יום שני, 25 ביוני 2018, י"ב תמוז ה' תשע"ח
לפרסום חייגו: 050-5552559

חדשות בשוהם

חדשות שוהם חבל מודיעים ומודיעין

אחת אל מול רבים – סער עילם

מול מיצג שנתלה במסדרון בצלאל ועורר מחלוקת במדינה כולה, עמדה סטודנטית אמיצה אחת - סער עילם, בת 23, בוגרת תיכון שוהם

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

נירה נחום

אחת אל מול רביםסער עילם

ביום ד’ 16.5.18 תלו בבצלאל סטודנטים ערבים, בתמיכתם של סטודנטים יהודים, עשרות שלטים שחורים לזכרם של כ-60 ההרוגים הפלסטינים במהומות בגבול רצועת עזה. על פי הודעת החמאס, נמסר כי 50 מההרוגים בעימותים בגבול הרצועה הם אנשי הארגון, היתר נדחפו לשם בכוח על ידי החמאס, מי תמורת תשלום זעום ומי בשל פחד משלטון החמאס. ובסך הכול, מה רצו הרוגי החמאס אם לא לחצות את הגדר לישראל, להרוג את תושביה ולשרוף את שדותיה.  

אוניברסיטת בצלאל היא מוסד נחשב ויוקרתי ללימודי אומנות, שבין כתליו לומדים יהודים וערבים. שם מעודדים את הסטודנטים להשמיע את דעותיהם באומנות ללא גבול, ודעות השמאל הקיצוני מתקבלות באהדה. נשאלת השאלה האם יש לעודד אומנות שמעודדת טרור ומסיתה לטרור באופן עקיף.

הפעם מדובר במיצג שנתלה במסדרון ועורר מחלוקת במדינה כולה, ומחוץ לכותלי בצלאל יצאה קריאה ברורה של ציבור רחב כנגד התופעה, כולל ראש עיריית ירושלים ניר ברקת, שעל פי הפרסומים בכלי התקשורת ביקש להוריד את המיצג.

אבל במסדרון הארוך בבצלאל עמדה מול המיצג סטודנטית אמיצה אחת - סער עילם, בת 23, תושבת שוהם עד 2008, בוגרת תיכון שוהם, והיום תושבת כפר טרומן, בת בכורה לענת ויורם במשפחה שבה שלושה אחים. סער גדלה בבית ציוני, בית עם ערכים שנלחם על אמונותיו.

סער עילם, תלמידת שנה ראשונה במגמת צורפות ואופנה בבצלאל, לא יכלה לשאת את המיצג, ובעדינות פסעה והורידה שלט אחר שלט, עד שההתקהלות סביבה הפכה להיות עוינת, עד כדי כך שפחדה מפעולה פיזית של הסטודנטים כלפיה. היא לא התעמתה מילולית ולא פיזית, היא הניחה את השלטים על הפח הקרוב והמשיכה לדרכה ללא מילים.

בצלאל נחשב מוסד מוערך בעל שם ויוקרתי ללימודי אומנות ובין כתליו יש חופש ביטוי לכל דעה, אבל התחושה הכללית היא שיש דעה שנחשבת ונתמכת יותר ע”י הסגל וההנהלה.

שאלנו את סער: מאיפה האומץ לפעול כיחידה מול רבים? “זה לא אומץ”, היא אומרת. “פעלתי מתוך כאב. התחושה הראשונית הייתה שאי אפשר להשמיע רק צד אחד, רק את הדעה המקובלת שכולם תומכים בה, כולל הצוות, ולהשתיק את הצד השני. בבצלאל יש עבודות אומנות מדהימות, והעבודה שנתלתה במסדרון זאת לא אמנות, לדעתי. זה משהו אחר, שהוא המשך ישיר של עידוד וסובלנות מטעם הסגל והסטודנטים”.

בעקבות האירוע, הוציאו ראשי המחלקות בבצלאל הודעה ובה הם מגנים התנהגות אלימה כלפי עבודות של סטודנטים. לדבריהם, לכל אחד יש חופש ביטוי בתוך בצלאל. אפשר להדביק על או ליד, אבל לא להוריד.

למחרת האירוע התייצבה סער לעוד יום לימודים בצלאל, אבל זה לא היה יום רגיל. זה היה יום שטעון בהמון רגשות. סער מספרת: “חשבתי שאני לבד אבל גיליתי שיש הרבה תמיכה במחלקה, וגם סטודנטים נוספים באו ואמרו לי שהם מאוד שמחים שעשיתי זאת. הרבה אנשים מפחדים להשמיע את הדעה הימנית שלהם בבצלאל, אבל שמעתי גם את הסטודנטים מדברים סביבי, סטודנטים ערבים מדברים בערבית, פה ושם אני מבינה חלק מהמילים, אפילו קללות, אבל זה לא הרתיע אותי ולא ירתיע אותי. אני יודעת שלא הייתי עושה משהו אחר, אני יודעת שיזכרו לי את זה”.

בעמוד הפייסבוק שלה כתבה סער עילם: “כן, זאת אני. כן, אני לא יודעת, לא יכולה לשתוק כשפוגעים במדינה שלי, בכבוד של הלוחמים שלנו. חונכתי בבית ציוני, אני אוהבת את המדינה שלי ואת הצבא שלנו, שללא ספק הוא הכי חזק, הכי מוסרי וערכי שקיים! בחרתי לבוא ללמוד בבצלאל בידיעה שזה מוסד מורכב, מעורב, יהודים וערבים, שמאלנים וימניים, דתיים וחילונים, אבל לרמת הבושה והעצבים שעברו בי היום, בחיים לא חשבתי שאגיע! סטודנטים שלומדים בבצלאל וגרים במדינה מבחירה מבזים את המדינה ככה? לא מגיעה לכם הזכות להיות פה!! אז שתדעו, נמל התעופה בן גוריון פתוח לרשותכם 24/7 כדי לעוף מפה לכל מקום שרק תרצו!! אין לי ארץ אחרת, גם אם אדמתי בוערת!!! ♥ ”.
באקדמיית בצלאל השלטים נתלו שוב, והפעם סער כבר לא לבד, הצטרפו אליה למאבק סטודנטים מהאונברסיטה העיברית מתנועת “אם תרצו” שמורידים איתה את השלטים. אומנם הם עדיין לא רוב אבל היא כבר לא לבד.

מהנהלת אקדמיית בצלאל נמסר בתגובה: האקדמיה בצלאל היא מרחב מוגן לחופש הביטוי בישראל, והיא מאפשרת לסטודנטים שיח חופשי, ביקורתי ויצירתי במגוון הנושאים המעסיקים אותם.

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: