יום שני, 24 בספטמבר 2018, ט"ו תשרי ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 050-5552559

כתבות מגזין בשוהם

כתבות בשוהם,אנשים בשוהם,מסיפורי שוהם,עסקים בשוהם,

הטייס והחסידה

עודד שפירא, טייס אל-על וגִּתִּית שפירא, לשעבר אשת יחסי ציבור והיום מטפלת רגשית, הם זוג נשוי בסיבוב השני של חייהם וגם של סיפור אהבתם

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

מיכל פיקרסקי

כשנפגשו לפני כ-15 שנה, שניהם גרושים עם ילדים, היא הייתה בתהליך של חזרה בתשובה והוא חילוני שאוהב את החיים הטובים ברחבי תבל שמזמן לו תפקידו.
מאז הם מאתגרים את אהבתם המצליחה לגשר על הפערים, לא בלי קשיים, ויתורים ומחירים

כשאני נכנסת לסלון ביתם החמים של גתית ועודד בכפר טרומן, בשעות הבוקר המאוחרות של יום שלישי, אני מוצאת את עודד חבוש כיפה וגתית מחייכת בהתנצלות ומסבירה שעל עודד, שהיה בטיסה וחזר לפנות בוקר, לערוך “הבדלה” ומזמינה אותי להצטרף. למראי המופתע היא מסבירה שהבדלה ניתן לקיים עד יום שלישי וכשעודד אינו נמצא בארץ במוצאי שבת, היא מחכה לו. מרכיבי ההבדלה פרושים ומוכנים, ובזמן שהוא מדליק את הנר ומברך והיא עומדת לידו בחיוך רחב וחם. ההבדלה מסתיימת, הכיפה מוסרת ומונחת בעדינות במקומה ועכשיו הם מוכנים לשבת לריאיון.


הסצנה הקטנה הזאת מעידה, אולי יותר מכל מה שייאמר בהמשך הריאיון, על מירקם היחסים העדין, המקבל והמכבד בין עודד, החילוני בהגדרה ובהכרה ובין גתית החוזרת בתשובה. ואת מה שעומד מאחורי התמונה מעלים בני הזוג שפירא בימים אלו במופע משותף- הטייס והחסידה.
עודד שפירא, בן 60 הוא טייס באל על. כבנו של הטייס המיתולוגי, דני שפירא, שגדל בשיכון הטייסים שרמת השרון, התגייס, באופן לא מפתיע, לקורס טייס ואף נשאר בחיל האוויר עד היציאה לגמלאות. אב לשלושה- רותם בת ה-31, עידו בן ה-27 ואתי בן ה-19.
גתית, בת 59, אמא לשתי בנות – קורל בת 30 וענבל בת ב 23, שגדלו ולמדו בשוהם, וסבתא לנכדה בת שנה וחצי. בעברה, הלא ממש רחוק, הייתה דוברת ואשת יחסי ציבור. גתית נושאת מילדותה סיפור לא פשוט של גירושי הורים, כמה שנים קשות ובודדות כילדת חוץ בקיבוץ ואז חזרה לבית אביה, שגידל אותה ואת אחותה כאב חד הורי. היום היא עובדת כמטפלת רגשית בעזרת פרחי באך ועל פי החסידות.

פגישה בעקבות סיפור מועתק וממואר בתוך קלסר
בתחילת שנות ה-20 לחייהם נפגשו לראשונה במסיבה אצל חברים משותפים. היא - חיילת משוחררת וכבר עובדת כדוברת (הצעירה ביותר בארץ) והוא טייס צעיר בחיל האוויר. הרומן שניצת ביניהם היה קצר ואינטנסיבי, אך הסתיים לאחר פחות משנה בטריקת דלת של גתית, שעזבה שלא על מנת לחזור. “הפערים היו גדולים מדי. גרתי אז אצל אבא שלי, אבא ספרדי שמרן שדרש שאחזור הביתה בחצות, ואסר עלי לישון מחוץ לבית. עודד, כילד חופשי וליברלי רמת שרוני וטייס צעיר, לא הבין למה הוא חייב להחזיר אותי עד חצות הביתה כשעליו להגיע בחמש בבוקר לבסיס. הוא בכלל לא הבין את הקוד הזה”, מספרת גתית. ועודד מוסיף “הייתי בעיקר עייף בתקופה הזאת.” במהלך שנת הזוגיות הספיקה גתית להעתיק, בכתב ידה, ספר שלם ובו שזרה גם הערות ומילים אישיות המתייחסות אליהם. “הערות שהן אינטרפרטציה רגשית שלי כלפיו. מאחורי העתקת הספר עומדת הטוטאליות שלי, שעומדת בכל דבר, של להפוך משהו שהתחברתי אליו, למשהו שלי ולהעניק אותו ממני.” היא עזבה, אבל את הספר השאירה אצלו, והוא במהלך השנים איפסן ואת הזיכרונות ואת הספר והמשיך בחייו.
הנתק היה מוחלט. כל אחד מהם נישא, ילד ילדים וחי את חייו. פה ושם הם שמעו האחד על השנייה דרך מכרים משותפים “אבל בקטנה, ולא באמת התעניינתי”, מספרת גתית.
פגישה נוספת ביניהם, קצרה ואקראית, התקיימה כעבור כ-15 שנה כשאביו של עודד, דני שפירא, הוציא את ספרו “לבד בשחקים” בהוצאת מעריב וגתית, אז אשת יחסי הציבור של ההוצאה, מונתה לטפל בנושא. “עשינו ‘הרמת כוסית’ לכבוד הספר. דיברנו כמה דקות שיחת ‘סמול טוק’ של עדכונים הדדים, ובזה הסתיימה השיחה.”
בעשור הבא, ובלי שום קשר, כל אחד התגרש מבין זוגו. במהלך אריזת הבית לפני העזיבה, מצא בנו של עודד את הקלסר ובו הספר המועתק. “הוא החזיק את הספר ושאל ‘אבא מה זה גַתִּית?’ ואני פותח את הקלסר ונזכר בה”. בהחלטה ספונטנית הוא מחליט להתקשר אליה שוב. “לא זכרתי שום דבר לגביה מלבד שמה הפרטי והעובדה שבפעם האחרונה שנפגשנו היא עבדה בהוצאת מעריב. התקשרתי להוצאה ואמרתי למרכזנית שאני מחפש את גתית שפעם עבדה בהוצאה והיא העבירה אותי לתא קולי להשארת הודעה. השארתי הודעה בלי לדעת למי.” לאחר מספר ימים חזרה גתית לעבודה אחרי חופשה ראשונה באילת מאז גירושיה. “ובתא הקולי חיכו לי מיליון הודעות כולל ההודעה מעודד. התקשרתי אליו מיד ושאלתי "אתה מוציא ספר או מתגרש?”
הם נפגשו עוד באותו יום לכוס קפה. עודד היה עדיין בהליכי גירושין וגתית הודיעה לו שאין לה כוונה להיות בקשר אתו עד שהדברים לא יהיו סגורים עבורו. ואכן הקשר חודש רק לאחר שעודד השלים עם ואת הליך הגירושין.
ואת היית כבר בתהליך של חזרה בתשובה אז?
“לדעתי תהליך החזרה בתשובה שלי החלה עוד בילדותי ברגע שההורים שלי התגרשו. אני זוכרת את עצמי, ילדה בכיתה ג’, מסתכלת על השמיים ומבינה שמשם תבוא ישועתי כי הנטישה הייתה כל כך טוטאלית מידית ולא ברורה. האמונה התחילה אז. אבל התהליך עצמו התחיל מיד לאחר הגירושין. חיפוש של שקט פנימי, משמעות החיים, התבוננות פנימית על החיים. דברים לא התחברו לי. למדתי לבד בשבתות את ספר התניא ובלי להבין כלום. לאחר שנתיים פגשתי מורה וכבר בשיעור הראשון כל האסימונים נפלו לי.”
ועודד מספר: “באחת הפגישות הראשונות שלנו ביום שישי, אנחנו מגיעים אליה הביתה והיא עולה במדרגות וטוענת ש’זה יותר בריא’. ואני לא ממש קולט. מצד שני היא נוסעת אתי בשבת וטסה אתי לחו”ל ואוכלת אתי במסעדות. אמנם בשר כשר, אבל בכל המסעדות ובמקביל גם מתפללת תפילת שחרית. בשלב הזה זה לא היה מעיק. לא הייתה לי אז בעיה עם נקודת היהדות הזאת. היא הלכה ללמוד תניא ולא הבנתי אז איך זה ישפיע על חיי. אם הייתי יודע לאן זה הולך אולי לא הייתי משתף פעולה או עוצר את התהליך.”

אתגר החיים בצל תהליך החזרה בתשובה
תהליך החזרה בתשובה היווה רק חלק מאתגר הזוגיות. במשך כשלוש שנים, לפני שנישאו, הם היו עסוקים בבניית משפחה חדשה המורכבת והמשלבת שני אנשים מבוגרים ועוד חמישה ילדים בגילי שבע עד בני עשרה, הכרות ושילוב חייהם הבוגרים זה בזה. בשנת 2006 נישאו.
ומתי הבנת שלחזרה שלה בתשובה יש השפעה על החיים שלך?
עודד: “יום אחד הגענו למסעדה בחו”ל והיא לא הייתה מוכנה לאכול את הסטייק בקר שהיא תמיד אכלה, כי השחיטה לא כשרה. אז פתאום הבנתי.”
גתית: “התהליך הוא דינמי. לאט לאט מיחם ופלטת שבת ולאט לאט שבת. מה שעד היום הוא הדבר הקשה ביותר בשבילו.”
על מה שמסמל המיחם בשבת, הם מספרים במופע:
גתית – הַחֲסִידוּת לִמְּדָה אוֹתִי שֶׁזֶּה אֶפְשָׁרִי לִחְיוֹת בְּאַבְּסוּרְד לִחְיוֹת עִם מִישֶׁהוּ שֶׁהוּא הָפוּךְ מִמֶּנִּי! לִחְיוֹת מַמָּשׁ! לִחְיוֹת בְּשִׂמְחָה!
לֹא מַשְׁוָה, אֲבָל אִם הָיִיתִי הוֹפֶכֶת לִהְיוֹת טִבְעוֹנִית לְצוֹרֵךְ הָעִנְיָין...
עודד – הָיִיתִי מַמְשִׁיךְ לֶאֱכֹל סְטֵיְקִים.
גתית – הַחֲסִידוּת מְלַמֶּדֶת אוֹתִי לְהָכִיל הֲפָכִים.
עודד – וואלה?! בֵּינְתַיִים הַחֲסִידוּת הָפְכָה לִי אֶת הַחַיִּים!
כִּי אִם אֲנִי מְקַבֵּל אֶת הָעֻבְדָּה שֶׁיֵּשׁ מֵיחַם בְּשַׁבָּת וְהִיא לֹא מְקַבֶּלֶת אֶת הָעֻבְדָּה שֶׁאֲנִי רוֹצה אֶת הַקָּפֶה שֶׁלִּי, כְּמוֹ שֶׁאֲנִי אוֹהֵב אוֹתוֹ, מְמְּכוֹנַת הקָפֶה שֶׁלִּי, בְּאוֹתָהּ הַשַּׁבָּת שֶׁלָּהּ בְּדִיּוּק, אָז אֲנִי מֵכִיל אֶת הֵפֵךְ מְּכוֹנַת הַקָּפָה הָאֲהוּבָה שֶׁלִּי וְהִיא לֹא מְכִילָה אֶת  הַהֵפֵךְ המֵּיחַם שֶׁלָּהּ.”
אבל “האסימון נופל” לעודד בשבת אחת בה מתארחים אצלם חברים ובתום הארוחה הם מציעים לנסוע יחד לטייל בגבעת הכלניות. גתית אינה מצטרפת לנסיעה ועודד נוסע עם החברים. שם הוא מבין לפתע שזה לא מה שהתכוון אליו, אבל ככה הדברים יראו מעכשיו. “יחד עם זאת מאותו רגע ניסיתי ‘לתפוס אותה ברגליים” מספר עודד, וזה עזר?
גתית - “קצת. מצד אחד אני עוד הולכת עם ג’ינס ובלי כיסוי ראש. מצד שני אי אפשר להפסיק את התהליך.”


אבל בבסיס הדברים מבין עודד, עומדת קודם כל האמונה ושאלות פילוסופיות על אלוהות וכוח עליון. וכך הוא אומר במופע:
“שֶׁלֹּא תָּבִינוּ אוֹתִי לֹא נָכוֹן, אֲנִי אָדָם מַאֲמִין!!!! מַכִּיר בַּזֶּה שֶׁהַבָּסִיס שֶׁל הָעָם הַיְּהוּדִי הוּא התנ”ך, הַשַּׁבָּת, הַכַּשְׁרוּת, הַצְּדָקָה, הָאֱמוּנָה, הַתְּפִלּוֹת, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל... וַאֲנִי מַמָּשׁ שָׂמֵחַ שֶׁיֵּשׁ יְהוּדִים שֶׁמְּקַיְּמִים אֶת הָרֹב.
אַתֶּם שׁוֹאֲלִים אוֹתִי הַאִם אֲנִי אוֹכֵל כָּשֵׁר?! כֵּן בֶּטַח, גַּם כָּשֵׁר הוֹלֵךְ.
אֵין לִי עִנְיָן לְשַׁנּוֹת אֶת הַיַּהֲדוּת, אֲבָל... אֵיךְ אֲנִי אַסְבִּיר לָכֶם? אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁמְּהִירוּת הַנְּסִיעָה נִקְבְּעָה עַל 120 קמ”ש, אָז מָה זֶה אוֹמֵר?! שֶׁאֲנִי לֹא חוֹרֵג לִפְעָמִים?! אֲנִי חֲלִילָהּ לֹא עוֹשֶׂה דְּבָרִים לְהַכְעִיס וַאֲנִי לֹא כּוֹפֵר בַּחֲשִׁיבוּת שֶׁיֵּשׁ לַדְּבָרִים עַל פִּי הָאֱמוּנָה, אֲבָל אֲנִי, בְּאֹפֶן אִישִׁי, לֹא דָּבֵק בַּחֻקִּים הַמַּגְבִּילִים. אַתֶּם שׁוֹאֲלִים אוֹתִי אִם יֵשׁ בּוֹרֵא לָעוֹלָם! אֲנִי מַאֲמִין שֶׁיֵּשׁ מַשֶּׁהוּ... מִישֶׁהוּ... הַשְּׁאֵלָה הַאִם הוּא קַיָּם אוֹ לֹא, זוֹ שְׁאֵלָה פִילוֹסוֹפִית וְהִיא חֲשׁוּבָה לְמִי שֶׁרוֹצֶה לְהִתְעַמֵּק בָּהּ.
אֲנִי לֹא עוֹסֵק בַּשְּׁאֵלָה אֶלָּא מִתְמוֹדֵד עִם הַמְּצִיאוּת, וְיֵשׁ לִי מְצִיאוּת חֲדָשָׁה לְהִתְמוֹדֵד אִתָּהּ, בָּרוּךְ הַשֵּׁם.”
מסבירה גתית: “אנחנו רוצים להמשיך להיות יחד. הוא לא אוהב אותי כי אני דתית או לא דתית. כמטפלת בזוגות אני מבינה שמה שמפריע זה לא באמת מה שמפריע. צריך לפרק ולפענח מה באמת מפריע בזוגיות, חייבים לעשות בירור וסדר. אני בחרתי בזרם של חב”ד כי מצאתי שם קודם קבלה ומאוד התחברתי למודל החברתי שלהם. החזרה שלי בתשובה שינתה אותי והפכה אותי לאדם הרבה פחות שיפוטי וביקורתי והרבה יותר שמחה ומקבלת. וזה הכניס לחיינו מנוחת נפש ופחות טוטאליות. ובכל זאת החיים פה הם לא פשוטים. אני עדיין בתוך התהליך והוא עדין משלים או לא משלים, אבל לעודד יש יכולת הכלה מאוד מאוד גדולה. מישהו אחר אולי היה זורק אותי מכל המדרגות מזמן ולכן אנחנו כנראה ביחד.”
 

זוגיות על הבמה
לאחרונה, בתום שנה של חזרות, העלו גתית ועודד את מערכת היחסים והזוגיות שלהם על במה במופע זוגי.


איך ולמה הגעתם למופע?
גתית: “בשנים האחרונות התחזקתי בפעילות הציבורית של חב”ד. התחילו להזמין אותי לכנסים ולספר את הסיפור האישי שלי. במהלך אותם מפגשים מצאתי את עצמי בעצם מדברת על עודד ואומרת שלא אני במסירות נפש אלא בעלי במסירות נפש. במהלך כל השנים, כדי להתמודד עם השינויים והקשיים התחלתי לצלם ולהקליט את עודד אומר את דבריו. קטעים שהפכו, תוך כדי צילום, מכעס להומור. כל הקטעים המצולמים ועוד דברים שכתבתי לעצמי הציפו אצלי רצון להביא את הדברים לבמה.”
את הדברים הכתובים היא כינסה תחת הכותרת “אשת טייס מי ימצא”. להפתעתה עודד הסכים לשתף פעולה ולספר את סיפורם. “עוד לא היה לי מושג איך זה יהיה, אבל בהשגחה פרטית, מירי שניארסון (אשת עסקים ותקשורת חרדית- מ.פ) הזמינה אותי לשידור רדיו ביום העצמאות לפני כשנה. במהלך השידור פגשתי את דנה שורצמן, קומיקאית ובימאית מאוד פופולרית במגזר החרדי וענת שאבי, כותבת ומפיקה, אלו שתי הנשים שכתבו ועשו אתנו את המופע.”


עודד וגתית נכנסו לשנה אינטנסיביות של חזרות למופע, במהלכן היו גם “פיצוצים” שגרמו להם להחליט שהם אינם ממשיכים. מספרת גתית: “זה היה תהליך רגשי שהציף את הכל. גם דברים שחשבתי שהם מאחורינו צפו ועלו שוב. במקביל אני הייתי עסוקה בלנקות את הטקסטים שיהיו ראויים לכל קהל ועודד התעקש לדבר על הכל. חששתי מחזרה לעולם התיאטרון והבמה ומכך שלא אוכל לשמור על עצמי ועל הדברים החשובים לי כמו שמירת נגיעה”. ובכל זאת הם הצליחו להתגבר גם על הקשיים. את דבר המופע הם הסתירו מכולם, גם מהילדים הפרטיים שלהם, “כדי שלא נהיה חשופים למשובים ולביקורת שלא רצינו לשמוע.”
זה מופע שעוסק בחזרה בתשובה?
לדברי גתית זה בעיקר מופע העוסק בזוגיות: “מעבר למטרה הראשונית שלי לתת לעודד במה ומקום לדבר, כל חיי עשיתי דברים מתוך שליחות, שיש להם ערך מוסף. יש את הפרטי ואת הכללי. אני יודעת כמה קשה וכואב זה לפרק בית, שנינו עברנו את זה. היום מאוד בפשטות מפרקים בית. המופע עוסק בגישור. אנחנו אומרים לקהל ‘אם אנחנו יכולים, גם אתם יכולים. תנסו, אל תמהו לפרק’. מבחינתי, זה שאני ועודד יחד זה סוג של נס, היו ועדיין יש רגעים מאוד לא פשוטים. יש במופע הזה סוג של נחמה.”


וגתית מסכמת: “אני לא מכירה זוגיות בלי סדקים, אבל לא צריך להיבהל מהם. אם לא נדבר עליהם ונטפל בהם, הם יהפכו לשברים שאותם כבר אי אפשר לתקן.”  

 

“בונות את

הבית”
במסגרת הפעילות של גתית בחב”ד, נחשפה גתית למדרשה של בנות בסיכון שנמצאת ברמת אביב. “בנות מבתים הרוסים או במצבי חיים מאוד לא פשוטים מקבלות קודם כל בית חם ומענה טיפולי רחב היקף אבל בו בזמן מלמדים אותן להנהיג את חייהן, ללמוד מקצוע ולהתקדם.”
לפני כשש שנים קיבלה החלטה לכנס בביתה פעם בשנה נשים מכל המעגלים החברתיים לערב של נתינה ותרומה.
השם “בונות את הבית” נולד מבניית בית המקדש הפרטי של כל אחת. מבניית המידות האישיות שלה שישפיעו טוב ואור קודם כל בפנימיות שלה ואחרי כן הולך ומאיר החוצה, וגם בונות את הבית של אותן הבנות שזקוקות לעזרה.
המפגש הפך למסורת ובכל שנה מתקיים ערב שהוא סוג של מסיבת קיץ שכל ההכנסות ממנו נתרמות למדרשה.
בשבוע הבא, ביום שני ה-25.6.18 יתקיים ערב נוסף בהשתתפות דנה שורצמן. הכסף שייאסף השנה מיועד לבנייה של מטבח חדש לבנות.
פרטים במודעה המצורפת.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: