יום שלישי, 16 באוקטובר 2018, ז' חשון ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 050-5552559

איתי רז בשוהם

איתי רז טור אישי

המיוחדים - איתי רז בטור אישי

בשנת 1972 נולד אחי הגדול. הוא בן 46 כיום, ותמיד יישאר האח הקטן שלנו, על אף היותו הבכור מבין ארבעת האחים. פעם קראו לזה ״מפגר״. מתישהו המילה הזאת, שמתארת באופן די מדויק את התופעה (זה הרי בדיוק פיגור בהתפתחות), הפכה להיות טאבו

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

איתי רז

המיוחדים

בשנת 1972 נולד אחי הגדול. בדיקות מי שפיר לא היו פופולריות אז. התינוק החמוד שהתפתח באופן סביר בחודשים הראשונים לחייו החל להאט בהתפתחות, ונעצר פחות או יותר ברמה שכלית של בן שנה וחצי. הוא בן 46 כיום, ותמיד יישאר האח הקטן שלנו, על אף היותו הבכור מבין ארבעת האחים. פעם קראו לזה ״מפגר״. מתישהו המילה הזאת, שמתארת באופן די מדויק את התופעה (זה הרי בדיוק פיגור בהתפתחות), הפכה להיות טאבו.

לפני מספר שנים, אקים ישראל הובילו מהלך שבו שונה רשמית המונח ״פיגור שכלי״ למונח ״אדם עם מוגבלות שכלית התפתחותית״ (מש”ה). אבא שלי בהתחלה לא תמך במהלך הפוליטיקלי קורקט הזה, אך לאחר שהתקיים משאל בקרב אנשים עם פיגור שכלי, שלכולם היתה בעיה עם המונח שהפך לקללה, שינה את דעתו.

אבא שלי פרש מהצבא כשאחי הגדול היה בן 18. לקח את הפנסיה, וכמעט לא עבד יותר; לפחות לא בשכר. ההורים שלי גרים בסמיכות גיאוגרפית למרכז אקים ישראל, ולכן ביקשו מאבא שיקפוץ מדי פעם לאקים, להיות משקיף בישיבות שנגעו למסגרת שבה חי אחי מאז היה בן 5.

אבא שלי, כפרה עליו, איש יוצא דופן בשקט שהוא מקרין וביושרה שלו, אף פעם לא ידע להגיד “לא” כשביקשו ממנו עזרה. זה כנראה מסביר את העובדה שהוא המשיך לעשות מילואים עד גיל 70. זה גם מסביר לא רע את העובדה שממשקיף בישיבות, הוא הפך להיות קבוע. מאורח, לחבר בוועד המנהל של אקים. מאדם פרטי והורה לילד בעל מוגבלות שכלית הפך להיות יו״ר אקים לאפוטרופסות וסגן יו״ר אקים ישראל. עד לאחרונה, במשך כ-16 שנים, המשיך לכהן כסגן יו״ר הארגון. היו״ר, עמי איילון, העדיף שיישאר לידו גם אחרי גיל פנסיה. ואבא שלי כידוע לא יודע להגיד “לא”.

במעבר חד לשוהם ולבחירות, כי בכל זאת, זה לא מקומון של אבא שלי פה.

עם תחילת המרוץ פנה אלי חבר, וביקש שאגיע לחוג בית של אחד המועמדים. הוא הסביר שהמועמד הזה הבטיח לדאוג לילדי החינוך המיוחד בשוהם, וזה משהו חשוב. התחמקתי בנימוס. אני קצת מכיר את הנושא, מהבית וכו׳, ואמרתי לעצמי שעם כל הכבוד לחשיבות הרבה שהנושא תופס בלב של כולנו, מערכת החינוך המיוחד בישראל נמצאת במצב טוב בהרבה ממערכת החינוך הרגילה. הרבה יותר משאבים פר ילד מושקעים בילדים בחינוך המיוחד מאשר בחינוך הרגיל. יחס מורים-תלמידים, סייעות, טיפולים פרא-רפואיים, יותר שעות, פחות חופשות. הלוואי על כל ילדי ישראל. אם להודות על האמת, כשמדובר במועצת שוהם, הדאגה למערכת החינוך הקונבנציונלית יותר חשובה ודחופה בעיניי מהדאגה למערכת החינוך המיוחד.

לפני מספר שבועות הוכרזה רשימת שווים, בראשות הַסַּפָּר היישובי, איתן ליליוס. איתן עצמו הוא הורה לילדה מיוחדת, והרשימה מאגדת תחתיה מספר אנשים שיש להם נגיעה, אישית או מקצועית, לנושא החינוך המיוחד. בין המופיעים ברשימה, גם אותו חבר שעשה קודם לכן נפשות לרשימה אחרת, ויש להניח שהגיע למסקנה שעדיף לו להשתייך לרשימה שממוקדת לחלוטין בנושא שקרוב לליבו.

אני מודה שהסתכלתי בעין ביקורתית משהו על מה שקראתי לו ביני לביני ״מפלגת המיעוטים של שוהם״. הנושא של קבלת השונה הוא חשוב מאין כמוהו. אבל ההיסטוריה מוכיחה שמפלגות סקטוריאליות משמשות בית למספר קטן של נוגעים בדבר, בתוספת מספר הצבעות של אמפתיה או מחאה, ולכן לא מצליחות לעבור את אחוז החסימה. אלה מביניהן שמצליחות להישאר בנוף, עושות מעט מאוד ונעלמות לאחר מכן בקול ענות חלושה (מפלגת הגמלאים, למשל). בנוסף, אני יודע בוודאות שמי שמעוניין לעסוק בפעילות התנדבותית שמטרתה לדאוג לילדי החינוך המיוחד, יכול למצוא מקומות מוצלחים הרבה יותר מאשר במועצה מקומית של שוהם לעשות זאת (נגיד, באחד הארגונים הארציים שמטפלים בנושא - אקים, אלוט, עלה וכד’).

אבל בעודי מנסה לגבש דעה מוצקה על הנושא, קרו כמה דברים מעניינים. האחד - רשימת שווים החלה לפרסם צילום של אושיות חברתיות מהיישוב, עם מסר מפרגן לגבי הרשימה. אני בטוח שכולם עד האחרון שבהם שמחים לתת כתף לקידום המטרה הראויה. אבל הדבר השני שקרה הוא המעניין יותר. לפתע פתאום החלו לצוץ גם פוסטים ברחבי הפייסבוק היישובי ובהם הרשימות הגדולות יותר מתייחסות באהדה רבה לנושא ילדי החינוך המיוחד. הורים לילדים מיוחדים מביעים תמיכה במועמד זה או אחר מתוך הצורך הפרטי שלהם. לרגע נדמה שהנושא של כל מי ששונה ומיוחד מקבל יתר חשיבות. אני מאמין שלעניין זה יש לתת קרדיט לאיש אחד, שהחליט לעשות מעשה ולהקים רשימת בחירות שכל כולה מוקדשת לקבלת השונה והמיוחד. אנחנו חייבים לו תודה, שלכל הפחות גרם לכולנו לעצור, לחשוב, ולהיראות טוב יותר.

אבל אחרי שההתרגשות שוככת, עדיין צריך לשאול: האם זה הגיוני להצביע לרשימה שכל עיסוקה באינטרסים של מעטים? על פניו התשובה היא: לא. עם כל הכבוד לצרכים של המיעוט המוחלש, אם ניתן את הקול שלנו לרשימה שעוסקת במיעוט, מי ידאג לרוב? בהתלבטות הפרטית שלי למי להצביע, סיכמתי את העניין בכך שעלי לבדוק פשוט מה היא הגישה של כל אחת מהרשימות הגדולות לנושא החשוב של צרכי הילדים המיוחדים בשוהם. חיפוש קצר בגוגל העלה שאף אחת מהרשימות לא פרסמה את המצע או את רשימת העקרונות שלה. יודעים מה? אפילו אתר אינטרנט אין להם. יש עמוד פייסבוק, עם פרצוף של מועמד וסלוגן, תמונות משוהם מרקט וחוגי בית. פני הבחירות כפני דור הפייסבוק (שזה אנחנו, למי שלא יודע - הדור של הילדים שלנו כבר לא נמצא בפייסבוק).

פניתי למועמדים בשתי הרשימות המובילות ושאלתי איפה אפשר למצוא את האני מאמין של הרשימה. אותה תשובה משניהם: יחזרו אלי. חיפשתי גם לגבי הרשימות האחרות. עמודי פייסבוק, חוגי בית, תמונות, פוסטים ולקיחת קרדיט על עניינים שונים ביישוב. רוצה לדעת אג׳נדה? בוא לחוג בית.

אז מה עמדתן של הרשימות לגבי דאגה לחינוך המיוחד? או החינוך הרגיל? או החינוך האלטרנטיבי? או תחזוקת היישוב? או אירועים ביישוב? או דאגה לתעסוקה אלטרנטיבית לנוער? או התחבורה בתוך היישוב ומחוצה לו? או השכונה הדרומית החדשה והשינויים הצפויים ביישוב בעקבותיה? או אכיפת עבירות עירוניות? או הנושא החשוב מכל: גובה הבאמפרים בעמק איילון?

אני ממליץ: דרשו את זה בכתב מהמועמדים שלכם!

ואם הם לא מספקים את התשובות, תרגישו חופשי להצביע לרשימות הפשוטות יותר, אלה שממוקדות בנושא אחד חשוב.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה:

כתבות אחרונות באיתי רז