהורה מתנדב בסיירת גנים או ב”מקפה לאוזן”, אתה זוכה לפרספקטיבה נוספת. מן תצפית על ילדים אחרים ותוך כדי אולי להבין מה עובר על ילדיי”. רעות דרור (30) תושבת שוהם, סטודנטית לתואר שני ביזמות טכנולוגית ומערכות מידע. בוגרת תואר ראשון בתקשורת שיווקית ופרסום, בעלת הכשרה כמאמנת אישית לילדים ונוער בהתמחות קשב ריכוז ולקויות למידה, סיימה שירות קבע ארוך כקצינה בתפקידי הדרכה שונים ובחרה אף היא במסגרת התנדבותית של עבודה עם בני נוער: “לאחר השחרור נמשכתי אל עולם הנוער, למדתי אימון אישי, התמחיתי בנוער ורציתי לראות איפה אני רלוונטית עבורם. כך הגעתי ל”מקפה לאוזן”.
לא רוצים את ההורים בתמונה
ערן: “מתוך המפגש עם הנוער בו אנו משוחחים עימם בחופשיות על כל מה שקורה בחייהם, נחשפנו לכך שבטווח הגילאים 13-18, בני נוער הנקלעים למצוקה בגלל שתייה מופרזת או התנסות בסם כזה או אחר, הטרדות מכל סוג ואלימות, לא מעוניינים שההורים ידעו על כך בזמן אמיתי ובוודאי לא גורמים פורמאליים, וכך נוצר מצב שמבחינתם אין אף אחד שיכול לעזור להם. ההשלכות לכך הן הרות גורל ולעיתים עלולות להיות מסכנות חיים. הבנו שלמרות קיומם של מעגלים חשובים העוסקים במניעה והסברה, הנוער הנמצא בתוך הסיטואציה לא ממש יכול או רוצה להשתמש בעזרה חיצונית”.
רעות: “הבנו שניצב לפנינו אתגר וצריך לתת לו מענה. בני הנוער הציפו את הבעיה: הם רצו עזרה, אבל בתנאים שלהם. חשוב היה להם שהפרטיות תישמר. הם מבינים שהם צריכים עזרה, אבל נמנעים מלבקש אותה. אנחנו באנו לגשר על הפער הזה בחשיבה יצירתית, יחד איתם”.
ערן: “מעבר לכך, ישנם גם החברים שרוצים לעזור ולא יודעים איך: האם להתקשר להורים של החבר ולדווח? ואם כבר מתקשרים לא תמיד הם יודעים להסביר איפה הם נמצאים בדיוק. התחושה היא שיש מצבי סיכון שבני הנוער נכנסים אליהם ולא תמיד יודעים איך לצאת מהם”.
על אילו מצבים אנחנו מדברים?
רעות: ”מתוך השיח שאנו מקיימים איתם אנו מבינים שכמעט בכל אירוע חברתי, בין אם הוא מתקיים בחוץ או בבית פרטי, כמעט תמיד נוכח אלכוהול. לא פעם נתקלנו באירועים בהם מעורבים סמים, לאו דווקא סמים קלים ותחת זה מתפתחים אירועים של תקיפות או הטרדות מיניות וגם אלימות, שרבים מהם לא מדווחים כי לא תמיד הם יודעים או מסוגלים להסביר מה היה שם. המכנה המשותף לכל האירועים הוא אחד: בני הנוער מוכנים לעשות ה-כ-ל על מנת שהפרטיות שלהם תישמר וגורמים חיצוניים לא ידעו על כך. פה נפל לי האסימון. הרי הם מוכנים לשוחח איתנו באינטימיות גדולה במפגשים, אז מה ההבדל? הבנו שהעובדה כי מחר הם יכולים לבחור שלא לראות אותנו, היא זו שמשחררת ופותחת אותם. אז שאלנו אותם אם הייתה אפשרות כזאת שמעניקה מענה בזמן אמיתי, מבלי שייחשפו, האם הייתם משתמשים בה? מכאן הכל התגלגל”.
ערן: “ההבנה הזאת הובילה אותנו לחשיבה על קונספט של “אח בוגר” שיתווך את העזרה הנדרשת. ההגדרה של “אח בוגר” היא תפיסה שהנוער יכול לקבל. לא מדובר במישהו פורמאלי, לא הורים, לא יועצים או עובדים סוציאליים, אלא מישהו בגובה העיניים, לא רחוק מידי מהם בגיל וכמובן - בעל ניסיון. עשינו את החיבור בין המצוקה לקריאה לעזרה ונתנו מענה בדמותם של זוג צ’ילרים (צעירים בעלי הכשרה) אשר מגיעים לשטח לסייע ממקום של אח בוגר ובמידת הצורך, לתווך עזרה פורמאלית של גורמי רפואה וחירום”.

צמיד של חברות וגם הרתעה

קמפיין Chill בתיכון


הנוער שותף
ערן ורעות שאלו את עצמם כיצד יתבצע החיבור בין הצרכים לבין האתגר וכמובן שאפליקציה הייתה התשובה המתבקשת, שפתם של הצעירים. היה ברור להם שפיתוח אפליקציה כרוך בהוצאה לא קטנה והם החליטו ללכת על אפליקציה קיימת. השניים פנו לחברות טכנולוגיה המפתחות אפליקציות ולאחר סקר שוק הגיעו לחברת nowforce המפתחת אפליקציות חירום לצבא ול”איחוד הצלה” שהאמינה בצורך ובמטרה והסכימה ללכת איתם על פיילוט כשהפלטפורמה הטכנולוגית נבנתה על בסיס המוצר שלהם.
בשלב זה, בני נוער בשוהם היו כבר שותפים פעילים לרעיון המיזם, נתנו פידבקים והתגייסו לשווק אותו בקרב הצעירים. שותפה פעילה בצוות השיווק של המיזם היא ג.ל, נציגת הנוער, כיום בת 19 ואוטוטו עולה על מדים: “כשהייתי תלמידת תיכון שמעתי על המיזם מחברים. חיפשתי לתרום ולעזור ובפרויקט הזה הרגשתי שאני יכולה למצות את עצמי. תקופת התיכון היא תקופה עמוסה מאוד, ודווקא המקום הזה העניק לי את הסיפוק שעצר רגע את חיי היומיום עמוסי המבחנים והבגרויות והעניק לי סיפוק אמיתי”.
על מנת לתקף את האפליקציה ברמה הארצית נערך סקר ובו שאלון מובנה שהופץ בין 500 בני נוער בכל רחבי הארץ. מטרת הסקר הייתה להבין מהי הנכונות לשימוש והאם הכיוון שהם פיתחו בשיתוף הנוער, אכן ייתן מענה לכל בני הנוער ולא רק לתושבי שוהם. “בדקנו האם הפידבק שאנו מקבלים בשוהם הוא רק בגלל ההיכרות האישית איתנו והאם הוא מספיק אמין”, מספר ערן.
את קמפיין השיווק של הסקר הובילו בני נוער משהם שהתגייסו להפיצו בכל הארץ ותוצאותיו היו מדהימות:
90% ענו שהיו משתמשים באפליקציה כזאת עבור עצמם, אבל (ושימו לב ) 97% ענו שהם היו מפעילים אותה עבור חבר.
48% דיווחו שבחצי שנה האחרונה הם נמצאו בין פעם אחת לשלוש פעמים במצב בו היו מפעילים את האפליקציה.
21% דיווחו כי עברו הטרדה מינית.
רעות: “הנתון המטלטל הנוסף שעלה מן הסקר התגלה דווקא כשהשארנו מקום לטקסט חופשי ושם הוצפנו בפידבקים שלא שיערנו את מימדיהם. בני הנוער שיתפו אותנו בסיפורים אישיים ובחוויות לא פשוטות. כתבה לנו שם נערה בת 16 שהיא חוותה אונס במסיבה של חבר ואם הייתה ברשותה אפליקציה כזאת, קרוב לוודאי שזו הייתה משנה לה את החיים”.
כשערן ורעות מבינים שהם בכיוון הנכון, הם מתגייסים במלוא הכוח, על חשבון זמנם הפרטי, מכתתים רגליים ומתדפקים על דלתות משרדים ממשלתיים כדי להשיג מימון. אחת הדלתות המתבקשות הייתה דלתה של מועצת שוהם שפתחה להם דלת רחבה. ראש המועצה דאז, גיל ליבנה ועובדי המועצה התגייסו באופן מלא לקידום המיזם (ראו מסגרת).

פרס החדשנות החברתית

אח גדול
אז איך עובדת האפליקציה?
הקלקה פשוטה עליה בטלפון החכם מחברת את המתקשר לזוג סטודנטים “צ’ילרים” (גבר ואישה) שעברו הכשרה מתאימה ואלו חוברים אליו לשטח ומסייעים ככל הנדרש. בדרך הם דואגים לשמור על קשר ואוספים כמה שיותר מידע כשהאפשרויות העומדות בפני הנער המתקשר הן רבות: שיחת טלפון, צ’ט אנונימי, וידאו או רק הקלקה על היישומון והפעלתו. השיחה לא תבוטל עד אשר יופעל קוד ביטול. עד להפעלתו מתייחסים הצ’ילרים לקריאה כקריאת חירום לכל דבר. אבל גם כשהם נמצאים בשטח, הם לא לבד: כונן רפואי טלפוני זמין עבורם, עובד סוציאלי כונן מטעם מועצת שוהם וכונן מטעם סניף” איחוד הצלה” בשוהם, נמצאים בתמונה. לזכות המועצה ייזקף כי כל המעורבים מבוטחים ע”י המועצה.
באילו מקרים מחליטים לערב הורים?
ערן: “אנחנו מפעילים שיקול דעת. יש כונן של המועצה וביחד מגבשים את ההחלטה. צריך לזכור כי חלה עלינו חובת דיווח במקרי קיצון. באם אנחנו רואים שהמצב בשליטה ולא נדרשת פעולה משמעותית, אז שומרים על הפרטיות שלהם כי זה כל העניין. דואגים שחברים ילוו אותם הבייתה כשהצ’ילרים מלווים מרחוק”.
מעבר לאתגר הברור בלתת מענה למצוקה של בני נוער, עומדת חשיבה מפתחת אחריות חברתית, מעין ערבות הדדית בין בני הנוער. ג.ל: “אני רואה באפליקציה הזאת מעין “אח גדול” שנמצא כדי לעזור. לא כולם יכולים לדבר עם ההורים ולנהל שיח פתוח, לא לכולם יש אחים בוגרים שאפשר לפנות אליהם והאפליקציה בדיוק עונה על כך. פעמים רבות משתמשים בה כדי לעזור לחבר במצוקה, באמצעותה אתה יוצא “הכי חבר”.
ערן: “אנחנו לא מחליפים הורים ולא מחליפים גורמים כמו כוחות ביטחון או רפואה, אנחנו שם בשביל אותם אלה שבלעדינו הם חסרי אונים.”
רעות: ”אנחנו מספקים מענה ברוב המקרים כבר בתחילתו של האירוע וגורמים לבני הנוער לגלות אחריות חברתית. גילינו שזה משפיע ומפחית התנהגות סיכונית בכך שהם בעצמם מבינים מתי כדאי לערב גורם חיצוני”.

 

החזון
מיזם Chill נבחר להשתתף במחזור הראשון של האב חברתי בשם “הכוורת” מיסודם של ארגון הג’וינט והביטוח הלאומי. מתוך 200 מיזמים שניגשו, נבחרו חמישה עשר, ביניהם אפליקציית צ’יל.
ערן: ”הכוורת היא מעין מאיץ חברתי שמשתמש בכישוריהם של מנטורים ומומחים שעובדים איתנו ועם כל המיזמים שנבחרו לקחת חלק בתכנית ההאצה. החדשנות היא שמדובר סטארט אפ חברתי. בתום התוכנית נבחרו שמונה מיזמים לקבלת מענק וצ’יל היא אחת מהם. קיבלנו את פרס החדשנות החברתית של ארגון הג’וינט והיעד של המענק הוא לבצע פיילוט בן מספר חודשים ובתומו ניתן יהיה להיכנס לתוכנית שתמומן ע”י הג’וינט או הביטוח הלאומי וזו תוביל להגשמת החזון”.
ומה אתם רואים בחזונכם?
רעות: “החזון שלנו הוא שלכל נער וכל נערה בישראל תהיה האופציה לקבל עזרה בכל עת כשהם במצוקה.”
ערן: “מדובר בניסיון חדשני לגמרי שלא קיים בארץ וגם לא בעולם. נעשה פיילוט בשוהם כי למועצת שוהם הייתה החדשנות החברתית הנדרשת והאומץ לתמוך בנו. חשוב להדגיש כי מבחינתנו מימוש המיזם אינו מחייב דווקא שכל נער או נערה בישראל יורידו את האפליקציה, מספיק שבאירוע חברתי יש למישהו אחד את האפליקציה ועשינו את שלנו”.
רעות: “לא הבנו לקראת מה אנחנו הולכים. כל התהליך הוא מדהים. שמענו מהנוער שהטיפול בו הוא בגובה העיניים, ההתייחסות וההתערבות של הצי’לרים היא בזמן הנכון ובמידה הנכונה, זה בדיוק ענה על הצורך”.
ערן: “אנחנו עושים שינוי חברתי ושינוי חברתי לוקח זמן. אני מאמין בכל ליבי שזה יוביל לשינוי חברתי גם בתחושת הביטחון של הנוער וגם של ההורים”.
מזה כחצי שנה מתקיים הפיילוט בשוהם ומוכיח את עצמו. רשויות רבות מגלות עניין. קמפיין בן שלושה ימים בתיכון ובחטיבה, חלוקת צמידים עם הסלוגן “הכי חבר שיש” הביאו לכך ש- 300 בני נוער משוהם הורידו את האפליקציה.
הדרך לכיבוש היעד עוד ארוכה, אבל ערן, רעות ובני הנוער השותפים בשוהם, חדורי מוטיבציה ואמונה. ערן מטיב לתאר זאת: “החלום שלי הוא שנער או נערה הנמצאים בסיטואציה מסוכנת, יציגו את הצמיד שהם עונדים ורק עצם הצגתו ישמש כגורם הרתעה המבהיר שאיתם לא מתעסקים”.
בשלב הזה ניתן להשתמש ביישומון רק בימי שישי החל מהשעה 22:00 ועד שבת לפנות בוקר ובאירועים מיוחדים כגון ל”ג בעומר ויום העצמאות.

תכירו את הצ’ילרים

צעירים בגילאים 21-28, חלקם סטודנטים במדעי החברה, פסיכולוגיה, חינוך, רפואה ואחרים. כולם בעלי ניסיון בעבודה עם נוער, חלקם בוגרי תנועות נוער ותפקידים פיקודיים בצה”ל.
מן הצ’ילרים נדרשת תעודת יושר והיעדר הרשעה לעבירות מין. הם עוברים הכשרה המורכבת מלימודי עזרה ראשונה המועברים ע”י ארגון “איחוד הצלה” וגורמי מקצוע מתוך מועצת שוהם ויחידת הנוער, המכשירים כיצד לטפל בנוער תחת השפעת אלכוהול או סמים.

 

ההורים תומכים

"פונות אלינו רשויות מכל הארץ". דרוקמן

שאלון שהופץ בין הורים למתבגרים בנוגע לנחיצותה וחשיבותה של אפליקציית Chill מציג את הנתונים הבאים:
98% מההורים רוצים כי לילדיהם תהיה כזו אפליקציה בה יוכלו להיעזר בעת הצורך.
82% השיבו כי אפליקציה כזו תגרום להם לתחושת בטחון גבוהה יותר.
80% אינם מתנגדים לכך שילדיהם ישתמשו באפליקציה כזו מבלי שיקבלו פרטים אודות השימוש.


צ’ילרית בנשמה


ניצן גבל, סטודנטית לרפואה, צ’ילרית מתנדבת במיזם מתחילתו: “לפני שנה וחצי חיפשתי מסגרת התנדבותית ובמקרה לגמרי שמעתי על Chill.
לא עבדתי בעבר עם בני נוער, ולכן חשבתי שהפרויקט יכול להוות אתגר. אין ספק שצדקתי בנוגע לאתגר, אבל לא ידעתי כמה אתחבר למטרת הפרויקט הבסיסית. בעיניי Chill משמעותי ביותר. מטרת האפליקציה היא לגשר בין המצוי לרצוי – דבר שפעמים רבות נופל בין הכיסאות. אין ספק שהיינו רוצים שבני נוער כלל לא יגיעו לסיטואציה מסוכנת, אך המציאות מורכבת יותר משחור ולבן.
כל קריאה לשטח שונה לגמרי מהקודמת לה ואני חושבת שלא היה מקרה בו נהגתי בצורה זהה למקרה הקודם. כל פעם שקוראים לנו אני שמחה, כי זה אומר שבני הנוער היו אחראיים מספיק להבין שמשהו בסיטואציה שהם נמצאים בה לא תקין והם צריכים עזרה מגורם אחראי וחיצוני. זה לכשעצמו מראה בעיניי כמה הפרויקט הזה חשוב – האמון שנבנה עוזר לנו לעזור להם ומעבר לכך, לדעתי ברגע שהם רואים כיצד אנחנו מתנהלים הם לומדים איך להתנהל בעצמם באופן אחראי יותר.
רעות וערן הם הכי מדהימים שיש. ניכר שהפרויקט קרוב לליבם והיד המנחה שלהם מורגשת בכל. הם יודעים לפרגן, זמינים לשאלות והכל תמיד עם חיוך. החיבור החזק שלהם לבני הנוער מורגש ורק אחרי שמכירים אותם מבינים כמה מחשבה הוכנסה לאפליקציה וכמה הם באמת מקשיבים למתרחש בשטח ומשם גוזרים תובנות להמשך הפעילות”.

 

מועצה מגוייסת
“המועצה המקומית בשוהם ראויה לכל התשבוחות. היא איפשרה לנו לצאת לדרך והעמידה לרשותנו את המשאבים להצלחת הפרוייקט”.
אנו מבקשים לציין את האנשים במועצה שנרתמו להצלחת המיזם: ראש המועצה דאז, גיל ליבנה, דודי זביב - מנכ”ל, נטע לביא מנהלת המחלקה לשירותים חברתיים, המשמשת ככוננית והכתובת של הצ’ילרים בכל משמרת, סיון יצהר - מנהלת עיר ללא אלימות, מאיה ביבלה גל - מנהלת יחידת הנוער והצעירים, אופירה ביטון – מנהלת אגף חינוך, משה ויגדור קב”ט וכמובן איתן פטיגרו – ראש המועצה הנותן את ברכתו להמשך הפעילות.

 
קרדיט גדול מגיע גם לארגון “איחוד הצלה האחראי על ההדרכות בתחום עזרה ראשונה – ללא תשלום.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: