יום שני, 22 בינואר 2018, ו' שבט ה' תשע"ח
לפרסום חייגו: 050-5552559

כתבות בשוהם

כאן אורית נבון

אורית נבון היא עיתונאית, כותבת, מגישה ובימאית בחטיבה הדיגיטלית של תאגיד השידור “כאן“, וזאת כמעט ההגדרה היחידה שהיא מוכנה להסכים לה. שיחה עם אישה צעירה, חזקה ודעתנית שמסרבת להיכנס לכל מגירה מקובלת אבל חיה ומתפרנסת מלדבר על הכל

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

מיכל פיקרסקי

אורית נבון היא אישה חזקה, יפה ודעתנית וגם חייכנית, נעימה ומאוד מצחיקה. לא פוחדת לעמוד ולהשמיע את דעתה, ובמקרה שלה גם לכתוב להצטלם לערוך ולהעלות לרשת. הנושאים לא תמיד קלים לעיכול או פופוליסטים, אבל הם תמיד חדים, ברורים, מדויקים ומעוררי מחשבה ודיון. במקביל לתגובות ענייניות ושיתופים, יש גם תגובות קיצוניות, פרובוקטיביות ומתריסות, אבל שום דבר מאלו לא יעצור אותה מלהביע עמדה ואם צריך, גם להילחם עליה.
נבון היא עיתונאית בחטיבה הדיגיטלית של תאגיד השידור “כאן” (כן, זה התאגיד שמחליף את רשות השידור הוותיקה). בניגוד לאחוזי הצפייה, הלא ממש גבוהים, בערוץ 1 המחלקה הדיגיטלית זוכה להצלחה גדולה במיוחד. מדובר על ממוצע של 14 סרטונים שמצולמים ומועלים לרשת בכל שבוע ועל ממוצע צפייה שבועי של כ-2.5 מיליון (!).

צילום: בני בכר


במסגרת תפקידה נבון מוצאת נושא שמעניין אותה, כותבת עליו ואז מתיישבת או נעמדת מול המצלמה, באולפן או בצילומי חוץ ואחרי עוד כמה שעות של עריכה עולה הסרטון לרשת.
התגובות לא מרתיעות או מפחידות אותה, הרבה יותר חשובה לה כמות הצפיות וההגעה לקהלים השונים. והיא מסבירה: “מאוד חשוב לי להגיע לכמה שיותר קהל, לכתוב למגירה זה לא מעניין. כל סרטון שלי שעולה - אני בודקת את מספר הצפיות, ואם הוא נמוך לטעמי אני חוטפת עצבים והולכת לקנות לי בריוש להירגע קצת. מה שכן, אני אף פעם לא בוחרת נושא לפי המחשבה כמה רייטינג הוא יעשה או לא יעשה. המבחן הוא תמיד האם הנושא מדליק אותי, מעניין, חשוב לי. אני חייבת להרגיש שבא לי לעוף על זה - רק לפי זה אני הולכת. איפה שיש תשוקה, יש הצלחה”.  
לא תמיד זה היה ככה. נהפוך הוא, על פניו דומה ששום דבר במסלול חייה המוקדם - אולפנה, שירות לאומי, אוניברסיטת בר אילן, חתונה וילדים, לא היה אמור להוביל למקום בו היא נמצאת היום - אושיית רשת שאינה פוחדת להביע דעות לא מקובלות בקול גדול גם על נושאים שנויים במחלוקת, שום דבר, חוץ מאישיותה שמסרבת להיות מקוטלגת, ממוינת ומסומנת בתוויות המוכרות.

 

עיתונאית מגיל 12
לשוהם הגיעה אורית לפני כארבע שנים משכונת הדר גנים בפתח תקוה, שכונה שהייתה מאוד פתוחה ואטרקטיבית לצעירים מהמגזר הדתי, אבל הלכה והקצינה. בחיפוש אחרי קהילה המתאימה לה ולאורח חייה, הגיעה לכאן עם משפחתה - בעלה אלעד וילדיה גיא (בן 12.5) בוגר בי”ס קשת והיום תלמיד כתה ז’ בחטיבת יהלום, ומיקה (בת ה-8) בכתה ג’ בקשת.
אורית נולדה וגדלה ברמת גן בבית דתי. אחרי מסלול שגרתי של לימודים באולפנה ושירות לאומי הגיעה ללימודי סוציולוגיה באוניברסיטת בר אילן. “לשם הגעתי כדי למצוא חתן במסלול חתנולוגיה. כבר אז הייתי בתקשורת והיה לי ברור מה אני רוצה לעשות, אבל
הקטע היה לעשות וי על התואר ולמצוא חתן, בתקופה של לפני הרשתות החברתיות בה בחורים עוד ביקשו מספר טלפון.” את בעלה היא לא פגשה שם, אבל את הקריירה שלה בתקשורת ביססה שם.
הקריירה העיתונאית של אורית החלה כבר בגיל 12. אז החלה לכתוב בעיתון “אותיות” שייסד אורי אורבך ז”ל. בגיל 16 הייתה כתבת נוער ב”מעריב לנוער” וכשהייתה בת 17 החלה לעבוד גם ב”יומן מורשת” של קול ישראל. לאחר סיום התיכון התגייסה אורית לשירות לאומי, גם הוא יוצא דופן בהיותה בת יחידה בין בנים בפנימייה דתית לנוער נעל”ה, למגינת לבם של הרבנים בפרויקט. לקראת סיום לימודיה באוניברסיטה הבינה אורית שחיידק העיתונות מעולם לא חדל לקנן ואף לפעום בה, יזמה שיחת טלפון ליובל נתן, העורך של עיתון “רייטינג” המיתולוגי ורב התפוצה והציעה את עצמה. במשך מספר שנים הייתה עסוקה בראיונות עם “מיטב סלב ארצנו”, כפי שהיא מגדירה זאת וגם כתיבת טור אישי. משם המשיכה למגזין “סגנון” במעריב, כסגנית עורכת ואחרי העיתונות הכתובה היא מצאה את מקומה ב”מאקו” ככותבת ועורכת עד שנחתה ב”כאן” דיגיטל, למרות כל הטלטלות שעבר התאגיד לפני פתיחתו. שם היא גם כותבת, גם מצלמת את סרטוניה וגם מביימת.  

מתוך שידורי "כאן"

בארוע של "קשת"עם אברי גלעד

 

לא הגדרות ולא מגירות
“הגדרות ממש מבאסות אותי, הגדרה אומרת שאת אמורה ליישר קו עם האוכלוסייה שאת שייכת אליה, ואני לא במקום הזה. בכל זאת, אם חייבים, היום אני לא מגדירה את עצמי דתיה אלא מסורתית. אני במקום כזה שיש בי אמונה אבל אני מממשת אותה בדרך שלי, והיום תפילות מסידור ובתי כנסת זה לא מקום שאני מתחברת אליו. אני מאמינה שבכל אחד מאתנו יש אלוהים, מעבר לתפיסה שלנו, ולא בזה שיש מישהו למעלה שמסתכל עליי וכועס. יש דברים שאני שומרת, כמו כשרות וחלק מהדברים בשבת, כמו דתיים רבים, רק שלי, בניגוד אליהם, אין בעיה להגיד את זה. חבל לי כי נראה לי שתמיד יש דרך לקרב, גם בחינוך הדתי”, היא משתפת בכנות. “היום יש יותר ויותר אנשים שכבר מבינים שלהיכנס למגירה בלי לחשוב ולראות רק אג’נדות שמסונכרנות עם המגירה הזאת, זה כבר לא רלוונטי. מאוד כיף לי שאני יכולה לקחת כל נושא ולהתייחס אליו בלי להיות מחויבת למישהו או למשהו.”
ואורית היא באמת אישה של גם וגם, ולא רק בתחום הדתי, גם מבחינה מקצועית - בין עיתונאית “רצינית” לכתבת בעיתונים ובמוספים קלילים יותר, אבל עתירי רייטניג, בין הפרונט ל”מאחורי הקלעים”, בין עריכה לבין כתיבה, בין לראיין לבין כתיבה אישית, בין השמעת דעה לעשייה ובהתלבטות אם “לחצות את הקווים” מהעיתונות לפוליטיקה. “מאוד מעניינת אותי פוליטיקה, ומאוד הייתי רוצה אבל אני לא רואה את זה קורה. נראה לי שאני אהיה פוליטיקאית כל כך גרועה שפשוט ידרסו אותי, אבל אני קצת מתבאסת מזה”, היא צוחקת. ואם היה עליה לבחור בית פוליטי היא הייתה בוחרת במפלגת “יש עתיד”. יאיר לפיד, אותו ראיינה לפני מספר שנים, היה המרואיין שהכי הרשים אותה. “מעבר לזה שהוא מאוד כריזמטי, אני מאוד מאמינה בו ובכוונות שלו. מקווה שלא יאכזב. נפגשתי אתו לפני שלוש שנים כשהוא עדיין חשש להגיד שהוא רוצה להיות ראש ממשלה. שאלתי אותו אז - ‘למה אתה לא אומר בפירוש שאתה רוצה להיות ראש הממשלה, אנשים צריכים לדעת שאתה רואה בעצמך אלטרנטיבה אמיתית לביבי ולציפי-בוז’י?’ אבל הוא אמר שזה יהיה יהיר מצדו. אני שמחה שהיום הוא בפאזה אחרת.”

 

עם המשפחה


עם אלעד


שום פרות קדושות
ואכן צפייה בסרטונים של אורית מעוררת את הרושם שאין אצלה שום פרות קדושות. היא בוחרת את הנושאים המדברים אליה ומדברת שם על הכל - דתיים, חילונים, פוליטיקה, חינוך, הטרדות מיניות, דת והדתה, שתיה, מסיבות, נישואין ועוד. הסרטונים המשודרים במדיה הדיגיטלית זוכים לעשרות עד מאות אלפי צפיות ומאפשרים לתגובות הצופים להיות מהירות וישירות, והיא משתדלת לעקוב ולקרוא את כל התגובות.
הסרטון “הלקוח לא תמיד צודק”, שזכה למרבית הצפיות (למעלה ממליון!), התיוגים והשיתופים, עסק בלקוחות שיורדים נמוך מדי ביחס לנותני השירות.
“מתברר שכל מי שעבדה אי פעם בזארה או מילצרה תייגה את החברות שלה, בעלי עסקים שיתפו בלי סוף”. אבל יש גם צד שני לחשיפה ולתגובות. “תמיד תמיד, גם כשרק כתבתי טורים, היו תגובות. היו כאלה שמאוד אהבו וכאלה שמאוד שנאו ומבחינתי זה קצת אותו דבר. הרי המטרה היא לגעת באנשים, לתת חומר למחשבה, להשפיע. ואם יש תגובות קיצוניות, סימן שלחצתי למישהו על כפתור ואני שמחה על זה. הכי כיף לי בעבודה שלי, שאני יכולה לדבר על הכל. וכן, אני נתקלת גם בבריונות מקלדת, אני מעלה סרטונים ומי שלא מסכים איתי מוזמן לטקבק לי, אבל זה לא עוצר אותי. שום דבר בעולם לא יגרום לי להפסיק לדבר על הנושאים שחשובים לי: פמיניזם ליברלי, דת שפויה, חינוך משלב. תמיד יש כאלה מהצד השני שיתפוצצו עלי - פמיניסטיות שיגידו שאני לא מספיק פמיניסטית, דתיים שיגידו שאני לא מספיק מאמינה, אני חייבת להגיד שזה מזיז לי את התחת. אני יכולה להיעלב רק מאנשים שחשובים לי, טוקבקיסטים כבר לא יכולים לפגוע בי".
ולגמרי במקרה, או שלא, רק בשבוע שעבר עלה לרשת הסרטון שעורר הכי הרבה תגובות עד היום ועסק בדתיים שגולשים בשבת בפייסבוק או מתעסקים בנייד שלהם. עד כדי כך שאורית כתבה בעמוד הפייסבוק שלה פוסט נפרד שעוסק בתגובות לאותו הסרטון. “קיבלתי תגובות הכוללת גם קללות מאוד קשות מצד כל מיני שומרי שבת שבפייסבוק כותבים שהם “עובדים אצל הקב”ה” - יש מצב שהוא פיטר אותם אחרי מה שהם איחלו לי”, היא עונה לי במייל על שאלתי בנושא הסרטון. אז אולי התגובות לא עוצרות אותה, אבל אין ספק שהן גורמות לה להתייחסות ולפעולה.

"כאן", המחלקה הדיגיטלית, צילומי סרטונים. בכל שבוע מועלים לרשת כ-14 סרטונים


מסלול קשת בשהם
אם יש היום נושא שהוא ממש בדמה של אורית, בעיקר ברמה המקומית, זה נושא החינוך המשלב חילוני-דתי, בית ספר קשת ובעיקר חוסר ההתייחסות של המועצה לרצון התושבים והצורך הממשי במסלול.
אחת הסיבות להגעה של משפחת נבון לשוהם הייתה מסלול החינוך המשלב, בתקווה שעד שילדיה יגדלו יצמח בית הספר עם תלמידיו גם לכיתות העליונות, מה שלא קרה בפועל. בנה הבכור סיים את לימודיו בכתה ו’ ב”קשת” ואחרי התלבטות לא פשוטה, בהעדר לימודי המשך במסלול המשלב ביישוב, החליט להירשם לחטיבת יהלום. גם את ההתחבטות הזו שיתפה אורית באחד מסרטוניה ב”כאן”. בתה הצעירה לומדת בכתה ג’ ואורית מאוד מקווה שהמועצה תהיה קשובה לבקשות ההורים להרחבה של בית הספר.
מסבירה אורית: “אין ספק היום ש”קשת” מחזיק את בית ספר “אבן חן”. אבל המועצה מסרבת לקבל זאת.

יש תחושה של ניתוק בין המועצה לבין התושבים בכל מה שקשור לחינוך המשלב. הביקוש בשוהם לחינוך משלב פשוט מטורף, והמועצה לא נותנת מענה. בשנה שעברה ביקשנו לפתוח כיתה נוספת וגן נוסף, וקיבלנו לאו. הורים שביקשו להצטרף אשכרה קיבלו מכתבי סירוב! זה הדהים אותי. וגם הפתיע כי הייתה תקופה שהמועצה כן הייתה קשובה לצרכים של התושבים מהבחינה הזאת. כרגע אני מרגישה שיש יותר מריחות וסיבונים מאשר שיתוף פעולה, ממש מקווה שזה ישתנה ושבקרוב יקום כאן בית ספר של החינוך המשלב. אני רואה מה קורה במודיעין, איזה תיכון משלב מצליח יש שם, ומקנאה. לא הגיוני בעיניי לדלג על צורך של כל כך הרבה תושבים, זה פשוט לא ייתכן. חינוך משלב זה גם מגנט לזוגות צעירים איכותיים שלא יגיעו לשוהם בשום דרך אחרת. הנדל”ן יקר פה נורא, רק חינוך משלב איכותי יגרום למשפחות צעירות לעבור לכאן.”

לסיום חשוב לאורית להדגיש כי בסופו של דבר היא אופטימית חסרת תקנה. “אני בנאדם מאוד אופטימי ויש בי שמחה פנימית ובכל פעם שמדברים על הרע אני עוצרת ואומרת ‘בסה”כ טוב לנו, בגדול יש פה גם דברים טובים והחיים יפים’ ובא לי להדגיש את זה שיש גם דברים אחרים וטובים.” צפייה בסרטונים שלה מגלים שהיא באמת כזאת.

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: