יום שישי, 22 ביוני 2018, ט' תמוז ה' תשע"ח
לפרסום חייגו: 050-5552559

כתבות מגזין בשוהם

כתבות בשוהם,אנשים בשוהם,מסיפורי שוהם,עסקים בשוהם,

אימא'ס

שני לוי מנדל, תושבת שהם (בעבר ובעתיד) וזוגתה - מור לוי מנדל, חולמות להיות אימהות. רק שבמקרה שלהן, הדרך לאימהות סבוכה, ארוכה, מסוכנת ומאוד יקרה. ראיון זוגי עם שתי נשים צעירות, מקסימות ושובות לב על אהבה, זוגיות, משפחה, בירוקרטיה, דלתות סגורות, ועל חלום האימהות ששום דבר לא יעצור אותו. ואותן.

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

מיכל פיקרסקי

לפני כחודשיים פרסמה שני לוי מנדל פוסט קצר ונוגע ללב בקבוצת שוהם בו ביקשה מתושבי שוהם להיכנס לפרויקט גיוס המונים ולפתוח את הלב ואת הכיס כדי לעזור לה להיות אימא. אמנם פרויקט גיוס הכספים לא צלח, אבל שום דבר לא הזיז את שני ומור לוי מנדל מהגשמת חלומן, להיות אימהות.
ואם הכל ילך כשורה, בעוד כשלושה שבועות תחזורנה, שני ומור, מלוס אנג’לס כשהן נושאות ברחמה של מור את פרי אהבתן.
את שני ומור אני פוגשת בדירתן התל אביבית הביתית, אך הזמנית. שני: “אם הכל ילך לפי התכנון, המטרה שלנו היא לחזור לשוהם ולגדל את הילדים ליד ההורים שלנו. שוהם זה המקום לגדל ילדים.”


שני (בת 34), בת שוהם מגיל 10. עוזרת אישית של איש נדל”ן בעל עסקים בישראל ובהונגריה, וצלמת סטילס שמתמחה בצילום בתנועה (“צילומי רקדנים והפקות ומחזות זמר”, כפי שהיא מסבירה). הוריה, על אף שהתגרשו, שניהם תושבי שוהם. זוגתה, מור (בת 28), גדלה בראש העין השכנה, ועובדת כמדריכת כושר. שני ומור הכירו דרך אתר הכרויות לפני כארבע שנים, למרות שכמה חודשים קודם לכן חברה משותפת רצתה לשדך ביניהן. אחרי חברות בת שלוש שנים, שכללה גם פרידה בת כמה חודשים, החליטו השתיים למסד את הקשר ביניהן ולהתחייב זו לזו. במאי בשנה שעברה נישאו בחתונה מרגשת ורבת משתתפים. “השחקנית אניה בוקשטיין חיתנה אותנו. חיפשנו משהיא שגם תהיה ממלכתית וסמכותית, וגם תדע לעשות שואו וגם תדע לנהל את הטקס”, מספרת שני. ולמרות החופה, הטבעות, העדים והאורחים הן אינן נחשבות נשואות, לפחות לא בעיניי מדינת ישראל. וזאת לא תהיה הפעם האחרונה בה תסרב המדינה להכיר בהן, בזוגיות, ברצונות או בצרכים שלהן.
שתיהן “יצאו מהארון” בגיל מאוחר, יחסית, אך בתהליך טבעי ונטול דרמות.
מספרת מור: “אנחנו שתינו לא ידענו קודם, לשתינו היו בני זוג במשך השנים”,
ובכל זאת משהו קרה, לכל אחת מהן בנפרד. מור גילתה את אהבתה לנשים בגיל 23 ושני בגיל 21. “בעצם מעולם לא היה ארון,” מספרת שני “מהרגע שהבנתי בעצמי בגיל 21 כולם היו שותפים לתהליך שעברתי.”

נטייה מינית, זה לא מסוג הדברים שיודעים מנעורים?
שני: “היום מקובל לדבר גם על אוריינטציה מינית כעל ספקטרום - ציר ארוך שכל אדם נמצא בנקודה אחרת ובכל נקודה נמצאים עוד אנשים. ויש כמה צירים כאלה: מיניות, מגדר וזהות מינית.”
ויחד עם זאת, ברגע שכל אחת מהן הבינה מה היא זהותה המינית, הדברים שלא היו ברורים קודם לכן, התחילו להסתדר. מסבירה שני: “זה לא באמת היה ‘רעם ביום בהיר’. אני מבינה היום שתמיד נמשכתי לדמויות נשיות ברות סמכות בחיי. זה תמיד היה שם. ויחד עם זאת היום נראה לי שזה היה ברור לסובבים אותי, הרבה לפני שזה היה ברור לי.”
ולמרות שהיציאה מהארון הייתה ממקום מאוד שלם ודי נטול דרמות, זה לא לחלוטין נטול קשיים. הוריה של מור היו בשיאו של תהליך גירושין וביקשו ממנה שלא לדבר על כך באותו שלב כדי לטלטל את הספינה המשפחתית יותר ממה שטולטלה. והיא אכן סיפרה לשני אחיה, הצעירים ממנה, רק לאחר שהכירה את שני. “בדיעבד זו הייתה שטות גדולה. אמנם תהליך הגירושין ועזיבת הבית היה קשה לכולנו, אבל אבא שלי והאחים שלי קיבלו את זה מדהים, הרבה יותר קל ממה שחשבתי.”
אצל שני הקושי הגדול היה מול אמה, שחזרה בתשובה כששני הייתה בת 16, וחיה כ”דוסית חב”דניקית קיצונית”, כהגדרת שני. “היחס שלה היה מאוד מורכב- מצד אחד היא אומרת שאני בתה והיא אוהבת אותי בכל מקרה ומצד שני היא חושבת ואומרת שזה עיוות של הטבע. בחתונה היא בחרה שלא להיות. ויחד עם זאת היא מכירה את שני ומתייחסת אליה מאוד יפה, אבל קשה לה מאוד לבוא לכאן לדירה שלנו. אבל זה הקושי שלה”. אמה של שני עזבה את הבית כששני הייתה בת 16, בתהליך של חיפוש עצמי. וחוויות הנטישה הוא דבר שעד היום מכאיב לשני מאוד: “אני מבינה את תהליך החיפוש שלה עם עצמה”, אומרת שני בכנות, “אבל יש דבר שאני לא מבינה ולא אבין לעולם, במיוחד על רקע זה שאנחנו בתהליך כל כך קשה להביא ילדים לעולם, וזה לקום ולנטוש את הבית ובעיקר את ילדים. זה דבר שנשבעתי שלעולם לא אעשה.”


להיות אימא
ואחרי שהכירו והחליטו לקשור את חייהן לתמיד בא השלב הטבעי הבא בהקמת משפחה והוא ילדים. שתיהן מרגישות רצון, מוכנות ובשלות גדולה להיות אימא.
אצל זוגות חד מיניים זה אף פעם לא סיפור פשוט, אם כי אצל נשים התהליך קצת יותר קל. בדרך כלל מה שנדרש הוא תרומת זרע ורחם תקין ואפילו בחסות המדינה, יכול להיווצר הריון ותינוק. הקושי בדרך כלל הוא בתהליך האימוץ שנדרשת לעבור האם שלא ילדה
את התינוק.
לא במקרה של שני ומור.
פה נכנסת ומתערבת המדינה ממש ברמת הרחם ולא מאפשרת להן להיות אימהות בדרך שנכונה להן. והדרך הנכונה עבורם היא לקחת ביצית משני ולהשתיל אותה, אחרי הפריה, ברחמה של מור. תהליך שאינו חוקי בארץ כלל.
שני סובלת מבעיה קשה בבלוטת התריס, והריון עבורה תמיד יהיה הריון בסיכון גבוה שעלול לסכן גם אותה וגם את העובר שבבטנה. בארץ לא ממש מתייחסים לזה כאל בעיה בכל מה שקשור לכניסה להריון. אמנם ההיריון יוגדר בסיכון גבוה וגם העובר יידרש לעבור בדיקת MRI על בסיס קבוע. עוד בהיותו ברחם, כדי לוודא שאינו סובל ממומים מולדים, אבל אם תהיה בעיה, תמיד אפשר להפיל ולנסות שוב. מבחינתם אם הרחם תקין, אין שום מניעה להיכנס להריון.

 

תסבירו לי את העניין, הרי מור כן יכולה להיכנס להריון, אז איפה הקושי?
“בהתחשב בעובדה שאני לא יכולה להיכנס להריון ובגלל שמאוד חשוב לשתינו להיות אימהות לילדים שהם גנטית של כל אחת מאתנו. חשבנו זמן ארוך איך אנחנו רוצות להביא ילדים לעולם ועל הדרכים שונות שנוכל לאפשר לזה לקרות. אחת הדרכים כאמור היא לשאוב ביצית ממני ולהשתיל ברחם של מור. התברר לנו שזה תהליך שאינו חוקי בארץ. אוטומטית התהליך מוגדר כתרומת ביצית או פונדקאות, מה שלא תופס במקרה שלנו. החוק לא יכול להתמודד עם סיטואציה כזאת. בנוסף לכך השעון הביולוגי שלי מתחיל לתקתק.”
בהיותן נשים יסודיות וחדורות מטרה הן החלו לבדוק באינטרנט מה יכול להיות הפתרון עבורן ודי מהר הגיעו להליך, שמתברר שמקובל בעולם, והוא שאיבת ביציות משתיהן, הפריית הביציות הטובות והחזקות מכולן ואז החזרה של שתי ביציות מופרות לרחם של מור ובכך יצירת הריון של תאומים (או תאומות במקרה של החלום שלהן).
וזה לא שהן לא ניסו לעשות פה את ההליך או לשנות את רוע הגזירה, אך נתקלו בקירות אטומים בחסות החוק. הן נפגשו עם רופאים ורופאות שמיהרו להסביר להן שאין בכלל על מה לדבר. את הרעיון של הריון התאומים הם פסלו “כמדע בדיוני”. רופא בכיר ומפורסם מאוד כלל סירב לפגוש אותן. הן אפילו פנו לרופאה לסבית, בתקווה שתנסה לסייע להן יותר. הפתרון המוצע תמיד היה אחד - להכניס כל אחת מהן להיריון בנפרד בביציות שלה עצמה. “הם רואים בחורה צעירה עם רחם, ועבורם קיים רק פתרון אחד, להיכנס להריון. ‘אם את מאוד מתעקשת על ילד גנטי שלך, נעזור לך להיכנס להריון’ שום התייחסות לסכנות שיש בהריון כזה.”

אחרי מסכת ייסורים, כאב לב ואלפי שקלים ששילמו, הבינו מור ושני שהפתרון לא יקרה כאן.
חיפוש עוד יותר מעמיק באינטרנט גילה כמה מקומות בעולם שעושים את ההליך הזה. בדרך האלימינציה, החליטו ללכת על טיפול בבית חולים בארצות הברית, שם עושים את ההליך הזה כהליך די קבוע. מספרת מור: “כשפנינו אליהם תגובתם הייתה ‘אין פה שום בעיה, עשינו דברים מסובכים מאלה’. שום דבר לא נראה להם חריג בבקשה שלנו.”
שני: “קודם כל ההתייחסות שם לאישה עם בעיה כמו שלי בבלוטת התריס היא לא להמליץ לה להיכנס להריון, ומכאן באה הנכונות לסייע למצוא דרכים אלטרנטיביות”.
ניסיון לגיוס כספים במימון המונים
המכשול הגדול ביותר בדרך להגשמת החלום, הוא המכשול הכספי. מדובר על סכום של כ-170,000 שקלים.

זה לא סכום בשמיים, נכון?
“נכון, ועדיין לא היה לנו הסכום הזה. שברנו חסכונות שהיו לנו ולקחנו הלוואה גדולה ובמקביל פתחנו “מימון המונים”, שלא ממש צלח. הצלחנו לגייס $1500, בערך מחיר של כרטיס טיסה.”
מור: “ציפינו לסיוע של המדינה. אין שום סיבה לתת לנו לנסוע לעשות את ההליך הזה בחו”ל. היינו מוכנות לשלם כאן כל סכום, מתוך ידיעה שזה יעלה לנו הרבה פחות. אבל המדינה לא מוכנה לשמוע על פתרון כזה. היינו יכולות לנסות ללכת למאבק משפטי ואולי גם לזכות, אבל החלטנו לא להפנות את המשאבים שלנו כרגע לכיוון הזה. הרצון שלנו להיות אימהות חזק יותר.” ומוסיפה מור: “הרגשתי שכל העניינים המשפטיים הללו גומרים עליי נפשית. במקום הליך שאמור להיות טוב ושמח.”
למרות שהכסף לפרויקט האימהות כבר נלקח כהלוואה בנקאית גדולה, בוודאי שבמושגים של זוג צעיר בתחילת דרכו, עדיין מקוות שני ומור שאנשים יסכימו לפתוח את הלב ואת הכיס ולתרום לכיסוי העלויות (מספר חשבון הבנק לתרומה מופיע בסוף הכתבה- מ.פ).

מסע אל האימהות
מצוידות בתקווה ואופטימיות ושתי צידניות מלאות בזריקות הורמונים, טסו מור ושני לפני כחודש וחצי לקליפורניה. באופן מקרי, הרופא המטפל בהן, הוא ישראלי “מה שמאוד מקל על התהליך והפך אותו לנעים וביתי יותר”.

מיהו תורם הזרע?
“בארצות הברית, כמו בארצות הברית, אם את משלמת את מקבלת. את בוחרת את תורם הזרע שלך. את יודעת עליו פרטים רבים - רקע רפואי וגנטי ומשפחתי, תחביבים ואהבות, ראיון קולי אתו ואפילו תמונת ילדות”.
לאחר טיפול הורמונלי שקיבלו שתיהן, נשאבו מכל אחת מהן עשרות ביציות, שלאחר בדיקה הופרה חלק גדול מהן. לאחר חמישה ימים עברו הביציות המופרות בדיקות גנטיות מיוחדות (שאינן מוכרות בארץ) - שמגלות שני דברים: האם מדובר בעובר נורמלי ותקין, ומה מינו של העובר.
לאחר קבלת התוצאות נותרו להן 19 עוברים תקינים - 13 של מור ו-6 של שני, שהוקפאו.
בניגוד לתהליך המקובל בארץ בו מוחזרים העוברים לרחם האם כמה ימים לאחר הליך שאיבת הביציות, בארצות הברית הדרישה היא להמתין לפחות עד המחזור הבא בגלל רמות ההורמונים הגבוהות בגוף.
וכך, כשהעוברים שלהן ממתינים להן במרפאה בקליפורניה, חזרו מור ושני ארצה לתקופת החלמה ומנוחה, וביום פרסום הגיליון תעשׂינה את דרכם חזרה לקליפורניה, שם תקבל מור טיפול באסטרוגן והעוברים (במקרה שלהם העובריות) יוחזרו לרחמה ביום הטוב ביותר להליך. החלום של מור ושני הוא להיות אימהות לבנות ולכן מה שיוחזר לרחמה הן רק שתי עובריות ממין נקבה.

אתן אופטימיות?
“הסטטיסטיקות לא ממש חלות עלינו, כי בדרך כלל מדובר על נשים עם בעיות פוריות, אבל הנתונים הם לטובתנו: שתי נשים צעירות, בריאות ועוברים שמוחזרים לרחם בריא ורק שני עוברים שמוחזרים, כך שיש לנו סיכוי גבוה. התלבטנו הרבה והחלטנו להגשים את מה שנראה לנו בדרך הטובה ביותר להפוך למשפחה. בכל מקרה אנחנו שלמות עם התהליך ויודעות שמבחינתו עשינו מה שיכולנו כדי שזה יקרה. ובמקרה הכי גרוע - יש לנו עוד עוברים מוקפאים להליך נוסף.”
וכפי שנכתב בפתיח, אם הכל ילך כשורה, בעוד כחודש תחזורנה שני ומור ארצה כשהן בדרך להיות אימהות. את ההיריון והלידה הן מתכננות לעבור כאן, קרוב למשפחות ולחברים ולמעגל התומך, ואת ביתן ואת ילדיהן הן מתכוונות לבנות ולגדל פה בשהם.

 

מעבר לקרבה להורים ולמשפחה, לא יקל עליכן לגדל את הילדים בקהילה שיש בה יותר זוגות חד מיניים?
“שוהם הוא מקום מצוין לגדל בו ילדים, הרבה יותר מתל אביב. דנו רבות בנושא טובת הילדים. שנים רבות חשבנו שהמקום הטוב ביותר לגדל ילד של הקהילה הוא במרכז תל אביב, בכל מקום אחר הוא יהיה חריג. בקיץ השתתפנו בהפגנה הגדולה בנושא חוק האימוץ ושם שמענו נערה בת 17 שגדלה לשתי אימהות לסביות, שלא גדלה בלב תל אביב, וסיפרה שמעולם לא הרגישה חריגה או מיוחדת, עד היום שבו רשויות הרווחה דפקו לה על הדלת ושאלו אותה שאלות כמו ‘האם האימא שלא ילדה אותך אוהבת אותך כמו האימא הביולוגית’? רק המדינה גרמה לה להרגיש חריגה... אחרי ששמענו אותה נפל לנו האסימון – הבנו שזה לא ממש משנה כמה נעטוף את הילדים שלנו וננסה להגן עליהם במרכז תל אביב, יום אחד תבוא המדינה שתגיד להם שהם חריגים, ואם ככה, למה לא לגדל אותם בשוהם? הקהילה בשוהם היא פתוחה ומקבלת לא פחות מכל מקום אחר, אפילו יותר.”

חשבון הבנק לתרומה:
הבנק הבינלאומי, סניף 065
חשבון מספר 326321
ע”ש שני מנדל ו/או מור לוי

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: