יום חמישי, 17 באוקטובר 2019, י"ח תשרי ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 050-5552559

כתבות מגזין בשוהם

כתבות בשוהם,אנשים בשוהם,מסיפורי שוהם,עסקים בשוהם,

לוקח ללב

עשרה חודשים בלבד חלפו מאז שכבש את כיסא ראש המועצה. לתפקיד הנחשק הוא הגיע עם לא מעט ניסיון בפוליטיקה המקומית והארצית, אבל נדמה ששום דבר לא באמת הכין אותו לחלק מהדברים שחווה בשנה האחרונה. ריאיון ראשון עם מי שיריביו אומרים עליו שהוא "לא רואה בעיניים"

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

אפרת רוזנצוייג

אפרת רוזנצוייג / איתי רז 

 

איתן פטיגרו, ראש המועצה המקומית שוהם, מסכם אוטוטו שנה ראשונה בתפקיד. הוא נבחר בגיל 37, אבל מביא איתו קורות חיים של איש זקן. הוא חבר מועצה כבר יותר מעשר שנים, שימש בקדנציה הקודמת כסגנו של ראש המועצה, גיל ליבנה, הוא טייס חיל האוויר, שהשתחרר לפני יותר מעשור בדרגת רב סרן, ועדיין עושה מילואים. עד בחירתו עבד כטייס ב"אל על". יש לו תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר-אילן. הוא שימש במהלך השנים במגוון תפקידים בממשלה, בין היתר היה ראש המטה של שר התשתיות, ראש מטה מנכ"ל המשרד לפיתוח הנגב והגליל ויועץ לשר התשתיות לענייני גז טבעי. הוא גם ידוע כמקורב למספר פוליטיקאים מכהנים.

במערכת הבחירות האחרונה לראשות המועצה הוא הפתיע פעמיים. פעם ראשונה כאשר הכריז בשלב מאוחר יחסית על התמודדותו לתפקיד ראש המועצה מטעם הסיעה של ראש המועצה היוצא. בפעם השנייה הפתיע כשניצח את הבחירות בנוק-אאוט, כשהוא גובר על מועמדים ותיקים ומנוסים ממנו.

הוא נכנס לתפקיד נישא על גלי האהדה. מלח הארץ, הטייס שגדל כאן מיום הקמת היישוב, מי שסימן מטרה לעמוד בראש היישוב, כבר כנער מתבגר, והתחיל מיד בעבודה. רק טבעי שיתחיל את תפקידו כ"מאמי היישובי". שום דבר מניסיונו העשיר לא באמת הכין אותו למה שציפה לו כמה חודשים לתוך תחילת הקדנציה. 

התייצבנו בלשכת ראש המועצה לריאיון חגיגי לכבוד ראש השנה ולאחר כמעט שנה בתפקיד. אפרת רוזנצוייג, עורכת העיתון, שהגיעה חמושה בשאלות קשות, אבל גם הואשמה לא פעם "בחולשתה לטייסים" (כך לפחות לדברי איתי רז) ולכן, לשם האיזון, הצטרף גם איתי רז, שתמך בפומבי ביריבו של פטיגרו במהלך הבחירות האחרונות.

אם זה היה תלוי רק בו, פטיגרו לא היה מתראיין. לטעמו, רק בתום הקדנציה הוא יכול לבוא אל הציבור עם תוצאות או כישלונות. "לא מראים חצי עבודה", הוא אומר עם מעט טרוניה בקולו.

כמעט שנה חלפה מהיום שנבחרת, תן לנו סיכום, ככה מהבטן.

"אני לא מסכם. רק התחלתי. יש לפניי עוד למעלה מארבע שנים. נסכם בסוף".

בכל זאת...

"אני מסתכל קדימה. אנחנו בשנה הראשונה. אני רק מתחיל את הזריעה של המהלכים הגדולים שאני מתכנן, בונה את החזון של היישוב לעוד עשור. לכן השנתיים הראשונות הן רק הפתיח. אחרי שיושבים על הכיסא מבינים שהדברים הם מאוד מורכבים ואין נושא שהוא לא מורכב. יש בכלל בארץ וגם ביישוב נטייה לרצות שיקרו דברים, רק לא אצלנו בבית. תופעת ה"נימבי" (Not in my back yard) שמתעצמת. אחד האתגרים הגדולים הוא לא לעצור מלבצע מהלכים גדולים, לא לפחד משינויים רק בגלל קבוצת אנשים שלא מרוצה. אני מסתכל לטווח הארוך ואני מצפה מעצמי ומקברניטי היישוב להסתכל קדימה. עומדים בפנינו אתגרים לא פשוטים".

אתה עונה לנו כמו פוליטיקאי ואנחנו רצינו אמירה אישית, אז נשאל אותך כך: מ-1 עד 10, כמה אתה עייף?

"10. אני עייף. אני עובד מאוד קשה. מהבוקר עד הלילה".

מ-1 עד 10, כמה אתה כועס?

"כועס? אני לא כועס. על מי אני צריך לכעוס?"

על התושבים, לדוגמה...

"מה פתאום? אני עייף כי אני עובד קשה, אני לא ישן בלילות. כשמשהו לא עובד כמו שאני רוצה שיעבוד, זה מדיר שינה מעיניי. אני עייף כי אני עדיין לוקח הרבה דברים ללב. אני לא ממש ישן, אם זה בגלל תושב שפונה אליי עם בקשה או בגלל תקלות שהן עדיין פתוחות במוקד, הגלגלים בראש לא מפסיקים לעבוד למציאת פתרון".  

מ-1 עד 10, כמה אתה מתחרט על ההחלטה להיות ראש מועצה?

"זה לא הזמן הנכון לשאול. את השאלה הזאת תשאלו אותי בעוד חמש שנים. כרגע לקחתי משימה ואני אשלים אותה על הצד הטוב ביותר".

מתחמק?

"ממש לא ואני אנסה להסביר על דרך הדוגמה: כמה פעמים יצא לנו כהורים לשאול את עצמנו, למה היינו צריכים את זה? את הדאגה הבלתי פוסקת, התסכול... אבל בטווח הארוך אתה אומר לעצמך: וואו, זה הדבר הכי טוב שעשיתי בחיים. אי אפשר לבחון את הדברים דרך נקודות שבירה, צריך להסתכל בפרספקטיבה של פרקי זמן ארוכים ואז לשאול את עצמך מה עשיתי ומה תרמתי. לא מעניין אותי 'להרגיש טוב', אני רוצה להשאיר כאן מוצר שאני גאה בו בסופה של תקופה". 

אז מ-1 עד 10 כמה אתה בלחץ?

"0. ממש לא לחוץ".

בבחירות לראשות המועצה התמהמהת עם הצגת מועמדותך, אולי כי לא ממש רצית?

"זה לא סוד שאני מאוד מאוד רציתי, אבל המשפחה, בצדק, התנגדה. היה ברור שבתפקיד הזה הראשונים להיפגע הם בני המשפחה. ולראיה - כל החלטה שקיבלתי במשך השנה האחרונה, הראשונים שחטפו על הראש הם בני משפחתי: אשתי, הילדים שלי וההורים שלי".  

את המשפט האחרון אומר פטיגרו בגרון ניחר. העיניים שלו מתמלאות בדמעות ונראה שנגענו בעצב חשוף. 

תעשה לנו סדר: החלום שלך היה להיות טייס או ראש מועצה?

"מעולם לא חלמתי להיות טייס, רציתי להיות ראש מועצה. כשהייתי יו"ר מועצת נוער לפני הרבה שנים, שאלו אותי למה אני מכוון ואמרתי שאני אחליף את שחר" (שחר בן עמי, ראש המועצה בעבר – א"ר, א"ר).

חלום משונה קצת.

"אני חושב שעשייה ציבורית היא שליחות וככזו יש בה משהו מעבר לכל דבר אחר. אני מאחל לכל אחד שיהיה לו פרק בחיים של שליחות ציבורית. אני כאן כדי להגשים את הפרק הזה על הצד הטוב ביותר: המשכורת לא מעניינת אותי, החיים האישיים שלי לא מקבלים עדיפות, גם הבריאות תשלם ככל הנראה מחיר, אבל זה כל היופי בלהיות שליח ציבור".

אפרופו ציבור, איך הציבור בשוהם עד עכשיו? 

"הציבור בשוהם מאוד פעיל, מאוד מעורב. ברובו גם יודע לקחת את הדברים בפרופורציה ולתת ביקורת בונה. יש גם כאלה עם יד קלה על המקלדת, שהם לצערי חלק מתופעה ארצית נפוצה. בתכנית העבודה של החינוך יש דגש על עצירת תופעת השיימינג שמתחילה כבר בגיל צעיר. אני אנסה לעצור אותה פה ביישוב".

קיימת תחושה שמאז שהתיישבת על כיסא ראש המועצה איבדת קצת מהקונצנזוס ומהפופולריות. איך אתה מפרש את השיח הלא מפרגן סביבך ברשת החברתית?

"אני חושב שצריך לקחת את הדברים בפרופורציה. מדובר בקבוצה מאוד קטנה שמנסה להסית את השיח הציבורי וזה בסדר, זה חלק מההתמודדות. אמרתי לכל אחד, גם לאנשים הכי קרובים לי, שאם אני רואה משהו לקוי, אני אתקן אותו גם במחיר שלא יאהבו או ישנאו אותי. אם אני רואה מישהו שמספח לעצמו שטח, גם אם הוא היה התומך הכי נלהב שלי, אני לא אוכל להתעלם ואני אוציא לו צו הריסה. אז מה לעשות, אותו אדם שאני פוגע בו, לוקח את זה באופן אישי וכל מה שאני אעשה מכאן והלאה, הוא יהיה נגדי. זה מה שקרה גם במציאות: תושב סיפח לעצמו מעל דונם אדמה משטח ציבורי. 18 שנים אף אחד לא עשה כלום עם זה. ראיתי את זה בעיניים וכשנכנסתי לתפקיד, יום למחרת טיפלתי בזה. אותו תושב, מבחינתו, אני מת. אבל זה תפקידנו ואסור לנו למעול בו. חוק זה חוק וכך אני מתנהל כלפי כל דבר. החברים הטובים שלי יודעים שאם הם מקבלים דוח, אין להם מה לפנות אליי, אני לא אכופף את החוק בשביל אף אחד".

תקן אותנו אם אנחנו טועים, אבל סביב גיל ליבנה, ראש המועצה לשעבר ומי שכינית אותו "מנטור", לא היה כזה שיח.

"מגיל למדתי רבות והוא בהחלט היה מנטור. גם סביבו היה שיח, אבל זה לא העניין. גיל נבחר לפני 15 שנה ומאז העולם השתנה בצורה דרסטית. לא היו אז רשתות חברתיות. כשנבחרתי לחבר מועצה ב-2008, שיחת טלפון עלתה 2.50 ₪, הודעה עלתה 40 אגורות. אנשים לא כתבו ולא שלחו. היום, בווצאפ אחד אפשר להפציץ את היישוב בדיס אינפורמציה, בפייק ניוז, בלי בעיה בכלל. זו מציאות שצריך להתמודד איתה וללמוד אותה".

גם אתה ישבת עמוק בתוך הרשתות החברתיות. אמרו עליך שעקבת כמעט בפרנויה אחר כל פוסט, אבל בזמן האחרון נראה שנטשת את הזירה. 

"עברתי שינוי בהיבט הזה. בהתחלה באמת הייתי קשוב ודרוך לכל מילה, טענה או בקשה שהופנתה אליי ברשת, אבל הבנתי שאני צריך לעבוד, אני לא יכול להתרגש מכל מילה שנכתבת עליי. את תפקידו של ראש עיר הגדירו טובים ממני. ראש עיר הוא סוג של שר חוץ. אני צריך לדפוק על דלתות משרדים, להביא תקציבים לטובת היישוב, לפתח מיזמים ולקדם את החזון, ואם אתעסק כל היום במה שכותבים עליי ברשתות, אני לא אצלח את המשימה. אני לא אומר שלא צריך להיות קשוב לרחשי הציבור, בשביל זה יש מנכ"ל מועצה וראשי אגפים שמהם אני מצפה לתת מענה לכל מה שצף בשטח. אגב, אם תבדקו טוב תגלו שמדובר בדרך כלל באותם אנשים שכותבים בכל הזדמנות".

חודש לאחר כניסתך לתפקיד הכרזת בראש חוצות על "מדיניות של שקיפות", זו לא אמירה נאיבית וגם פופוליסטית מצד ראש מועצה שרק התחיל ללמוד את השטח?

"ואני אשאל אתכם: מה ההגדרה שלכם לשקיפות? מה לא בסדר בלהציג שקיפות?"

לא הייתה שקיפות עד שהגעת?

"תראו, כל אחד שרוצה מוזמן להגיע לכאן ולפתוח את כל הקלסרים. כל עובד במועצה יכול לראות את הלו"ז שלי, הוא חשוף בפני כולם, אין לי מה להסתיר. אני משתדל להזמין לפחות תושב אחד להשתתף בישיבות השונות. אין שום קבלן שיושב איתי בארבע עיניים ואין סגירות מאחורי הקלעים. האג'נדה שלי שאין משהו שהוא מוסתר מעיני הציבור או מתבצע מתחת לשולחן. כשנכנסתי לתפקיד הגיעו אליי אנשים שטענו שהגיעו איתם במועצה לכל מיני סיכומים, שהבטיחו להם כל מיני דברים. לי אין סיכומים כאלה וגם לא יהיו. לא הבטחתי דבר ואני לא מבטיח. בעצם, הבטחתי להקים את 'בית לחיים' וזו הבטחה שאני מתכוון לעמוד בה. אני מזמין אליי כל תושב שבאמת רוצה להקשיב ולא רק להתנגח, להציץ בכל הפרוטוקולים. השקיפות לא אמורה לגרום לחוסר תפקוד במועצה. אותו דבר לגבי מדיניות 'הדלת הפתוחה'. זה לא אומר שכל אחד יכול להיכנס אליי מתי שבא לו. דלת פתוחה משמעה שקובעים פגישה מראש ולפני שמגיעים אליי יושבים עם ראש האגף הרלוונטי ורק אם לא נמצא פתרון, מגיעים אליי. אני לא יכול כל היום להתעסק בפתרון של שיבוץ הילד מ-א' 1 ל-א' 2, זה לא תפקידי. אם מישהו חושב שנגרם לו עוול בגלל חוסר שקיפות או התנהלות לקויה, דלתי פתוחה בפניו".

אבל בשם השקיפות מיהרת לכנס את הנהגת ההורים והמורים של בתי הספר צוקים ואבן חן והודעת להם על כוונתך לסגור אחד מהם. הגעת אליהם לא מגובש. זרקת פצצה והבערת את היישוב. זה היה מהלך חכם?

"פה אני מודה שעשיתי טעות. לא תמיד מה שמתאים לארגון מסוים מתאים למועצה ואת זה אני מבין היום. ככל הנראה, הדבר הנכון לעשות היה לתת ליועצת המלווה, דלית שטאובר, לעשות את העבודה, אנחנו היינו לומדים אותה ורק אז מציגים אותה בפני הציבור. זה לא קרה כך. אם אתם שואלים מה הייתי מעדיף כתושב? לי הרבה יותר נוח כשמציפים בפניי בעיה ומזמינים אותי לבחון אותה תוך שיתוף פעולה, אבל כאן הייתה התבצרות, למרות שהיועצת נפגשה עם כל הצוותים: הורים, מורים, קבוצות ותתי קבוצות, מי שהיה רלוונטי למהלך וגם מי שלא. אם אתם שואלים אותי, המהלך הזה היה צריך להתבצע כבר לפני ארבע שנים".  

משרד החינוך תמך בהחלטה שלך?

"ועוד איך. במשרד חינוך קבעו שההחלטה ראויה להערכה ויש לנו מכתב שמגבה את זה".

אבל מה היה לך כל כך דחוף לעשות את המהלך הזה כבר השנה כשאתה רק לומד את 

המערכת?

"אני מזכיר לכם שאני כבר עשר שנים בתוך המערכת. זה לא שנחתתי מבחוץ. בתקופת הבחירות שמעתי את האנשים בחוגי הבית, הם טענו שבית הספר אבן חן לא מתנהל, שבמהלך שש שנים עברו בו ארבע מנהלות, שהצוותים משתנים כל הזמן. בכל חוג בית בו נשאלתי, גם בפני האנשים שהיום מתנגדים למהלך, אמרתי שיש ככל הנראה צורך לסגור בית ספר אחד במרכז ולאחד שני בתי ספר, בהתאם למה שהמספרים מראים. קראתי לילד בשמו. אני מבין שזה לא קל לעיכול ואני מוכן גם לשלם את המחיר הכבד שאני לא נישא יותר על גלי האהדה. למרות שיכול להיות שאם היום היו בחירות לרשות, הייתי מקבל יותר קולות".

איזה מחיר כבד שילמת?

"המחיר הוא פוליטי. אבל היה שיימינג בכל ערוץ אפשרי, קללות בווצאפ האישי, במייל, במסנג'ר. בן לילה הפכתי לאויב העם".

 זה היה שווה את זה?

"זו לא הנקודה בכלל. אני חושב שהמהלך של סגירת בית ספר היה כבר באיחור. היה צריך לעשות את הצעד הזה מזמן ולראיה - בשנה הבאה, אחרי האיחוד, ייפתחו בסך הכול שתי כיתות א' באבן חן ובצוקים גם יחד. מה זה אומר לכם?"

ומדוע לא היה חכם יותר לחכות קודם לאכלוס של שכונת הדרים?

"מה זה קשור? שכונת הדרים ממוקמת בדרום היישוב".

ואיך בכל זאת שרד בית ספר אבן חן עד היום?

"בית הספר לא שרד. הכריחו אנשים משכונת כרמים להגיע אליו על מנת שתיפתח כיתה שנייה. השנה הגענו לסיטואציה שגם אם אתה מכריח את תושבי כרמים החדשים להגיע לבית הספר, עדיין אין מספיק כדי לפתוח כיתה שנייה. החודש היה כנס תושבים חדשים. התכוננו, הכנו מצגות, ומי מגיע לכנס? מרבית המשתתפים היו סבים וסבתות שבאים בעקבות הילדים, לא זוגות צעירים. בתחזיות האופטימיות שלי חשבתי שאני עומד לפגוש חבר'ה צעירים, אבל זה לא קרה. ועל זה אנחנו עובדים, למשוך את הקהל הצעיר. לכן מה שחרה לי כל כך, במערכה נגדי, היא ההכפשה של היישוב במדיה הארצית. כיבסו את הכביסה המלוכלכת בחוץ. עם מספרים קשה להתווכח: עד לפני מספר שנים מחצית מהאוכלוסייה הייתה מתחת לגיל 18, היום אנחנו עומדים על 23% בלבד. ירידה דרמטית. ואז אני קורא שמישהי כותבת בפייסבוק למישהי שרוצה להתגורר ביישוב: 'אל תבואי, לא כדאי לך'".

מה היה ההסכם עם "קשת"? 

"מסלול קשת קיים כבר עשר שנים. אמרתי בכל מדיה אפשרית וזה היה רשום גם במצע שלי שאני בעד קידום פלורליזם חינוכי: דמוקרטי, אנתרופוסופי, קשת, ממלכתי, דתי. וגם מי שלא רוצה ללמוד כאן, אני משחרר אותו. מגוון הוא משהו חיובי, זו הדרך למשוך אוכלוסייה חדשה שיכולה לבחור ממגוון אפשרויות. 

ל'קשת' בכלל הובטח מקום חדש בשכונת הדרים ואם מישהו יקרא את הפרוטוקולים יגלה שאמרתי בזמנו שאין היגיון שיוקמו בשכונה החדשה שני בתי ספר ייחודיים ולא ממלכתיים, שהרי יוקם שם בית הספר הדמוקרטי. אז 1,333 תושבים שיגורו בשכונה החדשה ייאלצו לנסוע רחוק ממקום מגוריהם? אין בזה היגיון. אם נוציא את 'קשת' מתוך אבן חן, הוא לא היה שורד. בסופו של יום משרד החינוך מתקצב בית ספר פר תלמיד. כל ההורים, כולל הקיצוניים ביותר, היו בעד המהלך, כשאתה יושב איתם אחד על אחד, הם מבינים את הבעיה, רק שכל אחד רצה שזה יקרה לא בזמן שהילד שלו עדיין לומד בבית הספר".

ההפגנות והשביתות הפחידו אותך?

"אין כאן עניין של פחד. יש כאן עניין של אחריות. אני מודה שלא ישנתי לילות ארוכים. שאלתי את עצמי כל הזמן האם אני בטוח במאת האחוזים במהלך? וזה לא בהיבט של האגו. שאלתי את עצמי אינספור פעמים אולי טעיתי בחישובים, אולי יש פתרון אחר".

הייתה תחושה שאתה לבד במערכה, שאין לך חיילים בשטח.

"חברי המועצה עמדו מאחוריי וגם אנשים רבים, אבל אני ביקשתי מהם לא לקחת את זה על עצמם. ראיתי מה אני חווה ולא רציתי שאף אחד יעבור את מה שאני עובר. ביקשתי לא להגיב כדי שלא ייכנסו לתוך הסערה ויחטפו במקומי, אני ראש המועצה ואני צריך לספוג, לא הם". 

איך המשפחה עברה את המתקפה עליך?

"זו הייתה תקופה זוועתית. הילדה שלי הייתה שומעת בגן שאבא שלה רשע והגננת מתקשרת לספר שהילדה בוכה. זה כמעט שבר אותי". 

 בנקודה הזאת, למרבה ההפתעה, נעלם הפאסון. עיניו של פטיגרו מתמלאות בדמעות. נראה שהוא עדיין לא ניער מעליו את אבק המאבק ונראה שייקח עוד זמן מה עד שיוכל לדבר על הנושא מבלי להתרגש כל כך. 

עבור אשתך, הזירה הפוליטית לא זרה. היא אמרה לך "אמרתי לך"?

"כן. זה לא סוד שאשתי באה מתחום התקשורת וכל ההתנהלות לא הייתה זרה לה, אבל היא פתאום נאלצה להתמודד עם מה שקורה, לא כאשת מקצוע, אלא כרעיית ראש המועצה וזה היה קשה. זה היה חתיכת אירוע. ממקום של אהדה ותמיכה, אנשים פתאום פחדו לחבק אותי שמא יענישו אותם".

אבל גם עליך נאמר שאתה מחזיק ברשימות חיסול עם שמות של אנשים שלא תמכו בך.  

"אז אמרו. התפיסה שלי אומרת בדיוק הפוך. אני ראש מועצה של כולם ואם הביקורת נגדי היא עניינית, אני מעוניין ורוצה לשמוע אותה. דווקא אצל אחד הפעילים שמירר לי את החיים בתקופת הבחירות, זיהיתי שהאינטרס שלו הוא לטובת היישוב ולכן תמכתי במה שהוא עשה למען היישוב. אני אצעד יד ביד עם אנשים שמוכנים לפעול למען שוהם".

אתה מדבר על סגירת המטמנה?

" בין היתר. צריך להבין שהתפקיד שלי הוא להיות לפעמים שר פנים ולפעמים שר חוץ. לצד הדאגה לעניינים השוטפים של המועצה ולרווחת התושבים בכל ענייני היום יום, אני מחויב לדאוג לצורכי היישוב ותושביו גם כלפי חוץ, לפעול להגדלת תקציבים ממשרדי ממשלה, יזמויות של קרנות ועמותות, להצטרף לפרויקטים חדשנים ולדאוג ששוהם לא תיפגע מחקיקות ותוכניות ברמה הארצית. התפקיד שלי הוא גם להילחם כשצריך. כך לדוגמה להמשיך במאבק מול המדינה בדרישה להצטרף לתאגיד מים אזורי, במאבק מול מטמנת ברקת ולהשאיר אותה סגורה, ולהיאבק בכוונה להקים מטמנה נוספת במגרש הצפוני בהיי פארק שוהם בניגוד לתמ״א ובניגוד לתב״ע. ההחלטה לסגור את מטמנת ברקת התקבלה כבר לפני כשנתיים, וכל הזמן מתנהלים מאבקים בערכאות משפטיות שונות, בניסיון לפתוח אותה מחדש. עצם השארת המטמנה סגורה היא הישג חשוב, אבל צפויה לנו עוד עבודה רבה בצורך לשקם את המקום".

בוא נדבר על תוכנית המתאר שעוררה אף היא את זעם ההמונים.

"מי שמכיר אותי יודע שבחצי שנה הראשונה לא יצאתי מהמשרד. ישבתי עם אנשי מקצוע כדי לרדת לעומקם של ניואנסים. בואו רגע נאמר את זה כפי שזה: בתוכנית המתאר אין ממש בשר. היא הייתה בומבסטית וירדה לממדים שהמציאות הכתיבה. גם המועצה הגישה התנגדות עצמית. כי גם את אזור התעשייה לא הגדלנו בתוכנית המתאר המקורית. התושבים שמעו 2,500 יחידות דיור ונזעקו. בואו נפרק את זה, אחת ולתמיד: מתוך 2,500 יחידות דיור, 1,700 יחידות הן פיצול של צמודי קרקע, ה- 800 הנוספות שייכות להתחדשות של השכונות הוותיקות עם הבניינים, אלו שעם מעלית ובלי מעלית. זה אזור שצריך לחדש אותו. איך מחדשים? נותנים לתושבים אופציה של בניית שתי קומות. כל תוכנית המתאר לא תביא יחידת דיור נוספת ואת זה אמר אחד המתנגדים לתוכנית. כל ההתנגדות ממוקדת במשהו אחד: בשטחי מסחר. אתם יודעים מה מקסימום הקומות שקיימות במרכז היישוב? אני אפתיע אתכם: ברחוב חרמון יש בניינים עם 8 קומות, נתון מפתיע, נכון? זה הפריע למישהו עד היום? החזון של ראש המועצה הקודם היה שכל החניונים ביישוב יהיו תת קרקעיים ויש בתפיסה הזאת משהו נכון. כשמגיעים למרכז היישוב רואים רק חניון אחד גדול. היה לו חזון לקחת את החניון של "כותר פיס" ולהפוך אותו לחניון תת קרקעי. איך עושים את זה? כל השטח הוא הרי "שטח חום", שטח ששייך למועצה לטובת מבני ציבור. היום תיקון החקיקה מאפשר סוג של עירוב שימושים, כמו לדוגמה בניית דירות להשכרה של המועצה, אפשר גם להקים שטחי מסחר ועוד. אז אמרו, בואו ניקח את השטח החום, נקים בו חניון תת קרקעי, מרכז מסחרי קומה ראשונה, קומת משרדים ודיור להשכרה".

אנחנו צריכים מרכז מסחרי נוסף?

"המתכננים צופים שכאשר שוהם תגדל יהיה ביקוש למרכז גדול יותר. בנוסף, יש נתון שהוא בבחינת נעלם. היום "אמאזון" שינתה את כל התפיסה המסחרית. אנחנו לא יודעים מה יהיה בעוד 20 שנה. אני בא ואומר שאחד הדברים שהכי חשובים לי בתוכנית, הוא לאפשר ורסטיליות, שמסחר יוכל לשנות ייעוד לטובת משרדים. צריך לקחת בחשבון שיהיה מצב בעתיד הלא רחוק, שאנשים יעבדו מהבית ויזדקקו למשרד קטן באזור מגוריהם. זו ההתנגדות היחידה שהגשתי. אני אגלה לכם סוד, כל התוכניות, כולל שכונת הדרים, נרשמו כבר על הנייר בשנת 89'. וסוד נוסף שהוא אולי בבחינת חידוש: בשוהם נותרו רק שני מגרשים שאין להם היתר. אין עתודות קרקע. זהו, נותרו רק שניים".

 אז אפשר להיפרד מהפנטזיה על הצביון הכפרי.

"אני חושב שהצביון הכפרי תלוי בצביון הקהילתי. אם הקהילה תחליט שאנחנו כפריים, נהיה כאלה. כשקמה שכונת המצפה עם 980 בתי אב במכה אחת, זה שינה משהו? הכל עניין של הרגשה ואווירה בתוך היישוב. אם שואלים אותי מה האתגר הכי גדול שלנו כרשות מקומית? זה איך בשנת 2021 כשנקלוט את השכונה החדשה, נשמור על צביון קהילתי. על החיבור שלנו ביחד".

התחבורה הציבורית ביישוב היא צרה צרורה.

"יש מה שאפשר לעשות ומה שאי אפשר לעשות. הרכבת הקלה לא תעבור כאן. זוהי עובדה. אני מציאותי ואני מחפש פתרונות תחבורתיים. הייתי פעמים רבות במשרד התחבורה. הבאנו חברה שבדקה לעומק את נושא התחבורה הציבורית, בצורה ממש מדעית. קיבלתי לידיי פלט שמציג כי  בממוצע חודשי, במשך כל שעה, עלו באחד הקוים שני אנשים בלבד. זה אומר שהקו לא רלוונטי.  היום יודעים להשתמש באיכון אנונימי של הרשת הסלולארית וניתן לדעת כמה אנשים היו בשוהם ב- 6:30 בבוקר ולאן נסעו מכאן. אני יודע לומר היום בוודאות שהכי הרבה תושבים נוסעים לכיוון ת"א, גם בתחבורה ציבורית וגם בפרטית, ולכן השאיפה כיום לתת את המענה הכי מיטבי לכיוון הזה. אנחנו רוצים לייצר קו, במקום קו 500 לדוגמה, שיאסוף בבוקר כל 5 דקות נוסעים לטרמינל של הנתיב המהיר, ומשם הם יקחו את השאטלים של הנתיב לתוך תל אביב. משרד התחבורה טוענים שבעצם אי אפשר להפעיל תחבורה ציבורית כי ב'שפיר', החברה של הנתיב המהיר, לא יסכימו לכך כיוון שזה יעמיס להם על השאטל. שוחחתי עם הבעלים של חברת 'שפיר', שאלתי אותו למה אין אצלו בנתיב תחנת רכבת פעילה. הוא אמר לי שזה בגלל שהתחנה של  כפר חב"ד קרובה מדי. אבל אז הוא גם בא עם הצעה להפעיל שאטלים לחב"ד בתנאי שהתחנה תעבור אליו. גם לכפר חב"ד יש אינטרס, כי כשהרכבת עוברת שם היא עוצרת להם את התנועה לרבע שעה. תפקידי עכשיו כראש המועצה הוא לאגד את הסביבה ולפנות לשר התחבורה שיבחר עםם הפיתרון של השאטלים מהיישובים לטרמינל הנתיב המהיר והעברת תחנת הרכבת מכפר חב"ד לשם.. אנחנו הולכים לתהליך מאוד ברור: היעד שלנו הוא שאטל של תחבורה ציבורית לנתיב המהיר. אני לא הולך להתעסק ביעדי קצה. יש גם בשורה בנושא הרכבת הקלה. הובטח לנו ממשרד התחבורה שיהיו שאטלים מהנקודה האחרונה לשוהם ואנו נסלול אליה גם נתיב של אופניים".

ומה עם הפקק שייווצר עם העברתו של הבסיס הצבאי בכניסה לשוהם?

" מה לעשות, מדינת ישראל וגם הצבא, לא ממש שואלים לדעתי בנושא. המועצה התנגדה ודרשה פתרונות תחבורתיים שונים. מדברים על פיתרון של נתיב תחבורתי שאמור לווסת את הכניסה לבסיס. יש אפשרות למחלף, שלדעתי לא יבנה ב- 20 השנים הקרובות. הבסיס הוא מרכז לוגיסטי אזרחי לכל דבר, לא מדובר בבסיס שמעביר מזון או כביסות... ולא מדובר עכשיו על אלפי משאיות שיכנסו אליו בכל יום. הזמן היחיד שנהיה מבוצרים, יהיה בזמן לחימה. הבסיס הוא תוספת תחבורה לא פשוטה, אבל שולית ביחס למה שיקרה באזור. אני לא רוצה לצייר תמונה ורודה, כי היא שחורה, אבל לא בגלל בסיס כזה או אחר. ראש העין גדלה פי ארבע, מודיעין גדלה ל -250  אלף תושבים וכולם מתנקזים לכביש אחד. הפקק יהיה מפה עד לתל אביב".

 כאילו לא הספיק לך המאבק של אבן חן, החלטת לגעת בפרה קדושה נוספת - פסטיבל המוזות.

"אני לא נוגע, אני משכלל ואני מוסיף. אנחנו בשנת השוויון והנגישות. וכשמדברים על נגישות, גם הפסטיבל צריך להיות מונגש לכולם. יש קושי לאנשים רבים להגיע לגן החבל ולנוע עם כסאות גלגלים ולסחוב כיסאות. העברנו את הפסטיבל למקום שכולם יכולים ללכת בו ולאף אחד אין מגבלה. הפסטיבל הולך לחזור לקהילה. זה יהיה פסטיבל עבור התושבים, כזה שמשלב את כל העסקים המקומיים, מחייה את מרכז היישוב ונותן צבע אחר לעמק איילון. אני לא מחפש לעשות "יום העצמאות 2". אני מחפש מה שיחבר בין כולנו. לא חסכנו שקל בהיבט של האמנים ותהיה פעילות לכל חתכי הגילאים. אנחנו נסגור את הרחובות מהבית הסגול ועד לכיכר ברבור ומברבור עד זמיר, במשך יומיים. הפסטיבל יהיה מהבוקר. יהיו הופעות וסרטים לילדים ועוד אטרקציות רבות ומפתיעות.  הכנסות ערב הפתיחה של הפסטיבל יוקדשו ל"בית לחיים" עבור צעירים עם צרכים מיוחדים שיוקם בשכונה החדשה".

נאמר לנו שבשכונה יוקמו גם שני בתי ספר לילדים עם צרכים מיוחדים.

"ישבתי עם המפקחות במשרד החינוך ואמרתי שאני רוצה שיהיה ביישוב בית ספר לצרכים מיוחדים, שילדי היישוב לא יצאו החוצה, שיהיה מענה למשפחות שמתמודדות עם קשיים. בית ספר שיהווה גם מוקד משיכה למשפחות מבחוץ. אני חושב שאנחנו כקהילה חזקה צריכים להוביל מהלך של קבלת האחר. כשבכל היישובים מחפשים להיפטר מתלמידים אלו, אני רוצה את הילדים האלה. תוך כדי שיחה, הגענו למסקנה שצריך שני בתי ספר שיטפלו בסוגי לקויות שונים.  כהורה, אני שמח מאוד שהילדים שלי יחיו ביחד עם ילדים אלו, זו משמעותה של קהילה."

 לאחרונה נכנס לתפקיד מנכ"ל מועצה, יוסי בן חיים. מה אתה מצפה ממנו?

 "מבנה המועצה כפי שאני רואה אותו יהיה  מורכב מ- 3 מנכ"לים: מנכ"ל חמ"ש שאחראי על התרבות והפנאי, מנכ"ל החברה הכלכלית האחראית על פיתוח יזמויות, פיתוח שכונות, הכנסות עתידיות ובגדול – מימוש החזון ומנכ"ל המועצה שמתפעל את הפעילות השוטפת ואת החינוך. אני חושב שיוסי הוא האדם המתאים לתפקיד, הוא איש חינוך ואיש שטח".

הוא ידאג גם לניקיון היישוב? כי לאחרונה הציבור מתלונן על הזנחה ולכלוך ברחבי היישוב.

" אני לא מסכים שהכל מלוכלך, אבל אנחנו גם על זה. לא הכל היה טוב כשהגעתי. גם כאן יש מה לשפר ואנחנו פועלים. רכשנו רכב טיאוט חדש שעובד 6 ימים בשבוע ואנו בוחנים אפשרות של החלפת חברת פינוי הזבל, אבל גם לציבור יש חלק בזה. החלטתי על מדיניות קשוחה של קנסות, רק לפני שבוע חולקו 18 דו"חות בעניין. ישנם ימי פינוי גזם קבועים, אבל לא נצמדים אליהם, זורקים בלי חשבון. אני מסתובב בבקרים ברחובות עם הפקחים ורואה מה קורה דקה אחרי שפינו את הזבל. יש מיכלי קרטוניות במרחק 20 מטר מכל תושב, אבל אנשים לא טורחים להשתמש בהם. זה גם עניין שלנו, התושבים. אנו מבינים שמנקי הרחובות מזדקנים ולצערי, העבודה לא קלה להם, לכן אנחנו מצרפים רכב טיאוט קטן נוסף שיעבוד כי מכונות מספיקות יותר. העליתי את מספר הפעמים של פינוי האשפה מפעם אחת לפעמיים בשבוע לבתים הפרטיים ולשלוש פעמים בבתים המשותפים. חידוש נוסף: פעם אם פח היה נשבר, התושבים היו משלמים, היום המועצה מחליפה. כפי שאמרתי, אנחנו לא מרוצים מחברת פינוי הזבל ובודקים חלופות."

מה שמוביל אותנו לסוגיית הסכם המבננים המזדקנים. מדוע הוא מתעכב? 

"הסכם המבננים הוא מורכב מאוד. בעבר היה הסכם פוליטי שנחתם עם התושבים, אבל יש בעיה חוקית עם כניסה של המועצה לשטח פרטי. יש כאן גם דילמה ציבורית: האם הציבור צריך לממן בכסף הארנונה שטח פרטי? עד היום התושבים שילמו 38 ₪ לשנה וההוצאות היו 450 אלף ₪. צריך לייצר איזון, מעבר לבעיה המשפטית. כרגע אנחנו מקדמים הסכם בו כל דייר ישלם 10 ₪ לחודש, הוא לא מביא איזון מלא ואני עדיין לא שלם עימו. ביקשתי ממבקר המועצה שיכין דו"ח מסודר, נביא את ההסכם שוב למליאה ונקבל החלטה".

מסתכל דרך החור של הגרוש?

"תבחנו אותי בסוף 2019 עם התקציב ומה עשיתי עם הכסף. בסוף 2018  נותרו בקופה 4 מליון ₪, השנה, לא נראה לי שיהיו עודפים. ההוצאות הולכות לאן שהן צריכות ללכת. הן תלכנה לתוכניות חינוך, כמו לדוגמא תוכנית "כיוונים" שעלותה היא מאה אלף ₪ והיא מאתרת כבר בגיל גן לקויות אצל הילדים. אני משקיע בפיצול שעות, בתוכניות פנים, בבטיחות היישוב, בגיל השלישי".

חברי הנהלת העיר מיושרים עם הקו שלך?

"אין כאן שאלה של יישור קו. מדובר בקבוצת אנשים חרוצה שמתכנסת לישיבות ארוכות. הם שואלים שאלות וצוללים לתוך החומר באחריות רבה. יש מה שנקרא ויכוחים, אבל הם בגדר הבעת דעה, אני גם "מתווכח" על בסיס יומיומי עם הצוות שלי".

שאלה אחרונה, שוהם תהפוך לעיר?

"לא. אין סיבה. תיאורטית יכולנו לבקש מעמד של עיר כבר לפני מספר שנים, אבל אין לזה משמעות מעשית. הרשות מתוקצבת פר תושב ולא משנה ההגדרה של עיר או מועצה".

שני מוטיבים שלטו בראיון מהצד של פטיגרו. מצד אחד, מוטיב של קשיחות בלתי מתפשרת, משמעת כמעט צבאית שאופפת את כל הנושאים המנהליים. הוא מדבר הרבה על שינוי פרדיגמה של התנהלות במועצה, והרבה פעמים נותן תחושה של ״החגיגה נגמרה״. לא תהיה העלמת עין יותר, תהיה אכיפה של החוקים, לא יהיה עיגול פינות והדברים ייעשו לפי הספר, כך הוא מצהיר. מעניין לשמוע את כל זה נאמר אחרי שנה שכבר ברור לו ולכולנו שהמחיר להתנהלות הבלתי מתפשרת הזאת כולל את אובדן הפופולאריות בחוגים מסוימים, ולעיתים אף לקלקול של יחסי חברות עם שכנים ליישוב. מהצד השני יש מוטיב הפוך, מפתיע מעט, של רכות ורגישות מוגברת. בשלוש נקודות במהלך הראיון האדימו העיניים של ראש המועצה הצעיר, והצטעפו בדמעות. פעמיים זה קרה כאשר סיפר על הקשיים שחוותה משפחתו על רקע פעילותו בתפקיד במהלך השנה האחרונה, ופעם אחת כאשר דיבר על מקרי רווחה שלמד להכיר באופן אינטימי במסגרת תפקידו.

לאחר שנה לא קלה בתפקיד, ראש המועצה הצעיר עדיין אומר את כל הדברים הנכונים, פועל בצורה לא מתפשרת, ובמקביל לוקח הכל ללב. מובן שאין מנוס מלתהות האם יצליח בצורה הזאת בשנים הקרובות, עד סוף הקדנציה הקרובה, ולתוך קדנציה נוספת.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: