יום שלישי, 13 בנובמבר 2018, ה' כסלו ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 050-5552559

כתבות מגזין בשוהם

כתבות בשוהם,אנשים בשוהם,מסיפורי שוהם,עסקים בשוהם,

מתחברים לטבע

מתחילים שנה חדשה מאת מלי נבו

פורסם בתאריך:


האם יצא לך להיות בטבע לאחרונה? להתפעם מפריחת החצבים או מנדידת הציפורים? מטעמו של רימון שזה עתה נקטף, מרוח מנשבת בשעת ערביים עת חילופי העונות שבין הקיץ לסתיו? מתי יצאת לאחרונה לטייל ביער שוהם או ביער בן שמן הקרובים, סתם כך, כדי לנשום את הירוק העמוק שמסביבנו, או כדי לפגוש בעצים? ואם ישאלו אותך “כמה זמן במהלך השבוע מוקדש לפעילות כלשהי שלך בטבע?” – עם יד על הלב, מה תהיה התשובה? 

“האם זה באמת כל כך חשוב?”, אתם בטח שואלים, התשובה לכך היא די פשוטה – כן! הטבע, במובנו הקונקרטי, המופשט והמטאפורי, הוא מרחב תראפוייטי זמין, מזמין וחופשי עבורנו, אך לרוב אנו לא מודעים לכך, וכפועל יוצא, מרחב פוטנציאלי משמעותי וחשוב עבורנו למשאבים, לריפוי ולהתחדשות – מצטמצם. 

לאחרונה מתרבות העדויות המדעיות, שלטיפוח הקשרים עם הטבע יש השלכות מיטיבות רבות – עלינו, על הסובבים אותנו וכן כן גם על הטבע עצמו. למשל, ריצ’רד לוב בסיפרו “הילד האחרון ביער” מתאר כיצד שהות ומשחק בטבע, הן לבד והן ביחד עם ילדים נוספים, מעשירים את מגוון ההתנסויות שילדים חווים, כמו החישה, הסקרנות והיצירתיות. עוד דוגמא שכדאי להזכיר היא “אמבטיית יער”, מושג שמגיע מיפן ומתיחס להשפעות הפיסיות והמנטאליות החיוביות הקשורות לשהות ולהליכה פשוטה ביער. גם ד”ר רונן ברגר ופרופ’ מולי להד ממחישים בספרם “היער המרפא” כיצד פעילויות של משחק ויצירה ביער בגישת הטבע-תרפיה איפשרו לילדים, שחוו מצבי משבר במלחמת לבנון השניה, לחדש את משאבי ההתמודדות שעומדים לרשותם. עדויות נוספות מראות שמודעות גוברת לקשרים עם הטבע מובילה לשינוי בדפוסי התנהגות (כגון צימצום הצריכה, שימוש חוזר ומחזור), ליוזמות לוקאליות-גלובליות ולאקטיביזם סביבתי, אשר תורמים בתורם גם לרווחה אקולוגית, כלומר לשיקום המערכות האקולוגיות שסביבנו. 

כאמור הטבע הינו מקור משמעותי לרווחה אישית, קבוצתית ואף קהילתית, לריפוי ולחידוש המשאבים הפיזיים והמנטליים, אולם נראה שרבים עדיין לא מודעים לכך או נותנים לכך את תשומת הלב הראוייה. קחו למשל את חגי תשרי, שעומדים כעת בפתחנו: ראש השנה, יום הכיפורים וחג הסוכות. כל חג לחוד וביחד כמכלול משוּפעים בחיבורים משמעותיים שבין האדם ובין הטבע. חיבורים אלה משתקפים במנהגים, בברכות, בסמלים, בשירים ובתפילות. למשל הברכות שמברכים על פירות וירקות בשולחן החג בערב ראש השנה, כמו על הרימון “שֶנִהִיֶה מְלֵאִים מִצְוֹת כָּרִמוֹן” ועל תפוח בדבש “שְתִּתְחַדֵש עָלֵינוּ שָנהָ טוֹבָה וּמְתוּקָה”. כמידי שנה קבלת השנה החדשה מצויינת בקול תקיעת שופר בבתי הכנסת, וכן בסוף תפילת הנעילה שבמוצאי יום הכיפורים. הכנת שופרות מקרני איל היא תהליך ממושך, וקול השופר שמופק במפגש שבין האדם לבין קרן האיל, על פי היהדות, מביא לפתיחת שערי שמיים. במילים אחרות ניתן לומר שתקיעת השופר משקפת מפגש עמוק בין האדם לבין הטבע, המאפשר גם ערוץ חיבור של הקהילה הנוכחת למקום ולרוח. בחג הסוכות למשל, נהוג לברך במהלך שבעת ימי החג על ארבעת המינים, “וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת, וְעַרְבֵי-נָחַל; וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם--שִׁבְעַת יָמִים.”(ויקרא כ”ג, מ’). ארבעת המינים משולים על פי המסורת לעם ישראל וכן לאברי גוף האדם. לדוגמא האתרוג בעל טעם ובעל ריח, כלומר מסמל אנשים הלומדים תורה (טעם) ועוסקים במעשים טובים (ריח) והוא משול לאיבר הלב. הערבה לעומת זאת שהינה חסרת טעם וחסרת ריח – מסמלת אנשים שאינם לומדים תורה ואינם עוסקים במעשים טובים ומשולה לאיבר השפתיים. בנוסף חג הסוכות, שמכונה גם חג האסיף (לציון סיום איסוף התוצרת החקלאית מעונת הגשמים הקודמת), מזמן עבורנו חיבור למעגל עונות השנה ומסמל זמן של מעבר חקלאי בין השנה שחלפה לזו הנכנסת.

על אף עומקם של דברים, החיבורים האלה (האישיים והקולקטיביים כמושא ההתייחסות) עם הטבע, שחגי תשרי מזמנים עבורנו, לא בהכרח תופסים את קידמת הבמה ותשומת הלב. ובאופן כללי ניתן להוסיף ולומר, שהטבע אשר אומנם נוכח בחיינו בחיי היומיום בצבעים, בצלילים, בחושים, ברגש, במחשבה ובדימיון – למעשה נסתר מאיתנו באותו האופן ממש. 

הסבר אפשרי מציע תיאודור רוזאק, שהיה סוציולוג אמריקאי, וטבע את המושג אקו-פסיכולוגיה. רוזאק טוען שחווית השייכות לטבע היתה זו שרווחת בעבר ולא תחושת הנפרדות ממנו או העליונות עליו. השייכות הייתה חוויה שלמה של חיבור למארג קיומי גדול יותר. בעבר הרחוק האדם חי את חייו כחלק מהשבט, הליקוט והצייד נעשו בקבוצות, האדם פעל בגישה קולקטיבית לפיה יש זיקה, ותלות הדדית בין כל הדברים כולם – האדם חווה את חייו כחלק ממשהו גדול יותר, כחלק מהטבע ומהיקום כולו. למחזוריות של הטבע היתה משמעות קיומית יומיומית עבור האדם והוא חי לפיה. אופי הקשרים הללו עם הטבע השתנה במרוצת הזמן. יש שמציינים את תחילת חווית הריחוק במהפכה הניאולותית-החקלאית, שהביאה עימה להפסקה של הנדודים, להתיישבות במקום פיזי ספציפי ולביות של חיות הבית והצמחים.
לפי רוזאק, יש לראות בתיעוש המודרני ובעיור כמקור המרכזי לחווית הפיצול והנתק שחווה האדם כלפי הטבע. הוא מוסיף עוד שהמחיר הפסיכולוגי של הריחוק מהטבע הוא חווית הפיצול של העולם הפנימי והחיצוני אותו חווה האדם. לפיכך, ההתרחקות מהטבע קשורה בין היתר להתפשטות ולהתרחבות מצוקות פסיכו-חברתיות כגון דיכאון, בדידות, חרדה ואף לצמצום חיי הקהילה.

הסבר אפשרי נוסף מוצע בגישת הגשטאלט ובה רעיון “דמות-רקע”, זהו רעיון שנועד להסביר את התהליך שבאמצעותו מארגנים בני האדם את תפיסותיהם כדי ליצור משמעות. לפי גישת הגשטאלט מאחר שאין אנו יכולים לראות בעת ובעונה אחת את השלמות שאנו עצמנו חווים עם סביבתנו, הרי שדברים מסוימים מקבלים את מרכז הבמה (כדמות) בעוד אחרים נותרים מאחור (כרקע). במילים אחרות, פעמים רבות הקשר עם הטבע על אף חשיבותו, לא זוכה להכרה ולהוקרה. 

איך אני יודעת שהחיבורים האלה נותרים כרקע? אתם בטוח שואלים – כי חוויתי את זה בעצמי ורואה זאת גם אצל אחרים. אני יודעת, כי על אף אהבתי לטבע ולמפגשים משמעותיים שנזדמנו לי במהלך חיי כבר מילדות, החיבורים עם הטבע המופשט והקונקרטי היו במשך תקופה לא מבוטלת של חיי ברקע הדברים עצמם. הדבר החל להשתנות עם הנכונות לחקור אותם, את היחסים עצמם, בדרכים שונות: לאפשר זמן ומקום ללמידה התנסותית מגוונת, תחילה מתוך רצון שלא ניתן להסבירו במילים, בהמשך באופן מודע ובהיר יותר וכיום מתוך הוקרת משמעותם וערכם עבורי, עבור הסובבים, עבור המערכות האקולוגיות וכן מתוך הבנת החשיבות של פיתוח הידע והנגשתו. 

אני נמצאת במרחב החקר הזה (האישי והמקצועי) של יחסי אדם-טבע כבר למעלה מעשור. דרך שהות ממושכת בטבע, לימודי הכשרה בהנחיית טבע-תרפיה, מסעות בטבע עם משפחתי, צילום, מחקר הדוקטורט על תעשיית הקלינטק הישראלית, הנחיית מעגלי זריחה, סדנאות וליווי אישי של אנשים להעמקת החיבורים המיטיבים בין הטבע שבפנים לזה שבחוץ. נעה בין מרחבי הטבע, האקדמיה והמרחבים האנושיים-הארגוניים-הקהילתיים. כיום אני יכולה לומר שמדובר במסע שהוביל לשינוי בסדרי עדיפויות, לשינוי באורח החיים, ואף לשינוי בבחירות מקצועיות ואישיות. במהלכו אף פיתחתי מודל התערבותי יחודי שעוסק בטרנספורמציה של היחסים, ובטיפוח פרספקטיבה של אקו-הוקרה.

חווית הרקע עולה גם מתוך ההתנסויות של אנשים אחרים. כאשר אני מבקשת מאנשים שיספרו לי על מקום שבו הם מרגישים טוב, שבו הם יכולים לנוח מהמרוץ היומיומי, להתרענן, להתמלא שוב בחיוניות ובמשאבים, עולה בדרך כלל איזוכר של חוויה משמעותית הקשורה לטבע. לפעמים מדובר בחוף הים, לעיתים אלו גווני המדבר או הריחות של היער לאחר הגשם, ציפור שחולפת או טיול עם הכלב, לעיתים מדובר בנופים אקזוטיים של ארצות רחוקות או נופי ילדות נשכחים, מנוחה קצרה בצידו של עץ בחצר הבית או שהות בגינה הציבורית הקרובה. קשת החוויות שעולה הינה מגוונת ושונה מאדם לאדם, אולם ברובה קשורה לחוויה משמעותית כזו או אחרת עם הטבע. 

הדבר התחדד במהלך הרצאה שהעברתי לפני מספר חודשים. כאשר שאלתי את הקהל, “תתאר/י במילה אחת מהי המשמעות של הטבע עבורך?” 62 מתוך 265 המשיבים (שהם 23%) ענו “חיים”. גם בפעילויות נוספות כאשר אני שואלת את השאלה הזו המילה חיים עולה וחוזרת תדיר. אף על פי כן ולמרות החשיבות והמשקל שמשתקפים מהמילה חיים, נדמה שתשומת הלב לאיכויות שטמונות בקשרים שלנו עם הטבע לא נמצאת בהלימה למה שבכוחם להיות.

“אוקי, הקשר עם הטבע חשוב, אך מדוע לעסוק בו דווקא עכשיו?” אתם בטח שואלים. למה בתקופה העמוסה הזו של השנה? בין כל ההכנות, הסידורים, הנקיונות, התכנונים, הקניות, הנסיעות, האירוחים והבישולים. מדוע לעסוק כעת בקשר עם הטבע? בחשיבותו? או במידת תשומת הלב שניתנת לו? 

כיוון שתחילתה של שנה היא שער זמן מאוד מיוחד. שער זמן שמגיע פעם בשנה במעגליות מתמשכת. זהו זמן שמזמין להתבוננות על השנה החולפת, להתכווננות ולקבלה של השנה החדשה. זהו זמן שמאפשר התחדשות והיסתנכרנות מחודשת עם הטבע. למעשה בין “חצב של תשרי, שרב של תשרי ויורה שמרטיב את הסכך” האישי והקולקטיבי נפגשים שוב עם המעגליות שנוכחת בטבע. זהו חלון זמן, שבו מצויה הזדמנות נהדרת לשנות את הפוקוס, את סדרי העדיפויות ולהתחבר באופן מודע יותר לטבע שסביבנו. למשל, דרך שהות בטבע, יציאה לטיול, שינוי של הרגל, ואימוץ של משהו חדש. במילים אחרות, זהו שער זמן שבו הטבע יכול להפוך מרקע לדמות, והחיבורים המיטיבים עם הטבע יכולים לקבל משמעות מוחשית-קיומית.

על פי קרל יונג הסינכרון מוגדר כנקודת מפגש שמתרחשת בין המציאות הפנימית למציאות החיצונית, לעולם הסובב. החיבורים עם הטבע נוכחים/נשכחים במהלך ימות השנה, אך חגי תשרי בין הקיץ לסתיו, טומנים בחובם פוטנציאל להסתנכרנות מוחדשת בין הטבע שבפנים לזה שבחוץ. אם נתבונן כעת על חגי תשרי כמכלול, הרי שהם יכולים לשקף תקופה של הסתנכרנות בין האדם לבין הטבע. בתחילת החגים נדמה שקיים פער – האדם והטבע לא ממש מסונכרנים. בראש השנה האדם מקבל את השנה החדשה, בעוד שהשנה החקלאית עדיין לא הסתיימה. אחר כך עשרת ימי תשובה הם ימים של חשבון נפש על מה שהיה כדי לפנות ולנקות ולקבל את מה שיגיע, זו התבוננות אחורה על השנה החולפת וקדימה על זו שנכנסת, התבוננות על מה שרוצים לתקן, לשנות ולאמץ, וזהו גם זמן פוטנציאלי לשינוי בטיב היחסים עם הטבע. בהמשך, בימי חג הסוכות כבר יוצאים ללינה בסוכה, תחת כיפת השמיים, מברכים על ארבעת המינים, שמבטאים השתקפות אנושית ביצוגים מן הטבע. ולבסוף הסינכרון הקולקטיבי – בין סיום הקריאה בספר התורה לבין סיום השנה החקלאית, זהו ביטוי לסיום מעגל זמן משותף. זוהי גם נקודת ההתחלה המשותפת - קבלת השנה החדשה והסינכרון המחודש שבין האדם לבין הטבע. 

מלי נבו, מלווה תהליכי צמיחה וחיבור עמוק לטבע (deep ecology). מנחת טבע תרפיה מוסמכת, יועצת ארגונית לקיימות, דוקטורנטית בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב.
פרטי התקשרות:   mali.nevo@gmail.com   נייד 054-4616133

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: