יום שני, 24 בספטמבר 2018, ט"ו תשרי ה' תשע"ט
לפרסום חייגו: 050-5552559

דרור שגב בשוהם

דרור שגב טור אישי

דרור שגב - סופר “חוצה״ וילד מקולקל״

לכתוב טור בעיתון מקומי הוא קטע חדש עבורי, מעולם לא כתבתי טור מלבד ביקורות ספרים ועדיין לכתוב ביקורת על ספרים זה מעוף מכיוון אחר. ככותב ספרים, ברור לי שבמקבץ מילים המתרחש, המקטע הופך לזמן רחב לב, שעושה את צעדיו בעולם.

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

דרור שגב

דרור שגב - סופר “חוצה״ וילד מקולקל״

לכתוב טור בעיתון מקומי הוא קטע חדש עבורי, מעולם לא כתבתי טור מלבד ביקורות ספרים ועדיין לכתוב ביקורת על ספרים זה מעוף מכיוון אחר. ככותב ספרים, ברור לי שבמקבץ מילים המתרחש, המקטע הופך לזמן רחב לב, שעושה את צעדיו בעולם. אותיות הם כמו איים קטנים שנאספות למרחב אחד ומוחלט ובדומה למרעום השהייה ללא אזהרה, מילים יכולות לחלחל לחללים שונים, להתפוצץ ולגרוף בדרכם אמיתות שונות. שפה מהדהדת יכולה להפוך את הזמן הנוכח למרחב כביר. אני מאמין במילים שנכתבות בכנות, הן לב פתוח לקבלה ולב חשוף לנתינה.

כל הפתיחה הארוכה היא מבוא לימים האלה שבהם אני חש שהמדינה שלי קצת הולכת לאיבוד, נעלמת במעמקי עולם עכור של קנאים שעדיין לא הפנימו שהעולם החדש המתהווה עבורנו, הוא עולם נפלא שממנו כבר אין חזרה.

אין דת אחת, אין קיום אחד וגם לא קיים מרחב מצומצם של החלטת יחיד. תמיד טענתי ששמרנות, קהות וחדלון מחשבתית יכולים להוביל אותנו למקומות אפלים וכן, אני מתייחס למחאת הלהט“בים המוצדקת. אני נעלב מרדיפת היהדות הרפורמית מובילי החתונות האזרחיות ואני הכי סולד ממקבץ הקנאים המטורפים ברמת בית שמש האפלה ששם רודפים אחרי נערות וילדות קטנות החוצות רחוב. מה שמפתיע אותי זה שעדיין לא פוצצנו אותם.

השבוע התחוור לי כמה הזמן יכול להלום בך. ברגע אחד נקודה בודדה יכולה להפוך רגע טוב לרגע של חוסר הבנה. מדהים איך אדם יכול להעביר יום שישי בהיר בתנועות אישיות שמתרחשות בהן שלווה. כנראה שלפעמים יותר פשוט להביט סביב מאשר לצלול למעמקים.  אותו בוקר שישי עבר בצעדים איטיים אחרי ההופעה הנהדרת של בתי, אריאל, שנערכה בחמישי בערב בבר ההופעות, בר גיורא. על פניי היה מרוח חיוך של זמן עצל וטוב. אחרי ביקור בספריית שוהם (המשובחת יש לומר) בשעות הבוקר בו אספתי ספרים נפלאים לזמן הפרטי שלי, הצצתי בעיתון ובאה ההכרה שאני מתנהל בעולם שלי וכמה מטרים לפני מתרחש עולם אחר. עולם מקביל.

בספר, "סיפור זמני", הסופרת רות אוזקי המופלאה, כתבה על עולם מקביל המתרחש בין עולמות שונות. ספר נפלא שמניח את החיים ללא דחיות וללא קישוטים מול הקורא. עולם מכמיר לב הדורש תשומת לב לפרטים. הספר מספר על עולם מקביל של דמויות החיות בתווך בין העולמות של אז והיום, מעין אחיזה אמורפית, עולמות שונים הקשורים בעבותות למימד אחד שבו החיים מתרחשים. הספר החזיר אותי לתודעה הנוספת בעולם הבודהיסטי המעלה בי תהיות שזה מה שקורה לנו ונותר לנו רק לתהות איך הגענו למקום הזה. לך תאמין שבמדינה שאני הכי מת עליה, אנשים לא יכולים לחיות במימוש עצמי. לא ברורה תפיסת הדת הזאת, מדהים.

גדלתי בבית מזרחי משובח שהקפיד על ארוחת שבת, יום כיפור נערך כיום קדוש ויום מובחר. סבא שלי היה מתפלל באדיקות כאדם ירא שמיים ואנחנו גדלנו במקום שבו חגי ישראל היו יפים עד הקצה. תמיד היה זמן איכות מיוחד לסרט ערבי של יום שישי בבית סבתא. סבא היה חוזר מבית כנסת והיה יושב יחד איתנו בסלון כדי לראות את סופו וכמו כולם היה דומע ברגע המדויק שסלים היה מחפש את אהובתו. ערבוב מרגש. דקות אחרי סיום הסרט לפני המעבר למבט לחדשות, הטלוויזיה עוד הייתה דלוקה וסבא היה מברך את הקידוש. לרגע לא חלפה בראשו מחשבה שאולי יש פה חילול שבת. שבת היא בראש ובלב.

היינו נוסעים לים בשבת, אבל לא מדליקים אש בתנור. מקשיבים ל"שירים ושערים" ועדיין סבא היה כורה את אוזנו להקשיב לגול בבלומפילד ושומר על תפילות יום שבת וכיפה על ראשו. דת יכולה גם להיות סובלנית ורחבת לב.

היום אני חילוני עד הקצה, לא מכיר משהו אחר, לא מבין אדיקות ולא רואה ממטר חושך והכי עצוב שקצת הספקתי לשכוח כמה זה היה יפה פעם (אולי בגלל זה אני כל הזמן כותב). המחשבה שניתן להדיר אנשים, להדיר משפחות, לחלל עדות ולקחת עם שלם על מזבח המטורפים האלה, זה משגע אותי, בחיי.

לרגע אסור לנו להרפות מהחלום ולהיות במימוש שלם של עולמות, ליברליות, פתיחות ואחיזה בחיים.

לרגע אסור לנו להיות נרפים. לצערי הדת שאליה אני משתייך, הופכת בעל כורחה להיות מקום שממנו אני בורח.

שמונים אלף איש הגיעו לכיכר כדי לומר את עצמנו. לפעמים אנחנו יכולים להיות מעצמה של אמת.

תמיד אני אסיים בשיר, כי זה אולי השורות הנכתבות, הן נשארות יציבות וכנות בעולם משתנה ואם מישהו שואל אותי על התנועות והתזוזות שאני כל הזמן מדבר עליהם, כן, זה חלק ממני.

לשמור על הדברים שלמים מארק סטרנד

תרגום: עוזי וויל

בשדה
אני היעדרו

של שדה.
ככה זה תמיד.
היכן שאני נמצא
אני מה שחסר.

כשאני הולך
אני חוצה את האוויר
ותמיד
האוויר נכנס פנימה
למלא את החללים
בהם היה גופי.

לכולנו יש סיבות
לנוע.
אני נע
כדי לשמור על הדברים שלמים.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה:

כתבות אחרונות בדרור שגב