יום חמישי, 22 באוגוסט 2019, כ"א אב ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 050-5552559

כתבות מגזין בשוהם

כתבות בשוהם,אנשים בשוהם,מסיפורי שוהם,עסקים בשוהם,

איתן ודעתו

הוא גרף שני מנדטים ונחשב להפתעת הבחירות המקומיות בשוהם. 7 חודשים בלבד חלפו מאז שקפץ, ללא ניסיון, למים הפוליטיים, אבל נראה כאילו היה שם תמיד. ראיון עם חבר המועצה איתן ליליוס, שבסך הכל רצה להעניק הזדמנות שווה לבתו, שירה

פורסם בתאריך:


אני חוזרת אל אותו לילה ארוך של ספירת קולות הבוחרים בבחירות לרשות המקומית. במספרה שלו שהפכה באותו היום, באופן הכי ספונטני וטבעי למטה הבחירות של רשימת "שווים", הפעילים מכתרים אותו, צוהלים, מתחבקים, דומעים, אבל איתן ליליוס שומר על איפוק מסוים. נראה שהוא מחפש, ללא הצלחה, פינה שקטה להתכנס אל תוך עצמו, להבין מה "נפל" עליו ולעכל את התוצאה חסרת התקדים שדירגה את רשימת "שווים" כסיעה השניה בגודלה אחרי "מפלגת השלטון", "שוהם שלנו".

"עשית את זה", אני אומרת לו, לאחר שהצלחתי למשוך אותו למטבחון הצר בו הוא רוקח את צבעי השיער שלו. "זה לא אני", הוא עונה לי, "זה הכל בזכות שירה (בתו, בת ה-10, ילדה בעלת צרכים מיוחדים. א.ר) היא זו שבאה לעולם כדי להעביר אותי שיעור גדול וגם את החברה".
נחזור אחורה בזמן. שלושה חודשים בלבד לפני הבחירות לרשויות המקומיות, כששוהם כבר נמצאת בעיצומה של מערכה פוליטית תוססת, מועמדים לראשות הרשות ולרשות המקומית מפרסמים בכל מדיה אפשרית את האג'נדה הפוליטית שלהם, מתחרים על סלוגנים קליטים וכובשים כל כסא פנוי בבית הקפה במרכז המסחרי, מודיע איתן ליליוס, מעצב שיער תושב היישוב, קבל עם ועיתון מקומי על התמודדותו לחברות במועצת שוהם, בראש רשימה חדשה הנושאת את השם המעט פרובוקטיבי - "שווים". רשימה שהעמידה על סדר היום את משמעות קבלת השונה והפיכתו לחלק מהקהילה, הפנמה ויישום של ערכי הערבות והאחריות ההדדית בקהילה.


"כשהתושבים לומדים לקחת אחריות על החלשים בחברה, זה מעצים אותם. כשמתעקשים על שילובם של "אחרים" בחיי הקהילה, זה גורם לקהילה להיות חזקה יותר"

התגובות ביישוב להצהרתו של ליליוס היו מגוונות, בלשון המעטה. לצד גילויי פרגון ותמיכה מצידם של תושבים רבים, היו גם מי שבחרו להציגו כגימיק זמני ונחרו בבוז לאפס ניסיונו הפוליטי. "פרשני בחירות" לעת מצוא שקדו על פוסטים המנתחים מדוע אין סיכוי ואין לגיטימציה לרשימה "נישתית" במערכת בחירות מקומית.
שבעה חודשים אחרי, איתן ליליוס, עדיין מעצב שיער למחייתו, מחזיק במספר תארים: המשנה לראש המועצה, מחזיק תיק החינוך המיוחד, יו"ר ועדת רווחה, מחזיק תיק העסקים הקטנים, חבר בדירקטוריון ח.מ.ש, חבר ועדת חינוך (קרוב לוודאי ששכחתי עוד כמה תפקידים), מתיישב לראיון ראשון במשרד הקטן שהוקצה לו בבניין המועצה, אותו הוא חולק עם חבר המועצה יוחנן תורג'מן, מספר שתיים ברשימתו ועם סגן ראש המועצה, יוסי לוי.

סליחה על השאלה הקטנונית, אבל למה אתה לא סגן ראש המועצה? משקלך הפוליטי מזכה אותך בתואר.
 "החלוקה בקדנציה הנוכחית היא שבמשך שנתיים וחצי אני אהיה המשנה לראש המועצה ולאחר מכן, בשנתיים וחצי הבאות, אשמש כסגן ראש המועצה במקום יוסי לוי שנושא בתואר כיום. היה חשוב שיוסי לוי יכנס לקואליציה. זה היה התנאי שלו ואני חושב שרק הרווחנו מכך. ליוסי יש ניסיון פוליטי לא מבוטל וקשרים יקרי ערך עם הממשל. חוצמיזה, התואר באמת לא חשוב, אני לא מחפש כיבודים".



מהמקום הכי רחוק מהפוליטיקה, "כולך" מעצב שיער, ללא ניסיון ארגוני, ללא תמיכה של מפלגה, שכנעת הרבה מאוד תושבים לתת לך את קולם. הצלחת להסביר לעצמך את סוד ההצלחה?
"נתחיל מזה שאני חושב שבאתי לציבור עם אג'נדה כנה ואמיתית, נטולת פוזות ואינטריגות. לאנשים די נמאס מהבטחות ותמרונים פוליטיים, במיוחד כשאין להם באמת יכולת להשפיע ביומיום על מהלך העניינים. המסר שלי נולד אמנם מכאב אישי, מהתסכול שלי מהמערכת בכל הנוגע לטיפול באוכלוסיית הצרכים המיוחדים ביישוב, אולם אני חייב להודות שבמהלך הקמפיין גם אני גדלתי והתפתחתי עם המסר שלי. הגעתי לשתי מסקנות מזוקקות: הראשונה היא ששוויון לא מתבטא בחלוקת תקציבים שווה, אלא במתן הזדמנות שווה לכל תושב להרגיש חלק מהקהילה, ולא "רק" תושב. זו מסקנה שיש לה השלכות מעשיות מיידיות רבות, הן בהנגשה, ביצירת מתקנים בישוב והן בחינוך. החינוך הוביל אותי למסקנה השנייה הכל כך חשובה והיא שבעצם מדובר באינטרס של כל הקהילה ולא רק אלו שנפגעים מחוסר השוויון. תושב "רגיל" שבא במגע יום יומי עם תושב "בעל צרכים מיוחדים" בהכרח הופך חזק יותר, קהילתי יותר ומוכן יותר לימי משבר. שני המסרים האלו הפכו כל כך משמעותיים, כך שבזמן מאד קצר הצלחתי לסחוף אחרי חלק כל כך משמעותי בקהילת שוהם ולהגיע להישגים המרשימים כל כך של שני מנדטים, של שיח בחירות בקרב כל הרשימות בנושאים הקהילתיים וגם בתוכניות ופעולות המועצה הנבחרת".

כלומר רשימה שמייצגת רק את "השקופים" בחברה. עדיין מאוד נישתית
"ככה היא התחילה, אבל כמו שאמרתי, עברתי תהליך. הבנתי ששילובה של בתי כשווה בחברה ושילובם של כל הילדים ובני הנוער "המיוחדים" הוא אינטרס של הקהילה כולה. כשהתושבים לומדים לקחת אחריות על החלשים בחברה, זה מעצים אותם. כשמתעקשים על שילובם של "אחרים" בחיי הקהילה, זה גורם לקהילה להיות חזקה יותר. ביחד עם חבריי לרשימת "שווים" העלנו לסדר היום את הערך המקודש – "ערבות הדדית". הערך זה הפך עד מהרה שגור בפיהם של כל המתמודדים, כולם התחילו לדבר על חיבוק השונה ועל שוויון וגם הציבור לאט לאט הבין את האינטרס הקהילתי".

"ישנם תושבים שחושבים שאפשר לעשות הכל, מהיום למחר. אני לא מאשים אותם, גם כשאני הייתי "רק" תושב, זה היה הלך הרוח שלי"

עם יד על הלב, האמנת שתיבחר?
"לאורך כל תקופת הבחירות הלכתי רק עם האמת שלי. לשמחתי גיליתי שאני לא לבד. מבחינתי זה היה גילוי כי כשיש לך בעיה, אתה חושב שאתה לבד בעולם, מה גם שבזמנו, נתנו לי להבין שמדובר בבעיה שלי בלבד. גיליתי שמדובר בעשרות ילדים, בכל מיני גילאים ועל קשת מאוד רחבה של צרכים מיוחדים, החל מ"בעיות קלות" ועד למקרים קשים. כל ילד או נער כזה, לא עומד בפני עצמו. לכל אחד מהם יש משפחה: הורים, אחים, אחיות שמטבע הדברים זקוקים להתייחסות מיוחדת. הרגשתי ברחוב את האהבה והחיבוק, תושבים שלא הכרתי זרמו אליי למספרה, רק כדי ללחוץ לי את היד ולהגיד שהם תומכים. כל הזמן הייתי בהתרגשות, אבל היו גם מי שדאגו ללחוש לי באוזן שאין לי סיכוי ושאולי כדאי שאעשה חושבים. דווקא זה השיג את התוצאה ההפוכה. רק התחזקתי. להגיד לך שחשבתי שנקבל שני מנדטים? לא, זה היה מעבר למה שהעזתי לחלום".

אז איך המעבר מקטלוג לצבעי שיער לקלסרים עבי הכרס של חוקי העזר העירוניים?
"אולי לא תאמיני, אבל הספר היחיד שאי פעם היה מונח ליד המיטה שלי הוא "המדריך לנבחר ברשויות המקומיות". בכל הזדמנות שיש לי אני קורא בו. כל פעם, אני לומד עוד קצת. זה לא פשוט לצלול לעולם המוניציפאלי, אבל בעזרת ראש המועצה, חברי המועצה ובמיוחד עובדי המועצה הותיקים, אני מתחיל להבין איך עובדת המערכת, על היתרונות והמגבלות שבה. אני לא הטירון היחיד ויש עוד חברי מועצה רבים שזו להם הפעם הראשונה, אני לומד תוך כדי תנועה, לומד מהר, אבל מקפיד לא לדלג כדי לשלוט בחומר, וסומך מאוד על האינטואיציה שלי. אני חייב לציין שתמיד יש מי שיכוון ויעזור כמו היועץ המשפטי, המנכ"ל, הצוות הבכיר והוותיק והעובדים במועצה".



ולשאלה המתבקשת, איך היה להיכנס בתור חבר מועצה ועוד מחזיק תיק הרווחה והחינוך המיוחד, למחלקת הרווחה שזרקה אותך בזמנו מכל המדרגות?
"אני אשקר אם אומר שלא נעצרתי להתענג על הרגע. נזכרתי במה שאמא שלי ז"ל הייתה אומרת לי תמיד, שאני אקפיד לא לזלזל באף אדם ושהגלגל תמיד מסתובב. אז לא מדובר בתחושת נקמה, אלא יותר בתחושת ניצחון. הייתי גאה בעצמי שבחרתי לא להיות הקורבן ונאבקתי להיות שותף לעשייה כדי שאוכל לבוא בטענות רק לעצמי. אני מודה, בפגישת ההיכרות הראשונה עם המנהלת ועובדי המחלקה הטחתי בפניהם: "הכישלון שלכם עשה את ההצלחה שלי", אבל זה באמת לא מגיע ממקום מתנשא. רציתי לזעזע. רציתי לגרום להם להבין איפה הם לא היו בסדר, על מנת שנוכל להשתפר. פגשתי צוות פתוח לביקורת ולחשיבה אחרת. אני חושב שמערכת הבחירות גרמה גם לעובדים הותיקים לעשות חושבים אל מול הביקורת הציבורית שנשמעה. פתחנו דף חדש."

ומה קורה היום במחלקה? "דברים שרואים מכאן לא רואים משם"?
"את צריכה להבין שמעולם לא היה במועצת שוהם חבר מועצה שהוא מחזיק תיק החינוך המיוחד. לא הייתה פונקציה כזאת. החינוך המיוחד נעלם בתוך תיק החינוך. שוהם התפארה כל הזמן בהישגים שלה, במצוינות ובמיצ"בים והחינוך המיוחד הוסתר. לא דיברו עליו, כמו "האחות הצולעת" שפעם נהגו להסתיר בחדר כשהגיעו האורחים. היום אני הורה גאה לילדה עם צרכים מיוחדים שלא רק מתגוררת בשוהם, אלא היא חלק מהקהילה. פוגשים אותי תושבים ואומרים לי שהיום הם מרגישים שווים, שהם מרגישים את הרוחות החדשות שנושבות ביישוב. כשהגעתי למחלקה רציתי לקבל לידיי את מספרי הטלפון של כל המשפחות בעלות הצרכים המיוחדים, רציתי לדבר עם משפחה משפחה, אבל בגלל חוק החיסיון, אני מנוע מליצור איתם קשר. הפיתרון נמצא במסגרת "הדלת הפתוחה" שאני מקיים כל יום שלישי, פרסמתי קול קורא לתושבים להגיע אליי וכך אני בונה מאגר משל עצמי, בהסכמת המשפחות כמובן. אמנם יש קהילות מאורגנות כמו "יחד" (מועדונית לילדים מגיל  12 ומעלה), מועדונית "חוויה" ועמותת "בית לחיים", אבל אני מיום ליום אוסף עוד ועוד נתונים על משפחות מיוחדות".


"אני מודה, בפגישת ההיכרות הראשונה עם המנהלת ועובדי המחלקה הטחתי בפניהם: "הכישלון שלכם עשה את ההצלחה שלי", אבל זה באמת לא מגיע ממקום מתנשא. רציתי לזעזע. רציתי לגרום להם להבין איפה הם לא היו בסדר, על מנת שנוכל להשתפר"

אילו פרויקטים אתה מקדם?
"אני שמח להודיע שבתום פגישות רבות ותהליך יסודי של בדיקת פוטנציאל והתאמת הצרכים, תנועת הנוער “כנפיים של קרמבו” תיפתח בשוהם ותקלוט לשורותיה ילדים ונוער עם צרכים מיוחדים שישתלבו בפעילות חינוכית יחד עם בני נוער מהיישוב. ראש המועצה, איתן פטיגרו, הכריז על שנת 2019 כשנת השוויון והנגישות בשוהם ואיך יותר מאושר ממני. המועצה מדברת את המצע שלנו והיא קשובה למיקוד החברתי שיצרנו. פרויקט הדגל של המועצה בשנים האחרונות הוא כאמור הקמת מודל עיר נגישה בשוהם, ביוזמת קרנות המוסד לביטוח לאומי, ורק לאחרונה הסתיימו העבודות בגן היובל בו שולבו מתקנים נגישים לילדים עם מוגבלויות, אין יום שאני לא עובר שם ואני לא מתרגש. יש גם את הדברים "הקטנים", אבל החשובים, כמו מתן פטור מתור לילדים במתקנים באירועים, השקעה במלווי ההסעות, כינסתי בפעם הראשונה ועדת רווחה בשיתוף עם תושבים ועובדי מועצה כדי ללמוד מקרוב על עבודת האגף, ובחודש הבא יתכנס גם לראשונה בתולדות המועצה הפורום לצרכים מיוחדים. בגלל שאנחנו אולי המועצה היחידה בארץ שיש לה חבר מועצה שהוא מחזיק תיק החינוך המיוחד, עמותת שק"ל שמפעילה מועדוניות ביישוב, בחרה לפתוח בשוהם בית קפה שינוהל ע"י בני נוער עם צרכים מיוחדים ב"כותר פיס". וכמובן, גולת הכותרת - ההתקדמות המרשימה בתכנית "בית לחיים" בשוהם לצעירים עם צרכים מיוחדים".

ספר לי על הפרויקט הזה
" מדובר בפרויקט שהחל כבר בקדנציה הקודמת בראשותו של גיל ליבנה והיו שותפים לו הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. בתקופת הבחירות ערכתי שני חוגי בית בהשתתפות ההורים לשני המועמדים המובילים: גלעד רבינוביץ ואיתן פטיגרו. איתן הבטיח אז להורים ואפילו ביקש שיקליטו אותו, שעד סוף הקדנציה שלו הוא מתחייב להקים את "בית לחיים" ואם זה לא יקרה, הוא נותן את מילתו שלא יתמודד שוב. אני חייב להודות שהוא עושה את הכל כדי לעמוד במילה שלו, ולראייה - החלטת המועצה להפוך את "בית לחיים" לפרויקט הדגל שלה ולהפנות תקציבים משמעותיים לטובת אוכלוסיית בעלי הצרכים. מדובר במסגרת דיור ייחודית המיועדת ל-24 צעירים עם צרכים מיוחדים שתיקרא "בית יחד". המתחם שעתיד לקום בשכונת הדרים החדשה, כולל 24 חדרי מגורים, עם אפשרות לתוספת של 12 חדרים נוספים, חדרי שירות פרטיים ומשותפים, מתחמי פנאי משותפים, חדרי טיפולים, משרדים ועוד. גם הצביון של המבנה משדר פתיחות לקהילה ושילוב בסביבה הקרובה. אני מרגיש שהמועצה מחויבת להצלחה של הפרויקט. ראש המועצה יחד עם ענת דותן, עוזרת ראש המועצה ומנהלת גיוס משאבים, עשו ועושים ימים כלילות למען הפרויקט וכיום גוייס תורם בסכום מוערך של 7 מליון ₪. במועצה רואים בכך שליחות ציבורית מהמעלה הראשונה".



ממרומי ניסיונך הקצר, מה צריך כדי להיות חבר מועצה טוב?
" אני אומר לך את הדבר הכי בנאלי והכי מתבקש: להיות קשוב לתושבים ולתת שירות. אם אנחנו, חברי המועצה, לא נפנים את זה, אין לנו מה לעשות שם. אסור לשכוח שזוהי תמצית העבודה שלנו. צריך סבלנות והרבה אורך רוח. ישנם תושבים שחושבים שאפשר לעשות הכל, מהיום למחר. אני לא מאשים אותם, גם כשאני הייתי "רק" תושב, זה היה הלך הרוח שלי. צריך לשים את האגו בצד וללמוד לקבל ביקורת, קשה ככל שתהיה. בסופו של יום, אני מאמין שבמקום שיש רצון, יש יכולת".
 ליליוס כאמור מחזיק בתיקים נוספים מלבד תיק החינוך המיוחד ונראה שאין לו רגע דל. את הדרך מהמספרה שלו במרכז המסחרי לבניין המועצה הוא גומע אינספור פעמים בשבוע. כחבר מועצה וחבר בהנהגת מועצת העיר, הוא משתתף בישיבות רבות, בנוסף לפורומים ולוועדות שהוא מכנס ועליהם הוא אחראי. את יום שלישי הוא מפנה לטובת פגישות עם תושבים, במשרד שהוקצה לו במועצה, מקשיב למצוקות ומנסה לקדם יוזמות ואף פעם לא מסרב לבקשת הורים להגיע לישיבות דחופות בבית הספר כשהם מרגישים במצוקה. "אני מטפל בנושאים רבים ומגוונים שכלל לא קשורים לתיקים שאני מחזיק במועצה, החל מרכב נטוש שחונה מספר חודשים בשכונה ולא מצליחים להזיז אותו, דרך עץ שמפריע לתושבים ועד לבעיות אישיות ממש. אני חושב שאני חבר המועצה הכי קרוב וזמין פיזית לתושבים. יש לי עסק במרכז המסחרי ולכן אנשים מרגישים בנוח להיכנס ולדבר איתי באמצע תספורת ללקוח. תמיד הייתי איש של אנשים. אומרים שספר הוא חצי פסיכולוג, אז זה מסתדר היטב עם התפקיד החדש. אני מתייחס בכובד ראש לשליחות שלי. ביקשתי מהציבור לתת לי את המנדט לייצג אותו ואני לא יכול להרשות לעצמי לאכזב אותו".

איך זה לעבוד עם ראש מועצה שגם עבורו זו הפעם הראשונה?
"בתקופת הבחירות התעקשתי שלא לתמוך באף אחד מהמועמדים. כבר אז קיבלתי החלטה שאני אעבוד עם מי שיבחר. אני בא לעבוד ולא לחמם כסא. אבל, אני מרגיש צורך להחמיא לראש המועצה. מהיום הראשון לעבודתנו המשותפת, הוא לקח ברצינות את רשימת "שווים". אמנם זכינו בשני מנדטים וזה לא יהיה נבון מצידו להתעלם מאיתנו, יחד עם זאת, הוא אמר לי משפט שאני לא אשכח לעולם: "לי, ברוך השם, אין ילדים עם צרכים מיוחדים, אבל אתם תבקשו ואני אעשה". נכון להיום, הוא לא מאכזב".


"אני לא פוחד להתעמת עם ראש המועצה אם צריך, ואני לא אפחד לחצות את הקווים, אם חלילה, לא תהיה ברירה, אבל לא לשם כך התמודדתי"

בימים האחרונים הוא נמצא תחת מתקפה של הורים המבקרים אותו על החלטתו לשקול סגירת בית ספר יסודי. מהי עמדתך בנושא?
" אני מאמין גדול בשקיפות, וזה מה שעושה ראש המועצה. הוא משתף את הציבור עוד לפני שהוא מקבל החלטה. לא מסתיר ולא מבצע מחטפים. לא כל ראש רשות נוהג כמוהו. נדרש לכך אומץ, אבל זה מביא עליו צרות רבות. אני חושב שקבוצת ההורים שמתקיפה אותו כרגע בנוגע לסגירת בית הספר, צריכה לתת לו קצת יותר קרדיט. יש לי הרגשה שמתייחסים אליו כאילו הוא אויב העם, לא פחות. אין עוררין על כך שהוא רוצה בטובת היישוב, יש לו ילדים קטנים במערכת החינוך וגם ילדה בגן נורית שהושבת למשך שעה. הוא בחור נבון עם ראש על הכתפיים שמקיף את עצמו באנשי מקצוע ואני לא חושב שהוא יקפוץ למסקנות פזיזות. בפוסט שכתבתי בפייסבוק בעניין הזה, ציינתי שלא זכור לי שהמגזר המיוחד זכה להתגייסות מצידם של תושבים שעצרו הכל ושאלו מה קורה עם עשרות ילדים עם צרכים מיוחדים ביישוב ואיפה הם לומדים? ולכן אני מציע להם לפעול כמו שאנחנו בחרנו לפעול – בדרכים של בנייה ולא של שבירת כלים".

ניכר שאתה מפרגן מאוד לראש המועצה. יכול להיות שזה בגלל שאתה חבר הנהגה ונדרש לחוקי המשמעת הקואליציונית?
"אני יודע להקשות כשצריך ולפרגן כאשר ראוי. לא באתי להילחם לשם המלחמה, אלא לממש את תפישת עולמי הקהילתית שזכתה לאהדה רחבה כל כך. היות ואין לי אג'נדה פוליטית של צבירת כח אישי, אין לי צורך לפרגן ככלי אסטרטגי או טקטי ואפילו לא כדי לשמור על שקט ורוח טובה. כל דברי ענייניים וישירים.
אני לא פוחד להתעמת עם ראש המועצה אם צריך, ואני לא אפחד לחצות את הקווים, אם חלילה, לא תהיה ברירה, אבל לא לשם כך התמודדתי. אני רוצה להשפיע, באתי כדי לעבוד ורק כשותף לדרך זה יתאפשר. אני אספר לך סוד גלוי: חברי ההנהגה לא תמיד רואים עין בעין עם ראש המועצה, אז אנחנו שמים את הדברים על השולחן, גם מתווכחים והוא מקשיב ואפילו מוכן לחזור בו מהחלטות שקיבל".    



לאחר שהצלחת להגשים את החלום להיבחר למועצה, תן הצצה לחלום הבא שלך.
"אני חושב שכדאי שאתמקד באיך להגשים את החלום שהתגשם על הצד הטוב ביותר, אבל אם את מתעקשת, אז אני חולם על בית ספר אזורי לילדים עם צרכים מיוחדים. שהבת שלי וילדים רבים נוספים, לא יצטרכו לנסוע מחוץ ליישוב ולהיטלטל בדרכים, שיהיו להם חברים מתוך הקהילה".






 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה:
1
זה רציני
תושב | 06:13   19.06.19