יום שבת, 23 במרץ 2019, ט"ז אדר ב' ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 050-5552559

טורים אישיים בשוהם

מונגוליה הקסומה

לפני שנים רבות...

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

אריה אהרון

המשקיף בישיבות המועצה

aharona98@gmail.com

לפני שנים רבות... הייתי מורה ומנהלת בית ספר. העבודה היתה קשה ומלאת סיפוק
אבל העובדה שהחיים גלגלו אותי אליה ולא אני בחרתי בה, הציקה לי מאוד.
כשבני חזר מטיול אחרי הצבא בניו זילנד וראיתי את התמונות אמרתי “אני בטח כבר לא אהיה שם בגלגול הזה”. ויום אחד, אחרי זמן קצר, החלטתי לעשות צעד רחב...
החלפתי מקצוע ופצחתי בקריירה שלב ב’. שנה לאחר מכן הייתי בניו זילנד.
מאז ועד היום אני משוטטת בעולם בנסיעות עבודה, בטיולים ועל המפות.
בטור הזה אשתף אתכם במסעות מרתקים שעשיתי. בקרוב אצלכם...

 

ערבות ענקיות, ללא צמחיה כמעט, סוסים דוהרים מכל עבר, אוהלים עגולים אשר “זזים” כמעט בכל לילה ממקום למקום כשתושביהם הנוודים נעים ליעד הבא שלהם, ג’ינג’יס חאן - אלה היו התמונות בדמיוני אשר הלהיבו אותי לתכנן ולנסוע לטיול שם, רחוק ושונה כל כך.
ואכן, מונגוליה היא ארץ רחבת ידיים. הנחיתה (אוגוסט) בעיר הבירה, אולאן בטאר, אינה מסגירה את אופי השטח. קצת לפני נחיתה, ואם מגיעים בשעות אור, את רואה מרחבים ירוקים שאין בהם שום כביש רק סימני דרכים ללא סדר והשטחים “מנוקדים” בנקודות לבנות בקבוצות או בבודדות.
אולאן בטאר, אכן, אינה מונגוליה האמיתית. זוהי עיר שבחלקה חדשה יותר עם בניינים גבוהים וחנויות ובתי קפה – עיר. בשוליה מוצאים, כמו בערים רבות ברחבי העולם, “שכונות” שלמות של מהגרי עבודה מהכפר אל העיר אשר בונים לעצמם מבני מגורים עלובים – אוהלים, פחונים, חושות, גֶרים.


ברכות לשיירה היוצאת לדרך נדודים ארוכה


... "העגורים עוזבים, יוצאים אל הדרום החם..."

קצת היסטוריה
החלק הידוע ביותר של ההיסטוריה המונגולית כרוך בשמו של ג’ינג’יס חאן. הוא היה הכובש הגדול ביותר שידע העולם. הוא דמות אגדית, יש אומרים שניה בפרסומה בעולם לישו. בצד האגדה הוא ידוע כסמל מייצג לברוטאליות וברבריות. הוא וצאצאיו הביסו עמים וארצות מהים האדריאטי ועד האוקיאנוס הפסיפי, הגיעו לארצות של היום כמו אוסטריה, פינלנד, הונגריה, פולין, וייטנאם, בורמה (מיאנמאר), יפן ואינדונזיה. האימפריה המונגולית שהקים שלטה על כ-20 מיליון קילומטרים רבועים (גדול מכל יבשת אפריקה, כהשוואה). מנגד, האימפריה הרומית, שנחשבת לגדולה מאד במושגים היסטוריים, היתה כמחצית משטחה היבשתי של ארה”ב, למשל. ב-1240, האימפריה הרומית שלטה ברובו של העולם הידוע באותם ימים (להזכירכם – יבשת אמריקה ויבשת אוסטרליה לא נתגלו עדיין...).
איך הצליח המנהיג המונגולי הזה (1162-1227), שבא מארץ של 2 מיליון תושבים אנאלפבתים לכבוש את רוסיה בחורף, דבר שנפוליאון והיטלר אחריו כשלו בו?
התשובה נעוצה בקפיצת מדרגה בטכנולוגיה הצבאית שהביאה את הקשת ואת צבא הקשתים לשיא גדולתם ושלמותם. חטיבות הקשתים הן ששעטו על סוסיהם למרחקים גדולים, הרגו את כל מי שעמד בדרכם או שכנעו את התושבים להיכנע ולשלם מיסים גבוהים מאד כדי שהצבא האדיר יוכל לקיים את עצמו. המיסים היו, ברובם, צרכים יומיומיים כאוכל לחיילים, לבעלי החיים שלהם ולפקידות של החאן.
בתחילה לא שמעו עליהם האירופים כלל, ורק ממש ערב מסע הצלב השלישי, בשנת 1,221, נפוצה השמועה באירופה שממלכות מוסלמיות נופלות בידי כובש. השמועה ערבה להם עד שחמדו על בשרם מי הוא הכובש ואיך מהורס איסלם וגואל הנצרות הוא הפך למי שמשאיר אחריו ערים פורחות שהופכות לעיי חורבות ולצידן נהרות דם.
גם אם בעיני העולם מסמל ג’ינג’יס חאן אכזריות ואלימות, בעיני בני עמו הוא מייצג עד היום כוח, אחדות, חוק וסדר.
נכדו של ג’ינג’יס חאן, קובלאי חאן, הפך את העוצמה הכוחנית וכיבוש סין של סבו למשטר מאד מתקדם שם. על החלק הזה בארבע מאות שנות שלטון האימפריה המונגולית, מספר גם מרקו פולו, הנוסע המפורסם מונציה, שהיה במשך עשרות שנים בשירותו של החאן בסין.
האימפריה המונגולית התחילה בשקיעתה במחצית השנייה של המאה ה-14.
בטיול במונגוליה, כשאת רואה את התושבים החייכניים ומכניסי האורחים, קשה להעלות על הדעת את הקשר להיסטוריה הסוערת של האימפריה המונגולית במשך כמעט 400 שנה.

גֵר - האוהל המונגולי
אז מיהם המונגולים היום?
אני זונחת את תושבי אולאן בטאר שאינם מייצגי המונגולים אם כי היום הם מהווים קרוב למחצית מתושבי מונגוליה. אני עושה זאת כי תהליך המעבר מחיי נוודות לחיי קבע בעיר אינו פוסח גם על מונגוליה, אך עדיין אינו מייצג את הארץ הזו.
בטיול במונגוליה נסעתי עם קבוצה קטנה כך שיכולתי להתקרב מאד אל תושבים במקומות מגוריהם באותו זמן וללמוד את אורחות חייהם.


המונגולים הם נוודים. זו עובדה המספרת על מעבר ממקום למקום בעקבות עשב, מים ואפשרויות צייד. המעבר הוא של כל המשפחה המורחבת על עדריה והגֶרים (אוהלים עגולים) שלה. בחודש יוני, כשהערבות מתכסות בעשב, ניתן לראות את מחנות הגֶרים פרושים בכל מקום בהן. לקראת סוף אוגוסט, כשהחורף הקשה מתקרב, מפרקים המונגולים בקלות רבה את ה”בית” – הגֶר” – , מעמיסים אותו ועוברים למישורים נמוכים יותר למשך מספר חודשים.
יחד עם האוהלים ובני המשפחות, נודד איתם כל רכושם: עדרי עיזים, כבשים, יאקים, סוסים וגמלים כפולי דבשת.


הנוודים המונגולים מכינים את כל מה שהם צריכים למחיה מהסובב אותם: שלד הגֶר עשוי מענפים גמישים, בדרך כלל של ערבה או צפצפה. ביניהם מניחים רשת של גזרי עץ מתקפלים ומעליהם מניחים קורות היוצרות את שלד הגג, ועל הכול מותחים יריעת לבד שנוצרה מצמר צפוף, בעבודת יד ובעבודה מאומצת. ליריעות הלבד תפקיד חשוב מאד: לבודד היטב את חלל הגֶר מהקור הנורא ששורר בחוץ ולמנוע חדירת מי גשמים. בכיפה נותר פתח עגול, שתפקידו לאפשר את יציאת העשן או חדירת אוויר בימי שמש וניתן לסגור אותו בחורף. לפתח הזה יש חשיבות לא רק מעשית, אלא גם סמלית: הוא מהווה את הפתח אל השמים. פתח הגר פונה תמיד דרומה, לכיוון השמש. חלקו האחורי של האוהל, החוימור (khoimor), הוא מקומם של הזקנים ושל החפצים היקרים ביותר, ועל הקיר האחורי נמצא המקדשון המשפחתי, הכולל תמונות של בודהה, של הדלאי לאמה ותצלומים משפחתיים. החיים בגר מתנהלים סביב המדורה הקטנה שבוערת במרכזו, מתחת לפתח הגג. על האש עומד בדרך כלל קומקום ובו מים רותחים, וסביבה יושבים בני הבית ואורחיהם על עורות ומעליהם שטיחי צמר יאקים, כדי לבודד את הגוף מהקרקע הקרה. ליד קירות הגר תוכלו לראות ארגזים שהם גם ארונות להכיל את חפצי המשפחה וגם, לעיתים, מיטות/ דרגשים לשינה בלילה.
אורח המזדמן לגֶר לא ימצא עצמו לעולם מסורב כניסה. הצורך המוחלט במתן מחסה ומזון מהקור בחוץ, יצר הכנסת אורחים אולטימטיבית. ברור הוא כי מי שיישאר בחוץ לא יישאר בחיים בקור המונגולי.

ייבוש הגבינה לסוגיה
המונגולים חולבים את היאקים, הסוסים, העיזים והכבשים ולבד מהתצרוכת היומית של חלב ויוגורט שהם מכינים, מכינים מהחלב גם גבינות מסוגים שונים אותן הם מייבשים בתצורות שונות. הן נשמרות היטב ומשמשות אותם למאכל במהלך כל נדודיהם.
מפרוות היאק מכינים מעילים לבני המשפחה לתקופת החורף הקשה. לבשתי מעיל שכזה – הוא כבד מאאאד!! ומאד מחמם.
ומה עושים הילדים במהלך כל הימים?
מסייעים למשפחה בכל עבודות המשק האפשריות – טיפול בבעלי החיים, איסוף עצים לחימום ובישול, הקמה ופירוק של הגר, נהיגת עגלות השיירות ו...כן – גם משחקים במשחקים שאפילו לנו הם מוכרים אך עשויים מהמצאי של החומרים בשטח. למשל – משחק 5 אבנים שבו ה”אבנים” הן עצמות כף יד או כף רגל שמוצאים במרחבים. מאחר שהמונגולים קוברים את מתיהם בשטח מבלי ציון כלשהו של קבר, מתגלות בשטח הרבה עצמות המהוות מקור לעצמות המשחקים.
אנחנו נתנו למשחק שם – 5 אבנים מעצמות הסבתא.

משחקים "5 אבנים? בעצמות כף רגל של עז
דת
במהלך ההיסטוריה, המונגולים קיבלו על עצמם את הבודהיזם שהתקבע אצלם בגירסתו הטיבטית. יחד עם זאת, נשמרים גם מנהגים שמאניים מהשמאניזם המונגולי המקורי, והשילוב מאד מעניין.
בעת השתלטות הקומוניזם הרוסי על מונגוליה, היו בה עשרות אלפי נזירים בודהיסטים שחיו במנזרים רבים מאד שהיו פזורים בכל רחבי המדינה. אלפים מנזירים אלה נעצרו על ידי המשטר הקומוניסטי שאסר על שימוש בדת כלשהי. הם נשלחו למחנות עבודה בסיביר ועקבותיהם נעלמו. המנזרים נסגרו ואף נהרסו בחלקם וכל טקס דתי נאסר.
ב-1990 חזר חופש הדת למונגוליה. מנזרים חדשים נפתחו.
בכל רחבי מונגוליה ניתן לראות את האובו – אתרי פולחן שמאניים שנראים כמו גל אבנים קטנות היוצרות צורה עגולה ובה תקועים ענפים ועליהם קשורות חתיכות בד. המונגולים עוצרים ליד כל אתר כזה, סובבים אותו 3 פעמים, מניחים עליו אבן, משאירים מנחות הכוללות סיגריות, כסף, משקאות ובטוחים שדרכם מכאן תצלח. בנסיעתנו עצרנו ליד רבים מאד כאלה שכן הנהגים והמדריכים אינם מוותרים על ברכת הרוחות.
לקראת יציאת שיירת נוודים לדרכה, מברכת אותה אחת הנשים בברכת “דרך בטוחה” כשהיא מזה חלב (יאקים/ נאקות/ סוסות – ממה שיש) לכל רוחות השמים.
במרחבים הענקיים רואים הרבה בעלי חיים. חלקם, כמסופר קודם, מבוייתים ומשמשים את הנוודים בחיי היומיום שלהם. אך חלק אחר הם עופות וחיות בר כמו העגורים האלה שנודדים לאפריקה בחורף ואולי נמצאים היום אצלינו בשמורת החולה...
נוסף לאלה, אפשר לראות סנאים, זאבים, ברבורים, דובים (בצפון מונגוליה) ובעלי חיים נוספים.
המיוחדים שבהם הם סוסי הבר שעמדו להיכחד מהעולם ובזכות שיתוף פעולה בין אחת מארצות אירופה שהצליחה שלמור על גרעין רבייה ומונגוליה שהקדישה שמורה מיוחדת להחזרתם לטבע, הולכים ומתרבים. אלה הם סוסי הטאחי (Takhi) שניתן לראותם רק כאן במונגוליה בשמורת Hustai.

טאחי - סוסי הבר היחידים בעולם בטבע
מסע של שבוע ימים בערבות המרכזיות של מונגוליה הגיע לסיומו, בחזרה לאולאן באטאר שעכשיו נראתה לי הרבה יותר בנאלית. כבר מתגעגעת למרחבים המרתקים.
בערבו של יום עלינו על הרכבת הטראנס-סיבירית להמשך המסע.
על כך, בגיליון הבא.

הכותבת הינה מתכננת מסלולים ברחבי הגלובוס, תופרת טיולים וחלומות ומדריכת טיולים ותיקה.
פייסבוק          דֶני תופרת טיולים
דוא”ל             danielasela@gmail.com

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: