יום שישי, 15 בדצמבר 2017, כ"ז כסלו ה' תשע"ח
לפרסום חייגו: 050-5552559

כתבות בשוהם

מחיָה נפשות

ד”ר חיה שוורץ, תושבת שהם מאז נעוריה ועד היום, רופאה כירורגית בשיבא, מככבת בימים אלו בסדרת הדוקו "המתמחים". בשיחה על יכולת הבחירה, התמודדות עם אתגרים, על רפואה, על אנושיות וקשיחות, על חברות, על הורות, ועל השילוב בין כל אלו. שיחה עם רופאה צעירה ומאוד מיוחדת שהייתם רוצים לצדכם אם תזדקקו צילום: פיני סלוק

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

מיכל פיקרסקי

בימים אלו אתם זוכרים לראות את פניה הרציניים, אך מלאי האמפתיה והאנושיות, מככבים על מסך הטלוויזיה שלכם בעונה השנייה של התוכנית  “המתמחים” (קשת). תוכנית המלווה מתמחים בשלבי התמחות שונים בבית החולים שיבא- תל השומר. ואם קלטתי נכון את חיה שוורץ, היא לא ממש תאהב את הפתיח הזה, כי הרופאה הצעירה הזו שבחרה במקצוע מתוך תחושת שליחות ללא מירכאות היא הדמות הכי רחוקה שאתם יכולים לדמיין לעצמכם מגיבורת תוכנית ראליטי מכל סוג שהוא. “זו לא תוכנית ריאליטי זו יותר דוקו”, מדייקת ד”ר שוורץ כשאני שואלת אותה איך בכלל הצליחו לשכנע אותה להשתתף בצילומים, סוגיה אליה עוד נחזור בהמשך הריאיון.
ד”ר חיה שוורץ (37) מתמחה בכירורגיה, רגע לפני סיום ההתמחות, תושבת שהם מאז גיל 14 ואמא לעלמה בת השבע וחצי תלמידת כתה ג’ ביישוב.
משפחת שוורץ, חיה והוריה, הגיעה לשוהם בשנת 94 והייתה ממש מראשוני היישוב. “לשוהם הגענו מכפר טרומן. אמא שלי היא מטרומן במקור וסבא שלי היה ראש המועצה. בשלב מסוים, לאחר שאחיה עזבו את המושב, היא רצתה לעבור למקום אחר קרוב שיש בו קהילה.” שוהם הייתה בחירה טבעית, אם כי לא פשוטה לבת 14, מושבניקית בנשמתה, שנאלצה לעזוב את החברים אתם גדלה מלידתה. “למזלי אחד החברים הטובים שלי עבר לשוהם שנה לפני והוא הקל עליי את המעבר”, היא מספרת. את הגעגועים הצליחו להפיג בעזרת נסיעות למושב על גבי טרקטורונים. בהיעדר תיכון ביישוב הצעיר, למדה חיה במקיף יהוד, אליו עברה מהאולפנה. הסיבה למעבר הייתה הרצון ללמוד עם חבריה הקרובים. חברים, כך מתברר, עבור חיה הם לא פחות מאחים. תפיסה שעמדה ועומדת במבחן המציאות היומיומית של חיה שוורץ, בהיותם כוח תומך ומסייע, גם בה וגם בבני משפחתה, גם בתקופות הכי לחוצות שמזמנים חיי ההתמחות וגם בשגרה הרגועה יותר. “החברים שלי, חלקם מהמושב חלקם מהתיכון וחלקם מהצבא, הם מדהימים”, מספרת חיה “זו חברות לאורך שנים שנשמרת בזכות הרבה השקעה, גם שלהם וגם שלי. זה אומר למשל שאני אדאג לפגוש אותם, גם אם אני עייפה מאוד. אשן על הספה בזמן שהם יושבים יחד ומדברים, אבל לפחות אני שם אתם.”

 

לחלום על רפואה ולהתקשח בצבא
תמיד חלמת על רפואה?
“מגיל צעיר. ידעתי שאני רוצה לבחור במקצוע שיש בו עניין ויכולת לעזור לאנשים, עניין של הרגשה גם אם עוד לא הבנת למה. בבית הספר היסודי חשבתי שאהיה וטרינרית, אחר כך זה התגבש ללימודי רפואה ורק בצבא די נסגרתי על ההחלטה.”

צילום מסך: קשת "המתמחים"

שרתת בתפקיד בתחום הרפואה?
“שֵׁרַתִּי כקצינת מבצעים בחטיבת הנח”ל. לצבא יש חלק מאוד משמעותי בהתפתחות שלי. לא הייתי יכולה לבחור ולסיים התמחות בכירורגיה אם לא הייתי עושה בצבא את התפקידים שעשיתי. הסביבה הגברית הקשוחה וההיררכית מאוד דומות.”
לאחר הצבא התקבלה חיה ללימודי הרפואה באוניברסיטת תל אביב, שם גם סיימה את לימודיה.

 

היית מהילדות האלו שהכל הלך להן - ציונים, פסיכומטרי וכ”ו או שהיית צריכה להיאבק כדי להגיע לבית הספר לרפואה?

“לא הייתי צריכה להיאבק, אבל הייתי צריכה להשקיע עבודה קשה כל הזמן. רציתי ללמוד בארץ והציונים הספיקו רק לחלק מבתי הספר לרפואה. לצורך כך הוספתי יחידות בגרות עד שהתקבלתי לאן שרציתי.”
ודומה שאצל חיה הדגש לאורך כל חייה הוא על יכולת הבחירה. לאו דווקא בדרך הקלה או המובנת מאליה. כך גם הבחירה בהתמחות בכירורגיה שנחשבת מקצוע קשה מאוד וגברי מאוד.

 

למה בעצם הכירורגיה נחשבת מקצוע גברי?
“כי רובם גברים”, צוחקת חיה. “הכירורגיה מאוד קשה מבחינת אורח החיים. הכירורגים לא נמצאים הרבה בבית, מתחילים לעבוד מאוד מוקדם ומסיימים מאוחר, המון תורנויות ואחר כך כוננויות ואם נדרש אתה חוזר לחולה מהבית, בכל שעה שהיא. מלבד זאת זה מקצוע מאוד היררכי וצבאי במהות שלו.”
ואפרופו שעות – זה נראה כאילו אתם עובדים משמרות לא הגיוניות מבחינת שעות ועומס. היית משנה משהו? מקצרת את המשמרות?
“לפחות בכירורגיה זה בלתי אפשרי אחרת. אי אפשר להתמקצע במקצוע בלי התורנויות הללו. נכון שבארצות הברית (משם חזרה לפני שנה לאחר שנתיים של התמחות - מ.פ) יש מגבלות יותר נוקשות על אורך המשמרות, אבל שם חדר הניתוח עובד 24 שעות ביממה ובכמויות יותר גדולות כך שגם שם עובדים לא פחות קשה. כירורגיה היא מקצוע קשה ולא הייתי משנה דבר.”

 

אבל זה לא אמור להפחיד אותי, כחולה, שמנתח אותי רופא שעבד כבר 24 שעות?
“היו מחקרים רבים בנושא שהוכיחו שזה לא משנה. שבסופו של דבר יש אדרנלין ואנחנו מצליחים להיות מאוד מפוקסים בעבודה. הבעיה מתחילה בדרך הביתה כשאנחנו עולים ונרדמים על ההגה או כשאנחנו מגיעים הביתה עייפים וחסרי כוח למשפחה.”

ד”ר שוורץ עומדת לסיים בשבועות אלו את ההתמחות ולאחר מבחן מסכם היא תחשב רופאה בכירה, מה שמקל מעט על נושא המשמרות, אך מגביר את האחריות ואת הלחצים באופנים אחרים. זוהי תקופה של החלטות מקצועיות חשובות - החלטה על ההתמקצעות בתחום ובהתאם לכך נסיעה להתמחות בכירה באחד מבתי החולים בחו”ל. “בחודשים הקרובים אני אמורה להחליט”, מסבירה ד”ר שוורץ “תחום הכירורגיה כולל בתוכו רבדים רבים, אבל הנטייה שלי היא לכיוון ניתוחי כבד או ניתוחי מערכת עיכול עליונה.” מקום ההתמחות הוא פועל יוצא של בחירת התחום. כאמור זו אינה נסיעתה הראשונה, רק לפני שנה היא שבה בתום שנתיים של התמחות בבית חולים “מאונט סיני” בניו יורק שנחשב לאחד מבתי החולים הגדולים והמובילים בעולם. ודווקא ההתמחות הזו בתנאי “5 כוכבים” גרמה לה לחוש הרבה גאווה מקומית: “חוזרים בעיניים פתוחות לרווחה, מלאים בידע ובניסיון ובידיעה שאנחנו ממש טובים פה. אנחנו עושים רפואה במאית מהמשאבים שיש בארצות הברית ועדיין עושים עבודה מצוינת.”
 

הורות, אימהות ועבודה
במהלך הסדרה נחשף סיפורה האישי של חיה כילדה מאומצת, שאומצה כשהייתה בת מספר ימים וגדלה כבת יחידה.  
 

הפרק בו נחשף הסיפור האישי שלך והיחסים המיוחדים עם הורייך היה אחד הפרקים המרגשים בסדרה. מה שכנע אותך לחשוף את סיפורך האישי?
“לא רציתי לדבר על האימוץ כלל, אבל ההורים שלי הבינו את החשיבות שבהעלאת הנושא והמודעות אליו ומבחינתם זה היה שווה את החשיפה. ההורים שלי הם   האנשים הכי מדהימים, מיוחדים וטובי לב שאני מכירה.”

 

האימוץ היה אישיו בחייך?
“גדלתי במושב שם כולם ידעו, אבל פה בעבודה ואפילו בשוהם אנשים רבים נחשפו לסיפור האימוץ לראשונה. אבל זה לא ממש היה אישיו במהלך חיי.”
איך באמת קיבלו ההורים שלך את הבחירה שלך ברפואה?
“בתחילה הם מאוד חששו מהקושי שכרוך במקצוע, מהר מאוד הם הפכו לתומכים ודוחפים בכל החלטה שקיבלתי, גם בהחלטה שלי לבחור בכירורגיה.”
ואכן דומה שבין חיה להוריה יש יחסים מיוחדים וקרובים מאוד. היא מדברת על ההורות שלהם בחום ובאהבה גדולה “מצד אחד הם אנשים בעלי נתינה אינסופית ומצד שני תמיד היו מאוד מחנכים”. חשוב לה להישאר לידם ומצד שני, למרות הקושי, זה לא עוצר אותה מלהמשיך להגשים את חלומה המקצועי ולנסוע להתמחות נוספת בחו”ל. “המרחק מקשה אבל זה לא יעצור אותי. גם ההורים שלי עצמם ייקחו מאוד קשה אם אקבל החלטה לא לנסוע. זו נסיעה מאוד קריטית למקצוע הזה. אם את רוצה להיות כירורגית מובילה את חייבת את ההתמחות הזו”, מסבירה חיה “אבל אני גם יודעת שהחברים שלי ימשיכו להיות, לתמוך ולדאוג להם כמו בתקופה שהייתי בניו יורק.”
לפני 7 וחצי שנים נולדה בתה עלמה, היום תלמידת כתה ג’. “ילדה שמחה, בוגרת ועצמאית שאוהבת לרקוד, לקרוא, לשחק לטייל. בשונה מהילדות שלי במושב, היא ילדה שחשופה לעולם.”

 

איך את מצליחה לשלב בין אמהות לעבודה תובענית כזאת?
“בגלל שהזמן שלנו הוא יותר איכות מכמות, אז כשאנחנו יחד אנחנו מספיקות לעשות הרבה - קוראות, הולכות לסרטים ומטיילות. בקיץ האחרון, למרות שלא הייתי בחופש, הספקנו לנסוע לדרום ולצפון ואפילו נסיעה קצרה לשוויץ בין תורניות.”

איך עלמה מקבלת את אמא בטלוויזיה?
“מאוד שמחה וגאה. צופה אדוקה של הסדרה. היא אחת הסיבות העיקריות להסכמה שלי להשתתף בסדרה. אמנם עלמה הייתה בבית החולים בעבר, אבל פתאום היא הבינה מה אני באמת עושה בשעות שאינני אִתה. היה חשוב לי שהיא תבין שמה שאני עושה הוא חשוב ובעל ערך והרבה נתינה.”
ועדיין ברור לה שבלי סיוע בגידול עלמה, לא היה מתאפשר לה לעבוד בסוג כזה של עבודה. ונדמה שלחיה יש סביבה אנשים קרובים שלקטה במהלך חייה ובכוח אישיותה. יחד אתה בגידול עלמה נמצאים אביה של עלמה, ההורים והחברים הקרובים. אני שואלת אותה אם היא למדה לבקש והיא מפתיעה אותי באמירה שמצד אחד כן ומהצד השני היא מרגישה שמהחברים הקרובים היא לא ממש צריכה לבקש, הם מבינים את הצרכים שלה ונמצאים שם בשבילה.


ריאליטי – איך זה קרה לך?

צילום: פיני סלוק

החשיפה לא נוחה לחיה. תנו לה מדים, סטטוסקופ, סכין ומשמרות של 36 שעות והיא פורחת. החשיפה למצלמות כמו גם הריאיון הזה (המתקיים בשעת בוקר מוקדמת במשרד צדדי הצמוד למיון, בעוד המראיינת טרוטת עיניים והמרואיינת נראית ערה וערנית להפליא) קשה לה מאוד, ולמרות חוסר הנוחות היא משתפת פעולה.
את כל כך לא נראית לי כמו אדם שישתתף בתוכנית ריאליטי, איך הצליחו לשכנע אותך?
“כשחזרתי מחו”ל לפני שנה התחילו לדבר אתי על השתתפות בסדרה, אבל לא רציתי. אני מאוד לא אוהבת את החדירה לחיים האישיים וידעתי שזה חלק ממה שנדרש ממני בסוג כזה של תוכנית. ויש גם מערכות יחסים מאוד ספציפיות עם המטופלים וחששתי שזה יהיה מאוד קשה מול המצלמה. ידעתי שלא אהיה ממש פתוחה. מנהל בית החולים, פרופסור קרייס, קרא לי למשרדו כמה פעמים כדי להסביר ולשכנע. אחרי שכנועים רבים הצלחתי לראות את היתרונות שיש בתוכנית גם למטופלים וגם למקצוע אבל בשום שלב לא ממש רציתי או חשבתי שאני מתאימה.”
באתר “מאקו” מוצגת חיה שוורץ כך – “מדובר בבחורה קשוחה (שם החיבה שלה אצל המתמחים האחרים הוא ‘קשוחיה’) קונטרול פריק וחדורת מטרה. למעשה היא מתפקדת כבוסית של כל המתמחים. אבל יחד עם כל זה, מדובר באחת הרופאות הכי טובות שיש בבית החולים והבכירים צופים לה עתיד מזהיר“.
את נתפסת בתוכנית כחזקה וכקשוחה, ידעת שכך את נתפסת?
“אני לא חזקה וקשוחה. אולי קשוחה, אבל לא חזקה.במחלקה הכירורגית קשה מאוד לשרוד אם את לא נתפסת כך, מצד שני פחדתי להיתפס כחסרת רגישות ואני מאוד רגישה.”
אין ספק שהתוכנית חושפת גם את הצדדים הקשוחים של ד”ר שוורץ, אבל לא פחות את הרגעים האנושיים והחמים והחשיבות שהיא נותנת לעבודת הצוות.
כמה סצנות בלתי נשכחות בסדרה כוללות אותה - הצלת אדם שמת בחדר המיון על ידי עיסוי לבו בתוך גופו עד שהדופק חוזר (“באיזשהו שלב הוא איבד סימני חיים. זה לא סוג של מת - זה מת” היא אומרת שם) ואפילו טעות אנוש שהיא מבצעת בפצוע טראומה.
הסדרה הזו באמת מייצגת את מציאות החיים בבית החולים, זה נראה כמו פרק תזזיתי במיוחד של E.R?
“מאוד מייצגת. האמת שבמציאות הקצב הוא פי 10 ממה שרואים בסדרה. בסדרה מבודדים סיפור אחד, במציאות במקביל לסיפור האחד אנחנו מטפלים בעשרות מקרים נוספים ובמיליון דברים שקורים בו זמנית. זה בעיניי הדבר היחיד שהסדרה לא ממש מראה - את העומס האמיתי שיש עלינו ביום יום.”
ואיך החיים כ”רופאה סלב”?
חיה מחייכת “האמת, מפתיעה אותי התמיכה והפרגון שאני מקבלת גם מצד הצוות וגם מבחינת החולים. אבל אני נשארתי אני.”

 


צילום: יחידת הצילום שיבא

פרופסור יצחק קרייס, מנהל בית החולים שיבא ותושב שוהם בעצמו, מספר על ההחלטה לפתוח בית החולים לצוות הצילום ועל הבחירה בד”ר חיה שוורץ:
לרפואה הציבורית בישראל פנים יפות, יום יום זוכים מטופלינו לטיפול מסור ומקצועי מצוותי בית החולים, במחלקות, במרפאות, במכונים, בחדרי הניתוח ובאשפוז היום. חשבנו כי נכון לפתוח את הדלת ולחשוף את הציבור הרחב לזווית אחרת, שונה, אנושית אמתית של בית החולים שלנו, המציב את מטופליו במרכז.
ד”ר חיה שוורץ היא ביטוי לכך. היא כירורגית מוערכת המהווה בעיניי מודל למצוינות. היא רואה עצמה אחראית לפיתוח דור העתיד של המתמחים בשיבא ועושה זאת תוך הפגנת דוגמא אישית ודרך ארץ. יש בחיה שילוב של מנהיגות, מסירות ומקצוענות, התלהבות בלתי נדלית בעשייה, ובעיקר - אהבת האדם.”

 

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: